|
|
| נשלח ב-6/6/2010 21:00 |
|
| |
| רדףהשיג כתב: |  | למהבכירים:
"ועל זה משום מה אף אחד לא התיחס"
אתה יודע מה, אני אתייחס:
הרי כל אחד מכיר בעצמו שקופת שרצים [זו או אחרת - פסיכולוגית, השקפתית, משפחתית או אחרת] תלויה לו מאחוריו.
ועם זאת, אף אחד שפוי בדעתו לא יתחיל לפרט אותה באוזני משודכיו, באזני מכריו או באזני שותפיו העסקיים פן יבולע לו.
זו דרך העולם.
אז במובן זה, כולנו רמאים, במידה זו או אחרת.
למה דווקא חברי עצכ"ח צריכים להיות הפראיירים שנושאים בסבלות כל העולם על שכמם? |
|
למה דווקא חברי פורום עצכ"ח?
פשוט מאד, כיון שאנו מתימרים להיות אנשים חכמים ומשכילים, אנשים שמחפשים תמיד את האמת ולצתא את השקר, ולא בוחלים כאן גם במציאת האי אמיתויות לטענת הכותים בתורה, תנ"ך, גמרות וחז"לים.
אז אם כבר הכל אמת והכל במחשבה נכונה, אז כן! דווקא אנו צריכים להיות אמיתים לגמרי.
ולא לרמות את העולם באשר למצבינו הדתי והרוחני.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2010 22:00 |
|
| |
אם אפשר להוסיף עוד מחשבה. אני גדלתי בתל אביב בבית חילוני. בגיל 25 עברתי תהליך של חזרה בתשובה שהביא אותי לעולם החרדי. כעבור שנתיים עברתי לעולם הדתי-לאומי שאליו אני משתייך (במידה מסויימת) עד היום. למעבר שלי מתל אביב לבני ברק היה מחיר. באופן כללי,לנכונות שלנו לא לחיות בשקר יש מחיר. עזבתי שפה, תרבות, הרגלים, עולם שלם, והגעתי למקום שבו אני נדרש להתחיל (כמעט) הכל מחדש. ספגתי ביקורות ולעתים גם בוז מהחברה שאותה עזבתי. אבל מרגע שהתגבשה אצלי ההכרה שמה שנדרש ממני הוא קבלת עול מלכות שמים (אני אומר רגע, אבל זה כמובן לא היה רגע אחד אלא מהלך) היה לי ברור שהמחיר שאשלם על המעבר, נמוך מהמחיר שאשלם על חיים בשקר. וכאן אני מגיע אל מו"ר חכמי הפורום האנוסים, מהם למדתי ואני עדיין לומד הרבה, ובכבודם אני חייב. קשה לי מאד לקבל את ההכרעה שלכם לחיות בשקר. קשה לי להסכים להנחה שחיים כאלה לא משפיעים על הישרות המחשבתית של האדם בשאר התחומים. הסיפור שהובא לעיל על קישון הוא נפלא.קישון קם ועזב. מקום כזה (בני ברק/בודפשט/ביתניה עלית/קרית משה?), שהקולקטיביזם הרעיוני ומשטרת המחשבות לא מניחים לאדם מקום להביע אפילו בדל מחשבה לא מקובלת, הוא מקום שאין להשאר בו. מה באמת מונע מבעדכם להיות תלמידי חכמים שאינם חלק מהציבור החרדי? וכי אין כאלה? ואם בניכם ובנותיכם יישתדכו עם ת"ח שכאלה, זה באמת יהיה כזה אסון? הדיסידנטים הרוסיים נאבקו בגבורה מתוך ברה"מ. לכם יש את הפריבילגיה לצאת מחר בבוקר. כמי ששילם מחיר אמיתי על החתירה לחיים אמיתיים, אני מאוכזב מהבחירה שלכם, וחושש שאולי בסופו של דבר מה שמונע מכם לעשות מעשה הוא בסך הכל לא יותר מכוחו של הרגל. אשמח לשמוע את תגובתכם, וצר לי אם הדברים פגעו במישהו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2010 22:30 |
