|
|
| נשלח ב-2/7/2010 16:47 |
 |
| |
שרפ
דוקא ביקורתך זו המופני ל"ציבור החרדי" היא לא הוגנת . כל אחד אומר את מה שהוא מבין ואי אפשר לצפות שכל אחד יהיה בקי בכל רזי הכלכלה והחשבונאות והעובדות המדעיות . הטענה היא נגד העיתונות החרדית וקובעי הדעות בציבור החרדי וגם המחנכים החרדיים העושים הכל על מנת להעלים את האמת מציבור קוראיהם ולטשטש את המציאות ולמנוע גם מהחלק היותר אינטליגנטי בציבור כלים בסיסיים לניתוח המציאות, הם ממש מקיימים את הציווי "השמן לב העם זה ועיניו השע ואזניו הכבד פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו".
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2010 16:58 |
|
| |
שרפ
קולו צודק אתה מבקש אולי הגיע הזמן שהציבור החרדי יענה ל"חורפיו", עם נתונים עובדתיים ברורים ובדוקים?
זה לא הגון ולא פייר לבקש משהו בלתי אפשרי. ולא קיים.
יהודי ביקש מחברו - תלוה לי עשרת אלפים$- אני מחתן את בתי -הבטחתי לחתן עשרים אלף$, -חסרים לי עשר.
תמה החבר- איש ממולח שכמותך לא יכול לסבן ולסובב בחור צעיר בעשרת אלפים$?
בטח שכן- זה העשרת אלפים $ שיש לי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2010 18:14 |
|
| |
קולו
בדיוק לזה התכוונתי, שהעיתונות/מכון חרדי יבואו עם מחקר מסודר.
ירוחם
אני חושב כמוך, שזו הסיבה שלא עושים זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2010 22:45 |
|
| |
אני הבאתי את מיר כדוגמא גדולה. אבל נראה לי שהמאזן הזה קיים בכל ישיבה או כולל. המדינה משקיעה שם פחות מהתרומות שמגיעות מחו"ל, ולכן הגיוני שזה יהיה משתלם למדינה.
נתפוס למשל כולל ממוצע, האברך מקבל שם 1200 ש"ח בערך לחצי יום. המדינה מממנת מתוך זה כ350 ש"ח בערך אם אינני טועה, יתכן שעוד פחות. מה שקשה לדעת בדיוק האם השאר ממומן כולו מחו"ל, או חלק מתרומות של הציבור כאן, שאז תחזור טענת קולמוגורוב על ענין הטובין. אבל אני מניח שהרוב בא מחו"ל, אם כן - זה לא משתלם למדינה? הרי המדינה משקיעה הרבה במפעלים ליצוא. נגדיר זאת כמפעלי יצוא של קדושה, שתמורתם מוכנים יהודי חו"ל לשלם במטבע קשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2010 23:16 |
|
| |
השמעוני
לאחר השיעור הראשון בכלכלה, נודה על השיעור השני בשאלה:
נניח שאותו אברך (שבגינו מתקבלות תרומות של 850 ש"ח ונניח שאף אחד אינו מנצל בגינן זיכוי למס) היה עובד בתעשיה ומרוויח 10,000 ש"ח לחודש ותמורה מגדיל את היצוא של המדינה בעוד 50,000 ש"ח לחודש.
מה היה השינוי בהכנסת המדינה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 00:56 |
|
| |
השמעוני, הייתי מציע לך להתעמק במשמעות הביטוי התלמודי "זבון וזבין תגרא איקרי?!" .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 03:25 |
|
| |
קולמוגרוב, מצטער, לא הבנתי.
שרפ. נכון שמי שהיה מצליח להשתכר עשרת אלפים ש"ח בחודש, היה מועיל למדינה יותר. אבל ברור גם כן שגם אם היו יוצאים כולם לעבוד, לא כל אחד היה משתכר 10000 ש"ח. למעשה רובם היו משתכרים פחות משכר מינימום או קצת יותר, ועדיין לא היו משלמים מס הכנסה בכלל, ויש להניח גם כן שנשותיהם במקרה כזה היו פחות עובדות, ועוסקות בגדול הילדים.
אבל כעת כל אברך מקבל את השכר הזה, וכל אחד מכניס למדינה את 850 שקליו. ועבודת הנמלים הזאת יתכן שמכניסה למדינה הרבה יותר מאשר אם היו עובדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 05:53 |
|
| |
| מואדיב כתב: |  | | אני מבין שאתה הוא זה שטס במסוק, והצליח לספור עד חצי מליון, בלי לספור אף אחד פעמיים. הישג יפה!
