|
|
| נשלח ב-16/6/2010 09:41 |
 |
| |
הגוילם
הדברים נתבארו כבר בסעיף 1 ובסעיף 2, ה' מהווה את חוקי הטבע ולא את מעשה בני האדם בכל דקה ודקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 00:48 |
|
| |
דרום חוקר ואיך תפרש את דברי דוד המלך לגבי שמעי בן גרא אשר ה' אמר לו קלל, וכי היתה זו מליצה בעלמא?!
לדבריך עזב ה' את הארץ בידי חוקי הטבע והרי זה הפך האמונה וההפך הוא המוכרח שה' מהווה תמיד את הכל כולל חוקי הטבע יש מאין בכל רגע ורגע, ולפי זה נמצא שברשותו וברצונו וגם ובעיקרבכחו פועל כל היצור את מפעלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 01:10 |
|
| |
אלא ודאי הוא כידוע דהוא היה הווה ויהיה והכל גלוי וידוע לפניו מקודם שנעשה, והתרוץ פשוט והוא תלוי בקושיה קודמת והיא כיצד נתחדש בבורא רצון לבריאת העולמות הרי זה שינוי בעצמותו ח"ו.
והתשובה שעלות הרצון הוא באורו אך לא בעצמותו ואור זה הוא הנפרש ממנו ממילא כדוגמאת האור מן השמש.
אמנם לפי זה צ"ל הרי האור מן השמש מאיר ממנה בעל כרחה ודבר זה לא יצדק בו ית' אשר מי יאמר לו מה יעשה.
והתשובה דאף שהאור הנ"ל מאיר מאז ומקדם עד שעל זה נאמר דגם קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, הנה אעפ"כ גילוי קדום זה הוא רצוני דאין הקדימה מכרחת.
(ונקודת הביאור בזה דקודם שנתגלה הרצון באור לא היה האור בבחינת אור כלל רק מהות העצם ממש שהוא יכולתו ית' מה שהוא יכול להפיק כל רצון ולעשותו ורק אחר שעלה רצון לעלומות פרטיים הנה אז נתגלה האור כדבר בפני עצמו לפעול אלו העולמות ולרצות בהן משא"כ קודם לזה ונמצא דאף שהאור קדום כקדמותו אך מ"מ לא היה בבחינת מציאות כלל עד שנתגלה בו הרצון לפרט)
והנה כמו כן בענין הידיעה והבחירה דאף שההתהוות נעשית באמצעות הידיעה הנה קדימת הידיעה עם ההתהוות אינה מכרחת הבחירה וזאת מחמת שהבחירה נעוצה בשורש כח המהווה שלמעלה מהידיעה.
וכידוע בענין יחוד אור הסובב עם הממלא שמה שמצייר ברוחניות כח הממלא באמירה כמו יהי אור עושה כח הסובב בגשמיות בפועל- ויהיה אור, והסובב הוא סיבת הממלא שאינו אלא אמצעי לצמצום.
מצער על הקיצור השעה מאוחרת...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 07:34 |
|
| |
המנונא
אנא הסבר לי, לא הבנתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 13:24 |
|
| |
המנונא סבא
להלן דבריך בצורה ממוספרת
1- כיצד נתחדש בבורא רצון לבריאת העולמות הרי זה שינוי בעצמותו ח"ו?
2- תשובה, עלות הרצון הוא באורו אך לא בעצמותו.
3- אור זה הוא הנפרש ממנו ממילא כדוגמת האור מן השמש.
4- א"כ נשאלת השאלה, הרי האור מן השמש מאיר ממנה בעל כרחה ודבר זה לא יצדק בו ית'?
5- תשובה, אף שהאור הנ"ל מאיר מאז ומקדם, הנה אעפ"כ גילוי קדום זה הוא רצוני דאין הקדימה מכרחת.