|
| |
אני לא יודע איזה חרדי הייתה,
אבל אני חרדי שלא מתחרט לרגע שנולדתי חרדי וטוב לי כחרדי ומחפש את האמת כמו שרבותינו חיפשו את האמת,
ויש לי גם פלוס (שלא אני ו)לא אחרים יכולים לחשוד בי שיש לי מניעים אחרים בלי את האמת בלבדו,
כמה שחרדי לומד יותר ויותר ? רואה הוא שכל השאלות והקושיות כבר שאלו חכמים קודמים ובכל זאת זה לא גרם להם לעזוב רק להפך זה נתן להם להמשיך ביתר שאת ויתר עוז, רואים את זה בחז"ל רואים את זה בגאונים רואים את זה בראשונים רואים את זה באחרונים ובאחרוני האחרונים,
והסיבה שלהם הייתה, מה האלטרנטיבה ?? כן כן תן לנו אלטרנטיבה אחרת ! פשוט אין, זה ורק זה התרופה לכל מכאוביינו,
ולמכאוב של צאצאינו, הפתגם אומר "אל תהיה צודק תהיה חכם" ותדבוק בחברה שקיים כבר אלפי שנים, (מה שאין כן חברות אחרות,) ואם ברצונינו לתקן ? אז מבפנים, ולא לעזוב, עזיבה לא פוגעת בחברה היא פוגעת באדם בעצמו וכמובן בצאצאיו,
(אני כבר לא מדבר על בגידה בחברה במשפחה,)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2010 22:50 |
|
| |
למהבכירים:
אתה כותב:
"כיון שאנו מתימרים להיות אנשים חכמים ומשכילים, אנשים שמחפשים תמיד את האמת ולצתא את השקר, ולא בוחלים כאן גם במציאת האי אמיתויות לטענת הכותים בתורה, תנ"ך, גמרות וחז"לים. אז אם כבר הכל אמת והכל במחשבה נכונה, אז כן! דווקא אנו צריכים להיות אמיתים לגמרי. ולא לרמות את העולם באשר למצבינו הדתי והרוחני. "
נראה לי שאתה מבלבל בין שני מובנים של "לחפש את האמת". יש לחפש את האמת במובן של לחפש לדעת את האמת על כל ענין וענין, ויש לחפש את האמת במובן של "להיות אמיתי" כלומר, להיות כן, בכל ענין וענין.
אנו אכן מחפשים את האמת במובן הראשון - ואילו במובן השני, זה תלוי בנסיבות.
מי שכן כל הזמן בכל ענין וענין הוא אדם שאיננו מותאם חברתית.
יש אפילו סאטירות שנכתבו על כה"ג. סוג אנשים שכששאומרים להם: "מזג אוויר נחמד היום, הלא כן?" מתחילים להתווכח ברצינות גמורה על כך שמזג האוויר גרוע...
כי דרך העולם הוא שבחברה תמיד יש משחק חברתי. מי שלא מבין את זה פשוט לא ישרוד.
ביגוד, איפור, נימוס, טקסים - כל אלו הם חלק מהמשחק החברתי.
דמיין לך שבאמצע הנפת הדגל בטקס ממלכתי, זה שאחראי להניף את הדגל פתאום יעצור ויגיד: עד שאני לא מבין מה משמעותן של שתי הפסים על הדגל, אני לא מוכן להניף אותו.
הרי זו התנהגות שטותניקית.
אותו בחור פשוט לא מבחין בין טקס לבין לימוד גמרא. הוא לוקח את הטקס ברצינות יתר.
זכורני שבטירונות, החבר'ה הבני"שים ברצינות גמורה היו מקשים על המ"פ בשיעור "רוח צה"ל": "והלא ערך כבוד האדם כבר כלול בערך המשמעת! כי אם הרמטכ"ל פוקד לשמור על כבוד האדם, אז אנו חייבים לעשות זאת מדין משמעת - לא מדין כבוד האדם".
