(ג) לא אֶת אֲבתֵינוּ(לבד רש"י במקום) כָּרַת יְקוָק אֶת הַבְּרִית הַזּאת ??  כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים:
רש"י במקום: לא את אבתינו - בלבד כרת ה' וגו' כי אתנו:
אבן עזרא במקום: לא את אבותינו - לבדם. כי אתנו אנחנו - והטעם: כי גם אתנו, כמו לא יקרא שמך עוד יעקב (ברא' לה, י). או טעמו: לא כרת עם אבותינו שהיו במצרים רק אתנו כרת הברית, כי רבים יש במחנה ששמעו הברית מפי השם, על כן אמר אנחנו - אלה שהם פה והם חיים, והעד על יושר זה הפירוש, שאמר עמכם וביניכם
(ד) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְקוָק עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
(ה) אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְקֹוָק וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר יְקֹוָק כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמר:

(אגב: עיין במדבר לא' כא' ברש"י)

אבן עזרא שמות פרק כח

(א) ואתה בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה, על כן טעם הקרב אליך. וכבר רמזתי לך, למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון, שיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל. ואין לדבר על משה אדונינו, כי בורח היה, ומי יתן לו עברית. ועוד, כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצות, ולדון כל דבר קשה. וי"ו לכהנו לי נוסף, כוי"ו חיתו שדי (תה' קד, יא), בנו בעור (במד' כד, ג). ופירש שמות בני אהרן, אולי בנים אחרים היו לו חוץ מאלה. ואין ספק כי רבתה למעלה במדבר משפחת אהרן, על כן נתנו להם ישראל ערים רבות הכתוב בס' יהושע:

אבן עזרא דברים פרק ה פסוק ג
"או טעמו: לא כרת עם אבותינו שהיו במצרים רק אתנו כרת הברית, כי רבים יש במחנה ששמעו הברית מפי השם, על כן אמר אנחנו - אלה שהם פה והם חיים, והעד על יושר זה הפירוש, שאמר עמכם וביניכם (ד - ה):"

אגב האבן עזרא מפרש פירוש יפה, אנוכי עומד...  מתאר את זמן ההוה המתמשך שאחר כך ומתאר את שאר הברית שהיא התורה שכרת ה' עם בני ישראל, מלבד עשרת הדברות. ושבעת זאת נקבע שמכאן והלאה משה הוא זה שיעמוד בינם לה'

אבן עזרא דברים פרק ה פסוק ה
"אנכי עומד בין ה' אחר מעמד הר סיני, והטעם: שהוא דבר עמכם פנים בפנים, ומאותו היום הייתי אני עומד בין ה' וביניכם"

פירוש עשרת הדברות שמעתם ישירות ואילו את שאר הברית=התורה שומעים בני ישראל ממשה.
ומסתדר מאוד יפה בפשט הסיפור המתואר בחומש שמות שרק אחרי מעמד הר סיני פנו למשה בגלל היראה
אם כי ההסבר המסורתי הוא אכן שלא השיגו בנבואה זו את שאר הדברות על בורים מלבד אנוכי ולא יהיה לך , והיו צריכים את משה. (ואולי לא חולקים אלא שלכן זה נכתב כאן)

הארכיבישוף מקנטרברי, מנהיגם של 70 מיליון מאמינים אנגליקנים ברחבי העולם, כותב במאמר גלוי בעיתון הבריטי "טלגרף": "השאלה 'כיצד אפשר להאמין באלוהים שמאפשר סבל אנושי כה רב?' היא שאלה שנשאלת בעיתות כאלה. זה היה מפליא לולא היתה נשאלת. יתרה מזאת, זה היה בגדר טעות..."

