נקלעתי במקרה לפורום 'בצלצלי שמע',
וגיליתי שם באשכול התחרות סיפורים סיפור מעניין,
שרלוונטי לשוכני הפורום הזה.
תהנו.
************************
חלק א'
הכל התחיל כבר לפני חצי יובל שנים. שוקי נכנס ללמוד בישיבה גדולה, היכן שלומד אחיו הגדול זה מכבר. האח הגדול, יהודה, כבר הספיק לעורר גלי התפעלות בקרב בני גילו ומוריו. 'עילוי עצום' היו מכנים אותו שלא בפניו, כישרון לא רגיל החובק בתוכו הבנה עמוקה ויסודית של הסוגיות הנלמדות בישיבה, וכשכל זה נלווה לנער ירא שמים, בעל מידות משובחות, ואשר גם יודע פרק בהליכות, הרי זה מעורר השראה נרחבת.
לשוקי, האח הצעיר, הרגיש והמופנם, לא היתה ברירה רבה אחרי שזיהו אותו כ'אח של'. היחוס מחייב מאוד, ואמנם בכישרונות עלויים לא ניחן, אבל בכח רצון חזק, ניחן גם ניחן, וברור היה לו שעליו לסלול לו בישיבה 'שם' כאחד הגדולים, עד שאולי האח העילוי יזכה להתייחס אחריו.
סדרי הישיבה והתפילות כשלעצמן, כבר תפסו את רוב זמנו של בחור ממוצע, וזה ששמר עליהן במסירות, זכה לכל היותר להיחשב כבחור טוב. אבל שוקי היה זקוק לכבוש לו דרך משלו, שכולם ידעו: זה רק שוקי המיוחד שלנו, אין כמותו לתפארת.
ומני אז היה שוקי, הנער התוסס והעליז, המלא בחיוניות חברתית, לנער שתקן ומסתגר, יושב בפינתו אי שם באולם הישיבה ההומה בקולניות, מתנדנד עם הסטנדר בקצב אחיד, שפתיו מרחשין דברים שבקדושה, ושמורות עיניו לא נעתקו לעולם מן הספר, גם לא כדי לראות מה השעה...
והיו היושבים מסביב אחוזי התפעלות, לוחשים זה לזה בסילודין: הראיתם את עבד השם, שוקי הצדיק, אשר נפשו דבקה לנצח בגווילין נשרפין ואותיות פורחות... שורו וראו..... כה עולל בעל הרחמים לדורנו האביון...
וכי סברתם שבזאת לבד הפך להיות מלאך ?
התנהגותו של הנער העליז הפכה בבת אחת להיות אצילית, תווי פניו התעדנו, וחיוך משובב ומאיר ריחף בתדירות על פניו לקראת כל חבר וידיד מר-נפש, כשמח ובר לבב..
שמא בחגים מיוחדים כמו פורים היה ניתן לתופסו בשמינית שבשמינית של קלות ראש ?
לא ולא.
שוקי הסתגר בחדר צדדי בבית הוריו, אצבעותיו הרכות אחזו בסטנדר אחיזת צבת, עד כי אדמו ונתפקעו, ופניו דבקו בשלהבת אש קודש אל הספרים המצהיבים מיושן... ניגון חרישי ומייבב של 'אמר רב יהודה אמר רב' נתנגנו מפיו מבלי משים, והיו המתבוננים מרחוק משתוממים פעורי פה,עד כי דימו לרגע לשמוע את שירת הלויים בבית המקדש, נעימות זמרתם מוצבת ארצה, וסלסולם מתאבך השמימה....במעלות קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים........
ואם איתרע מזלכם מולו, התסברו שקצפו ינחת אליכם ? חלילה. זוכרני שסבתא שלחה עימי כמה מטבעות עבורו לדמי כיס, ואנכי איבדתים בדרכי, ובכיתי מרות מה יעשה עמי, הרי בחור ישיבה כה זקוק נואשות לדמי הכיס... אבל שוקי באצילות מלאכית, הרגיע אותי, ואף נתן לי מתנה יקרה מפז סידור 'מנחת ירושלים' עב כרך, שחלילה לא אחוש שמקפיד עלי...