מיותר לציין שהמ"פ לא ידע מה נפל עליו.
יש סרט כלשהו שברח לי שמו שם המתיישבים האירופאיים באמריקה מנסים לתרבת את האינדיאנים ומציגים בפניהם מחזה בו שודדים תוקפים עלמה. האינדיאנים, בראותם זאת, מתפרצים לבמה כדי לחלץ אותה.
באופן דומה, כשביקשו מהמחזאי היווני העתיק אייסכילוס להגיע לעיר כלשהי באיוניה להציג מחזה כלשהו, הוא אמר: "הם לא מספיק חכמים כדי להאמין לשקרים שלי".
והבן.
ל-ORPURIM:
כל הכבוד לך על ההקרבה שעשית וכל הכבוד לדיסידנטים בברית המועצות.
אבל האם זה מחייב מישהו אחר למשהו?
אתה עשית את השיקולים שלך, וחברי הפורום עושים את השיקולים שלהם...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2010 23:54 |
|
| |
רדף השיג ברור שזה לא מחייב. ובכל זאת, ראשי המדברים בעצכ"ח הם אנשים שאני מעריך את היושר האינטלקטואלי שלהם, מה שמביא אותי לנסות להבין את הבחירה שלהם לחיות חיים כפולים. זה הכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2010 23:57 |
|
| |
לאור פורים:
אם זה רק להבין, הרי זה משובח.
אבל אתה כותב שאתה מאוכזב, שאנו לא עומדים בציפיותך וכו'. על זה הגבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2010 08:06 |
|
| |
אורפורים חושבני שהנסיון מורה כי דרך חיים חרדית מהווה ערובה טובה יותר לקיום מצוות, בדור המיידי ובוודאי בדורות הבאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2010 10:00 |
|
| |
רדף: אני גם לא מבין וגם מאוכזב והא בהא תליא. קודם כל חשוב לי להבהיר שאני סבור שיש בחירה חופשית. עכשיו, אושיות עצכ"ח הוגדרו כ"אנוסים". אני לא מבין מה האונס. אם אכן יש אונס, אז אין בחירה ואין לי אכזבה. אם אין אונס, יש בחירה והבחירה שלהם מאכזבת אותי. אני כן מצפה מאדם ישר, ובמיוחד מתלמידי חכמים להשתדל שלא לחיות חיים כפולים. משהו שקשור למושג "תוכו כברו". תלמיד טועה: אני חושב שכבר דנו בזה כאן לא פעם. יש שתי הסתייגויות ממה שאמרת. א. החינוך החרדי איבד את רוב חניכיו בגל החילון הגדול האחרון. האם הוא מוכן לגל הבא? ב.בשלב מסוים המחיר עשוי להיות כבד מדי. כלומר, נניח שאתה יכול להבטיח 95% הצלחה בלהשאיר את הדור הבא בפנים אבל המחיר הוא ש100% מהם יאמינו בדברים שרחוקים מאד מכוונת התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2010 10:55 |
|
| |
לאורפורים:
שאלת הבחירה החופשית היא שאלה מטאפיזית. אני, על אף היותי דטרמיניסט, מאוכזב לעתים מבחירותיהם של אנשים [הגם שהן נקבעות סיבתית לדעתי].
אבל אין זה הנושא כלל.
הדיון הזה הוא יותר סוציאולוגי.
אם רצונך להבין מהו ההבדל בין מצבם של חברי עצכ"ח החרדים כיום ומצבך שלך לפני כך וכך שנים, אשתדל להסביר לך.
יש כמה גורמים המעורבים בשיקול של חברי עצכ"ח שלא היו מעורבים בשיקוליך שלך לפני כך וכך שנים - או לפחות היו מעורבים בשיקוליך במידה מועטה בהרבה הרבה:
1. החברה החרדית הרבה יותר קהילתית:
א. בעוד שב"עולם בחוץ" אנשים הם הרבה יותר עצמאיים בחייהם ויכולים להסתדר עם מעט מאד חברה, אנשים שגדלו בחברה החרדית לא יכולים לחשוב על חייהם ללא החברה בה גדלו. הגדרתם העצמית היא במידה רבה פונקציה של מקומם בחברה אליה הם משתייכים.
