|
|
| נשלח ב-25/5/2007 16:18 |
 |
| |
ועכשיו לתשובותיך אלי
האם הליברליות של הליברלים מגיעה רק עד למי שנמצא אתם באותה קשת של ליברליות? אני מציע לך לדמיין מצב שבו הליברלים הם מיעוט והחרדים בשלטון.
לגבי זה שההבדל בנוגע לפתיחות הוא עניין של דרגה ולא של מהות , אני לא מסכים , בחברה החרדית אין בכלל פתיחות בעוד בחברה הליברלית , כל אספקט שלה נתון לביקורת ואלפי כרכים מעידים על כך וכל דבר כשלעצמו עשוי להשתנות עם הזמן (רק שבאופן טבעי יש מגבלות על הקצב שבו שינויים כאלה יכולים להתרחש).
האם האשמת החרדיות בהיעדר פתיחות פירושה למדוד אותם בקני מידה של חברת הרוב? לא , פתיחות היא מידה טובה שאולי שחברת הרוב מצטיינת בה , אבל זה עדיין מידה טובה במנותק מהעובדה הזאת. אין כל אפשרות להתמודד עם אתגרים ללא פתיחות (נסראללה השיעי שיבח את מדינת ישראל על היכולת שלה להודות בטעויות ולהפיק לקחים , זהו ערך שלא רק מערביים מכירים בחשיבותו) . כאן אחזור שוב על כך שאתה שבוי באיזה תפיסה של חברה המונהגת בידי הנהגה בעלת חושים חייתיים בריאים , בעוד בעיני חברה מתפקדת בהצלחה במציאות של ביזור ידע בזכות ביזור סמכויות וזרימה חופשית של מידע ורעיונות .
מיתוסים על חכמה אלהית נצחית השורה בכל מוסכמה עכשווית , הם בעיני העמדת פנים חביבה הזכאית אולי להתייחסות של נימוס דיפלומטי (מזכיר לי את מה שקראתי על ערפאת , כאשר איש צבא ישראלי פנה אליו בכינוי הראיס , הוא הגיב בזעם: ראיס?! אתה תקרא לי גנרל ערפאת! אני הייתי הגנרל הכי גדול בצבא המצרי!) , זה עדיין לא בגדר השקפת עולם אלטרנטיבית שאני צריך למדוד לפיה דברים.
ולסיום , אכן ההשקפה החרדית היא שהאמת התגלתה זה מכבר , שאנו יתמי דיתמי וכל תפקידנו הוא להמשיך ולקיים את הכל כפי שהיה לפני מאה שנה או מאתיים שנה . זו בדיוק הסיבה (או לפחות הכסות האידאולוגית לכך) שהחברה החרדית קופאת על שמריה ואינה מסוגלת להתמודד עם אתגרי הזמן . יתכן שמבחינת החברה החרדית טוב לקפוא על השמרים , זה עדיין לא משנה את האפיון הזה כשלעצמו .
_________________
להרוג טורקי ולנוח
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2007 22:32 |
|
| |
ממללא,
לשאלותיך:
א) ביקורת חברתית-תרבותית - יש, אבל זו ביקורת שמתוך ערכי היסוד של המערכת; ביקורת על ערכי היסוד הללו גופם - אין, ובשום מקום. (והמקבילה המתבקשת, אף אם איננה סימטרית: גם ביהדות החרדית יש ביקורת עצמית - על כך שאין מספיק יראת שמים ודקדוק במצוות וכו').
ב) הסיווג הזה הוא מבחינת תחושת הקירבה הסובייקטיבית שלי; ברור שטיפולוגיות אחרות (ומן הסתם מדעיות יותר) יוכלו לשים את כל אלה ביחד; אין לי בעייה, וכבר אמרתי שיש לי הערכה בסיסיסת גם לאמיש ולדומיהם.
ג) אם כבר אתה שואל, אז אספר לך שכאשר הייתי פנתר-טישים הייתי עוד יותר מכך פנתר-ישיבות. למעשה, ביליתי הרבה יותר שעות בין כתלי ישיבות מאשר על הבארענטשעס. אבל כל זה בנעוריי; היום אני מקדיש זמן מועט מאד הן לאלה והן לאלה.
טורקי, אתה שוב מצריך אותי לפנות שניים-שלושה ימי עבודה, אז התגובה תשתהה קצת, ברשותך.
א"ג
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 09:36 |
|
| |
טורקי,
ואני לתומי חשבתי שילדותך עברה עליך באיסטנבול....
