|
|
| נשלח ב-17/7/2020 15:56 |
|
| |
| איש_חשוב כתב: |  | | מי שמתחיל פה עכשיו דיון עם ספרא מקבל ממני מכות |
|
מצחיק אותי לראות את החרדה הרבה מדיון הלכתי, כאשר בקושי אחת לכמה חודשים עולה דיון כזה בפורום. הפוליטיקה, הלשון הרע, ביזוי הרבנים, הכל מתקבל ברצון ובשמחה, אבל דיון הלכתי? שומו שמים...
גם אם מדובר בנושא פולמוסי ולעוס, עדיין זה עדיף על דברי הבל (שגם הם לעוסים לא פחות), אבל כאן בכלל לא עסקינן בנושא ההלכתי של לבישת פאה מותר או אסור, אלא בסוגיות הגמ', והבאתי ביאור נפלא, טעמו וראו!
ומי שבאמת קשה לו לקרוא קצת ד"ת בין כל הבלי העוה"ז, לא נורא, שימחל לי. הוא אינו חייב להיכנס, ואינו חייב לקרוא...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2020 16:27 |
|
| |
| יצחקהספרן כתב: |  | על שאלתך כבר ענו חזל כל המלמד בתו/אשתו תורה כאילו מלמדה תיפלות. נ.ב. אני לא נגד פאות אבל לאשה לא צריך להיות שיג ושיח בגמרא
|
|
מובא בשו"ע (יורה דעה סימן רמו סעיף ו), "כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה). בד"א בתורה שבע"פ; אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תיפלות. הגה: ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה". ומציין לאגור בשם סמ"ג. והגר"א הביא לזה מקור מתוס' בסוטה כ"א.
והרי פאה וכיסוי ראש זה מהדינים השייכים לאשה.
ודעת הרבי מליובאוויטש זצ"ל היתה שבימינו הבנות צריכות ללמוד אף משנה וגמרא בנושאים הקשורים למצוות שבהן הן מחויבות, ואף את תורת החסידות שהיא נחוצה כדי לקיים את מצוות אהבת ה' ויראתו. לשיטתו, בימינו, כשהבנות לומדות את כל המקצועות והן חשופות לכל הרוחות המנשבות בעולם, אין היגיון למנוע מהן דווקא לימוד תורה.
ולהלן שיח מרתק בין הרבי מליובאוויטש זצ"ל להאדמו"ר מבעלז:
אדמו"ר מבעלז שאל: האם הרבי מתיר לבנות ללמוד משנה או גמרא?
הרבי ענה שמשניות הן הלכות, הכוללות הלכות שבת הלכות ברכות וכו', שנשים חייבות בהן! וממילא מותר להן ללמוד, והלכות אלה יש ללמוד גם מתוך הגמרא. אנחנו חיים בדור שונה מן הדורות הקודמים שבהן היו הבנות בבית, וכל דבר שלא ידעו שאלו את הוריהן. היום אנו חיים בדור שהבנות יודעות הכל, ויש להן כל האמצעים ללמוד גמרא בעצמן. הן הולכות לבית כנסת ופוגשות חברות שיודעות דברים מהגמרא. ואם תלמידה שומעת שיש גמרא שעוסקת במה שלמדה, היא תפתח את הגמרא ותעיין בכל השקלא וטריא שמסביב לנושא שלמדה. ועדיף שמורים יראי שמים יכוונו אותה, ולא שתפתח ספרים שאין ראוי ללמוד בהם.
ושאל האדמו"ר מבעלז, אז מה נחשב ל"מלמדה תפלות"?
ומשיב הרבי, לכאורה, על פי שולחן ערוך מותר ללמד את הבנות תורה שבכתב בלבד, ואילו כל התורה שבעל פה נחשבת ל"מלמדה תפלות". אולם הרבי מדייק, שכיום ה"תפלות" כבר קיימת אצל הבנות, אלא שצריך לכוון אותן לאמת.
הרבי אמר שפגש בנות שלמדו רק תורה שבכתב בבית ספר, אולם בלימודי חול, או לימים כשהגיעו למכללות וכיו"ב, לימדו אותן דברים היפך התורה. כגון שהעולם קיים מליוני שנים ועוד דברים מסוג זה. וכשפנתה תלמידה למורה שלה וביקשה ממנה לישב את הסתירה, ענתה המורה, ש"כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות". וכתוצאה מכך, תתייחס תלמידה כזו, למה שלמדה בלימודי חול כעובדה, ואל דברי התורה שהעולם נברא בשבעה ימים תתייחס כאילו הם דברי אגדה. ובסך הכל תהיה מבולבלת. תלמידה כזו תהיה אם בישראל, ואיך היא תחנך את ילדיה?… והתייחסות בעניין זה לבנות שיהיו אמהות מחנכות חשובה אפילו יותר מלבנים. אמא כמחנכת צריכה לדעת להשיב לילדיה על כל שאלותיהם, כדי שלא יתבלבלו בדרכם בעבודת ה'. ויש להקדים את הנשים בלימוד תורה כמו במתן תורה, ולהקדים תרופה למכת ה"תפלות" שנוצרה בימינו, על ידי לימוד תורה שבעל פה לנשים!