החברה הזאת היא מאד סטאבילית:
ב. אדם החי ב"עולם בחוץ" יכול להמצא בחברה x בגיל 16 [כשהוא עוד בבית הספר], בחברה y בגיל 20 [למשל, חברים מהצבא], בחברה z בגיל 25 [כשהוא באוניברסיטה], בחברה z' בגיל 30 [חברים מהעבודה, שכנים] וכן הלאה. בכל שלב של החיים שלו הוא יכול להשתייך לחברה אחרת ולהשאיר את החברות אליהן הוא השתייך לפני כן מאחוריו. למשל, עם כמה חברים מבית הספר אתה שומר על קשר?
לא כן בחברה החרדית. החברה אליה נולדים זו גם [בערך] החברה אליה משתייכים כל החיים.
החברה הזאת מאד בלעדנית:
ג. בעוד שבעולם בחוץ אדם בד"כ משתייך בו זמנית לכמה חברות: חברים מהעבודה, חברים מהשכונה, חברים מהעבר וכן הלאה, בעולם החרדי, החברה דורשת בלעדיות. אדם חרדי טיפוסי לומד, עובד, מתחתן, מתגורר, שולח את ילדיו ללמוד וכו' - הכל בתוך אותה מסגרת. אם אדם עוזב את החברה שלו, הוא מאבד את מקום מגוריו, את עבודתו, ילדיו מועפים ממסודות הלימוד שלהם [זאת במידה והם בכלל נשארים איתו - על כך בהמשך] , הוא לא ימצא שידוך [אם הוא רווק] או ילדיו לא ימצאו שידוך וכן הלאה.
החברה החרדית גם מאד מלוכדת: ד. חרדים המשתייכים לאותו חוג מכירים כולם את כולם. אתה מן הסתם מכיר את "חוק דתיים שלובים". אז אצל החרדים זה עוד יותר כך. למשל, משפחה חרדית מב"ב הבאה לשבת בירושלים יכולה בקלות למצוא דירה פנויה בירושלים של משפחה שנסעה לב"ב ולבצע "החלפת דירות" זמנית.
החברה החרדית מאד לא סובלנית:
ה. בעוד שבעולם בחוץ אנשים יכולים להשתייך לאותה חבורה ולהיות בעלי דעות פוליטיות/תיאולוגיות/אידיאולוגיות וכו' שונות בתכלית, אצל החרדים זה פשוט לא כך. כל מחלוקת ישר הופכת לחרם או לפיצול של זרמים וכן הלאה.
יש [כמעט] אפס סובלנות כלפי הבעת דעות חריגות.
2. החברה החרדית היא מאד משפחתית:
א. אדם חרדי, חוץ מכך שהגדרתו העצמית מאד מושפעת מהיותו בעל מקום נתון בחברה אליה הוא משתייך, היא גם מושפעת מהיותו משתייך למשפחה נתונה. וב"משפחה" אין הכוונה למשפחה הגלעינית המערבית הטיפוסית אלא גם לבני דודים מדרגה שלישית.
ב. החברה החרדית, שכאמור מאד לא סובלנית, שופטת אדם לא רק ע"פ מעשיו הוא והשקפתו הוא אלא גם ע"פ מעשיו והשקפתו של הדוד שלו.
מה שזה אומר הוא שכשאדם מחליט "לצאת מהארון" מבחינה השקפתית, הוא יודע שבכך הוא פוגע לא רק בעצמו אלא גם בילדיו, אחיו, הוריו, דודיו, בני דודיו וכו וכו.