לגופו של עניין -
יכול להיות שיהדות ארה"ב (אולי גם מערב אירופה) עברה שינוי בשנים האחרונות, והחלוקה כיום משולשת: א. היימיש - החסידים הסטנדרטים (לרבות חלק גדול מהם שמעורה בחיי הכלכלה אבל עדיין היימיש). ב. החרדים-לייט, על גבול המודרן אורתודוכס. ג. יש בהחלט ציבור הולך וגדל של ליטאים שהם באמצע (משהו בסגנון חברון/עטרת בארץ), וזה נובע בין היתר לדעתי מכך שמרכז הכובד התורני הוא א"י. הגדוילים הם הגדוילים של א"י. שים לב איזה התרגשות מעורר כל ביקור של הרב שטיינמן בגולה הדוויה. עד לפני כמה שנים אני מסופק כמה אמריקאים בכלל שמעו עליו. מהילה דומה נהנים עוד גדוילים ישראליים. מצד שני, אין גדוילים בחו"ל שמסתכלים עליהם בהכנעה בא"י. הוסף לזה גם את הנטייה הגוברת והולכת של בחורים לבוא וללמוד בישיבות בארץ, שחלקן הפכו כמעט לאמריקאיות לגמרי כמו מיר או 'תורה אור'. הליטאיות הזו צמחה מתוך משפחות פרודוקטיביות ומודרניות ולא יש מאין, וזה בהחלט סוג של השג.
בסופו של דבר, הרי מדובר כאן בויכוח ערכי. אני ואתה רואים בלימוד תורה על חשבון הציבור משהו לא ראוי או לפחות לא אידיאלי. אבל באותה מידה אפשר להבין שמישהו לוקח את זה כערך עליון ומנצל את התנאים שעומדים לרשותו. מבחינת החרדים, הדרך הכי טובה לתרום לעולם ולאנושות זה בלימוד תורה ולכן העובדים והמדינה יוצאים נשכרים מכך שאלפים לומדים על חשבונם. אני לא מסכים עם זה ברמה האמונית (עולם כמנהגו נוהג, שם, שם) אבל אני משוכנע שהחרדים באמת מאמינים בזה וזו אינה מטבע לשון שחוקה בלבד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 09:40 |
|
| |
בעל
מה שקרה באירופה כי השתמשו ב 'אינסטינקטים החייתיים הבריאים' ולא ב אינטינקטים תורניים אלוקיים'
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 09:45 |
|
| |
דורש אמת,
חיה יודעת לברוח מאיפה שרודפים אותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 11:18 |
|
| |
דורש,
מערכות סגורות אינן ניתנות להפרכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2007 13:36 |
|
| |
איד"ג
הרמקול אצלך , העוילם ממתין.
קוגיטו
מה זאת חברה לא כלכלית? כבר למדנו מרבנו קארל בן הערשל הלוי (כפי שכינהו מזקני העמק) שאפשר לחומר בלא רוח אבל אי אפשר לרוח בלי חומר. את הבעיה הכלכלית יש לפתור שאם לא כן אין לרוח בית קיבול.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2009 18:44 |
|
| |
ממה שנתקבל בתיבה אישית בנושא:
הנה קטע ממאמר אחד מתלמידי הרי"ד סולובייציק מבוסטון ז"ל שמשקף כנראה את דעת רבו וא"כ ניתן ללמוד שבעוד דעת החזו"א ז"ל שכל מי שזכה לידיעת התורה בנושאים הלכתיים ממילא הוא מומחה ביסודות התורה וכפתגם המליצי: ש"כל יורולוג – ניורולוג", סבר כנראה הריד"ס שאמנם דעת תורה אין להרהר אחריה אבל יש קודם לעמוד על כך אם ע"י שספוהו לאדם כתורא ממילא זכה בדעת תורה ולא עליו נאמר "תלמיד חכם שאין בו דעת" או "הסכל מציבור הרבנים". במילים אחרות; מוטל על כל מקבל מרות סמכות תורנית לעמוד על ראויות הסמכות עם התבגרותו וכמ"ש החזו"א עצמו שאין לחייב לקבל דיינים שאינם ידועים לנשפט "לא יתכן שהעם יהיו מצווין לשמוע לג' אנשים שאינם מכירין אותן ומעשיהן ולעשות על פיהם...." (גיטין סי' י"ז מ"ג)
In the area of Torat Yisrael, we Modern Orthodox also disagree on the meaning of da'at Torah (literally, Torah knowledge). The Orthodox Right maintains that the views of their rabbinic leaders must be followed without question even in non-halakhic areas. We in the Modern Orthodox camp also revere the wisdom of our great rabbinic authorities. But in non-halakhic areas their rulings are to be weighed carefully, and not to be treated as binding psak (decisions). For our community, da'at Torah means leaving medical decisions to the doctors and military strategy to the generals. Our different approach to da'at Torah especially surfaced in the Soviet Jewry struggle. Following the da'at Torah of their rabbis, the Orthodox Right opposed public protest, insisting that the only way to help oppressed Jewry was through quiet diplomacy. Despite the decrees of these authorities, the Modern Orthodox community ignored their decision and were in the vanguard of public protests. Sovietologists acknowledge the crucial role that public protest played in gaining the freedom of Soviet Jewry.