6- ביאור הדברים, קודם שנתגלה הרצון באור לא היה האור בבחינת אור כלל רק מהות העצם ממש שהוא יכולתו ית' מה שהוא יכול להפיק כל רצון ולעשותו ורק אחר שעלה רצון לעולמות פרטיים הנה אז נתגלה האור כדבר בפני עצמו לפעול אלו העולמות ולרצות בהן.
7- כיוצא בדבר בענין הידיעה והבחירה אף שההתהוות נעשית באמצעות הידיעה הנה קדימת הידיעה עם ההתהוות אינה מכרחת הבחירה וזאת מחמת שהבחירה נעוצה בשורש כח המהווה שלמעלה מהידיעה.
***
אם ננסה למצוא את הנקודה המרכזית המבארת את הנושא בדברי הכותב הנ"ל, הרי שהיא נמצאת בסעיף 6, ובסעיף 7, בתחילה היה אור ה' נכלל במהות ובעצמות ה', כי בה' יש הכל גם רצון וגם יכולת וגם ידיעה וגם כל שאר הדברים, וכשרצה ה' לברוא עולם, אז התגלה האור, ואור זה הוא רצון ה'.
כיוצא בדבר בידיעה ובבחירה, אכן כל דבר בעולם נוצר מחמת ידיעת ה' בכל רגע ורגע, והידיעה היא הגורמת את ההתהוות, אבל עדין לא נשללת הבחירה החופשית מהאדם, כי הבחירה החופשית תלויה וקשורה ונעוצה בשורש שלמעלה מהידיעה.
***
כעת נתבונן בהסבר הנ"ל, ונגלה שהוא מוקשה משיטת הרמב"ם עשרות מונים, הכותב בא להשיב על שאלה קלה, אבל בדבריו יש שאלות מוקשות יותר.
כל מי שמצוי בעולם המחשבה יודע, כי התשובה על שאלה 1 קלה, רק האדם ברצונו הארצי הגשמי משתנה מחמת רצונו, אבל רצונו של ה' כמהותו אינם גשמיים כלל, כיוון שכן אין ברצונו שום שינוי ותמורה, אלא הכל היה גלוי מהחל ועד כלה מבלי שום שינוי.
אם נתבונן, גם הכותב מסכים כי רצונו של ה' מיוחד ונעלה ואלוהי, אולם דא עקא, הוא כתב כי רצונו התגלה באורו, וכי יישוב יש כאן, שאלה גדולה יש כאן, האם ה' הגשים את עצמו, האם ניתז מה' רצון ונהפך לאור, האם יש יחס בין ה' לבין בריאותיו, יחס מהותי עצמי, נמצא שלא קיבלנו שום יישוב והסבר, אם אותו רצון הוא ה', נמצא שה' עיבה את מציאותו לאור, והוא אינו פשוט בתכלית הפשטות אלא מוגשם, ואם אותו רצון אינו ה', נמצא שמי שרוצה שיתרחשו דברים בעולם אינו ה' אלא ישות אחרת נאצלת וגשמית שיצאה ממנו.
גם מה שנכתב בהמשך, ההתהוות נעשית מחמת הידיעה, ואותה ידיעה היא בכל רגע ורגע, וכל התהוות נובעת מחמת אותה ידיעה, אבל עדין אין כאן שלילת הבחירה החופשית, כי הבחירה החופשית נעוצה בשורש כח המהווה שלמעלה מהידיעה, סתירה יש כאן הסבר אין כאן, אם כל פעולה מתהווה מחמת הידיעה [שהתגלתה באור ה'], א"כ השורש העליון הכח המהווה אינו מהווה כלום אלא הידיעה התחתונה היא המהווה, ואם השורש העליון הוא המהווה א"כ הידיעה התחתונה אינה מהווה כלום.
