| נשלח ב-9/6/2010 01:04 |
|
| |
פרשת קורח
ויקח קורח (קרח טז-א)
בן שבע שנים היה רבי ישראל מהוסיאטין בעת שלמד את דברי רש"י בפרשת קורח: "וקורח, שפיקח
היה, מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו".
פנה הילד אל מלמדו, הרב החסיד ר' יוחנן מסקאליט ושאל: "מדוע כתוב עינו, בלשון יחיד והלא
לאדם יש שתי עינים!"
"אדרבה", ענה המלמד, "אמור אתה!"
והילד הסביר: "מה הסיבה שהאדם נברא בעל שתי עיניים? כדי שבעין אחת יתבונן תמיד בגדלות
הבורא יתברך שמו, ואילו בעין השניה עליו להתבונן בשיפלות עצמו.
"וקורח", המשיך הילד, "מנושאי הארון היה, ובעל רוח הקודש, ובעינו האחת בודאי היטיב לראות את
גדלותו של הבורא, אך העין השניה, זו שבה צריך היה לראות את שפלותו עין זו הטעתה אותו, שכן
ראה בה שושלת גדולה יוצאת ממנו וכלל לא ראה בה את שפלות עצמו!" ולכן יש לנו ללמוד לקח
מעצת קורח, ובכל פעם שהיצר הרע מושך אותנו למחלוקת אנחנו נגיב לו בשלילה.
מעשה שהיה בחסידות מסוימת באירופה שכל החסידות התנגדו להשקפת עולמה הרוחני של אותה
חסידות, והויכוח הלך והחמיר ומשך אחריו לשון הרע חירופים וגידופים רחמנא ליצלן. החליטו להוציא
על החסידות הזאת חרם, לא דיברו איתם כלל ולא השתדכו עם בניהם ובנותיהם כל החסידות
הסכימו להוציא את החרם חוץ מחסידות אחת קטנה.
בציווי של האדמו"ר החליטה שהיא אינה מתערבת וסותמת אוזנים החסידות שבאו לדבר ולשכנע
את אותו אדמו''ר הוא אפילו לא היה מוכן להקשיב ולדעת על מה ולמה המחלוקת.אך חסידיו ידעו
וכמה מהם התחילו להתערב ולהשתתף במחלוקת האדמו"ר כינס בשבת קודש את כל חסידיו ופסק
חד משמעית שאסור לאף אחד להשתתף במחלוקת ואותה שבת היתה פרשת קורח וזעק וצעק
להתרחק מהמחלוקת כמו מאש כי היא לא מרחמת על יונקי שדיים.
וכדי לשכנע את חסידיו סיפר מעשה באריה מלך החיות שיומיים לא הזדמן לו טרף והלך ביער רעב
ועצבני. קיבתו הצטמקה ונעימות שאגתו הפילו פחד בכל היער ופיו היה מסריח מרוב שלא טעם כלום
במשך יומים והחליט לכנס את כל החיות ושאג שאגה גדולה וחזקה ובין רגע כל חיות היער נאספו
מרוב פחד ואימה כולם באו חוץ מהחיות הראויים לטרף כמובן.
כולם מסתכלים על האריה הזועם שאומר כבר יומים שאני לא אכלתי כלום ואני עצבני לכן אבקש
שקט ביער ופתאום הביט מבט עצבני על הזאב ואמר, אתה מר זאב והזאב פחד ושאל מי אני?
אמר לו האריה תתקרב מהר תריח את הפה שלי ותאמר לי את האמת, האם יש לי ריח רע בפה או
לא. התקרב הזאב בשיקשוקים, פתח האריה את פיו וחשף את שיניו החדות. הריח הזאב את פיו
המסריח ואמר הכן יש לך ריח מסריח. התעצבן האריה וזעק איך אתה מעז לומר לי דבר שכזה וטרף
את הזאב באכזריות והניחו מאכל לנשרים. כל היער הזדעזע וברח עבר שבוע ועדיין לאריה לא היה
טרף הסתובב העצבני וזעק שאגה גדולה שמזמינה לאסיפה את כל החיות.
האריה קרא לסוס אתה מר סוס התקרב מהר, ותאמר לי אם יש לי ריח מסריח בפה כי לא אכלתי
כבר שבוע הסוס התקרב בפחד והריח את פיו ואמר בליבו אני אהיה חכם הזאב אמר את האמת
ונטרף אני אשקר והנצל אמר הסוס בפחד וברטט לאריה שאין לו ריח מסריח בפה. שאג האריה וכעס
וקרא לו שקרן כיצד יתכן שאין לי ריח בפה הלוא שבוע לא טרפתי והתנפלי עליו ושחטו. מרוב
שהמעשה מזעזע נחרדו חיות היער וברחו כעבור שבוע האריה כבר איבד את השפיות והיה עצבני
שאין כמוהו. ושאג שאגה גדולה וכולם התאספו וראו אותו ממש רועד ומקציף ומרוב עצבים וכולם
מתוחים כי אינם יודעי מה יהיה הפעם והפעם שאג האריה לכיוון השועל. בוא הנה מהר השועל
משקשק מפחד ואומר מי אני? כן אתה אומר הארי רוץ לכאן מהר. והשועל הלך בשיקשוקים ובקול
מגמגם אמר לו הארי אני כבר שבועיים לא אכלתי וברצוני לדעת אם יש לי ריח רע בפה, תקריב את
אפך לפי ותאמר לי מה אתה מריח. פתח האריה את פיו והריח אותו השועל פחד פחד אימים כי
הזאב אמר את האמת ונטרף הסוס חשב להתחכם כששיקר ונטרף ומה אני אומר חשב השועל, אך
השועל היה ערמומי והבחין שהארי רוצה תשובה שיהיה לו סיבה לזרוק את זעמו על חיה מסכנה
ופתח את פיו ואמר בפחד שאיננו מריח כלום כי אני מנוזל ואפי סתום. שמע האריה את תשובתו ובא
לזעקו ולטרוף אך לרגע שעיכל את סברת השועל אכל את עצביו בליבו כי לא היה לו שום סיבה
לטרוף אותו וכך יצא השועל בריא ושלם והארי זעק ושאג לשמים ומרוב כעס ועצבנות.