המשטרה טסה במסוק, אם זה משנה לך אם אני טסתי או המשטרה. והם ספרו, ופירסמו את נתוניהם. ייתכן שהם ספרו מישהו פעמיים, תוריד 10 אנשים מהחשבון
אתה לא עונה לשאלתי, אם היו בהפגנה רק 250.000 איש גברים בלבד, לפי המספר הנמוך ביותר שנתן עיתון הארץ, (המשטרה מספר גבוה יותר) איך אתה יכול לכתוב שיש היום רק 100.000 בתי אב? עברו 11 שנה.
אבל שאלתי אז מתעצמת: אם לפני 11 שנים היוותה האוכלוסיה החרדים כרבע מאוכלוסיית ישראל היהודית, היום - בודאי - שיעורה גדול יותר. ידוע לכל אחד כי הילודה אצל החרדים גבוהה מאשר אצל אחב"י בני ישראל תינוקות שנישבו. כלומר, כיום שיעור החרדים אמור להיות גבוה מכך.
איפה הם מתחבאים כולם?
הם לא מתחבאים, כולם הולכים ברחובות, אתה החלטת שהם לא קיימים,
אז הם היו חמישית מאוכלוסית ישראל היהודית, והיום הם יותר מרבע מהאוכלוסיה וכעת לנתונים"
לפני חמש שנים, נתוני הוד):ילדים הלומדים במערכת החינוך היהודית בארץ, היו הבאים:
החינוך הממלכתי: 55.5%
החינוך הממלכתי-דתי: 18.3%
ה"מוכר" (עצמאי, מעיין החינוך התורני): 19.4%
פטור - תלמודי תורה: 6.8%
שים לב: בשנת 2005, מספר הילדים שלמדו בחינוך החרדי בארץ עמד על בדיוק 141,666 ילדים. כעת, נסה ליישב את המספר הזה עם הנתונים הפנטסטיים שלך.
למה לך לרוץ אחורה ל2005 ולבלבל עם נתונים? באתר של משרד החינוך מופיע, שבשנת תש"ע מספר התלמידים החרדים 256.392 ילדים בדיוק.
וכעת אביא לך משהו שבאורח פלא "שכחת אותו":
משרד החינוך אינו מונה את ילדות הגן, כלומר, ילדות עד גיל 7 אינן נמנות בחשבון זה, מי נמנה? ילדות מגיל 7 ועד גיל 14 בלבד! תבין לבד שיש יותר ילדים עד גיל 7 מילדים מעל גיל 7. הרי הילודה גודלת. אז תכפיל את המספר 256.392 תוסיף עליו כהנה וכהנה, והמספרים לאט לאט יתייצבו, כן כן אני יודע שקשה לך עם הילודה הזאת ב"ה, אבל תפנים, ב2030 נהיה כאן הרוב בעזרת השם, אבל לא נורא, גם פעם היינו הרוב...
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 06:07 |
|
| |
| שרפ כתב: | | השמעוני
לאחר השיעור הראשון בכלכלה, נודה על השיעור השני בשאלה:
נניח שאותו אברך (שבגינו מתקבלות תרומות של 850 ש"ח ונניח שאף אחד אינו מנצל בגינן זיכוי למס) היה עובד בתעשיה ומרוויח 10,000 ש"ח לחודש ותמורה מגדיל את היצוא של המדינה בעוד 50,000 ש"ח לחודש.
מה היה השינוי בהכנסת המדינה? |
|
איזה עולם יפה שטוף שמש אתה מצייר כאן
החילוני מרויח 10.000 ומגדיל ל50.000,
העולם שאני מכיר הוא שחילוני ממוצע מרויח משהו כמו 3500 ש"ח 80 אחוז מהחילונים אינם מנתחים בכירים באיכילוב ולא עורכי דין, כי אם מוכרי באסטות יחפים, מנקי שירותים, מזכירות, פקידות בבזק, טלמרקטינג, מוכרות בסופר, עובדי מפעלים, כל אלו מרויחים את פת לחמם בקושי, משהו שנע באיזור 2000-3500 ש"ח בלבד, הם פטורים לשלם מס הכנסה! כן כן! זה מתחת לתקרת מס הכנסה! לפי החוק החדש חלקם מקבלים מהמדינה מס הכנסה שלילי,
תפסיק לקשקש כל היום על החילוני הטוב שמרויח למדינה עשרות אלפי שקלים. אתה מציג כאן חלק קטן במדינה, ותוקף את החרדים כאילו כולם בטלנים, אבל בסטטיסטיקה 42% מהחרדים עובדים, ו80% מהחילונים עובדים. ה42% אצל החרדים, כולל רוב משפחות בהם רק הגבר מביא את פרנסת הבית. משמע 42% אצל החרדים יכול להגיע ל80% מהבתים החרדים בהם אחד מבני הזוג עובד. (אני מניח שזה פחות מ%80, אבל לא רחוק)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 06:11 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | אתה מבקש אולי הגיע הזמן שהציבור החרדי יענה ל"חורפיו", עם נתונים עובדתיים ברורים ובדוקים?