***
סוף דבר
רצינו למצוא הסבר בדברי הכותב לסוגיית הידיעה והבחירה, אבל עם העיון בדבריו נוכחנו לראות כי בדבריו אין הסבר אלא שאלות חדשות בסוגיה הנידונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 14:21 |
|
| |
שורש הוית הזמן הוא מחמת התחדשות העולם, ה' רצה שהתחתונים יעבדו לפניו ולכן יצר מערכת של צמצומים שענינם להביא לירידה אחר ירידה עד נבראים שוכני חומר בעולם הגשמי כידוע.
והנה צמצום זה הוא גופא מהות הזמן כי כל פעולה תופסת מקום לעצמה וכמו באדם שבזמן שמעיין בדבר לא תוכל מחשבתו להתפשט לדבר אחר, כמו כן הוא בחיות האדם שבאותה עת היא נתפסת בפעולה זו וכדי לפעול פעולה אחרת יצטרך להפסיק ממחשבתו ולשוב ולפעול פעולה נוספת.
וזה גופא ענין הזמן הווה אומר הסתלקות החיות מפעולה ומחשבה פלונית והמשכת חיות חדש לפעולה אחרת.
והנה ערך הצמצום הוא לפי ערך הנפש והעצם שצריכים להחיות כי אינו דומה גוף אדם למלאך ואין דומה מלאך לספירה וכמארז"ל מיכאל באחד גבריאל בשתיים, כי לפי ערך הכנת כלי המקבל יצטרך פחות לצמצום ויוכל לקבל יותר.
וכמו שכתב הרמב"ם שבידיעת עצמו שהיא ידיעה אחת יודע כל הנבראים, כי בעולם האצילות הנה כלי הספירות מזוכך ביותר שלא נצטייר שם מציאות הגבול וההרכבה כלל עד ששם יוכלל כל שפע החיות והזמן ברגע אחד, מה שלמטה צריך לבא באריכות הזמן דשית אלפי שנין מחמת ירדת המדרגות ורבוי ההרכבה כנ"ל.
א"כ מובן אשר באצ' וכש"כ למעלה מאצ' הנה על זה נאמר קורא הדורות מראש דשם נכלל כל חיות העולמות שלמטה ברגע כמימרא, אמנם מה שנכלל שם כל הדורות כאחת (אף שכל פרט תופס מקום לעצמו) הנה לא יצדק שם סדר קדימה ואחור כלל כי שם עומדים ומצטיירים כל החיים ופעולתם הן מה שהיה ויהיה וכו' לא רק כהמשך אחד של סיבה ומסובב דכיון שהיה כך הדבר הביא לכך אלא בצורת פעולות שלפניו נגלו כל תעלומות והמון מעשים (ש)מבראשית.
כי הקב"ה חישב במחשבה זו כל הפעולות (שלצורכם נעשה הוית הזמן לצורך צמצום החיות לפעולה פרטית ומוגבלת זו בפרט) שרצה בהם (דכך עלה ברצונו שחיות זו הפרטית תתגלה ובה וע"י יעבדו אותו ית').
אמנם סיבב הדברים שיבואו ויתגלו בעולם בדרך סיבה ומסובב, דכך בחרה חכמתו שמאורע פלוני וחיות אלמונית תתגלה מאוחר או קודמת וזהו שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב.
נמצא שכמו שפעולות אלו עומדים לפניו ית' הנה אף שהם אותם פעולות עצמם לא יצדק בהם הקדימה והאיחור כלל.
אמנם כמו שנמשכים למטה בהתפשטות והסתלקות אז לפי בחירת האדם ממשיך על עצמו כפי הסדר שבחר הן לטוב והן למוטב.
וכמו המכה את חברו שאם היה מכה אותו כדי רשעתו הרי הוא בכלל מצווה ואם הכהו בצדקתו עוון יחשב לו כי לכל זמן ועת לפי מה שיבחר האדם וכפי מה שימשיך על עצמו.
והוא כעיין מה שמצינו למאמרי חז"ל למי שנולד במזל זה יהא שוחט כי לפי מה שנצטייר במחשבתו ית' ודאי יהא שופך דמים א"כ ימשיך זאת לקדושה שיהיה שוחט..