עד כאן המשל. אמר להם האדמו"ר הנימשל ברור מאליו למה אסור לכם להתקרב לאש המחלוקת
כמו שהתקרב קורח וניכבה תהיו גם אתם כאותו שועל מנוזל שאפו סתום ולא מריח באש המחלוקת.
ברגע שתריחו ברגע שתישמעו אחד מהצדדים אתם תהיו חייבים לישפוט ולהביע עמדה אם תגידו זה
צודק או זה אינו צודק המחלוקת תיטרוף אותכם כי כל מה שהיא רוצה זה שתריחו הסירחון שבפי
המחלוקת כדי שתיבלע אותכם חיים אנשים נשים וטף ועד יונקו שדיים כמו שקרה לקורח לכן איני
רוצה לדעת במה מדובר וזה לא מעניין אינני רוצה שבחסידות שלי יריחו את ריח המחלוקת אלא
תהיו כאותו שועל מנוזל שלא מריח כלום ואז לא תהיה תביעה עליכם משום צד שהוא. ודברים אלו
חדרו וגרמו לתוכחה גדולה בכל אירופה עד שהחליטו לבטל את החרם להתרגל אחד לשני בטוב
וברע (מעשיהם של צדיקים).
בנו של החפץ חיים מספר בספר "שיחות החפץ חיים" סיפור דומה על מניעת מחלוקת:
פעם התלקחה מחלוקת בישיבה בראדין בקשר למשגיח הישיבה. מחצית הישיבה עמדו לצידו
והמחצית השניה התנגדו לו. כדי להכריע בין הצדדים, הושיבו בית דין שהיה מורכב מטובי הלמדנים.
בתחילה העלימו את הענין מהחפץ חיים, אך מאוחר יותר, כשנודע לו הדבר, היתה לו עוגמת נפש
גדולה. הוא נכנס לישיבה ודיבר כשעתיים במרירות נפש על עוון המחלוקת. בין יתר דבריו הוא אמר:
"הרמב"ם פוסק בהלכות דעות שכת מספרי לשון הרע אין להם חלק לעולם הבא. בספרי על הלכות
לשון הרע, אמר בעל ה"חפץ חיים", השמטתי הלכה זו בכוונה תחילה, כי לא רציתי להביא דברים כה
חריפים בספרי. אבל גם אם לא העתקתי דין זה, סוף סוף הלכה היא.
מובא בגמרא שהתנאים התאספו פעם, והחליטו לשפוט ולמנות את שלמה המלך בין אלה שאין להם
חלק לעולם הבא, מפני שבפסוק כתוב עליו כי עשה את הרע בעיני ה'. עודם מדברים בענין זה ואש
יצאה ושרפה את הספסלים שעליהם ישבו. למרות שהיה בכך אות, שאין מסכימים עמם בשמים, לא
השגיחו והתקבצו שנית להוציא את החלטתם לפועל. גם בפעם הזאת עכבו אותם משמים על ידי בת
קול.
ויש לתמוה, מה איכפת בשמים מהחלטות בני אדם, עד שראו לנכון להפריע להם בדיוניהם? אלא,
האמת היא שמיום שניתנה התורה לבני אדם נמסרה הרשות לבית דין של מטה, וכפי שמחליטים כאן
למטה, מקיימים בבית דין של מעלה. ואם היו פוסקים שאין לשלמה חלק לעולם הבא, באמת לא היו
יכולים להכניסו לשם.
כמו כן, אמר ה"חפץ חיים" בנידון שלנו. כל אחד מבעלי המחלוקת חושב: "אני פועל למען האמת,
ומכיון שאני בן תורה ומתיגע בלימודי בודאי לא ידחוני מהעולם הבא". אמנם דעו לכם! אם הרמב"ם
פוסק דין להלכה, לא יועילו בעולם הבא שום עצה וזכות!
עם סיום דבריו הסתלק החפץ חיים מהמקום, ולא היה מוכן להשתתף בדיונים. בכל זאת, לאחר זמן,
כאשר המחלוקת לא שקטה, לחש החפץ חיים באוזנו של המשגיח, כי למען קיום הישיבה יעתיק
מקומו לישיבה אחרת. (מורשת אבות).
