אבני היסוד בחינוך

וואו! אני רואה שאצטרך להאריך יותר משתכננתי. אז כך:

א) מחובת החינוך שלי את ילָדַי, אני חייב גם לחנכם להיות מדקדקים בהלכה ויראי-שמים. עד כאן, בינתיים אין חולק.

בסיפור שסיפרתי ישנם איסורי שבת, שאולי אנשים דשים בעקביהם, אך הם איסורי שבת גמורים. האחד: קריאת 'שטרי הדיוטות'. השני: הכנה משבת לחול. גם זה, בינתיים, מוסכם על כולנו.

השאלה היא: האם נבון לחנך נער צעיר מאד להחמרה באיסורים הללו.

ב) אתחיל במבוא: פעם ניסיתי להסביר, בשיעור בתל-אביב לציבור חילוני, את מקור האיפוק היצרי שיש לאדם חרדי. סיפרתי להם על הילד בן החמש השש השבע והשמונה (אני ועוד רבים כמותי, לפני 30 שנה) שכשדרך על מסטיק 'בזוקה', היה חולץ את הנעל ומריח בתאווה – אך מעולם מעולם לא הכניס לפיו מסטיק בהכשר לא נאות.
סיפרתי להם עוד סיפורים, על וויתורים ענקיים של ילד חרדי – אך המכוון בכולם הוא, שאדם חרדי מתרגל בדרך חינוכו לאיפוק ולכבישת היצר. רק מתוך זה, החרדי המבוגר יכול לשמור על הלכות רבות הנוגעות לכל רבדי וסוגי תענוגות הגוף.

החינוך המחמיר הנ"ל עבד עלי והצמיח אותי לעובד ה' ברמה מסויימת, שמתוכה, אני משקיע מחשבה (מודעות, מישהי אמרה כבר...) איך לחנך את ילדי בדרך דומה.
נראה לי, שהילד עליו סיפרתי (ואני מדגיש, הילד הזה), מחנך את עצמו לוויתורים על חשקי עוה"ז – וטוב לו עם זה! זה ילד שכשפוגש בי בערב – מבלי שהייתי נוכח בצהריים – אומר לי בדיוק, 'על הדקה', מתי הוא יהיה חלבי... זה ילד שביקר אתי פעם בבי"ח וקנה מרשמלו ממכונה, ראה שאינה בהכשר נאות – והשליך אותה לפח ללא היסוס.

ילד שכזה, חובה לחנך ליראת שמים מופלגת!!! 

כן. בזה חינכתי אותו להפריש עצמו ממאכלות אסורות ומים ובריכה מעורבים ומכל מה שדורש 'יראת שמים'. סדנא דאיפוק חד הוא!

ג) אבן-יסוד אמיתית: יש לנו בעיה גדולה בדור הזה עם כך שילד יכול לומר למבוגר "טול קורה מבין עיניך". זה דור שההורים לא כ"כ עקביים בהרבה דברים, עצלים בקיום מצוות, לא מדברים בשפה נאותה, ועוד חוסר-שלמות ממינים שונים.
אינני סבור שכל החינוך בנוי רק על 'דוגמא אישית' – האומרים כך ביטלו תורת חינוך לגמרי – אבל נכון שיש לי חוסר-נוחות להעיר לבני על דיבור בעת התפילה, כשאני מדבר בין-גברי-לגברי ועוד כמה פסוקים לאחריו... 

כעת: בנושא שהעליתי, אם הילד יכול היה לתפוס אותי אי-פעם קורא עיתון שיש בו פרסומת בשבת – כבר צודקת הגברת שהעירה לי, ולו במשהו!  אך לא זה המצב.

עכשיו, לא נגזים: אינני 'יקה' אשמאי. אינני מטיף לילדים שלא לקרוא עיתונים ופרסומות בשבת. ה'בית הלוי' לא התמודד כנער עם דבר כזה!!! (גם אני לא הגעתי לדיקדוק בהלכות שבת בלי עיון של שנים חלק ה'מחשבה')
אך 'לקנוס' את עצמך בהלכות 'מכין משבת לחול' – זה במסגרת הנורמה ההלכתית שניתן לדרשה מילד ירא-שמים.

[אוסיף גם, שלמחרת החג התקשרתי להפקה (כאפשרות פיצוי לילד) ושאלתי אותם מתי יעלו הצגה נוספת באזור שלנו... מה לעשות, לא תהיה הצגה עד חודש אב]

ד) למה העליתי את העניין? ומה הכי אכפת לי בתגובות שקיבלתי? שמראש, מראש ------- כל הילדים בדור הזה נחשבים בעיני המחנכים וה'יועצים' המודרניים לחלשים, נכים, דפוקים, אי אפשר לדרוש מהם כמעט דבר. הכל ישבור אותם, הכל ייצור ריאקציות. הכל יפצע, יצלק, ידכא, יסיר מן הדרך.

מה קרה לנו? איך חינכו עד לפני 20 שנה? הילד שתיארתי כאן – עם כל גאוות האב – הוא כ"כ נדיר?

וודאי שלא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 02/06/2010 22:12:38

מסתמא בחגווי גדל ומגדל באווירת גדלות האדם.
מרומם ומחזק לקרוא סיפור שכזה, אם כי לא יתאים לכל בית. אך טוב שיש מודלים גבוהים לשאוף אליהם, להביט ולהעריץ.

נט עד,
התוכל לתת דוגמאות שתורינה מהן, לדעתך, אבני יסוד בחינוך?