והיינו שהידיעה כמו שהיא אצלו ית' אינה מכרחת הבחירה כי הבחירה היא רק במקום התחלקות הזמן למטה משא"כ למעלה אף שעומדים שם כל הפעולות אין שם קדימה ואיחור סדר והתחלקות כלל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 14:38 |
|
| |
המנונא
איך פתרת את השאלה, הרי כפי שידוע המעשה לרבונו של עולם כך גם ידועה הכוונה.
ומה זה משנה היכן זה עומד?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 15:12 |
|
| |
המנונא סבא
כל מה שכתבת לפיתרון השאלה ידיעה ובחירה יפה כתבת, וראה זה פלא, כבר כתבנו זאת למעלה בדעת הרמב"ם.
< ההבדל היסודי שיש בין ידיעת ה' לידיעת האדם, שידיעת האדם בכח וידיעת ה' תמיד בפועל, נקודה זו הודגשה במו"נ ח"א פס"ח, כתבת זאת בדבריך, כיוון שכן, אצל ה' ידיעתו תמידית, ולא ניתן לדבר עליה במושגי זמן, נמצא ששאלת הידיעה והבחירה נפתרת, כי ידיעה שאינה במושגי הזמן לא יכולה להגביל אדם שהוא נברא במושגי זמן.>
נמצא שדבריך כעת הם כמו שיטת הרמב"ם.
***
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 17/06/2010 15:21:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 15:26 |
|
| |
עוד חזון למועד אין עתתותי בידי כעת להשיב אך ברור שתגובתי היום לא קשורה לתגובתי אתמול ואפרט בהמשך בלי נדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 16:04 |
|
| |
ד"ח
מדוע "ידיעה שאינה במושגי הזמן לא יכולה להגביל אדם שהוא נברא במושגי זמן"?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 16:49 |
|
| |
בעל בעמיו
אני אישית לא סובר בשאלה זו כמו הרמב"ם אלא כמו רס"ג, אין קשר בין ידיעה לבין בחירה, אין שום השפעה לידיעה על הבחירה, כתבתי זאת למעלה בהודעה
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2798731&forum_id=1364#r_14
וגם ערכתי על כך אשכול בעבר
ידיעה ובחירה- דיון על מושגים פילוסופים
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=1548890&forum_id=1364
כאן באשכול ביארנו את שיטת הרמב"ם, לדעתו אם יש ידיעה היא מונעת את הבחירה, כי האדם כפוי (לדעתו) לעשות בדיוק כמו הידיעה, בדעת הרמב"ם ידיעה הנובעת מחמת הבטה בממצאים, מעקב אחרי המציאות, היא המונעת את הבחירה, ולפיכך הוא תירץ כי ידיעת ה' אינה מחמת מעקב במציאות, נמצא שהידיעה נמצאת ברמת מציאות אחרת מהמציאות של בני האדם, ולפיכך אין בכוחה לגרום לאדם להיות כפוי, זאת היא דעתו של הרמב"ם.
***
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 17/06/2010 16:57:01
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 16:52 |
|
| |
תוכן התשובה שכתבתי מקורו בספר המצוות (דרך מצוותיך) לאדמו"ר הצ"צ מצוות האמנת אלוקות פרק יב:
יב) ועתה יובן ג"כ בענין התהוות הזמן ממנו ית' שהוא למעלה מן הזמן לגמרי ואפי' מן המשך הבלתי משוער כנ"ל כמ"ש הרמ"ע אלא הוא בבחי' הוה תמיד ע' תוי"ט באבות פ"ה, והתהוותו הוא ג"כ בבחי' כלל ופרט ע"ד התהוות הריבוי מן האחדות, שהתחלקות הזמן הוא רבוי חלקים גבוליים ע"ד רבוי הנמצאים בע"ג, ויש בחי' אור כללי שכולל כולם כא' וכמ"כ כולל כל חלקי הזמן כא' ממש וזהו בחי' צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א', שסקירה א' כוללת כל הזמן דשית אלפי שני כאחד, ואח"כ נמשך מסקירה זו בהתחלקות לכמה בחי' וכל בחי' כוללת זמן רב אך לא כל הזמן דשית אלפי שני ובבחי' אלו נאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תלים צ' ד').