ולטענת אדמו"ר מבעלז שיש ללמד לימודי חול על טהרת הקודש,
השיב הרבי, עד שמשרד החינוך יאשר, ועד שיתקנו את הספרים יכול לגדול דור שלם, שאין לו תשובות על שאלות יסודיות.
ועוד הוסיף הרבי וסיפר שהיה רב שלא רצה ללמוד "מורה נבוכים", כי טען שיש לו סדר יום עמוס, וחשש שאם יתחיל בסוף היום ללמוד "מורה נבוכים", יישן רק עם הקושיא כי לא יגיע לתרוץ.
אולם בימינו, הסביר הרבי, כבר יודעים את כל הקושיות, ומה שנשאר זה רק לתרץ אותן. לכן אין מנוס אלא ללמוד תורה שבעל פה בעומק גברים ונשים כאחת.
(נכתב על פי שיחת הרבי עם אדמו"ר מבעלז ביום ג', ד' אדר שני ה'תשמ"א, כפי שפורסמה בספר "בצל החכמה" מסעיף יא עמ' 119)
ויש בדברי הרבי מליובאוויטש הנ"ל חידוש נפלא, דבזמנם היו מחוסרי ספרים ואם לא היו מלמדים תורה לאשה, לא היתה יודעת כלום (וגם לאחר שהודפס, הספרים לא היו כ"כ מצויים ונגישים, והפירושים קשים, ובאותיות קטנות) אבל היום? בלחיצת כפתור יכולה לדעת כל גמרא שתרצה וכל פירוש שיהיה, והכל ברור ופשוט ונגיש ואין צורך ללמדה כלל, ואם כבר עדיף שתלמד בצורה מסודרת.
ועוד חידש, שכיום לומדת ויודעת תיפלות ממקומות אחרים ואדרבה טוב שתלמד תורה ויהיה לה פחות תיפלות בראש.
ועוד חידש, שלימוד הדינים השייכים לה כולל לימוד בעמקות משרשי הדין בגמ' וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2020 13:12 |
|
| |
אם מדמים פאה לבגד, אז אולי יש לאסור אותה מדין איסור הסתכלות על בגדים צבעוניים שאסרו רבנן ?
תוקן על ידי לךתדע1 ב- 19/07/2020 13:15:09
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2020 13:47 |
|
| |
הקושיה מעיקרא ליתא, כי אמנם אסרו הסתכלות בבגדים צבעוניים, אבל אין שום קשר בין איסור הסתכלות לבין איסור יציאה, וכמו שאסור להסתכל באצבע קטנה של אשה (וכל המסתכל [=מתבונן] על מנת להנות, כאילו הסתכל במקום התורף), אבל מעולם לא שמענו שחובה לכסות אצבע קטנה.
ואדרבה, נפסק להלכה שחובה לקנות לאשה בגדי צבעונין, וכן הביא הבית יוסף (או"ח סי' תקכ"ט): "ובפרק ערבי פסחים (קט.) תנו רבנן, חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל... ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, אנשים בראוי להם, ביין. ונשים בראוי להן, תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין".
וכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ז), וזה לשונו: "אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי' בתלויות בכותל... וכן ביו"ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים".
"ואין לבדות מלבנו לדמות האיסור הסתכלות שבאה"ע סי' כ"א למלבושי נשים. הלאו דלא תתורו נאמר בעיקר על הסתכלות באשת איש (דאין זנות אלא באשת איש), והרבה מיני הסתכלות אסרו משום הרהור הנלמד בעיקר מ"ונשמרתם", וגם בענינים אלו אין לערבב הפרשיות, ואין לדון משם מה שמותר ומה שאסור להתלבש. והרי מפורש אמרו שאסור להסתכל על בגדי צבעונין, ואפי' הכי לא אסרו לאשה ללכת בבגדי צבעונין בשוק (ורק באדום אסרו, דהצבע ניכר מאוד גם מרחוק)". וגם מה שמפורש בגמ' שבגדי צבעונין מביאים הרהור, אין זו סיבה לאסור אותן, וכמו שכתב הגאון הנ"ל שם בסי' מ"ח: "ומה שמעכ"ק שליט"א כותב פשיטא שגורם הרהורים רעים שאסור מן התורה "ולא תתורו" וכו', הלוא גם בגדי צבעונין של אשה גורם הרהורים ואסור להסתכל גם כשתולין בחוץ, והלא אין לך דבר שגורם הרהורים יותר מיופי האשה שע"ז נאמר בעיקר ולא תתורו, וגם אסור משום "ונשמרת" כמבואר בע"ז (דף כ') באשת איש אפי' מכוערת, ואפי' הכי נשים יוצאות בגילוי פנים".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2020 14:36 |
|
| |
בצבע אדום אסרו? מי אסר?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2020 14:45 |
|
| |
יש מהמפרשים שהבינו ש"כרבלתא דרב אדא" היא שמלה אדומה ולכן קרע אותה (רוב הפוסקים הבינו שמדובר בשעטנז, וכפי ההקשר שם בגמ'). עכ"פ אותם מפרשים אסרו זאת משום חוקות הגויים שהיו נהוגים בזמנם, אבל כיום כתבו הפוסקים שאין בזה בעיה כי נפוץ גם אצל היהודיות לבוש אדום, ואינו בולט.