חלק ב'
שנתיים ימים, למעלה מ700 ימים רצופים, שעה אחר שעה של כפיית היצר על-אנושית, התגברות מוחלטת על כל מעללי יצר אנוש, לילות טרוטי עיניים של עמל סזיפי ועיקש על דפי גמרא קלים כקשים, נתק חברתי מוחלט מרצון, מאיסה מוחלטת של כל צבעי ורעשי העולם והבליו....כמלאך המשמש במרום...קדוש קדוש קדוש....
הסביבה המשפחתית ולימודית כה היתה טרודה לרוות את שיקוי הנחת עד תומו, שכלל לא העזה להביט במשקפת עמוקה אל תוך נפשו שנחנקה ונבלה לאיטה, והיו חשובי הקהילה כבר משגרים שליחים ונכבדים רבים מאלה, לדבר בו נכבדות..................
עד אותו יום מר ונמהר------------
שוקי הלך ברחוב העיר, אחד מהפעמים המעטות שהעז לצאת, וחש לפתע רע, מאוד מאוד רע, העולם כולו הסתחרר בפניו, עד כי דימה שקיצו הגיע. הוא הספיק לפנות ליהודי רחום שעמד שם וביקשו להזמין אמבולנס שהגיע חיש מהר. הפראמדיקים ניסו לבודקו והעלו בידם חרס, אבל חיש מהר נמצא הרופא שהבין הכל.
נפשו של שוקי קרסה ברגע אחד ששינה את חייו מן הקצה אל הקצה.
בבוקר חורפי עבות וקודר, כשיצא שוקי מבית החולים, מצא את נפשו המרוסקת עירומה וחבולה, מנסה להתחבר אל כל אותם הרפלקסיות שניסה להכריח בהם את נפשו, אך כל שהצליח להפיק זה צליל חלודה עמום, ושברי שברים מדממים.
שוקי חזר אמנם לישיבה, למיטה בפנימיה, אך מה שהיה הוא לא מה שיהיה...חבילות גרעינים שחורים לצד מאפה בוריקס ערב, הפכו להיות בני לווייתו הקבועים, וכאשר זה לא הספיק לו, היה שולחני כילד קטן לקנות לו 7 ארטיקים קרח, ובקנאה רבה הייתי מתבונן בו כשהוא נוגס בהם בזעם בלתי כבוש עד לבלתי השאיר שריד ופליט.....
שוקי עדין הנפש האציל, המתנזר מממנעמי העולם, פקח את עיניו, ושאון גלי התאווה הציפו בבת אחת את נפשו המרוסקת, ופגשו אותו חסר ישע ויכולת להצמודד מולם. כל תגובה של צדקות והתנזרות, החזירו אותו לרפקלסים החולניים של שנות הזעם השקטות, ועל התמודדות הדרגתית ומאוזנת - טרם שמע מימיו.
התנהגותו הפכה לבלתי נסבלת ואנושית, חוצפתו וגסותו שהודחקו בדרך חולנית, מצאו כר נרחב להתגדר בו, ולהוריו האומללים שבאחת קפצה עליהם הזיקנה, לא נותר אלא לרצותו בדמי כיס מרובים, מימון שעות ארוכות ויקרות של טובי הפסיכיאטרים והפסיכולוגים, שכל שנותר להם לנסות זה לעצור את שטף ההתדרדרות שלא תטביע איתה את כל סביבתו.......
חלק ג'
ימים נקפו לחודשים ולשנים. החיים לא שקטו לרגע, האחים והאחיות הצעירים החלו להינשא בזה אחר זה, כמובן לאחר המבחר המצוצמם ממנו נותר להם לבחור, לאחר ששוקי טרח להוציא את דיבתה של המשפחה אל רחוב העיר, ורק אחד נותר לבדו שמן ודחוי, רובץ על הספה בבית הוריו צמוד לטייפ המנגן ניגונים עצובים, כאשר סדר יומו מתחיל בעצלתיים מ11 בבוקר והסתכם במפגשים פסיכולגיים, וחברותות מיוחדות שהוצמדו אליו בנסיון לשקמו......