ג. חלקית בגלל הדבר האחרון וחלקית בגלל אי סובלנותה של החברה החרדית בכלל, "יציאה מהארון" השקפתית כזאת תגרום לנתק בין האדם החרדי לבין כל משפחתו - וזה כולל את הוריו, אחיו וכו'.
עכשיו, לגבי האשה והילדים, תלוי: אם האשה החליטה לצאת להרפתקה זאת עם בעלה, מה שלא סביר, אז זה אומר שגם היא תנותק ממשפחתה - מהוריה ומאחיה.
אבל אם היא תפסה רגליים קרות - ולאו דווקא בגלל שעקרונית איננה מסכימה עם בעלה, אלא סתם מכיוון שאיננה רוצה תהפוכות בחיים שלה - אזי היא חייבת להתגרש מבעלה - מה שכבר הופך אותה לגרושה - כלומר, לפסולת אנושית בעיני החברה החרדית - ואסור לה לאפשר לבעל לראות את ילדיו. כך אותו "הרפתקן" יאבד גם את ילדיו ואשתו.
אגב, בית הדין הרבני כמובן יהיה על צד החברה החרדית בעסק הזה...
קיצור, אתה רואה אילו שיקולים עומדים לפני אנשים פה. אתה לא התנסית בכגון זה מעולם. כך ש"אל תדון אדם עד שתגיע למקומו".
אולי עשו לך פרצוף חמוץ חבריך החילונים כשחזרת בתשובה, אולי גם חבריך החוזרים בתשובה עשו לך פרצוף חמוץ כשעזבת את העולם החרדי - אבל בזה בערך זה הסתכם. הלא כן? לא איבדת את כל מה שהיה לך במעברים אלו. הוריך נשארו הוריך - גם אם לא הסכימו לדרכך. לא חבית אבדן ילדים כתוצאה מכך.
זאת ועוד, לך שמורה תמיד האופציה לחזור לאיפה שהיית - ל"עולם בחוץ" אותו אתה מכיר היטב.
לא כן החרדי המצוי. אם הוא נפלט מן המסגרות אליהן הוא השתייך [והוא בהכרח ייפלט מהם אם הוא יגלה את דעותיו החריגות!], הוא פשוט מוצא עצמו לבד בעולם ללא שום מצפן [לעתים גם ללא מצפן מוסרי - אבל זה נושא לדיון אחר].
אין לו בגרות, השכלתו הכללית [הרשמית לפחות] היא כשל ילד שסיים כיתה ד' [בערך. למשל, המתימטיקה המתקדמת ביותר שילדים חרדים לומדים היא חילוק (!) וגם זה במקרה הטוב], הוא לא עשה צבא - כך שהוא לא יכול ללכת לעבוד רשמית עד גיל 25+. מאידך, מתוככי בני ברק ישר לקפוץ לתוך גולני - תאמין לי שזה מתכון בטוח להתאבדות [אני אומר בתור אחד ששירת].
עכשיו, העבודות הפתוחות לפניו הם ממילא עבודות בשכר מינימום. מה גם שבתור אחד שלא מתמצא בעולם בחוץ, אפילו את הזכויות הבסיסיות של עובד קבלן הוא לא יקבל [ולי יצא לעבוד כעובד קבלן - ואני יודע על מה אני מדבר].
ועכשיו, דמין לך מישהו מהפורום הזה שהוא נשוי ובעל משפחה, ומיוחס, ועובד בעבודה מכובדת ובעל תחומי ענין מרובים ואוטודידאקט, ואדם עדין נפש וכן הלאה.
אתה מבין מה אתה דורש ממנו? למה לו בכלל להתחיל עם כל הצרות הללו? כדי למצוא עצמו עובד כפועל נקיון ללא משפחה וחי בביבים בגיל 40?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2010 11:02 |
|
| |
רדף והשיג
על הדטרמיניזם כדאי לדון פעם אחרת...
על הניתוח הסוציולוגי המרשים, טול נא איקון ירוק.