זה לא הגון ולא פייר לבקש משהו בלתי אפשרי. ולא קיים.
|
|
מה יש לומר, כך נראה אדם שכל הידע שלו על חרדים מגיע מהתקשורת החילונית, שבנויה ברובה ממצביעי שינוי ולפיד, אתה אכול שנאה ובערות בכל הנוגע לחרדים, תראה איך אתה כותב.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 09:52 |
|
| |
| ארתחששתא כתב: | | איזה עולם יפה שטוף שמש אתה מצייר כאן
החילוני מרויח 10.000 ומגדיל ל50.000,
העולם שאני מכיר הוא שחילוני ממוצע מרויח משהו כמו 3500 ש"ח 80 אחוז מהחילונים אינם מנתחים בכירים באיכילוב ולא עורכי דין, כי אם מוכרי באסטות יחפים, מנקי שירותים, מזכירות, פקידות בבזק, טלמרקטינג, מוכרות בסופר, עובדי מפעלים, כל אלו מרויחים את פת לחמם בקושי, משהו שנע באיזור 2000-3500 ש"ח בלבד, הם פטורים לשלם מס הכנסה! כן כן! זה מתחת לתקרת מס הכנסה! לפי החוק החדש חלקם מקבלים מהמדינה מס הכנסה שלילי,
תפסיק לקשקש כל היום על החילוני הטוב שמרויח למדינה עשרות אלפי שקלים. אתה מציג כאן חלק קטן במדינה, ותוקף את החרדים כאילו כולם בטלנים, אבל בסטטיסטיקה 42% מהחרדים עובדים, ו80% מהחילונים עובדים. ה42% אצל החרדים, כולל רוב משפחות בהם רק הגבר מביא את פרנסת הבית. משמע 42% אצל החרדים יכול להגיע ל80% מהבתים החרדים בהם אחד מבני הזוג עובד. (אני מניח שזה פחות מ%80, אבל לא רחוק) |
|
חבל מאד שגם בפורום הזה מאפשרים לכותבים להשתמש בתעמולה דמוי גבלס, הפרחת נתונים בלי להביא מקורות.
סלח לי אבל רק נתונן אחד לדוגמה:
השכר הממוצע במשק לשכיר לחודש ינואר 2010 היה 7,884 ש"ח. השכר כמובן כולל עובדים בלתי מקצועיים מהסוג שהבאת (כולל עולים חדשים חסדרי השכלה, חרדים וערבים).
כאשר השכר הממוצע בתעשיה גבוה ב-20% עד 30% משכר זה.
השכר הממוצע בהיי- טק יותר מכפול.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 10:16 |
|
| |
המממ
.
נתונים על מספר התלמידים במערכת החינוך, מהקישור אליו קישר מלך בבל לעיל:
שנה"ל תשס"ט:
סה"כ תלמידים במגזר העברי במערכת החינוך: 1,106,672
מתוכם במערכת החינוך העצמאי ובת"ת: 265,392
כלומר: במערכת החינוך, מגיל כתה א' עד גיל י"ב, כ- 24% מהתלמידים במגזר היהודי נמנים על
מערכת החינוך "החרדית" (זה כולל, כמובן, את מעין החינוך של ש"ס ועוד כמה בנים של חוזרים
בתשובה).
תרגיל קטן בסטטיסטיקה:
אם מספר הילדים למשפחה במגזר החרדי גבוה ממספר הילדים במשפחה אצל אחב"י תינוקות
שנישבו;
ואם בכל משפחה חרדית יש רק אמא אחת ואבא אחד (=זוג הורים מבוגרים).
האם בכלל אוכלוסיית הבוגרים במדינת ישראל, הוריהם של הילדים המתחנכים במערכת החינוך
החרדית מהווים יותר מ-24%, בדיוק 24%, פחות מ-24% (מחקו את המיותר)?
בין הפותרים נכונה יוגרל כרטיס לטיש הבא של האדמו"ר מקראצמעך בו הוא יתן את שיעורו הידוע
על כיצד כלכלת ארה"ב נשענת על יהודי קראון-הייטס.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 12:20 |
|
| |
מואדיב ושרפ לא עייפתם מהתווכח עם הקירות? אני אישית בעד פריחת כוללים, אם כי צריך לזה איזשהו גבול כלכלי. ראה משך חכמה בפרשת פנחס לגבי מיעוט מספר בלויים המביא אפשרות כי היות ופרנסתם מועלת על הכלל המעיט ה מספרם. (אולי ניתן ללמוד משם מקור ל כ – 4% מהאוכלוסיה. אמנם המס – מעשר - היה כ 10%, אז אולי זה השיעור)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 13:10 |
|
| |
שמעתי לפני מספר שבועות את הח"כ גפני מתוכח- בנושא של מימון החרדים על ידי המדינה, עם מראין,- על הלכות יסודי התורה של הרמב"ם, המראיין ידע לצטט רק את מה שהכינו לו, ולכן הצליח הרב גפני לנצח כביכול בויכוח, בצורה דמגוגית זולה ובעיקר מסולפת .