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלח בני ראובן (קרח טז-א)
בשעה שהודיע משה לישראל מצות ציצית שאלה אשתו של קרח את קרח, איזה חידוש היה היום
בישיבתו של משה רבינו. אמר לה קרח: מצוה חדשה צוה אתנו היום, היא מצוות ציצית עם תכלת.
אמרה לו אשתו: מצוה זו של תכלת מה היא. אמר לה קרח: כך אמר לנו בשם הש"ת שיש להטיל
ציצית בכל אחד מד' כנפות הבגד של ארבע כנפות, שלשה חוטים של לבן ואחד של תכלת. אמרה לו
אשתו: צחוק עושה עמכם זה, שכל יום הוא בא אליכם בדבר חדש ואומר שכך ציוה לו הקב"ה. אין זה
אלא מעצמו אומר הדברים. עכשיו שבדא אותו מאחר שהתכלת כ"כ חשובה, שבחוט אחד יוצאים ידי
חובה, אעשה לך עכשיו ולכל האנשים שעמך טליתות שכולן תכלת ותלכו בפני משה ותאמר לו מה
הדין בטלית כזו, אם חייבת בציצית אם לאו, ותראה מה שיענה אותך.
ומשם תדע שכל הדברים שאמר לכם בדא מלבו, וכך נטל כל הגדולה לעצמו, שהוא המלך ואת אחיו
עשה כהן גדול, ולבני אחיו עשה סגני כהונה, הוא אומר: התרומה לכהן, הבכור לכהן, בעוד שאתם
הלווים אינם נוטלים אלא מעשר ותו לא. ומזה עליכם להפריש מעשר ולתת לכהן. ועל כל זה עשה
עמכם צחוק, שנטל את הלווים וגילח כל שערה שבראשכם, שכך אמר שציוה אותו השי"ת: והעבירו
תער על כל בשרם. וכן אמר שציוה אותו השי"ת: והנפת אותם תנופה, שנטל כל אחד ואחד מן הלווים
והיה מניע אותם כלולב לכל רוחות העולם, וכל זה בודאי עשה כדי לעשות אתכם ללעג ולקלס. אמר
לה קרח: לא יתכן שעשה כן כדי לצחוק עלינו, הרי הוא עצמו עשה כן, שגילח את שערו כפי שעשינו.
אמרה לו אשתו: מזה שאף הוא התגלח אין להביא ראיה, שמאחר שנטל כל הגדולה לעצמו אמר:
תמות נפשי עם פלשתים, אמר: אעשה ממני צחוק קצת ובלבד שאעשה כולם ללעג ולקלס.
כששמע קרח את כל זאת מאשתו אמר בלבו: יש לבקש אנשים כדי לחלוק על משה, היה הולך
ומסובב בכל מחנה ישראל ולא הכירו אותו, כי היה מגולח לגמרי, השפה והזקן וגבות העיניים. שאלו
אותו: מי עשה לך כל זה. ענה: כך עשה לי משה. ולא לי בלבד עשה כך אלא לכל הלוים, שהיה מנענע
אותנו כמו לולבים והיה אומר לכל אחד הרי את טהור, הרי את טהור. ולאחיו אהרון הלביש וקישט
והושיב אותו כמו כלה באהל מועד. וכששמעו אויביו של משה את הדברים האלה התחילו אף הם
לחדד את הסכין והסיתו את כל בני ישראל ואמרו: כיצד אפשר לסבול את משה זה. שעשה עצמו
מלך ואת אחיו עשה כהן גדול, ולשני בניו עשה סגני כהונה. התרומה לכהן. כ"ד מתנות כהונה, לכהן.
אחרי כן נאספו סביב קורח המון אנשים וקורח התחיל ללגלג על משה ובדא דברי ליצנות מליבו.
אמר להם: שמעו ואספר לכם מעשה שאירע לאלמנה עלובה שהיתה גרה בשכונתי. וכך היה המעשה:
בשכנותי גרה אלמנה עניה, ולה היו שתי בנות. וכל רכושה היה שדה אחת קנה שממנה התפרנסה
היא ושתי בנותיה. התחילה אותה אלמנה לחרוש השדה שלה. אמר לה משה: הזהרי שלא תחרשי
בשור וחמור יחדיו. שכך ציוה הקב"ה: לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. וכשבאה לזרוע אמר לה
שכך ציוה הקב"ה: לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. וכשבאה לזרוע אמר לה משה: הזהרי שלא תזרעי
שדך כלאים. באה לקצור אמר לה משה: הזהרי להניח לקט שכחה ופאה. באה לשים הדגן באוצר
אמר לה משה: עליך לתת תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, והאלמנה סבלה בדומיה ועשתה ככל
אשר ציוה לא משה. וכשראתה כך אמרה האלמנה: לא כדאי לי להחזיק שדה ולהתחייב בכל הטורח
הזה. מכרה את השדה וקנתה ב' טלאים כדי להשתמש בצמרם, שתגזוז אותם ומכך יתפרנסו היא
ושתי בנותיה. וכשהכבשים עמדו ללדת בא אהרון ואמר לה ליתן לו את הבכורות, שכך ציוה הקב"ה:
כל הבכור אשר יוולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך. סבלה האלמנה צערה בדומיה ונתנה
לו את הבכורות. אחר כך כשבאה לגזוז את צמרם, שוב בא אהרון ואמר לה: עליך לתת לי את
ראשית הגז שכן אמר הקב''ה: ראשית גז צאנך תתן לו. אמרה האלמנה עד עכשיו נפלתי בפח ולא
יכולתי להיפטר. עכשיו אשחוט אותם. כששחטה אותם שוב בא אהרון ואמר לה: תני לי הזרוע
והלחיים והקיבה. אמרה האלמנה: אני רואה שגם בשחיטתם לא נפטרתי מהם אם כן אעשה הכל
חרם ונראה מה יאמר.כשעשתה הכל חרם בא אהרון ואמר: עכשיו תתני לי הכל. שכך אמר הקב"ה:
כל חרם בישראל לך יהיה. וכך נטל ממנה הכל ולא השאיר לה ולב' בנותיה שום דבר ומתו ברעב.