שבחי' א' הנק' יום כוללת זמן אלף שנה בבת אחת, ואח"כ מתחלקים לחלקים שכל חלק גם הוא כולל זמן רב אך פחות מזה והוא ענין ראש השנה שבו ביום נמשך בחי' א' שכוללת כל הזמן דשס"ה ימי השנה בסקירה אחת, ואח"כ מתחלק לי"ב ר"ח שר"ח כולל הזמן דל' יום ואח"כ לימים ואח"כ לשעות הם צירופי הוי' ואד' שכללות הצירוף כולל כל הרגעים של השעה בסקירה א' ואח"כ מתחלק לרגעים והוא הזמן היותר אחרון, וביאור הענין איך יכול להיות הזמן נכלל הרבה בבת אחת, הוא ע"פ מה שהקדמנו למעלה שעצמותו ית' למעלה מן הזמן לגמרי אלא בבחי' הוה תמיד, והוית שרש הזמן הוא מחמת צמצום והתפשטות שהי' בהתחלת בריאת העולם כמש"ל פ"ו ונקרא זה מטי ולא מטי בכאריז"ל והנה בחי' הצמצום וההתפשטות הוא גורם שהיית זמן הרגע ולכן כל שיהי' התחלקות השפע לחלקים רבים וכל חלק הרי צריך להתמשך אחר שמסתלק חבירו שקדמו א"כ המשכת והסתלקות הא' נק' מטי ולא מטי התפשטות והסתלקות ורבוי ההתחלקות יהי' רבוי רגעים וכמשל הנשימה שבאדם שהיא בחי' המשכת החיות מן הלב בהסתלקות והתפשטות ומרבוי הנשימות יהי' זמן מה לפי שבהכרח כל א' קודמת או מתאחרת לחברתה, ונמצא אע"פ שאור א"ס ב"ה הוא למעלה מהזמן אבל בנמצאים הנמשכים ממנו יהי' בחי' קדימה ואיחור מחמת סדר המשכותם ולפי שנת"ל שמתחלה נמשך האור כללי הנ"ל שהוא בחי' א' לכן הי' רק בחי' צמצום והתפשטות א' ונק' סקירה אחת וז"ס צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' ואח"כ שנתחלק לששה בחי' הן ששה מדות שבפסוק לך ה' הגדולה וכו' (דה"א כ"ט י"א) וכל א' ע"כ נמשכת אחר זולתה יהי' ששה מיני מולמ"ט הנ"ל והן הנק' ששה ימים שכל א' כולל אלף שנה כנ"ל וזהו הנק' סדר הזמן כי באמת אינו זמן גמור כשלנו אלא שנק' סדר הזמן לפי שהמשכותיו בבחי' התחלקות תחלה חסד ואח"כ גבורה ואח"כ ת"ת וכו' רק מבחי' מל' בבי"ע יתהוה זמן גמור וז"ש מלך מלך וימלוך שהוא ענין עבר הוה ועתיד ומ"מ הוא ג"כ בבחי' כלל ופרט כי בבי"ע אין צריך להתחלק השפע לחלקים כ"כ כמו בעולם השפל שלנו ונמצא בחי' א' דבי"ע כולל חלקים רבוא רבבות דעולם השפל ולכן בסקירה א' יוכללו עשרה או ט"ו שנים, ומזה מובן המעשה דבעש"ט שצפה והשיג בר"ה מה שהי' אח"כ כידוע המעשה של גיסו ר' גרשון קוטעבר עם החכם באה"ק שכתב לו הבעש"ט כל המעשה טרם שהיתה בפועל והגם שלא היתה עלית נשמתו בכלל הקדום דא"ק הנ"ל אלא בהיכלות דיצירה מ"מ הרי גם שם יוכל להיות נכללים ט"ו שנים בסקירה א' כנ"ל, ולכן הנה בר"ה שנמשך בו