בדמגוגיה גדולה וחוצפתו הרבה הוא עוד הוסיף בשחצנות למראיין, לך תלמד רמב"ם.
הוא הרי אדם חכם וחריף ואני בטוח שהוא ידעה בברור שהוא סילף את הרמב"ם,
אבל כל אלו שכותבים כאן משוכנעים בטענות המסולפות שמהם הם ניזונים
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 01:25 |
|
| |
ביום שני לפני כשבועיים וחצי הטיל בג"ץ פצצה. בפסק דין שניתן כמענה לעתירה בת עשור נקבע, כי קצבת הבטחת ההכנסה המיוחדת שמקבלים כ- אלף האברכים שמצבם הסוציו-אקונומי קשה תבוטל מטעמי שוויון. לטענת בית המשפט, מתן קצבה המיועדת לאנשים נטולי כושר השתכרות לקבוצה מובחנת של אנשים שאינם עובדים מתוך בחירה - נוגד את עקרון השוויון, ולכן יש לבטלו החל בשנת התקציב הבאה. מאז החלטת בג"ץ סוערת המערכת הפוליטית, וחברי המפלגות החרדיות מחפשים דרך עוקפת שתאפשר את הכשרת הקצבה, שעולה לקופת המדינה 135 מיליון שקל בשנה.
מדובר בהרבה יותר מקרב פרלמנטרי-משפטי על מיליוני שקלים; זהו שלב נוסף במערכה המתנהלת על עתידו של הציבור החרדי. עם הגידול באוכלוסייה החרדית, גורמים רבים מצביעים על הזינוק במספר האברכים כסכנה ליציבותה הכלכלית של המדינה. האברכים מקדישים את חייהם ללימוד תורה - ודנים את משפחותיהם ואת החברה שלהם לחיי עוני.
מנגד, אחרים טוענים כי החברה החרדית עוברת תמורות גדולות והופכת אט-אט לחברה יצרנית העומדת על רגליה. כך או כך, מעמדו של האברך, הכנסתו והאידיאל התורני המניע אותו עומדים בלב המחלוקת על עתידה של החברה החרדית בפרט ושל החברה הישראלית כולה. זהו הסיפור שלו, בערך.
*--<<>>**
 חרדים צילום: פלאש 90 פמיניזם חרדי? "תקרא לי מטורף, אבל אל תקרא לי משתמט. אני מבין שזה קשור לכך שאתה מייחס ערך לחיי צבא, אבל אין למילה הזאת שום קשר לדרך שבה אני תופס את חיי. למעשה, מדובר בעיוות קולוסאלי, כי מבחינתי אני מגן עליך, שומר עליך, אני חוד החנית של עם ישראל; אני מתעורר בבוקר לחיים של לימוד תורה, שהם המקבילה של תיקון עולם. קשה לי להבין איך אתה כועס עליי כל-כך" (ד,' אברך מירושלים.(
"אברך" מוגדר כל אדם נשוי אשר מנצל את רוב זמנו הפנוי ללימוד תורה, המהווה את עיסוקו העיקרי. בישראל חיים כ- אלף אברכים, הלומדים במסגרות הקרויות כוללים. האברך הממוצע, שאיננו חוזר בתשובה, החל את מסלול הפיכתו לתלמיד חכם כבר בגן. יש סיכוי טוב שעד גיל 4 הוא כבר למד לקרוא; בגיל ,6 המקביל לכיתה א' בציבור החילוני, הוא כבר קורא בחומש; ובגיל 9 הוא לומד משניות.
"האידיאל של התלמיד החכם - חיים של לימוד תורה - הוא האידיאל שאותו רואה לנגד עיניו הצעיר באותן שנים," אומר אברך לשעבר העוסק כיום בפעילות חינוכית תורנית. "בלימוד המשנה, למרות שהוא מבוסס במידה רבה על שינון, מתחילים לבלוט התלמידים הטובים יותר." כך מתחיל המיון.