(אי אפשר להיכנס ממילא לאיזור האיקונים. הוא אסור עלי. ממש כך. תנסו בדפדפן אופרה ותראו. כבר אין לי סבלנות לנסות עוד דפדפנים).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2010 15:09 |
|
| |
רדף,
לא יכול להיות יותר טוב.(אייקון אישי ממני, לא פטרוני..) ובדבריך למעשה אפשר לסכם את הדיון.
רק הוספה אחת רציתי להוסיף, משמעותית ביותר.
משקל "האדיקות בדת" בחיי הקהילה החרדית (שלא כמו בשאר השכבות הדתיות), והשפעתה על דיון האשכול.
מי שלא חי במתח האיום האולטמטיבי, של אמיתות הדת כאקסיומת-על, כפי שהוא מתבטא בציבור החרדי. אשר חיי הפרט בטלים ומבוטלים ביחס אליו. לא יבין זאת לעולם. אתחיל בדוגמה מחיינו הדמוקראטיים.
בעולם מודרני כעולם המערבי העכשוי. ניצבת חירותו הליבראלית של הפרט (בכפוף כמובן, למחויביות ציבוריות דמוקראטיות) כערך עליון. ערך שכל שאר הערכים האנושיים הפכו משרתים לו. קשה היום לדמיין מצב בו חושש אדם להביע את דעותיו הביקורתיים על כל נושא שרק יחפוץ, כיום אין ולו פרה קדושה אחת במדינתינו. נערכים הפגנות ועצרות בריש גלי, בהם מושמעים ביקורת קטלניות אפילו נגד אושיות המדינה בכלל וכמדינה יהודית בפרט. שלא לדבר על קריאות תגר חמורות נגד מוסדות המשטר והממשלה למחלקותיה, אפילו בג"ץ כבר לא חסין ואף הדמוקראטיה עצמה איננה חסינה. גם במדינתינו אין המצב היום, דומה למצב בו היינו מצויים לפני שלושים ועשרים שנה ואפילו פחות. חוקי יסוד כחוק חופש-האדם ועוד שנחקקו ע"י מפלגות השמאל, בצירוף מלחמות עזות של וועדות זכויות-אדם למיניהם, ובגיבוי עילאי של שופטי בג"ץ, בפרט בראשותו והכוונתו של השופט אהרון ברק. הביאונו למצב החדש בו ישראל ניצבת כאחת מהמדינות המתקדמות ביותר מבחינת ליבראליות וחירותיות.
מצב שלא היה ברור מאליו עד לפני שנים. קשה לתאר את הרדיפות בהם נרדפו מבקרי הממשל בשנים עברו, רדיפות שהטילו פחד וחת על כל מי ששכל בראשו, שחייו היו יקרים לו יותר מעקרונותיו. בודדים שעקרונותיהם היוו את מושא חייהם שילמו מחיר כבד אישי וחברתי.
תארו לכם את המצב באירופה ערב המלחמה האחרונה, רובה של אירופה היתה כרועה תחת משטרים טוטוליטאריים ברמה זו או אחרת, הסובייטים מכאן והנאציונאל-סוציאליסטיים והפשיסטים מאידך, וערכו של הפרט וחירותו לא שוו הרבה יותר מקליפת השום.