חלק החיות על כל השנה שלכן נק' ראש כשם שהראש כולל חיות כל הגוף הנה כולל ג"כ כל הזמן בסקירה א' וכן עד"ז בר"ח לגבי כל החודש, וז"ס מארז"ל מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן פי' קודם ברה"ע השפל שאז נאצלו עולם הנקודים ששם הי' השבירה כמ"ש דין לא הניין לי' כו' אז הי' כבר סדר זמנים ולא זמן גמור אלא אצילות י"ס שמתחילה נמשך חסד ואח"כ גבורה ה"ז סדר הזמן, ולאח"כ בבי"ע נתהוה זמן גמור, ולהיות כי בעוה"ז צריך שפע עליונה להתחלק לחלקים רבים כ"כ עד שממדה א' דאצי' יתהוה אלף שנה כי תתחלק לאלף מדריגות שכל א' מתחלקת לשס"ה בחי' שכל א' מתחלקת לכ"ד צירופים שהם שעות שכל צירוף כדי שיתלבש חיותו בעוה"ז מוכרח להתחלק לחלקים רבים כ"כ עד שיתהוה מהם משך שעה לפי קיבוץ הצמצום וההתפשטות של כל חלק ששוהה זמן רגע ומקיבוץ הרגעים תתהוה משך שעה כי זהו כלל גדול שכל שהשפע תתמשך למטה יותר מוכרחת להתחלק ביותר כמו אור הנר שבמקומו הוא מחזיק מקום מועט והאורה המתפשט ממנו ממלא מקום גדול כבית וכיוצא וכן ברב
לתלמיד כשירצה להשפילו לתלמיד קט הערך יכריחנו להתלבש בתיבות ודברים רבים לחלקו כפי שישיגנו התלמיד כו' וכשישפיע לתלמיד נבון יותר לא יצטרך לדבר דברים רבים כ"כ נמצא המועט מחזיק המרובה ככלל לפרט וכן המחשבה לגבי הדיבור שמה שיחזיק במחשבה ברגע יצטרך בדיבור לשהות זמן רב לפרשו כו', ונמצא מובן מזה עכ"פ שסיבת התחלקות השפע הוא סיבת התהוות הזמן וכל שהשפע היא בהתכללות יותר אזי גם הזמן נכלל שם חלקים רבים כאחד כנ"ל עד שנמצא שבאור כללי הנ"ל נכלל הכל כאחד והיא מחשבה א' וסקירה א' שכולל כל הזמן כנ"ל וזהו ענין מארז"ל תורה חתומה ניתנה (גיטין ס' א') ולחד מ"ד מגלה מגלה ניתנה כי באמת הרי התורה היא בזמנים חלוקים פ' נח נאמרה בזמן המבול ופ' אברהם אח"כ וכן פ' וישלח יעקב אח"כ ואח"כ מ"ת ואח"כ מצות יוהכ"פ וכיוצא אלא שזהו כפי שבא' בגילוי כמ"ש ויאמר ה' אל משה (שמות ד' ד') מבחי' דבור עליון שמתגלה בבי"ע כפי הזמן שלהם אבל בשרש התורה בא"ק בכלל הקדום הנ"ל כוללת כולם כא' וזהו דעת האומר חתומה ניתנה ולהיות כי נת"ל שגם הכלל הקדום הנ"ל הוא נאצל לאחר הצמצום מאחר שאין בכלל אלא מה שבפרט אבל עצמותו ית' לאו מכל אינון מדות איהו כלל, לכן הוא למעלה מהזמן לגמרי ועיקר עד שגם סקירה א' לא יתכן לומר, וכ"ש סדר הזמן שבמדות דאצילות, אלא שהוא מצמצם אורו להיות בחי' מחשבה וסקירה א' לכלול כל הנמצאים והזמן שבהם כא':