אלו הם המעשים שעשה משה עם אחיו, והם תולים הכל בהקב"ה ואומרים שכן ציוה להם הקב"ה ולא
ציוה.
ומן הסיפור הזה שסיפר להם קורח מוכח כמה גדול כוחה של לשון הרע, שאע"פ שהשומעים יודעים
שכל מה שמדבר בעל הלשון הרע, שקר וכזב, בכל זאת נכנסים הדברים לליבם, שהרי כשהיו ישראל
במדבר לא היה מקום לא לחרישה ולא לזריעה, כמו שאומר הכתוב: לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון
(במדבר כ). אם כן מהיכן היתה לאותה אלמנה שדה שחרשה אותה וזרעה אותה ואהרון תבע ממנה
את מתנותיה. ועוד שעדיין לא נצטוו על מצוה זו של מתנות, ועוד בהיותם במדבר לא היו חושבים כלל
בעניני מזונות, שהכל היה יורד להם מן השמים, אם כן כיצד מתה אלמנה זו מרעב. אלא כל הדברים
האלה בדא קורח מליבו כדי לדבר לשון הרע, ונכנסו הדברים לליבם של מחוסרי הדעת.
ויקח קורח טלית שכולה תכלת ועמד בפני משה ושאל אותו, טלית שכולה תכלת חייבת בתכלת או
לא, אמר להם: חייבת. התחילו ללגלג ואמר: כיצד יתכן שטלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת
פוטר אותה, ואילו טלית שכולה תכלת לא תפטור את עצמה. חזרו ושאלו אותו: בית מלא ספרים
חייב במזוזה או לא. אמר להם: חייב. שוב התחילו מלגלגים עליו, אמרו: כיצד יתכן הדבר שבית ריקן
מספרים, אם נותנים בפתח ב' פרשיות קטנות שהם שמע והיה אם שמוע די בכך, ובית מלא ספרים,
שיש בו גם חומשים עם כל פרשיותיו שהם מאתים ושבעים וחמש, אינו דין שיהיה פטור מזוזה. ומכאן
מוכח שכל המצות מדעתך יצאו. ולכן נסמכה פרשת קרח לפרשת ציצית כדי ללמדנו שתחילת
מחלוקתו של קרח היתה בענין הציצית, וזהו מה שאומר הכתוב: ויקח קורח, שלקח טלית שכולה
תכלת ועמד בפני משה כדי להתחיל לריב עמו.
ויש אומרים שזה שאומר הכתוב ויקח קורח, שלקח את ראשי העדה והסית אותם שיעשו עמו יד אחת.
וי"א שויקח לשון ריב ומחלוקת כמו שנאמר: מה יקחך לבך שהוא לשון התנגדות וריב.
וזה ששאל קורח למשה ב' השאלות האלו האחת בטלית והשניה במזוזה, מפני ששני הדברים האלו
היו נוגעים למחלוקתו, שהתחיל לריב עם משה ואהרון. שהמזוזה רומזת למשה שעל ידו ניתנה תורה,
וזו היתה מעלתו. והתכלת רמז לאהרון שמעלתו היתה בגלל בגדי הכהונה. ורצה לומר: מאחר שכל
העדה כולם קדושים ומלאים תורה, שכולם אנשים גדולים, למה הם צריכים למזוזה שהוא משה
ולתכלת שהוא אהרון.
תוקן על ידי שרית560 ב- 04/07/2024 16:43:23
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2010 01:10 |
|
| |
מחלוקת לא לשם שמים?!לאן נעלמו דתן ואבירם מתאור המחלוקת בפרשה? ומהי באמת מחלוקת שאינה לשם שמים?
ידועים דברי חז"ל (אבות) "איזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קורח ועדתו". והדברים
תמוהים, וכי המחלוקת לא היתה בין קורח למשה ואהרון? ועוד, אם חז"ל רוצים ללמדנו שמחלוקת
שאינה לשם שמים היתה רק ב'קואליציית' קורח עצמה, קשה, שהרי שלוש קבוצות היו ב'קואליציה'
זו: א. קורח ב. דתן ואבירם ג. מאתיים וחמישים נשיאי העדה, ומדוע אם כן לא אמרו חז"ל מחלוקת
דתן ואבירם ומאתיים וחמישים הנשיאים, או מחלוקת קורח ודתן ואבירם. לאן נעלמו דתן ואבירם?