Even in purely halakhic areas, we part company in our understanding of da'at Torah. For the Orthodox Right, da'at Torah means that decisions made by the rabbis close off all discussion; in Modern Orthodoxy on the other hand, it sets the foundation from which discussion ensues. Dr. Lawrence Kaplan writes: "While pesak always leaves room for more discussion, for further analysis, and for responsible criticism, the whole purpose of da'at Torah is to close off and suppress discussion. It enables one person or one group to impose, ex cathedra, a personal, particular viewpoint on all persons or all groups - and no questions asked !"(1)
In sum: for we Modern Orthodox, if da'at Torah means to revere the wisdom of our great rabbinic authorities, like Rav Yosef Dov Soloveitchik, of blessed memory, we believe in it. If, however, it means to follow blindly the great rabbinic authorities in non-halakhic areas or to close off discussion in purely halakhic areas, we disagree.(2) We respect Ray Soloveitchik's da'at Torah precisely because he was a person of enormous human wisdom and insight. He understood that da'at Torah was not to be imposed; that it was to be persuasive rather than authoritarian.
(1). Dr. Lawrence Kaplan, "Rabbi Isaac Hutner's 'Daat Torah Perspective' on the Holocaust: A Critical Analysis," Tradition Vol. 18, No. 3 (Fall 1980): 235-248.
(2). We would of course disagree with those in the Orthodox Right who understand da'at Torah as a quasi form of ruah hakodesh. Rabbi Bernard Weinberger seems to support this opinion. He defined da'at Torah as a "special endowment or capacity to penetrate objective reality, recognize the facts as they really are and apply the pertinent halakhic principles. It is a form of ruah hakodesh, as it were, which borders, if only remotely, on the periphery of prophecy." See Rabbi Bernard Weinberger, "The Role of the Gedolim," The Jewish Observer (October 1963).
תוקן על ידי עצכח ב- 26/08/2009 18:42:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2011 08:25 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2011 09:07 |
|
| |
וגם
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2011 12:27 |
|
| |
אני ממליץ מאוד על המאמר המלא 'דוקטורינת דעת תורה' . הוא מנתח את הנושא בצורה בלתי רגילה.
(בקישור של ספרן אפשר להוריד רק תקציר פצפון. מי שמעוניין במאמר המלא, כ-30 עמוד ולא מצליח להשיג ברשת, יכול לשלוח לי כתובת מייל לפרטי, ואשלח לו בל"נ את המאמר המלא).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2011 14:09 |
|
| |
הטורקי הזה תותח שחבל על הזמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 08:21 |
|
| |
העכבר בהלכה ושאלות טריוויה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 11:22 |
|
| |
לפני שנים כשהרב עובדיה שליט"א היה הרב הראשי הספרדי- והרב הראשי האשכנזי היה הרב גורן, זצ"ל.
סיפרו.
נכנסה למשרדו של הרב גורן, אשה ושאלה- כבוד הרב יש לי חתולה והיא כל הזמן במטבח, קופצת בין הסירים ועל השולחנות, ורציתי לשאול את כב' הרב- אם אין חשש שתעביר בכפות רגליה חלבי לבשרי או להפך.
השיב לה הרב- יש חשש,
אבל כבוד הרב הסירים שלי יבשים לגמרי ,
אז אין חשש השיב הרב.
אבל כבוד הרב אולי בכל זאת- יכול להיות שלא שמתי לב!
מה צבע החתול? שאל הרב גורן
שחור- השיבה האשה.
שחור? אז זה לא אצלי- תלכי לרב עובדיה
|
|
|
|
|