ומזה מובן מעט מזעיר ענין הידיעה ובחירה שהידיעה היא בכלל הקדום שסוקר כל הזמן בסקירה א' ומ"מ אינה מכרחת הבחירה שהבחירה היא למטה כשכבר נמשכו בבחי' פרט מן הכלל, ולפ"ז יובן ג"כ בטוב טעם ביטול הזמן לגבי למעלה מהזמן מאחר שהזמן נתהוה ע"י צמצומים והתחלקות השפע בבחי' הסתלקות והתפשטות ומאחר שכל הצמצומים וההסתלקות אינן אלא לפנינו אבל קמי' ית' כולא כלא וכמו שהי' קודם ברה"ע, א"כ גם מציאת הזמן הוא כלא חשיב ואתה הוא עד שלא נברא כו' וכאילו אינו ממש כמו שהמקום כלא חשיב עד שהוא מקומו של עולם וד"ל:
עד כאן דבריו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 16:56 |
|
| |
אמנם אם נתבונן בדברים הנ"ל נראה שאין כוונת הצ"צ לבאר את התשובה המלאה לנושא אלא רק להניח יסודות מסוימים הקשורים בו וכמש"כ שהוא רק מעט מזעיר.
כמו כן הרי כמו שמביא בדבריו שהבעש"ט ראה מה שיהיה בפועל ממש וכן הוא אצל כל הנביאים שיודעים מה שיהיה בפועל ממש א"כ נראה שהדברים עמוקים יותר ולכן כבתי את דברי אתמול.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 17:18 |
|
| |
ד"ח
ואכתי צ"ע
המנונא
בטובך, לתועלת החברים שאינם בקיאים ומלומדים בלשון חב"ד האם תוכל לתמצת את הדברים בלישנא דאינשי?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 17:35 |
|
| |
דרום-
בכל מה שנוגע לאור הרי מדובר בכחו של הבורא עצמו, אמנם בהסתיגות.
עצם המושג אור בא להורות שאין מדובר בכח של הבורא כמו שהוא לפי ערך מהותו העצמי אלא על כח נוסף בו.
ולמשל מאבנים טובות אשר (חלקם) הנה מלבד היופי והחן העצמי שבהם הם גם מאירות כך להבדיל מלבד עצם מהות כח הבורא כפי שהיא בערכו יש בו גם כח שלא כפי ערכו.
וכמו שכותב הרבי הרש"ב בהרבה ממאמריו שלא זה כל ענין הקב"ה להיות בורא.
וכאשר אנו אומרים שעליית הרצון היא באור הכוונה שמקור הרצון היה רק ממדרגה שאינה כפי ערך מהות עצמותו ית',
ועיין בזה עוד בדעת תבונות מעניין מה שרצה ומה שיכול היה לרצות.
לגופם של דברים לא הפרכת את דברי אלא פשוט הראת חוסר הבנה במושגים.
(לענין שינוי רצון וכו' לא זו היתה השאלה שכן כדבריך ה' אינו אנוש והרצון הוא לבוש אליו שאפשר ללבשו ולפשטו כרצונו כמו שאנו אומרים יהיה רצון מלפניך- שיהיה שינוי רצון.(ובאמת אית רצון ואית רצון רעווא דכל רעווין דלא שניה ולא אשתניה כי לא יטוש ה' עמו ח"ו ולא ימיר דתו וד"ל ואכ"מ)
השאלה היתה כיצד שייך התחדשות רצון שמראה על אי פשיטות והרכבה נעלמת.)
|
|
|
|
|
