א.                    תומר פרסיקו. אני קורא מדי פעם בבלוג שלו את סקירותיו של ה'רוחניק' הנחמד על אמונות ודתות שונות ומשונות. ובכל פעם אני מתוסכל מחדש מהיחס שלו לחרדים. הבחור שמוכן לדון ברצינות תהומית בפשרן של כל מיני כתות ואמונות תמהוניות. שמתפעל עמוקות מה'גאונות' של האלילות ההודית, שבניגוד לזו היוונית סבורה כי הפסלון מעץ הוא ממש האליל האמיתי ולא רק אייקון [במחילה, לא הבנתי מה כל כך גאוני כאן]. ועוד כהנה וכהנה. אבל כשהוא מגיע לחרדים כל הסבלנות נעלמת, והקצף עולה על שפתיו. אפילו את העובדות הוא לא הביא כיאות. חידה היא ותהי לחידה בעיני, מדוע יש אנשים [וזה בד"כ אנשי שמאל] שמקדשים מחד גיסא את ההליכה לקראת השונה וקבלתו כמו שהוא, וכל זה נעלם כשמגיעים לחרדים.

ב.                    ירוחם, ממש מאכזב לקרוא את התגובות שלך. מנין השנאה הגדולה?

ג.                     לא הבנתי מדוע קולמוגורוב חוזר כל הזמן כהד על האמירה שבבית ספר של המדינה אין זכות להקים מגמה נפרדת. הבה נניח שכן הוא, אבל הרי כבר חודשים על חודשים שהדיון אינו בנקודה הזאת. על המחיצה ויתרו מיד, גם על הבקשה למגמה נפרדת בתוך החינוך העצמאי. המאבק כעת היה רק על זכותם לפתוח לעצמם מוסד פטור וללמד את ילדיהם בנפרד, ללא תקציב מהמממשלה. ואת זה בית המשפט ברוב רשעותו מנע מהם בתואנות שונות. אז על מה המהומה? כתב זאת כבר ניק בשם סגסג, אך לא נראה כי קלומוגורוב קרא זאת.

ד.                    תודה למואדיב שהצביע על העוולה שעשה בית המשפט בגוררו את ההורים כצד לענין השתת העונש עליהם, אך לא לענין שמיעת דבריהם. ההצגה של שמיעת דברי יצחק וינברג היא אחיזת עינים. בית המשפט לא ניסה אפילו לענות בפסיקתו על הדברים, שלא לדבר על כך שנתינת זכות דיבור במשך עשר דקות לאחד ההורים במשך כל הפרשה, אינה נקראת שמיעת הצד שלהם.

ה.                   ולבסוף תודה לרב מיכי על הכתיבה היפה והשקולה [וגם תודה על כך שהעיר על הפסיקה המעוותת של הבג"ץ שדרסה כל חוק]. בנוגע לזה רצוני להעיר דבר אחד: מיכי, אתה מבין שהבעיה של חסידי סלונים היא שבנות עדות המזרח מתפללים בהברה ספרדית, מצייתים לקול הרב עובדיה, ושאר חילוקי עדות מן הסוג הזה. ואני רוצה לומר לך בוודאות ומתוך הכרת הענין מקרוב [ולאו דווקא שם] – לא מיניה ולא מקצתיה!

הבעיות של נוסח התפילה הן בעיות קוסמטיות. אם תרצה, תברר ויוודע לך שכמעט בכל בתי הספר של החנהע"צ, הבנות - האשכנזיות - מתפללות בהברה שהיא ברובה הברה ספרדית. למרות שבית הספר משתדל להקפיד על ההברה האשכנזית, אבל זה לא קורה בפועל. ואף אחד לא נופל מהכסא [זה סתם דבר מעניין מבחינה סוציולוגית: ילדים אשכנזיים הלומדים ב'חדר' מתרגלים משחר ינקותם לדבר בשתי ההברות. התפילה ולימודי הקודש נעשים בעגה האשכנזית, ואילו הדיבור היומיומי נעשה בעברית המדוברת. משום מה אצל הבנות זה לא הולך כבר עשרות שנים. ובדרך כלל בת 'בית יעקב' שמנסה להתפלל בהברה אשכנזית, טועה ומחליפה ללא הרף בין קמץ / פתח, וצירי / סגול.]