מבאר הנצי"ב (תח' קרח), ששלושת מרכיבי המחלוקת בצד קורח, שהם תמיד שלושה מרכיבים בכל
מחלוקת שאינה לשם שמים באמת, מגלים צד אחד ושונה משל חברו. א. דתן ואבירם היו אנשים
רשעים, חסרי יושר ומוסר, שמה שמעניין אותם ומניע אותם הוא האינטרס האישי, ההצלחה הפרטית
שלהם. הם תמיד היו רודפי שררה וכבוד חיצוני "ועל כן היו בטבע בעלי מחלוקת ושונאי משה עוד
במצרים... וישראל שמחו על מותם". ב. מאתים וחמישים נשיאי העדה לעומתם היו צדיקים באמת,
כשכל מטרתם היתה להשיג קרבת אלקים ללא שום רווח אישי ואינטרס חומרי "היו באמת גדולי
ישראל בכל פרט גם ביראת ה' והיה מניעת הכהונה שהוא גורם דבקות ואהבת ה' כאש בוער
בקרבם, לא לשם שררה וכבוד מדומה כי אם להתקדש... ומסרו עצמם למסירות נפש ולמות על
אהבת ה' כי עזה כמוות אהבה". ואמנם נענשו במיתה כי פנו להשיג קרבת ה' בדרך אשר ה' לא
ציווה. ג. קורח לעומתם היה ידוע מבחינה חיצונית כצדיק הדורש קרבת אלקים, אך באמת בתוכו
פנימה היה רודף כבוד וחיפש את קידומו האישי. "קורח באמת היה אדם גדול וראוי לתאוות
המאתיים וחמישים איש וכה היה נראה לעיני בני אדם שזהו מבקש גם הוא, אבל באמת תוכו לא כן
היה וקנאת השררה אכלתהו".
מושם כך, מבאר הנצי"ב, רק קורח היה מסוגל לעורר המחלוקת, ועל כן נקראת המחלוקת על
שמו. "ויקח" קורח בלשון יחיד ולא 'ויקחו... ' משום שמאתים וחמשים הנשיאים היו תמימים וצדיקים
ולא מסוגלים לעורר מחלוקת כלל לעומתם דתן ואבירם רשעים ידועים שאף אחד לא היה הולך
אחריהם. אך קורח שהיה נראה כצדיק מבחוץ אך רודף כבוד מבפנים, רק הוא יכול לעורר המחלוקת
ובערמומיותו צירף אליו את שאר שותפיו "ידוע אשר יראי ה' ועמוסים בפרישות אינם יכולים להצית
מחלוקת שנדרש לזה לגבב דברי נרגן (מריבה) ולשון הרע וכדומה... וכן דתן ואבירם שהיו ידועים
לבעלי ריב ומדון... לא היה בכוחם להמשיך הקהל אחריהםומי פתי יסיר דעתו אחר אנשים שהולכים
אחר לבבם, אבל קורח שהיה גדול הדור היה בכוחו להמשיך אחריו רבים וכן שלמים..."
לפי פירוש זה החידוש הגדול הוא שמחלוקת שאינה לשם שמים היא מחלוקת שכלפי חוץ נראית
כולה לשם שמים, לקדש את ה' ולתקן את העולם כפי שהיה באמת אצל מאתיים וחמישים הנשיאים
והיה נראה אצל קורח מבחינה חיצונית, אך באמת אינה לשם שמים, משום שמה שהניע את קורח
היה באמת אינטרסים אישיים, ולעומתו מאתיים וחמישים הנשיאים לא לקחו בחשבון את ההצלחה
לדורות של המצאת דרך חדשה בעבודת ה' שעליה לא צוו. מה שאין כן דתן ואבירם שוודאי
מחלוקתם לא נראתה אפילו לשם שמים לכן אין להזכירם כלל כי הדבר פשוט וברור.
שני תנאים הכרחיים נצרכים על מנת להיכנס למחלוקת לשם שמים. א. נקיות פנימית, לעשות רצון ה'
ללא שום אינטרס אישי ורווח פרטי (לא כקורח). ב. גם כאשר ישנה נקיות כזאת יש לבחון את כל
ההשלכות הקרובות והרחוקות, הנראות לעין והסמויות וכו' כי יתכן רווח לטווח הקצר ובאופן חיצוני,
אך נזק גדול הרבה יותר בטווח הרחוק ובאופן פנימי ומשמעותי, וכלשונו (הרחב דבר במדבר סוף
חוקת) (א). "אם אינו מושל ביצרו ואינו מכוון לשם שמים אלא יש בזה איזה הנאת עצמו פשיטא
שישא (שיקבל) עונש. (ב). אפילו אם הוא מושל ביצרו ומכוון רק לשם שמים עליו לבוא חשבונו של
עולם אם כדאי הפסד מצוה... כי יכול להיות שההפסד שיגיע על ידי המחלוקת רבה על השכר
ממנה...".