השבח לאל שפטרנו לחלוטין מחלאות אלו, אם כי בעולם ישנם עדיין כיסים רבים של דיכויי אדם (עיינו בעיתון היומי). ועכשיו לנמשל החברה החרדית כולה (חסידים וליטאים ושאר פלגים) חיה תחת האקסיומה, שאין ערך לאישיותו של אדם ללא הפקרתו וכניעותו המוחלטת לארחות ואמיתות הדת, (בהדגשים שונים המודגשים ע"י כל פלג). כשהיג' עיקרים הם הערך העליון המוסכם על כולם. כדוגמאטיות שכל ערעור קטן או רצון לדון על פרט ממושאיה, דנה את המערער או המתדיין, לאחד משולל כל מציאות וערך. מותו עדיף מחייו, ובכלל מוטב שלא בא לעולם כלל. הוא כמובן מהווה סיכון מאיים על סביבתו לבל ידיחם חלילה, וככזה ראוי הוא לכל רדיפה ודיכוי. כבודם וחייהם של ב"ב כלל לא מהווה משקל כל שהוא ברדיפתו. והענין לא ירגע עד הכרעתו המוחלטת או עד הבא בתור. אינני נכנס כלל לדיון האם השיטה הזו צודקת מבחינת הדת, היא לא שיטה מחודשת, היא היתה נהוגה מקדמת דנא. אני רק מציין את העובדה הקיימת. בדיני התורה כל סטיה מחייבת ענישה כבידה. ואכמ"ל. אדם שבא מבחוץ כאור פורים ועוד, הגם שקיבל על עצמו את קיום המצוות והדת באורח חרדי. יקח לו שנים רבות להיטמע בתוך ציבור זה כדי שיבין את הלחץ האמוני האדיר, הנלווה לקיום המצוות. אותו אדם חופשי לשאול שאלות אמוניות ולערער על אקסיומות ידועות, הוא יקבל תשובות מספקות יותר או פחות, אך לעולם הוא לא יידון באותו דין מחייה נחרץ בו יידון אדם שכבר מוברג עמוק וצמח בתוך המערכת. האל כפי שהוא נתפס בחברה החרדית. הוא אל קנא ונוקם, שמדקדק בכל פרט ופרט ממעשי האדם בלא להניח לו רגע אחד נטול עול. כל מה שמענין אותו הוא דקדוק איום בפרטי המצוות, בלא לשאול ולנסות להבין למה ומדוע. כולל כל מנהגי ועיטורי מאות השנים האחרונים. בשעות שבהם אין מצווה מחויבת בפועל על כל אדם להתנתק מסביבתו באופן ראדיקאלי ואך ורק לעסוק בתורה חזור ושנה (כשבשנים האחרונות רב עיקרה של תורה היא חוקי משפט תיאורתיים) . כל נפילה קלה של אדם במה שלא יהיה, כל נסיון להרפות מהמתח הלוחץ. מיד מכוונת דרכו לכליון נצחי וחיי אבדון. כך שרק רצינות חיים תהומית ושלילת כל חיבור להויי החיים היא זאת שתענה על דרישות האל. מי דיבר על עינוגי והנאות חיים שמצויים מחוץ לתחום. (גם בקהילות פתוחות ומקילות יותר, גם להם עקרונות קפדניות מסוימים בהם אין אפשרות תימרון או חקירה) כשאנשים מתוך הציבור, שבדרך כלל נמאס להם לחיות בזו הדרך, מצאו עיסוק חדש. לעיון ולרדוף את אלו המזוהים אצליהם כבעייתיים. אך לא רק אלו, גם אנשים אמיתיים יותר אשר ניחונו ברוח קנאית, עושים מלאכתם רודפת, בנאמנות. בשאר הציבורים הדתיים, תפיסתו של האל הרבה יותר פתוחה, הוא אל רחום וחנון אשר מרבה לוותר ולהעלים עין. ובכלל הוא בסך הכל רוצה בחוקיות ומצוות סדר שיסדרו את התנהלות החיים על הצד היותר טוב. הוא חפץ בהנאותיו של אדם, במסגרת חברתית הוגנת. דרישותיו מהאדם ביחס לאל גם הם בצורה די סבירה, של הכרת הטוב ושמירת קשר כל שהוא. גם כאן אינני נכנס כיצד קיום הדת צריכה להיראות . אלו גם אלו מקצינים עמדותיהם. אך הענין דורש עמקות פילוסופית -דתית עמוקה, תוך התחקות על מקורות דורות ראשונים ואחרונים במחלוקות שיטותיהם. ואין כאן המקום. טיפוסים מסוג גולשי עצכח וכדומה. המעמידים בפני ביקורת וחקירה כל נושא דתי, מהעקרונות האמוניים ועד דקדוקי הלכה ומנהג. נידונים לרדיפה חמורה ומוחלטת מצד סביבתם. רק אנשים שנהנים מחיי -פולמוס וממתח חברתי יסכימו לגלות את אשר בליבם פנימה. הם צריכים להיות כמעט מתאבדים כדי לחשוף את המתהלך בראשם. בצדק או שלא בצדק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2010 16:45 |
|
| |
"טיפוסים מסוג גולשי עצכח וכדומה. המעמידים בפני ביקורת וחקירה כל נושא דתי, מהעקרונות האמוניים ועד דקדוקי הלכה ומנהג. נידונים לרדיפה חמורה ומוחלטת מצד סביבתם. רק אנשים שנהנים מחיי -פולמוס וממתח חברתי יסכימו לגלות את אשר בליבם פנימה. הם צריכים להיות כמעט מתאבדים כדי לחשוף את המתהלך בראשם. בצדק או שלא בצדק. "
הניתוח המדויק של רדף השיג על הציבור החרדי מוכיח ש1984 זה כאן.