גם הבעיות של המנהיגים השונים לא משנות לאף אחד. גם אם ירצה מישהו לטעון שספרדיי עמנואל הלומדים במגמה הכללית קיבלו עליהם את עול מלכותו של האדמו"ר מסלונים [דבר שלא היה ולא נברא]. יתבונן נא ב'חדר' של סלונים בבני ברק, שם לומדים 20% עדות מזרח, אגב האחוז הגבוה ביותר ב'חדר' חסידי כל שהוא, ואין הם קשורים בכהוא זה למנהגיהם או אמונותיהם של חסידי סלונים, וגם לא דורשים זאת מהם.

איפה כן הבעיה? כאן שוב מגיע התחום שלא נעים לדבר עליו בפומבי. לחרדים האשכנזים בכלל – ולחסידים בפרט, יש טאבו מוחלט בכל הקשור למין, או אם ננקוט במלה המכובסת 'צניעות'. לא מדברים, לא יודעים, לא שומעים, ולא רואים. יש שם חומרות מגוחכות ממש: אסור לומר הריון אלא אומרים 'מצב', ועוד כל מיני דברים שיכולים להחשב שטויות בעיני כל אדם אחר, בכל אופן זה המצב. קח למשל את הענין של מיטות מחוברות, דבר שמותר למדי אפילו בציבור הליטאי האשכנזי. אבל בחלק החסידי – בל יראה ובל ימצא ובל ישמע. אין מושג כזה.

לאידך גיסא, בצד המזרחי של המתרס יש איזו פתיחות גדולה מאוד בנושא. והורים אשכנזיים מתעלפים לא פעם ולא פעמיים כשהינוקא או הינוקתא חוזרים ובפיהם שאלות מעניינות על הצד הזה של החיים. הם פשוט לא יודעים איך לאכול זאת, ומזה בעיקר החרדה הגדולה. צרף לכך את העובדה שבעמנואל יש קהיליה גדולה של חוזרים בתשובה, שתורת החיים שלהם בנושא התעצבה בחייהם החילונים, ומנקודת מבטם חייהם כיום הם ממש חיי נזירות – והרי לך תערובת נפיצה [מכאן גם נובע חלק מהעלבון החריף: החוזר בתשובה מרגיש צדיק, והוא באמת צדיק ומן הסתם עומד בנסיונות גדולים הרבה יותר מרעהו החרדי, וכל זה איננו שוה לו לחרדי שמסתכל עליו כעל פרוץ ומופקר].

אסיים באנקדוטה שיש רבות כמותה והיא מדגימה היטב את הבעיה, מעשה שבאמת היה באחד מהחדרים האשכנזיים. ילד ספרדי, ממש פרח, בן למשפחה מצויינת. הגיע יום אחד מאוחר ל'חדר'. ולשאלת המלמד 'מה קרה', השיב הילד: אתמול היה ליל טבילה, וכולנו אמרנו תהלים עד מאוחר בלילה כדי שהתינוק יהיה בן זכר...

אם אתם מכירים שכן חרדי חסידי, ספרו לו את הסיפור הזה [בלי קשר לאשכנזי וספרדי] ותגידו לי מה תהיה תגובתו.

אפשר לבוא אולי ולטעון שבאמת אין צורך, שמין הוא חלק מהחיים והילד צריך לדעת על כך, וכו' וכו'. אבל מבחינת החרדי האשכנזי, ובמיוחד החסידי, זה ממש 'יהרג ואל יעבור' והוא משוכנע בזה בכל נימי נפשו. זה לא ענינים של 'דַּקּוּת' אצלו אלא דבר בסיסי ויסודי.

תוקן על ידי אמשלום ב- 30/06/2010 21:26:32