על כן נשים לב לא רק האם חניון ספרא סגור בשבת, האם מצעד התועבה לא צעד ברחובות
ירושלים, האם הצלחנו לשמור על הגבעה - למרות שערכים אלה חשובים ביותר ועלינו להאבק
עליהם בתוקף ובעוז, אלא נשים לב גם האם צורת מאבקנו מעוררת אהבה והערכה, רצון להזדהות
ולתמיכה בפועל של כלל הציבור הישראלי, לתורה ולהתיישבות או ח"ו להפך. נדע לבחון היטב האם
נקיים אנו בכוונותינו לשם שמים, וגם אם כן מה הן ההשלכות הרחוקות והנסתרות, ובע"ה נעשה
ונצליח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2010 15:36 |
|
| |
דברי תורה ברי עוז
פרשת קֹרַח
" וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. (טז,א)"
רש"י מפרש - ויקח קרח - פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא, קצת קשה להגיד על הפרשה
שהיא יפה, אבל המדרש מסביר שיפה לדרוש בפרשה הזאת בכל זמן לאורך כל השנה כי הפרשה
מדברת על נושא המחלוקת וניתן לדרוש בנושא רבות לאורך כל השנה. תמיד ניתן לראות את הדמיון
לימינו ואין שונה קרח מאותם ימים לאלו שמחפשים להרבות במחלוקות ולהביא לידי מלחמה, לא
ברור מה נכנס לקרח למרות המעמד שלו והרכוש הרב שהיה לו הוא חיפש גדולה לעצמו, הרצון
לקבל מעמד וכבוד העבירו אותו על דעתו, דברים שאינם מובנים אבל בכל זאת התרחשו.
קרח הפיץ סיפור שיקרי וכדי שישמע אמיתי הוא הכניס פרטים אמיתים והשאר המצאה שלו, כך הוא
יוכל למשוך את האנשים לשמוע את הסיפור שהוא המציא, אותם אלו שקיבלו את הסיפור אמרו
לעצמם " אין עשן בלי אש" ולא חשבו לרגע שמדובר במשה רבנו שליחו של הקב"ה, הזלזול של קרח
במשה ולאחר שבפרשה בהעלותך הקב"ה מעיד על משה רבנו שהוא ענו ביותר, קרח מנסה לייחס לו
את תכונת הגאווה ומייחסים לו חשד שנכשל באשת איש , כמו שאמרו חז"ל (סוטה ד:): "כל
המתגאה, לסוף נכשל באשת איש, שנאמר: ואשת איש נפש יקרה תצוד", כל אחד מישראל חשש
שהוא נכשל עם אישתו ולא חשבו לרגע במי הם חושדים? במשה רבנו !!! הנושא של המחלוקת
יכול להעביר אנשים על דעתם ולזלזל בגדולי ישראל בצורה בוטה מכאן שעלינו להבין כשם שקרח
ניסה לפגוע במעמדו של משה רבנו הוא גרם לכך שבסופו של דבר הוא נעלם מן העולם, ותורת משה
נצחית.
משה רבנו למרות הפגיעה הקשה בו ומתוך אהבת ישראל הרבה שהייתה לו הוא מנסה לפייס את
קרח ועדתו בדברים ומסביר להם שגם אם הם רוצים מעמד לעצמם אין הדבר החלטה שלו, הקב"ה
החליט שאהרון יהיה כהן גדול ולא הוא ושלא מדובר פה בחברת החשמל שהסמנכ"ל הוא גיס של
המנכ"ל, פה הקב"ה החליט מי ישרת בקודש ומסביר בצורה יפה לקרח ועדתו שמי שרוצה בכל זאת
לזכות למעמד ולכבוד צריך קודם כל למעט את עצמו, רוב גדולי ישראל היו אנשים שברחו מהכבוד
ומהרצון להיות רבני קהילה למרות המעמד הנכבד והשררה כנאמר במסכת אבות: שמעיה
אומר: "אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתוודע לרשות" ( א, י). "החזון איש" היה אומר
שהרב צריך לאהוב את המלאכה ועשייה של עבודת הרבנות ולשנוא את המעמד והכבוד של
הרבנות, עוד מסופר על "החזון איש" שתמיד סירב לקבל על עצמו את תפקיד הרב של הקהילה וגם
שכן נשא תפקיד הדבר היה לשם שמיים וללא דרישת שכר או מעמד ורק בזכות זאת 40 שנה לאחר
שהוא נפטר רבים הולכים בדרכו והתורה שלו קיימת והוא זכה לבנות את עולם התורה מחדש לאחר
החורבן הגדול בשואה.
כך קרח חיפש מעמד וכבוד לעצמו ופגע בכבודו של משה רבנו במידה מסוימת הצליח עם סיפורים
שיקרים לייחס חשדות קשים כלפיו, הוא לא חשב לרגע שהוא טועה בנוסף הוא ראה ברוח הקודש כי
ממנו יצא שמואל הנביא, הוא חשב שהכול תקין אצלו ואין לו מה לתקן , אדם החושב שכל מה שהוא
עושה תקין זו התקלה הכי גדולה , קרח לא השכיל להבין את התמונה הכוללת שהוא זכה ששמואל
יצא מזרעו , כי שמואל בא לתקן את מעשיו הקשים של קרח עצמו.