זוכרני בתקופה קשה במיוחד, עת חבריו התארסו בזה אחר זה, והדורות הבאים בישיבה שהצליח בקושי להתחבר לחלקם, התאיידו ממנו בזה אחר זה אל ביתם החדש, כאשר כל אחד זוכה לענני כבוד, כרכורים ושאר מזמורי שבח ותהילה, ונפשו המיוסרת של שוקי כמהה גם היא לרסיס מכל הגדולה והיקר הזה, אך כל מה שנותר לו זה לרבוץ בכבדות על הספה, לקרוא בלחש פרקי תהילים, ומפעם לפעם היה מזמר בקולו העמוק היפה והעצוב: אחינו כל בית ישראל....... הנתונים בצרה ובשביה ...העומדים בין בים ובין ביבשה...אוי אוי אוי בין בייייים ובין ביבשה...... המקום ירחחחחחחחחחחחחם עליהם...... אוייייייייי..........
גם כילד תמים חשתי שכיוון למצב הביש בו היה שרוי, ועיני היו נקווים בדמעות רותחות, וזעם תמים נקווה בי על העולם האכזר שזרק נפש יקרה מזוהר הרקיע, אל תהומות הדכדוך, ועם כל העזרה שהושטה, אין מרפא לנפשו הדווייה... התקרבתי אליו בנסיון ילדותי להביע הזדהות, שוקי הביט בי ארוכות במבט מזוגג ושקוע..... ואז שאלני:
א---ת----ה מ-----ר----ח--------ם ע------ל-------------י ?
כן !!! כן !!!
זעקתי בתמימות ילדותית, וידעתי שלרגע קט הענקתי לו הזדהות, אבל מיד נמלטתי משם כשכולי מתמוגג.
חלק ד'
דמעות כנחל זלגו חרש, שערות שיבה קנו שביתה אצל כל הקשור אליו, רבנים וגדולי עולם בחשו ולחשו, ססמאות פסיכולוגיות הוזרקו , כדורים התגלגלו, לחיים סמקו מבושה, חלקם של הקרובים התנכרו והחביאו, שדכנים למקרי חירום הוקפצו משיגרתם, ולאחר גלגולי מחילות נשמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול שבור וקול שבורה, קול מעטפות שמנות ומרשרשות מעם ישראל רחמנים בני רחמנים, קול מצהלות אומללים ממרבצם, ורסיסי נשמות משלוליתם........
האם כאן הגיעה הישועה המיוחלת ? לא ולא. רחוק מזה. אם עד עתה היו זקוקים להתמודד מול אחד, מעתה הכל היה בזוגות, וקול מנגינות מחופתם, הפך לקול תרנגולות מקרקורם..........וכשלו הרגליים, נדמו מבשרי בשורות,
ורפו ידיהם של משמיעי ישועות, מגודל הצרה היגון והאנחה....
השנים רדפו זו את זו, ולאחר התגלגלות ארוכה בנסיון לעצמאות בלתי אפשרית של בני הזוג, הם מוחזקים עתה אצל משפחה הדואגת לכל מחסורם תמורת אלפי אלופים, הורבצים על אביו, אחד מל"ו צדיקים, אשר אמר עליו אחד מן גדולינו "האיוב של הדור".........
והיה -------------------
אם תזדמנו לאחת מעיירות הספר, תיתקלו ביהודי כבד ושמן בגיל העמידה, הפוסע בכבדות, נשימתו בלתי סדירה, חליפתו מונחת עליו ברישול, בידו האחת מחזיק את מכנסיו המטות ליפול, ובידו השניה חובק בקבוק שתיה דיאטטי מוגז, ואולי גם ילגום ממנה לגימה קצרה. אולי גם יהודי של צורה יתקל בו ויטפח על שכמו לעידוד, וגם יאזין ברוב קשב לווארטים הדקים הנשמעים מפיו, סוג של נסיון עקר לשוב לימי הגדלות,
דעו לכם ----------כי כל קפל וקפל משומניו מחביא בכנפיו תשעה קבין של יסורין נוראים, ושנחתם בחותם נצח של נווה התלאות , מבטיחכם שלא תעזו להעלות בדל גיחוך על שפתותיכם.
ויותר ממה שכתוב כאן יש, מגלה טפח ומכסה אלפיים.
-------------------------------
הסיפור ושלל תיאורי הנופך אמיתיים ומדוייקים לחלוטין, מלבד השם הבדוי.