בגיל 14 האברך לעתיד יוצא ל"ישיבה הקטנה," שבה ילמד גמרא עד גיל .17 לחצים מופעלים, המלצות עוברות מיד ליד, ובסופו של דבר הוא יכבוש את ספסל הלימודים של אחת הישיבות הקטנות - שם הוא צפוי להתחייב לסדר יום אינטנסיבי, המתחיל לפנות בוקר ומסתיים בשעות הערב המאוחרות ואף בשעות הלילה. אין מבחנים בישיבה הקטנה, אך מדובר במסגרת תחרותית ******* language="">window.CM8TplntSync['0.5453363772015132']=true******* language="" defer>window.CM8TplntAsync['0.5453363772015132']=true******* language="">window.CM8TplntSync['0.557775210636873']=true******* language="" defer>window.CM8TplntAsync['0.557775210636873']=true* id="ad_687495" codebase="http://fpdownload.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11CF-96B8-444553540000" width="300" height="100">
<*
בגיל 17 הוריו יתחילו לחפש עבורו "ישיבה גדולה," שבה ישהה מגיל 18 ועד נישואיו, שבדרך כלל צפויים להתרחש עד גיל .22 עם נישואיו הוא צפוי לעזוב את הישיבה הגדולה ולהיכנס לכולל. כעת, כשהוא בעל משפחה ואחריו כמעט שני עשורים של לימוד תורה, הוא זוכה סוף-סוף בתואר "אברך."
אם מדובר באברך ממוצע, שאינו מגיע ממשפחה עשירה ואינו מתחתן לתוך אחת כזאת, הרי שחייו וחיי משפחתו צפויים להיות מוגדרים בחברה הכללית כחיי עוני. הכנסתו הזעומה מגיעה מתשלומים שמעביר לו הכולל בתמורה ללימודיו - העומדים על כ�- דולר לחודש בממוצע. חלק מהכוללים מסתפקים בהעברת 855 שקל בלבד - הסכום שהמדינה מעבירה עבור כל תלמיד חכם. בקצה השני, חלק זעום ילמד בתמורה ליותר מ,000- דולר בחודש. אגב, המוסדות שמשלמים יותר אינם דווקא הנחשבים יותר; אלה יכולים להיסמך על ביקוש רב גם בלי להבטיח הכנסה גבוהה.
*--<<>>**
 הפגנת החרדים בירושלים בפרשת עמנואל צילום: פלאש 90 תוספת להכנסתו מקבל האברך מתרומות, המגיעות בין השאר מארגוני חסד המבקשים לעודד את הלומדים. בנוסף, הוא עשוי במידת האפשר לזכות בסיוע מהוריו ובעיקר מהורי אשתו, שהשיאו את בתם לתלמיד חכם. הורי הכלה נושאים ברוב נטל הסיוע הכלכלי בתקופת הלימודים של האברך, המתפרסת משנות ה- אל תוך שנות ה- שלו. לכן חרדי שהתברך במספר רב של בנות צפוי לעמוד בפני עול כבד ולמעשה כמעט בלתי אפשרי - בייחוד כאשר העניין כולל גם סיוע לזוג הצעיר ברכישת דירה, שתעמוד לרשותו כבר לאחר החתונה.
סכום נוסף שמשפחת האברך זכאית לו, ככל משפחה ישראלית, הוא קצבת ילדים. אם יש לאברך 3 ילדים הוא זכאי ל�- שקל בחודש; אם יש לו 4 ילדים הסכום יעלה ל�- שקל. כמו כן, וככל משפחה מעוטת יכולת, הוא מקבל הנחות והקלות - בארנונה, בגני ילדים ובשירותים שונים שהמדינה מעניקה.
כדי להשיג את המצרכים הבסיסיים הנחוצים לקיום שוטף, ייתכן מאוד שאשתו תצא לעבוד, ברוב המקרים במשרה חלקית, שתתרום למשק הבית לא יותר מ,000- שקל בחודש. עם זאת, כדי לשאת על הגב ילדים, דירה, משכנתה והוצאות שוטפות של משק הבית - למשרה החלקית של האישה יש פעמים רבות חשיבות רבה ואפילו קיומית עבור המשפחה. בעוד האישה נדרשת לסדר יום לחוץ, הכולל טיפול בילדים, עבודות והריונות רבים, הבעל לומד בכולל.
סדר הלימוד הראשון נמשך מ:00- עד 13:00 בין :00 ל:30- האברך נהנה מהפסקה, שבמהלכה חלק מהאברכים נשארים ללמוד, אך רובם נחים בכולל או בבית. לא יאוחר מ:00- הוא צפוי להיכנס לסדר לימוד נוסף, שנמשך עד ,19:00 ואחריו יחזור לביתו, עם קפיצה קצרה לתפילת ערבית ב.21:30- יש גם סיכוי טוב שהוא יקדיש עוד שעה-שעתיים ללימוד נוסף.
על רקע סדר היום המשפחתי - וכדי שעבודתה והכנסתה של האישה לא יעמדו בסכנה - ידאג פעמים רבות האברך למטלות הקטנות: הוא ינצל את הפסקת הצהריים שלו כדי לקחת את הילדים לקופת חולים ויסייע בענייני מינהלה אשר נופלים על כתפיו של המפרנס השני בחשיבותו במשפחה.