מחלקות שאינה לשם שמיים מביאה רק הרס על האדם, יש מחלוקות בחיים בין בני אדם והדבר
טבעי , יש מחלוקות בין גדולי ישראל בפסיקת הלכה, והדבר הגיוני , כיצד ניתן לדעת האם
המחלוקת היא לשם שמים או לא? ברגע שהמחלוקת היא על עצם העניין, הדבר ראוי אבל ברגע
שיורדים לפסים אישים ומתחילים להטיל דופי אישי בחולקים אז הדבר לא נכון וכל אלו שיש להם
חלק במחלוקת הזו , הם למעשה כמו קרח ועדתו שבסוף האדמה פצתה את פיה ובלעה אותם.
יהיה רצון שנדע להתרחק מכל מחלוקת.
שבת שלום!
לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל ,עליזה בת רוזה ז"ל, רוננה בת אהובה ז"ל,אלה בת מיכאל ז"ל,
משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר
לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי
יעקובי בן עדינה,גיל בן רחל, פרי בן לגנית בת ניצה.
לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים
[email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2010 15:37 |
|
| |
טבלת תהילים
היות והבאג עדין לא תוקן.
אני לא מעלה את טבלת התהילים
ניתן לבדוק בפרשת אמור שם טבלת התהילים ללא באג
תוקן על ידי - שרית560 - 09/06/2010 15:46:21
תוקן על ידי - שרית560 - 09/06/2010 15:50:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2010 15:52 |
|
| |
פרקים פנויים כ-קנ .
להשתתפות או באישי או באשכול .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2024 16:46 |
|
| |
לע"נ אברהם יעקב הכהן בן צדוק ז"ל גרשון צבי הכהן בן ישראל חיים ז"ל אברהם ישכר הכהן בן גרשון צבי ז"ל סמדר שמחה בת שמעון ז"ל דבורה פריידל בת דוד ז"ל יהודה משה בן יוסף ז"ל משה בן חנום ז"ל יחזקאל עמיצרור בן מרים ז"ל פרשת קורח פרשת השבוע קורח לא סתם נאמר פרשה זו יפה נדרשת מדוע נקרא הפרשה על שמו של קרח הרשע? אלא הפרשה נקראת על שמו, כדי להדגיש את הדבר החיובי שבמחלוקת קורח, והיא שאיפתו להיות כהן גדול. שאיפה זו היא ודאי דבר טוב, ורצון כזה צריך להיות אצל כל יהודי. "ויקח קרח" פרשה זו יפה נדרשת (רש"י) אומר היה ר' יהונתן איבשיץ זצ"ל (שכידוע סבל רבות ממחלוקת שהייתה נגדו) פרשה זו של מחלוקת נדרשת "יפה" בכל הדורות...ובני קרח לא מתו,,,,, כי לא חסרים לנו בעלי מחלוקת ... "ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי" הכתוב מונה ומפרט את ייחוסם של קורח ואנשיו: בנו של פלוני, נכדו של פלוני, שכן על-פי-רוב זו 'זכותם' היחידה של בעלי המחלוקת. בכוח ייחוסם הם מעיזים לצאת למאבקם ולמלחמותיהם. "ויקח קרח" ביקש קרח לקחת לעצמו גדולה ושררה ולכן לא היה הדבר כשר, גדולה היא טובה רק כשנותנים אותה מן השמים. אבל בכוחות עצמו אין אדם יכול לקחתה ... "ומדוע תתנשאו" אחד הפלאים הגדולים הוא, שכל החולקים על הצדיקים בודים עליהם מלבם דברים כאלה שהם ממש ההיפך הגמור מטיבם ומהותם של הצדיקים. גם נגד משה רבנו, אשר התורה העידה עליו כי הוא "עניו מאד מכל האדם", לא מצאו טענה אחרת אלא דווקא שהוא בעל גאווה – "ומדוע תתנשאו" . "רב לכם בני לוי" וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה שיוצאה ממנו, שמואל, ששקול כנגד משה ואהרן, אמר : בשבילו אני נמלט. ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה. (רש"י) מה היה, באמת, מקור תשובתם של בני קרח ? שהרי שידל משה רבנו את קרח בדברים ואמר : "רב לכם בני לוי", והשתדל להחזירו למוטב, וכידוע שדיבורו של צדיק אינו הולך לאיבוד. ואם אין דבריו משפיעים על האדם גופו, הריהם משפיעים על בניו. והודות לדיבוריו של משה נעשו בני קרח בעלי תשובה. אבל קרח עצמו שלא האמין בגודל כוחו של משה רבנו ובהשפעה האלוקית הצפונה בדבוריו, לא היה מסוגל איפוא לראות כי בניו יחזרו בתשובה. ובהמשך לזה מצינו בגמרא שביקשה חנה על שמואל שיהיה לא חכם ולא טיפש מילא שלא יהיה טיפש – מובן. אבל מדוע שלא יהיה חכם? ברם, נתכוונה לזה שהוא לא יהיה "חכם" כקרח סבו, אשר פיקחותו היתה בעוכריו... "ויחר למשה מאד" "נצטער עד למאוד" רבי יצחק מאיר מגור היה אומר: הצער כאב עצור הוא, ואינו כעס – שהוא אבי כל חטא. משה רבנו היה חכם ואדם שלם במידותיו היה, ולא ייתכן אצלו חרון אף וכעס, כפי שכתוב "כעס בחיק כסילים ינוח". אפילו בשעה שהרשעים הללו טפלו עליו שקר ושפכו את דמו, לא בא לידי כעס אלא ויחר למשה – נצטער עד מאוד, כאב לו על שבמחנה ישראל מצויים אנשי ריב ומדון. שבת שלום