וכן כתב באורחות רבינו ח"ד עמ' ע"ד (מהדורה חדשה) בשם הגר"י קניבסקי זצ"ל, "הוי עובדא בתקופה שבתי שתחי' למדה בסמינר, קבלה סודר אדום, ולבשה אותו גם כשהלכה לסמינר, שם העירו לה על שלובשת מלבוש אדום. שאלתי את מו"ר (הסטייפלר) וסיפרתי לו. ענה לי מו"ר, בזמננו הנשים לובשות אדום, ומותר".
וכן השיב הגרש"ז אויערבאך לנכדו, ומובא בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז) חלק ג' עמ' ע' ואילך:
"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים. עם זאת יש אוסרים בשם הגדולים לאסור בגד אדום, כגון מעיין אומר (חי"ב ס"נ עמ' רמ"ט) בשם הרב עובדיה, או הליכות בת ישראל (פ"ז ס"ג ובהערה ז') בשם הרב אלישיב, אבל האיסור הוא בבגד שהוא אדום כולו, ולא מקצתו, וכן באדום דוקא ולא בבורדו, ומסתמא אסרו כיוון שסברו שעדיין לא נפוץ צבע אדום אצל החרדיות, וזה בולט ואסור. ואה"נ, במקום שלא נהוג ללבוש בגד אדום, יש בזה איסור.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2020 15:06 |
|
| |
אין דומה צבע אדום לשאר הצבעים, וצבע אדום אליבא חלק מן הפוסקים, לא נאסר רק משום בחוקותיהם...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2020 15:13 |
|
| |
העיקר שבעלך מרוצה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2020 15:37 |
|
| |
| לךתדע1 כתב: |  | | אין דומה צבע אדום לשאר הצבעים, וצבע אדום אליבא חלק מן הפוסקים, לא נאסר רק משום בחוקותיהם... |
|
כל דבר שרוצים להבין, צריך לראות במקור. המקור לאיסור צבע אדום הוא בערוך, שפירש "כרבלתא" בגד אדום לפריצות, על הגמ' בברכות (דף כ) "דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה".
ועל זה כתב מהרי"ק: "הדבר אשר שייך בו נדנוד פריצת גדר הצניעות והענוה, ינהגו בו הגוים – גם זה אסור... ואף גם זאת נראה דהיינו דווקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם ולא לתועלת ידועה".
בכל הנ"ל אין שום רמז ש"צבע אדום הוא צבע של פריצות", אלא הכל נאמר על ענין 'בחוקותיהם' ומשום שהיה בגד זה מיוחד לגויים. והש"ך ביו"ד שם ציין שהיתה מסורת לישראל להקפיד שלא ללבוש אדום, וכל זה כבר עבר מן העולם.
גם מה שמביאים ראיה מהספרי, אין שום ראיה שבגד אדום הוא פריצות, שהרי הוא כתב (פרשת ראה): 'פן תדרוש לאלהיהם לאמר' – שלא תאמר הואיל והם יוצאים בטגא אף אני אצא בטגא, הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן..." כלומר שהאיסור משום בחוקותיהם.
גם הרמב"ם הביא הספרי הנ"ל בספר המצוות, וכתב עליו בעניין מלבוש תלמידי חכמים: "ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן, שהכל מסתכלין בהם".
ואין האיסור הזה מיוחד לנשים, אלא גם לגברים, ואינו מובא תחת דיני הצניעות בשו"ע אה"ע, אלא ביו"ד תחת דיני חוקות הגוי (והדרכי תשובה כתב (יו"ד קע"ח ס"ק ט"ז) בשם הגאון ר' יצחק אלחנן מקובנא, להתיר לחתן ללבוש בגד אדום, שכן בזמננו אין הצבע הזה מיוחד לפריצות).
וביאר הרב נחום רבינוביץ, שבימי קדם היה קשה לייצר צבע אדום כזה ולפיכך נתייחד לבגדי מלכים ושרים, ומשום כך מי שלבש ארגמן כולם הסתכלו עליו. ועוד, שבדרך כלל, רק שרים וכמרי עבודה זרה לבשו בגדים כאלה. נמצא שהלובש ארגמן לא רק שהיה מבליט עושרו ומתפאר בו אלא שגם היה בכך משום חיקוי עובדי עבודה זרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2020 22:23 |
|
| |
בזמן הרמבם לאישה הייה אסור לצאת לרחוב ללא רשות מבעלה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2020 18:52 |
|
| |
האם כוונתך לדברי הרמב"ם בהלכות אישות (פרק י"ג הלכה י"א)? הוא מתיר לאשה לצאת כפי הצורך.
"כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה".
תוקן על ידי Safra ב- 21/07/2020 18:52:54
|
|
|
|
|