אבל אני לא מסכימה עם ארבישעקאפ שכאילו רק אנשים שנהנים מחיי פולמוס יסכימו לגלות מה שבליבם.. אנשים שהאומץ והיושר היו מנת חלקם נלחמו בכל כוחם במשטרים אפלים והם אכן שילמו מחיר יקר. מה שניתן לומר על גולשי עצכ"ח החרדים הוא שהיושר והאומץ אינם מנת חלקם מפני שהם,אחרי הכל ,תוצר של אותה חברה שהאומץ והיושר אף פעם לא היו הערכים החשובים ביותר שלה.
ולכן,אם מדברים על כבוד-הרבה יותר מכובד לשמור על כבוד המשפחה מאשר על כבוד עצמי שפרושו יושר ואומץ להילחם על דעותיך.
(בכל חברה למושג כבוד יש משמעות אחרת ורק מי שחי בתוך החברה מבין את מושגי הכבוד הספציפיים לה שזר לא יבין אותם לעולם.)
..
תוקן על ידי צענערענע ב- 07/06/2010 17:01:07
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2010 16:56 |
|
| |
ואולי פשוט הם לא מעונינים לשנות את העולם. קודם הם רוצים לשנות ולבנות את עצמם? או אולי סתם לשם תורתך שעשועי, הם כותבים, לא כל אדם מגדיר את עצמו כמתקן העולם.אולי הוא יודע, כי את העולם אי אפשר לתקן. בקושי האדם יכול לתקן את עצמו. למה לדרוש ולצפות משהו ממישהו, כשהדבר לא עולה אפילו בדעתו לתת.?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2010 17:24 |
|
| |
לירוחם מדובר כאן על הסתרה של דעותיך בגלל הפחד מהסביבה עוד לפני שכתבת אות אחת בפורום. לדעתי נושא הדיון איננו אנונימיות בפורום דווקא אלא הסתרה של דעותיך באופן כללי.
האנונימיות בפורום היא רק סימפטום של הבעיה.
תוקן על ידי צענערענע ב- 07/06/2010 17:52:47
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2010 18:33 |
|
| |
על הניתןח הסוציולוגי שערך רדףהשיג לחברה החרדית, כתב לי ידיד באישית:
"בנוגע לחברה החרדית מול חילונית אכן מיטיב להצביע על אפיונים חיצוניים, אך כמדו' שהעיקר נעלם מעיניו: זה לא חברה חרדית (סגורה וקשוחה) מול חברה חילונית (פתוחה ונתונה לשינוי), אלא חברה חרדית (כנ"ל) מול היעדר כל חברה בצד החילוני. עד כמה שידיעתי מגעת, ב"חברה" החילונית יש מכרים, חברים ושונאים, אדישים ואיכפתיים, אך הגיוון המרנין הזה נובע בעיקר מכך שזו לא "חברה" כלל ולכן ההשוואה חסרה את העיקר"
|
|
|
|
|