ynet

פורסם:  02.01.05, 15:14

.addthis_toolbox { width: 90px; height: 21px; }.addthis_toolbox .custom_images a { width: 21px; height: 21px; float: left; padding: 0pt; margin: 0pt 4px 0pt 0pt; }.addthis_toolbox a { float: left; color: black; } שתף

p { margin: 0pt; }ul { margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; margin-right: 16px; padding-right: 0pt; }ol { margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; margin-right: 32px; padding-right: 0pt; }h3.pHeader { margin-bottom: 3px; color: #192862; font-size: 16px; font-weight: bold; margin-top: 0px; }p.pHeader { margin-bottom: 3px; color: #192862; font-size: 16px; font-weight: bold; } אנשים מאמינים רבים ברחבי העולם מתקשים להתמודד עם מימדי הקטל של אסון הצונמי בדרום מזרח אסיה - לראות את מבטם הריק של הילדים שהתייתמו מהוריהם, או של ההורים ההמומים שראו את ילדיהם אובדים במים הגועשים - ולהישאר איתנים באמונתם. בדיוק לנושא זה הקדיש היום (ראשון) הארכיבישוף מקנטרברי, העומד בראש הכנסיה האנגליקנית המונה 70 מיליון מאמינים ברחבי העולם, מאמר גלוי לב בעיתון הבריטי "טלגרף". הרב הראשי לישראל האסון מלמד על זעם הקב"ה / אילן מרסיאנו "הגויים חייבים בשבע מצוות, האסון מראה שיש חרון אף", מסביר הרב שלמה עמאר. הפיתרון? "להרבות תפילה ובקשות רחמים". ומה עם הנעדרים שלא יימצאו? אפשר להתאבל "רק כשהממשלות ירימו ידיים", אז גם יוקם בית-דין מיוחד לסוגיית העגונות לכתבה המלאה "כל מוות שרירותי, באסון או בתאונה, צריך לערער את האמונה, שעטופה לבטח בתשובות מוכנות ונוחות", כותב ד"ר רוואן וויליאמס. "נוכח אסון מצמרר במימדים שכאלה, טבעי שנחוש כעס עמוק ותחושה של חוסר אונים... השאלה 'כיצד אפשר להאמין באלוהים שמאפשר סבל אנושי כה רב?' היא שאלה שנשאלת בעיתות כאלה. זה היה מפליא לולא היתה נשאלת. יתרה מזאת, זה היה בגדר טעות..." "אלוהים, מלמדים אותנו, אינו מושך בחוטים בכל הקשור למעשיהם של אנשים או התנהלות העולם. אם אנו רוצים לחיות בעולם... לעולם צריך להיות איזשהו מחזור ברור. סיבות מתרחשות בעקבות מסובב באופן שאנו יכולים לעקוב אחריו ולהתמודד עימו. לפיכך יהיה זה מוזר אם נצפה להתערבות אלוהית בכל פעם שמתרגשת סכנה. כמה מסוכן זה צריך להיות? כמה קורבנות ייחשבו סבירים? עוד הוא כותב: "אז מדוע אנשים מאמינים מתפללים לאלוהים בבקשה לעזרה או רפואה? כן, הם אכן מבקשים מאלוהים להתערב ולשנות את המצב. אבל הם אנשים הגונים, הם לא רואים את התפילה כבקשה לפיתרון קסום שיהפוך את העולם לבטוח להם ולאחרים..." נכון שכל זה לא ממש עוזר לנו להתמודד עם האסון, הוא כותב, אבל "אם גאון כלשהו היה מוצא הסבר וצידוק לכל המוות הזה, האם היינו מאושרים או בטוחים יותר באלוהים? האם לא היינו חשים צמרמורת ואי נוחות נוכח האפשרות שאלוהים בחר בכוונה בתוכנית הכוללת מידה כזו של קטל? לדברי רוואן, האמונה שרדה מבחנים כאלה במהלך השנים לא בגלל שהיא מסבירה את האירועים אלא בגלל שהמאמינים לא יכולים להתכחש למתנת החיים שניתנה להם. הם למדו להבין שישנה מציאות אליה הם מסוגלים להתייחס רק ביראה ודממה. בסיום הוא קרא לקוראיו להתמקד כעת לא בעבר ובמה שקרה, אלא באלה שנותרו חיים. "לא לנסות להבין אלה לנסות לשנות - ולו במעט - את המצב שנוצר".