לנישטאיך בתשובתך למיימוני.
תשובת בית המשפט מכילה גם את רוח החוק ולא רק את האותיות. תאר לך כי אחד יטען לאמונתו לפי ה'בית אברהם', השני לפי ה'בית יצחק', השלישי לפי ה'בית יעקב'. הרי תיווצר אנרכיה גמורה. גרוע מזה, כיוון שה'בית אברהם' לא סובל את ה'בית יצחק', ושניהם שונאים ל'בית יעקב', וכל בעל שררה מן האחד יציק למבקש מן האחר רק משום שהוא שונה ממנו, או אז תיווצר שנאה רבתי. ובשנאות חינם אנחנו מצטיינים.
החוק מתכוון להסדיר את הכלל עבור כולם. רב העיר אשדוד אינו אדם פרטי אלא קיבל עליו, מרצונו ובחירתו החופשית, בתמורה לתשלום, להיות עובד ציבור, הפועל לפי חוקי הציבור. והציבור הזה, הרי ידע מראש, הוא בעל אמונות שונות ומגוונות, רובן אינן מתאימות לאמונתו הפרטית. לכן הוא מנוע לטעון שחוקים אלו, והפרוש המוסמך להם של בית המשפט, נוגדים את אמונתו. טענתו המובאת כאן היא ניסיון חסר יושר לכפות את דעתו, וביטוי של חוסר סובלנות ושנאה. המעשה אינו מוסרי כיוון שגם הוא, לו עמד בצד השני, היה נפגע מבעל שררה המנסה לכפות עליו את אמונתו הפרטית.
ואותו רב, אם אכן אמונתו בעניין זה כל כך חשובה בעיניו עד שאינו יכול לחיות בשלום עם החוק הכללי, הוא צריך לפרוש ולחפש לעצמו פרנסה אחרת. ואולי השררה והמשכורת נחשבים אצלו יותר? אינני יודע.
ספקן, אני תקווה שהחשש שאתה מביע לא יתממש, ונדמה לי שאתה, במילתך 'לצערי', שותף לתקווה הזו. אבל תיקווה צריכה גם מעשה כדי שלא תשאר חלום בלבד.
נדמה לי כי היום, משמעות המושג 'חרד' אינו 'דורש שמירת דבר ה' והליכה בדרכו', אלא 'חושש ומפחד מן המציאות ודורש שלא לסטות ממחשבת אבות ודרכם [כפי שהוא, ולא אחר, מבין אותם]'. אבל המציאות האנושית, תפיסת המציאות האנושית, אלו עברו שינו מהפכני רדיקלי בשלש מאות השנים האחרונות. או אז אותה 'חרדיות' נקלעה למשבר קיומי ממש. התאבנות אינה יכולה לשמש כתוכנית חיים.
הנה לפני כמה ימים היתה כאן באתר כתבה, בה נמסר כי דעת רבנים אוסרת לימודים אקדמאים. אקדמאי אינו יכול להיות חרדי, מוצא מקהלם. כיוון שהיום קיום החברה תלוי באקדמיה בענינים הבסיסיים ביותר, למשל מים בברז, בגד ללבוש, הדבר מעיד על חרדה גדולה ואבדן עשתונות של חברה שאיבדה יכולת קיום עצמאי. עניין אחד הוא רצונה של קבוצה קטנה להסתגר בפינתה ולחיות בה את חייה המיוחדים. עניין אחר הוא חברה השואפת להשפיע על כל הציבור ללכת בדרכה, ותובעת זאת ממנו. כיוון שהדחף המסיונרי הוא חזק מאד מאד בחברה החרדית, פרוד בדרך שלום אינו אפשר מבחינה רעיונית. פרוד גם אינו אפשרי מבחינה מעשית. וכי אפשר בעלל להקים שתי מדינות נפרדות, חרדית וחילונית? והעיקר הוא כי הפרוד מעיד על שנאה והפרת השלום, ובעיני, החתירה לשלום, כבוד הדדי וסובלנות, הם ערך ראשוני.
עודד
 |
|
|