ייתכן שהמתבונן מבחוץ יראה בכך הגשמה של אידיאל פמיניסטי - אך לא האברך, לא אשתו ולא החברה שלהם רואים זאת כך. מבחינתם, הם פשוט עושים כל שביכולתם כדי לקיים ולכונן בית יהודי. זו מטרת-העל, וכל שקל ודקה מוקדשים לה באופן ישיר או עקיף. הם לא רואים את עצמם כעניים מרצון, והם לא מנסים להוכיח בסגנון חייהם את הציבור הכללי. הם קודם כל ולמרות הכל יהודיים, על אף כל הקשיים ובדרך כלל על חשבון הרווחה החומרית, שנתפסת מחוץ לחברה שלהם כבסיסית.
*--<<>>**
 ביקור הנשיא פרס בישיבה בבני ברק צילום: אריק סולטן הקונצרן המצליח בארץ "סיפרו לי שאתה לא מאמין באלוהים. אז קודם כל תדע שכואב לי עליך, באמת. אצלי אלוהים הוא לא רק עובדה, הוא עובדה מכוננת. הוא הסיבה כמעט לכל דבר שאני עושה." (ד,' אברך מירושלים.(
תלמיד חכם הוא למעשה המקצוע הצומח ביותר מאז קום המדינה. על-פי ההסכם שנחתם בין דוד בן גוריון למנהיגי העדה החרדית דאז, עמד מספרם של אלה שזכו לדחיית שירות לצורך לימודים בישיבה ובכולל על כ�- בחורים, מתוך אוכלוסייה של 600 אלף איש שחיו אז במדינה הצעירה. היום עומד מספרם של הלומדים הזוכים בדחיית שירות על כ- אלף - גידול של כ,15,000%- אל מול גידול של ,100% בלבד באוכלוסייה הישראלית, שמונה כיום 7 מיליון איש.
"אחרי השואה היו אנשים שחשבו שהסיפור נגמר," אומר בגאווה איש ציבור חרדי, המצביע על הגידול האדיר במספר הלומדים ובהיקפה של החברה החרדית כסמל להצלחה. "גדולי הדור באותה תקופה רצו ליצור מחדש עדה גם במחיר האיזון בין ערך הלימוד לערכים אחרים, כדוגמת עבודה. מצב החירום הרוחני הצדיק שליחת דורות שלמים ללימודי תורה וסייע ליצור שורה של תלמידי חכמים ופריפריה גדולה, שיכולה להבין אותם. אתה לדוגמה," הוא מציין, "לא יכול להבין אותם. אל תיעלב."
ההצלחה והצמיחה האדירה של החזון החרדי וביסוסה של חברת לומדים גדולה הפכו מרעיון למציאות חיה, נושמת ולטענת רבים אפילו מאיימת. כיום כולל הציבור החרדי כ�- אלף איש, אשר 400 אלף מהם צעירים עד גיל - 18 שצפויים להתבגר, להתחתן ולהקים משפחות כבר בשני העשורים הקרובים. מספר כזה של אברכים עשוי להוות נטל משמעותי על תקציב המדינה ועל הציבור כולו.
לנוכח התפתחויות אלה, יש מי שחושב כי אידיאל התלמיד החכם צריך להיכנס לפרופורציה. "בליטא הגדולה היו שני כוללים שבכל אחד מהם -30 אברכים," מספר שחר אילן, סמנכ"ל המחקר וההסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, המבקש להראות כי בעוד שהתלמיד החכם איננו המצאה חדשה - הרי שחברת הלומדים היא פטנט שאין לו הצדקה היסטורית. "בפולין היו 5 כוללים ליטאים ובכל אחד מהם -10 אברכים. הישיבות הפולניות הגדולות נהגו גם להחזיק כמה אברכים בודדים, לצד 12 אלף תלמידי ישיבות."
האידיאל האליטיסטי הפך לבון-טון חברתי, והיום לומדים בישיבות כ�- אלף איש, שקרוב ל- אלף מתוכם הם אברכים המצויים במסלול "תורתו אומנותו." לגידול האדיר הזה אחראים גם גדולי הדור החרדים, שסימנו את הכיוון עוד בשנות ה,50- אך לא פחות אחראי לכך הסדר דחיית השירות. במסגרת ההסדר, חרדי המעוניין "להתגייס" לישיבה במקום לצה"ל מתחייב שלא לעבוד ולהמשיך ללמוד בישיבה. במקרה שהוא מפסיק את לימודיו או מתחיל לעבוד, הוא מחויב בגיוס. צה"ל פוטר אותו מחובת גיוס קצת אחרי גיל ,30 אז הוא יוכל סוף-סוף להתחיל לעבוד.
