| נשלח ב-9/1/2003 20:43 |
 |
| |
הכל אמצעי [נוסח נצח]
הנני לכתוב בחידות, נוסח של נצח הכותב בפורום פסיכולוגיה מעשית.
וזה הדבר:
"אילולי היינו עסוקים באמצעים, מתנו"
אילו נבין לעומק את משמעות האימרה, חלקים מאיתנו היו מגיבים בהשקפה ראשונה "הלוואי ומתנו".
פותר החידה יזכה בפתרונה ובמסר שהוא אמור להביא.
המצע קצר מלהשתרע... מהדיונים האמורים לבוא כתוצאה מהפתרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2003 20:48 |
|
| |
מבחן
אני אפרש:
התכלית האמיתית אינה העיסוק בפרנסה ובשאר העיסוקים שלנו. לפי הרמב"ם, זה העיסוק במושכלות. לפי וטו, זה העיסוק במוסר.
אבל אי אפשר לא להתעסק באמצעים שמאפשרים לנו להתקיים ולמצוא, אולי, זמן לדברים החשובים באמת.
כמובן, אדם חושב מבין את הענין, ויודע לא רק שהעיסוק הרב מדי באמצעים גורם לו להצטער שהוא נאלץ לבזבז עליהם זמן, אלא שכל עוד הוא עוסק בהם הוא בבחינת מת כאן ועכשו.
ועכשו לביקורת:
אם אדם מבין נכון איך לחיות את חייו, כל צעד ושעל, כל מעשה קטן או גדול, הוא חלק מעבודת ה'.
כמו שהלל הלך לרחוץ את פניו, כדי לעשות חסד עם "נשמה עלובה זו".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2003 00:29 |
|
| |
הבנתי קצת אחרת ממיימוני, אבל המסקנא שוה.
הבנתי שכל מאמצינו בחיים הם אמצעיים להשגת איזו שהיא מטרה. זה לעולם הבא וזה לעולם הזה, אבל תכלית מה יש לאדם פה בחיים אם אינו עסוק באמצעים? לדוג דגים [כסיפור הידוע]? אז א"כ יאמר "טוב מותי מחיי!"
אבל איני סבור שזה מדויק, כי כפי שכתב מיימוני כל מחשבה, דיבור ומעשה נכון, היותו נכון הוא תכלית ולא אמצעי.
כל ההשקפה לראות בכל הדברים אמצעי, היא בקשת איזו הנאה בומבסטית באחד העולמות כתכלית. אבל אם לא מבקשים אך לחיות נכון, אז התכלית זמין בכל עת.
מיימוני, איני יודע אם זו מחמאה או עלבון שעשיתני בעל מחלוקת עם הרמב"ם. אבל בעצם את שאתה מייחס לי כבר השיג רש"ר הירש באגרת י"ח של אגרות צפון על הרמב"ם.
אבל לאמיתו -וכפי ששמעתי מחכם גדול- אין כאן מחלוקת [ש"אלו ואלו" בדומה לנושא הקרבנות]. העיסוק במושכלות הוא חלק מהמוסר והעיסוק במוסר הוא חלק מהחדרת המושכלות. הביצוע פשוט מוריד אתת המושכל ב"כל עצמותיי"!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2003 00:57 |
|
| |
מבחן,
ברשותך אגיב בסיפור קלאסי קצר על הנער שיצא למסע הרחק מביתו כדי ללמוד אצל מורה גדול. כשפגש את החכם הזקן, שאלתו הראשונה היתה: "תוך כמה זמן אוכל להיות חכם כמוך?" מיד ענה לו המורה: 'חמש שנים'. 'זה הרבה מאוד זמן' אמר הנער. 'ואם אעבוד קשה כפליים?' 'אז ידרשו לך 10 שנים' אמר המורה. 'עשר?! זה יותר מדי. ואם אלמד כל היום וגם עד מאוחר בלילה כל לילה?' חמש עשרה שנים' אמר החכם.
'אני לא מבין' אמר הנער. בכל פעם שאני מבטיח להתאמץ יותר כדי להגיע למטרה שלי, אתה אומר שידרש לי יותר זמן. למה?'
"התשובה פשוטה. כשעין אחת דרוכה לקראת היעד, נשארת רק עין אחת להנחות אותך בדרך"...
עד כאן,
אושר וטוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2003 08:43 |
|
| |
החפ'
הסיפור נהדר!
מלבד מה שהוא מעביר בדיוק את המסר שכתבתי למעלה למבחן שגם האמצעי יש בו תכלית, יש בו מוסר השכל רב.
אבל...
אינו חד משמעי, כי דרוש איזון. לדירבון ההנעה צריך מבט על סוף הדרך, אבל לא עד כדי היסח דעת מהדאך עצמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2003 09:11 |
|
| |
הכיוון בהם הבנתם את דבריי, הוא כיוון נכון אבל לא שלם.
אני התכוונתי כך:
אנקוט 10 דוגמאות.