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2026 14:01 |
|
| |
לענ אברהם יעקב הכהן בן צדוק ז"ל גרשון צבי הכהן בן ישראל חיים ז"ל פסיה חנה בת יצחק הכהן ז"ל אברהם ישכר הכהן בן גרשון צבי ז"ל מרים לאה בת אלתר גרשון ז"ל סמדר שמחה בת שמעון ז"ל דבורה פריידל בת דוד ז"ל יהודה משה בן יוסף ז"ל משה בן חנום ז"ל יחזקאל עמיצור בן מרים ז"ל אהרון בן יחזקאל ז"ל מרים חנה בת משה יוסף הכהן ז"ל שרגא בן דב ז"ל חיה אסתר בת רבקה ז"ל יוסף בן גריפה ז"ל אשר בן גאולה ז"ל מיכל בת יחזקאל ז"ל יונתן בן מרים ז"ל גבריאל בן שמואל ופנינה ז"ל אורה בת מכלוף ז"ל
לרפואת רות בת לאה חוה רחל בת בלה בינה משה בן רומיה שמעון בן תמר צבי בן מרים ליבא מלכה בת מרים גיא בן חנה
פרשת קרח בפרשת השבוע נאמר בקנאו את קנאתי בתוכם'' על-ידי זה שקינא פנחס את קנאת ה' והרג את זמרי, החדיר בתוך לב כל ישראל את ''בתוכם'' – את מידת הקנאות, שלא יוכלו לסבול בקרבם עוברי-עבירה. ואף-על-פי שהוא היה כה עז וחריף, מקנא קנאת ה', בכל-זאת נשאר ''בתוכם'' – מעורב עם כל ישראל ולא התבדל מהם.
''תחת אשר קנא לאלהיו'' דרכו של כל חוטא, להיתלות בזולת ולומר: ''ההוא גם כן עשה כך''. לפיכך הכריז השם-יתברך את עשרת הדברות בלשון יחיד, כדי שיהא דומה על כל אחד ואחד מישראל, כאילו ניתנה התורה לו בלבד ואין לו להשגיח באחרים. והנה, פנחס בודאי עשוי היה להשגיח במשה ואהרן ושבעים הזקנים ולומר: אם הם מחשים ואינם נקפים אצבע, למה לי איפוא להיות ירא-שמים יותר מהם? – ובכל-זאת לא התחשב בכך, כי אם עשה את אשר מצא לנחוץ לעשות לכבוד השם-יתברך – לפיכך נאמר : ''אשר קנא לאלהיו'' – דומה היה עליו באותה שעה כאילו רק אלהיו שלו הוא וחובה מוטלת עליו לקנא לכבודו, אף כי איש אינו עושה זאת..
"לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום" אחרי שהראה פנחס מסירות נפש כזו למען ישראל ותורתו, חשש ה' שהעם ישלם לו במחלוקת ורדיפות, כפי שלצערנו אנו רואים שמשלמים למנהיגי הציבור נאמנים, לכן הבטיחו שיתן לו את בריתו שלום.
"ובני קרח לא מתו" קרח היה אבי אבות המחלוקת, ואף על פי כן "ובני קרח לא מתו". ואילו דתן ואבירם, שרק הצטרפו לקרח, ירדו חיים שאולה. ללמדך שעוונם של המסייעים לבעלי מחלוקת המתערבים על ריב לא להם, גדול משל בעלי המחלוקת עצמם.
רבי מנחם מנדל מרינוב היה אומר: בעלי מחלוקת לא מתים, לא לומדים לקח, ולא לוקחים מוסר. בני קרח חיים וקיימים עד היום, וממעמקי השאול הם מבצבצים ועולים לחרחר ריב בישראל ולהרבות מדנים ומחלוקת.
אל אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה" רבי מנחם מנדל מקוצ'ק היה אומר: משה התפלל: "יפקוד ה' ...איש על העדה", "איש" – ולא מלאך, שאין לו אישה וילדים, ואינו יודע דאגות פרנסה ובריאות מהן; "איש" – ולא שרף, קנאי בוער המשלח גחלי אש לכל עבר; "איש" – ולא "איש אלוהים", המסתגר בתוך ד' אמותיו ואינו מעורב בדעת עם הבריות; "איש" – פשוטו כמשמעו, שיהיה בן אדם!.
"ואשר יוציאם ואשר יביאם" ביקש משה רבינו מאת ה' יתברך כי יפקד על ישראל מנהיג כזה אשר יביאם מן המלחמה כפי אשר הוציאם מבלי שייפקד מהם איש, כמו במלחמת מדין שנאמר "ולא נפקד ממנו איש" שבת שלום 7;ᥧ7;ᥧ ושנזכה לניסים גלויים שבת שלום  
 |
|
|
|
|
|