"גזענות" מחלה ותרופתה.

רבינו בחיי דברים פרק ל

(ז) על אויביך ועל שונאיך. "אויביך" ישמעאל, "שונאיך", עשו. וכן מיכה התנבא עליהן לעתיד
ואמר: "תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו" (מיכה ה, ח), והן שתי האומות שאנחנו משועבדים תחתיהם ומפוזרים ביניהם. ועל כן הביאו רז"ל משל מתרי אווזי, והוא שאמרו: (בבא בתרא עג ב) אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזילנא במדברא וחזינן להנהו תרי אווזי דשמטי גדפיהו משמניהו וקא נגיד חוטא דדובשא מיניהו, אמינא להו: אית לן בגויהו לעלמא דאתי. חד דלי גפיא וחד דלי אטמא. כי אתא לקמיה דרבי אלעזר אמר ליה: עתידין ישראל ליתן את הדין, עד כאן. ובאור הענין: כי ראה החכם הזה ברוח הקדש במדבר שהוא מקום התבודדות מעלת שני מלכיות הללו השמנות והמלאות כל טוב אשר מלאו כרסם מעדנות, ושאל להם: כלום יש לנו חלק בשפע טובכם לעתיד, חד דלי לי גפא, האחד הגביה הכנפים,
זה ישמעאל, והיה סימן שעתידין לעוף ולברוח אלינו ולשבת בצלנו ושיתנו לנו בהמות שלהם להקריב מהן קרבן, הוא שכתוב: "כל צאן קדר יקבצו לך" וגומר (ישעי' ס, ז), ועוד סימן שיתגיירו ויחזיקו במצות תפילין שהם דומים לכנפים (שבת מט א), וזה היה הגבהת הכנפים. וחד דלא לי אטמא, זה אדום שהגביה לו הירך,
והוא סימן למצות מילה שיתגיירו ויבאו בברית אתנו. והכוונה כי כיון שהן עתידין להתחבר עמנו ולהתגייר ולהיות לעם אחד, אין צריך לומר שתחזור השררה והמלכות אלינו, שהוא כנוי לשומן שלהם ולדבש הנוטף ממנו. ומה שישראל עתידין ליתן את הדין, לפי שאינן חוזרין בתשובה, והן מתאחרין מלהתגייר. ומה שהזכיר "אויביך" על ישמעאל ו"שונאיך" על עשו, מפני שהאויב גדול מן השונא, כי השונא אע"פ שיריע לו יעשה על דרך הרחמנות, אבל האויב הוא שבלבו איבה עולמית, לא ישים לו רחמים, על זקן יכביד עולו מאד, וזה מסוד הלשון ודקדוקו, כי "אויב" הוא מלשון אבוי, ואותיותיהם שוות, ועל שם שהנופל בידו צועק "אוי ואבוי". ומה שהתחיל ב"אויביך" כדי שיסמוך הרדיפה אל השונאים שהם בני עשו, שעקר גלותנו בכל מקום שהוא לבני אדום הוא, וקראן "שונאיך" כענין שכתוב: "ואת עשו שנאתי" (מלאכי א, ג). וכן אמרו במדרש משלי: "תחת שנואה כי תבעל" (משלי ל, כג), זה עשו, שנאמר: ואת עשו שנאתי. "ושפחה כי תירש גברתה", זה ישמעאל הבא מהגר. ומפני שבני ישמעאל קשין לישראל יותר מבני עשו, לכך קראן הכתוב "אויביך". וכן אמרו: תחת אדום ולא תחת ישמעאל. וכן מצינו בהקב"ה שאמר: "על רבעים לשונאי" (שמות ב, ה), אבל באויביו נאמר: "ואיבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו" (תהלים לז, כ). למדך כי האויבים אין להם השארות כלל, ולכך ימשילם לחלב הכבשים, שהכל כלה בעשן. ושתי האומות האלה קראן שלמה "שתי בנות", והזכיר שהן מזומנות לגיהנם, הוא שאמר: "לעלוקה שתי בנות הב הב" (משלי ל, טו), כי המשיל גיהנם שהוא מקום הדין והמשפט לנפשות הרשעים לעלוקה שמוציאה הדם. ועליהם אמר ישעיה ע"ה: "המתקדשים והמטהרים אל הגנות" (ישעי' סו, יז). "המתקדשים" אלו בני אדום שדרכן לנענע אצבעותיהן לכאן ולכאן, "והמטהרים" אלו בני ישמעאל שדרכן לרחוץ ידיהם ורגליהם ולא לבם שהוא העקר. "אחר אחת בתוך" (שם), ירמוז לשתי וערב של אדום שהם מתקדשים בו, או יאמר: אחר אחת בתוך, על יום אידם הקבוע להם, אלו ביום ששי קודם השבת ואלו אחר השבת ומניחים אותנו בתוך. "אוכלי בשר החזיר" (שם), אלו בני אדום, השקץ והעכבר (שם), אלו בני ישמעאל. "יחדו יסופו נאם ה'".

צענע,
את מתסכלת על השורה התחתונה לא על הגורמים, באירופה ההתעסקות בחרב היא הדרך לנהל את החיים (היום זה קיבל עידון מסוים לכסף וכד') בערב זה אמצעי להשגת נכסים והתרחבות על פני השטח, ופחות ברצון לשלוט ולהכניע את אלו שגרים שם ואת תרבותם , בכל מקרה ברור שמדובר כאן אל מאפיינים שכליים, שבמציאות לא מופיעים באופן סטרילי, ותמיד יש ערבוב בין המאפיינים האלו, התועלת בהבחנה בינהם מצויה יותר סביב השאלה איך נכון להתמודד איתם.

שותף,
למעלה כתבת שהרב שך אפיין את האשכנזים כך ואת הספרדים כך - היכן כתב הרב את דבריו?

אני מצטער שאני מתעקש. בדברים כגון אלה אני חייב לראות את הדברים בעיניי. ומאחר שאני מכבד את הרב שך איני מאמין לכך עד שאראה את הדברים במו עיניי. ולשמועות לא אאמין.