1. אדם אוכל - אמצעי להשקטת רעבון ומילוי אנרגיה לחיים, אילו לא היה צריך לאכול, לא היינו חסרים את האוכל כחויה עצמית.
2. אדם לומד - כדי לקבל ידע, אילו היה יודע כבר את מה שהוא משיג על ידי לימודו, לא היה צריך ללמוד ולא היה לומד מצד הלימוד כערך עצמי, פשיטא.
3. אדם מתחבר - להשלמת תחושה בהרחבתה והבהרתה, אילו היה בריא ובוטח בעצמו וחש תחושותיו בבהירות, לא היה לו חסר בחבירות, ולא היה קיים אצלו מושג החברות, כי חבר היה לכל העולם, חי צומח דומם וכו'.
4. אדם מביא ילדים - לתחושת המשכיות, אילו היה יודע וחש את המשכו באופן בו הוא משאיר את רושמו העצמי עלי חלד, היו הילדים מיותרים.
5. אדם מטייל - למלא איזה חסר לא טבעי, או יציאה מהשגרה, כל אלו למלאות את נפשו בחסר שעקרונית יוכל להתמלאות מעצמו, כפי שיש הממעטים מאד בטיולים כי "חייהם טיול הוא להם".
6. אדם נושא אשה - ע' לעיל ערך חברות.
7. אדם נושם - לסיפוק חמצן, אילו היה חמצן בדם לא היה כל חסרון באי הנשימה, וכמו הנעשה למתקשים בנשימה שהחמצן מוזרם ישירות לדם.
8. אדם מתלבש - להגנת חום וקור אילו היה כבעל חי לא היה חסר את הלבוש.
9. אדם ישן - אילו לא היה מתעייף מה לו ולשינה?
10. אדם מאמין בשטויות - למלאות את חוסר סיפוקו מעולם מציאותי, או פחד הנתלה בעולם אחר.
נמצא כי קשה למצוא דברים שקיומם מצדיק את עצמם ולא תועלת שמחוצה ומעבר להם.
עתה נחפש עצם.... משהוא שהוא באמת....
על כך אמרתי את הודעתי הראשונה - הכל אמצעי סילוק דפקטים!
שבת שלום
תוקן על ידי - מבחן - 1/10/2003 9:35:50 AM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2003 09:57 |
|
| |
מבחן,
בדבריי למעלה הבנתיך ולכך התייחסתי אך אולי מדי בקיצור.
מאחר ויש כאן נקודה כללית הנוגעת לעוד דברים כמו:
שלימות השמחה
מדת הביטחון
"לשמה" לעומת "שלא לשמה",
אפתח על כך אשכול על אהבה אפקטיבית לעומת אהבה דפקטיבית, [כפי שכבר אמרתי באשכול בריאת השמחה].
תוקן על ידי - ווטו1 - 1/10/2003 10:03:09 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2003 12:12 |
|
| |
מבחן,
אתייחס למספר נקודות שהעלית:
1.אוכל - אכילה היא חוויה בפני עצמה, ולכן גם אם אפשר (ואפשר) לקחת כל יום כדור המכיל את כל אבות המזון הנדרשים ומייצר תחושת שובע - הרי שחווית האכילה חסרה ולכן כדור כזה לא יחליף (אא"כ אתה אסטרונאוט - וגם זה לא תמיד) לעולם את ההנאה שבאכילה עצמה. (מחקרים כבר נעשו בנושא)
2. לימוד-דווקא למוד תורה הנו דוגמה ללימוד שמטרתו אינה תמיד "לצבור ידע", (ישנה חשיבות גם ל"גריסה" של החומר הידוע). הלמוד הוא המטרה ולא רק האמצעי (לשמה), (ובטח אני, כאשה, לא צריכה להסביר את זה...)
3. אדם מטייל - כדי למלא חסר לא טבעי? לא כ"כ ברור לי ההסבר. הוא בהחלט ממלא חסר של התרחקותו מהטבע, דוקא בטיול הוא מסוגל יותר להתחבר לעצמי שלו. נכון, האדם יכל לעשות זאת גם עם עצמו בתוך הבית, אבל זו אחת הבעיות לדעתי - שאנשים בורחים מההקשבה לאני העצמי שלהם, אנשים לא מסוגלים להיות רגע אחת ב"שקט" (אנשים שתמיד מדברים סביבם, או שהם באופן אוטומטי מדליקים את הרדיו כשקמים בבוקר או שחוזרים הביתה והכל - שלא במודע - כדי לא להתעמת עם קול פנימי). ולכן לאנשים גם קשה עם המדבר (שקט להם שבא להשתגע....)
4.שינה- כידוע לך שנה היא לא רק צורך פיזי אלא קיומי. יש לה משמעות גם ברובד הפסיכו' (ועל-כך אתה בודאי יכול לכתוב יותר טוב ממני...). אדם ללא חלומות - מת.
ראשית חכמה יראת ה'.
כל טוב.
|
|
|
|
|
|
