לאחר חטא המרגלים הקב"ה מעניש את עם ישראל: "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם..." (במדבר יד, כג) וגזר עליהם ארבעים שנה במדבר כנגד ארבעים יום שהלכו לתור את הארץ "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם..בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם" (שם כט-לד). משה רבינו מבשר לעם את הבשורה הקשה, ומה תגובתם? "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ" (שם מ) הם רוצים לחזור בתשובה מהחטא שנכשלו בו; אתמול פחדו מהכנעני והאמורי, נבהלו מילידי הענק ומהערים הבצורות, והיום מצהירים בביטחון מלא שמוכנים לעלות להר בכל מחיר. אתמול מיאנו להיכנס לארץ למרות שמשה וארון ברית ה' היו אמורים להיכנס איתם, והיום הם מוכנים לעלות גם בלי משה וארון הברית. חל מהפך בהתנהגותם מן הקצה אל הקצה, ובכל זאת תשובתם אינה מתקבלת, והתוצאה מיוזמה זו: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה" (שם מה) שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: מדוע הקב"ה לא מקבל את תשובתם? הרי רצונם היה לשוב מהחטא בתשובת המשקל ולתקן את המעוות, וכידוע אין דבר העומד בפני התשובה! אומר הרב: בהסתכלות מעמיקה יותר בתגובתם, לא הייתה תשובה מעבירה ולא תיקון החטא אלא תוספת של חטא על פשע, משום שחטאם לא היה רק שלא רצו לעלות לארץ; הם לא האמינו בהבטחת ה' וביכולתו להביאם לארץ "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ" (תהילים קו) אם הקב"ה אמר להיכנס לארץ אין זה משנה אם הארץ יפה ופירותיה משובחים או לא; גם אם היו שומעים מהמרגלים שארץ ישראל איננה זבת חלב ודבש היו צריכים להסתמך על דבר ה', כל שכן ששמעו מיהושע וכלב: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר יד, ז) ואם בכל זאת שמעו מעשרה מרגלים שזה בלתי אפשרי לכבוש אותה, היו צריכים להתייעץ עם משה מה לעשות, אך בשום אופן לא לומר: "נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז" (שם ג) במיוחד שלא לפני הרבה זמן היו עדים לניצחון ה' על מצרים, למפלת עמלק, ועוד ניסים רבים - אין שום סיבה לחשוב שה' יזניח את עמו ליפול בחרב האויב. קשה מאוד להבין את טענתם של בני ישראל "נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז" (שם ג) איזה הווא אמינא הייתה לחשוב שה' יתן אותם ביד הכנעניים ונשותיהם תהיינה אלמנות? איך הם פירשו את הניסים והנפלאות שראו במצרים ועל הים? וכי לא הבינו שה' הציל אותם מאויביהם וברצונו להכניסם לארץ? מסופר בספר שופטים על התגלות מלאך ה' לאשת מנוח, המבשר לה על הריונה ולידת ילד שיהיה "נזיר אלוקים" ויחל להושיע את ישראל מיד פלשתים; לאחר תפילת מנוח בה ביקש מהקב"ה התגלות נוספת של המלאך על מנת שינחה אותם מה לעשות עם הילד אכן המלאך מתגלה שוב אליה והיא רצה לקרא לבעלה, ויחד רואים מראה נבואה מדהים שבסופו עלה המלאך השמימה בלהב המזבח. לאחר מחזה זה אומר מנוח לאשתו: "מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹקים רָאִינוּ" (שופטים יג, כב) אולם אשתו הבינה שלא נשקפת סכנה לחייהם, "לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת" (שם כג) היא הבינה שכל מה שראו בא כדי לרומם אותם לקראת לידת שמשון "נזיר אלוקים". והנה גם בני ישראל הקריבו עולות וזבחים בהר סיני, וקורבן פסח במצרים, והקב"ה הראה להם ניסים ונפלאות אשר לא נבראו מעולם, ודיבר איתם בהר סיני, ולאחר כל זאת אמרו: "וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב" (במדבר יד, ג) איך זה שבני ישראל אינם מבינים את מה שהבינה אשת מנוח "לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ... לֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה"? והנה אחרי שמשה רבינו אומר להם כמה ה' כועס עליהם ומבשר להם את הגזרה לשבת ארבעים שנה במדבר, הם מתעוררים בתשובה לכאורה ומראים נכונות לעלות לארץ שה' הבטיח. אולם אין זו תשובה כי אם חזרה לאותו חטא בסגנון אחר, כי גם כשסירבו לעלות מרדו ברצון ה' וגם עכשיו שרוצים לעלות מורדים ברצון ה' באשר כעת אין ה' חפץ שיעלו. נמצא שהמעפילים נכשלו תחילה בהתייחסות מוטעת לכנעני יושב הארץ - הם לא הבינו שרק רצון ה' קובע ואין זה משנה אם הכנעניים חזקים, ענקיים או שארץ כנען אוכלת את יושביה; ולבסוף נכשלו בהתייחסות מוטעת לארץ בחשבם שהיא עיקר, ולא הבינו שערכה של ארץ ישראל נובע מרצון ה', אם ה' היה בוחר בארץ אחרת היה מושיב אותנו שם, אלא שבחר בארץ כנען ולכן אנחנו בדרך לארץ ישראל, אבל ברגע שאמר לא לעלות היו צריכים להבין שכעת רצון ה' שונה, כמו שאומר כלב: "אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת" (שם ח) בלי התנאי ש- "חפץ ה'" אי אפשר להצליח. חז"ל תיקנו לאכול שלוש סעודות בשבת ומי שאוכל אותם כהלכה ניצול משלושה דברים: שיעבוד מלכויות, דינה של גיהינום וחבלי משיח. אבל אם אדם יאכל סעודות אלו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת לא רק שלא יינצל משלושת הדברים הללו אלא שבנוסף לזה יתחייב כרת. מדוע? כי בשבת כזו ה' ציוה לא לאכול. מה שקובע זה רק רצון ה'. טעות המרגלים הייתה שרצו להמשיך לזכות בהנהגה ניסית כמו שהייתה במדבר,לחם מן השמים, בארה של מרים, ענני כבוד, וכו' ואילו בארץ ישראל יפסקו הניסים הנ"ל. אך האמת היא שככל שהמקום מקודש יותר מסוגל יותר לניסים, כפי שמובאים בגמרא (יומא כא.) עשרת הניסים שהיו בבית המקדש. אם כן היו צריכים להבין שניתן לזכות בהנהגה ניסית גם בארץ. רש"י אומר על הפסוק: "בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ" (דברים א, ח) "אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זין" הרי שלמרות הענקיים והערים הבצורות היו כובשים אותה בקלות, ורק בגלל חטא המרגלים ירדו למדרגה של כיבוש על ידי נשק. הרבה לקח ומוסר לומדים מפרשה זו, בעיקר איך צריכים להתייחס לארץ ישראל ולמצוות ה'. להפנים שמה שקובע בסופו של דבר הוא רצון אבינו שבשמים. | 