*--<<>>**
 חיילי גדוד ''נצח יהודה'' של הנח''ל החרדי צילום ארכיון: דובר צה''ל במשך השנים ניסו מקבלי ההחלטות לשנות מציאות זו. "חוק טל," שאושר ביולי ,2002 הסדיר את דחיית השירות, לאחר שבג"ץ קבע בסוף שנות ה- כי שר הביטחון לא יכול לאשר באופן גורף דחיית שירות. ועדת טל, שהוקמה כדי לתקן את הנושא, ביקשה ליצור הסדר שיעמוד במבחן בג"ץ והציעה מסלול ביניים שאמור לאפשר לחרדים לעבוד.
על-פי חוק טל, החל מגיל 22 בחור ישיבה יכול להיכנס ל"שנת הכרעה" - שנה של הסתגלות לחיים שמחוץ לישיבה, שבמהלכה הוא יכול ללמוד או לעבוד בלי שיגויס. בתום השנה הוא יכול לעשות אחד מ- דברים: לחזור לישיבה, להתגייס לשירות צבאי מקוצר בהתאם לגילו ולמצבו המשפחתי, או לפנות לשירות אזרחי בן שנה. אך ב- השנים שחלפו מאז אושר, החוק לא יושם: הצבא לא יצר מסגרות גיוס מיוחדות לחרדים, מסגרות מתאימות לשירות אזרחי לא הוקמו, וההנהגה החרדית לא ניסתה לעודד את הגברים החרדים לצאת לשנת הכרעה. האברכים שיצאו מצאו את עצמם בסוף השנה מול שוקת שבורה. הם יכלו להכריע אך ורק בין חזרה לישיבה לבין גיוס רגיל לצבא - וזה כמובן לא בא בחשבון.
ב�- הקים הצבא את מסלולי שח"ר, המאפשרים לחרדים להתגייס למקצועות לוגיסטיים של תומכי לחימה, טכנאי מחשבים, טכנאי מטוסים ואנשי מודיעין. הגיוס לתוכנית הוא מגיל ,22 והרוב המוחלט של הגברים נשואים. המגויסים נהנים ממזון גלאט כשר, ממועדים ללימוד תורה ומכמות מבוקרת של נשים".הצבא מדווח על שביעות רצון גבוהה ממגויסי שח"ר," אומר אילן, "אחרי הכל, אלה אנשים שרגילים להיות במסגרת דמויית צבא כל חייהם." כעת, לדבריו, הצבא מעוניין לפתוח שני מסלולים נוספים: הראשון שבהם הוא מכינות טכנולוגיות לנוער חרדי הנושר מישיבות קטנות (גילאי (17-14 והשני, שכבר הונהג בעבר, מאפשר לחרדים בני 28 ומעלה להתגייס ל- חודשים ולהשתלב במילואים בפיקוד העורף.
אולם לטענת אילן, הדרך הטובה ביותר להוציא את החרדים מהישיבה לחיי מעש היא עלידי גדיעת התמריץ הכלכלי השלילי שיצרה מדינת הרווחה - שלמעשה גרם להם להישאר שם. אילן מצביע, כמו רבים אחרים, על הגידול שחל באחוז החרדים העובדים לאחר הקיצוץ בקצבאות הילדים, שאותו הנהיג בנימין נתניהו בכהונתו כשר אוצר ב.2003- קפיצת מדרגה נוספת אמורה, לדעתו, להיווצר בעקבות ביטול קצבת הבטחת ההכנסה לאברכים.
הקצבה, העומדת על מעט יותר מ,000- שקל בחודש, ניתנת לכ- אלף איש שמלבד עיסוקם השוטף בלימוד תורה, עומדים בראש משק בית הכולל לפחות 3 ילדים; שהכנסתם מעבודה אינה עולה על ,500 שקל; ואין ברשותם רכב או יותר מדירה אחת. לפי בג"ץ, הסדר הבטחת ההכנסה לאברכים איננו שוויוני, כיוון שהוא מאפשר לקבוצה מובחנת בחברה לקבל תשלומים בלי שהיא סובלת מחוסר יכולת אמיתי להשמה בעבודה.
לדעת אילן, מדובר במהפכה: "קשה להאמין שיש עוד איזשהו סכום שמסב יותר נזק מאשר הקצבה הזאת. היא גרמה ל- אלף גברים ול- אלף נשותיהם לא לעבוד. צריך להפסיק את המצב שבו חרדים מקבלים כסף בתמורה לחוסר עבודה. בבריטניה כדי לקבל קצבה יש להוכיח את מיצוי כושר ההשתכרות של המשפחה - והחרדים שם עובדים."
*--<<>>**
 חרדים בלשכת גיוס ראובן קסטרו תרבות הצריכה מחלחלת "בחיים שלי ובחברה שלי לימוד תורה הוא הערך החשוב ביותר. זה לא כמו לימודי פיזיקה, מתמטיקה וכלכלה אצלכם; אין ללימוד תורה ערך יצרני או אינטלקטואלי גרידא. זה עצם החיים; חיבור של אינטלקט ורגש. התעלות. כשאני מצליח להתעלות בלימוד, אני מרגיש שאני הופך למשהו אחר, מעלה את הסטנדרטים הרוחניים של החברה כולה." (ד,' אברך מירושלים.(
בין אם מדובר בתמריצים כלכליים או רוחניים, החרדי הישראלי עובד ויוזם הרבה פחות מאשר האוכלוסייה הכללית. גם כשהוא עובד, מקומות העבודה שלו מוטים במידה רבה למגזר הציבורי %) מהגברים החרדים, לעומת % מהגברים באוכלוסיה הכללית.( כך, בעוד ששיעור העצמאים בישראל הוא ,12% שיעורם באוכלוסייה החרדית הוא % בלבד. רק אחד מכל 50 חרדים ליטאים (המהווים שליש מהציבור החרדי) הוא בעל עסק - עשיית כסף פשוט איננה מעניינת אותם. האתוס של התלמיד החכם, בתוספת מדינת הרווחה, הרגו למעשה את הסוחר החרדי.
אם כן, החרדי מסתפק במועט, "מתחפר" בקצבה או במשרה ציבורית ואינו מבקש לזכות בכסף או בתהילה דרך חיי השעה של עולם התעסוקה. אלא שהלחץ הכלכלי מכריע גם הוא, וחרדים שגדלו על ברכי הרעיון שמטרתם בחיים היא לקדש את עולם התורה - מגלים כיום כי הם מתקשים לעמוד בנורמות החברתיות הללו.
הדלות והעוני הנובעים מהאידיאל החרדי הופכים נסבלים פחות ופחות על-ידי חלקים גדלים והולכים בציבור החרדי. אברכים רבים, המכונים בעגה העממית-חרדית "אברכים מיובשים," אינם מצליחים להתחבר לאורח החיים הזה. הם רוצים חיים מגוונים יותר, המבטאים טוב יותר את שאיפותיהם. למשל, אחוז המשפחות המחזיקות בטלפונים סלולריים, בכלי רכב ואפילו במחשבים ובאינטרנט מזנק.
*--<<>>**
 צעירים חרדים במאה שערים צילום: פלאש 90 "כמו שכל תופעה אמריקאית מתרחשת בישראל לאחר -10 שנה, כך כל תופעה ישראלית מתרחשת בחברה החרדית באיחור," אומר איציק נפתלין, שותף בפירמת ראיית החשבון פאהן-קנה וחרדי מחסידות חב"ד. למעשה, הוא החרדי היחיד המכהן כיום כשותף בפירמה גדולה של ראיית חשבון. "עליית תרבות הצריכה והרצון של הפרט לחיות חיי רווחה חומרית מחלחלים גם לחברה החרדית, והפרט שעד כה שם את אידיאל הלימוד כנר לרגליו מבקש כעת לגוון את חייו ואת עיסוקיו - ודרך המלך לעשות זאת היא להשיג עבודה משמעותית."
נפתלין, שהחל את לימודי ראיית החשבון לפני יותר מ- שנה, מציין כי בחירתו - שהיתה אז מוזרה - הפכה עם השנים למקובלת יותר. "המגמות בחברה החרדית יהפכו אותה כבר בשנים הקרובות לייחודית פחות," הוא אומר, "אידיאל לימוד התורה יישאר ולא ייעלם בטווח הנראה לעין. אולם מה שהיה עד היום מעין ברירת מחדל של כל צעיר שהתחתן, יהפוך כעת לבחירה ייחודית ואינדיבידואלית יותר, בשעה שחלק משמעותי מהציבור החרדי יבקש להצטרף לכוח העבודה."
בניגוד לאילן, נפתלין איננו סבור כי מדובר בתגובה לתמריצים כלכליים - אלא ברוח הזמן שמנשבת גם בין ספסלי הישיבות והכוללים, שרבים מאלה החובשים אותם אינם מותאמים לחיים של לימוד תורה סגפני ואינטנסיבי. "מדובר בכוח חזק יותר מכל סנקציה כלכלית," אומר נפתלין, "אני לא חושב שקיצוץ של ,000 שקל הוא מה שיזרוק אנשים מעולם התורה לעולם העסקים. זהו תהליך ארוך שמתרחש כבר זמן רב וכולל שינוי והתאמה של נורמות חברתיות."
משמעות ההצטרפות למעגל העבודה איננה בהכרח ויתור על אידיאל לימוד התורה, אלא שילובו בחיי המעשה. נפתלין, שעובד -10 שעות ביום, קובע לדבריו "עיתים לתורה" ולומד בכל יום שעתיים השכם בבוקר ושעתיים מאוחר בערב. "לא," הוא מציין, "לא הייתי רוצה לוותר על העבודה ולהקדיש את כל הזמן ללימוד. טוב לי ככה."
|
|
|
|
|
|
