מעשה ביהודי ממונטריאול שדירתו הקטנה הייתה צרה מהכיל. הלך לאדמו"ר שלו ושאל בעצתו. על קצה לשונו של האדמו"ר עמדה העצה הקבועה להכניס עז, אך נזכר שהבדיחה כבר משומשת והעזים ביוקר. וגם מהיכן תשיג עז בקוויבק? לכן אמר לחסידו דברי היגיון: שירחיב את דירתו בחומר ולבנים ויסגור מרפסת. וכסף מאין, שאל החסיד. לא בעיה, אמרה אשתו, הרי יש לנו ביטוח לאומי. מיהר החסיד וקרא אל ביתו שיפוצניק אמין ומקצועי בוגר 'יצאת צדיק' כדי שיעשה במלאכה. לא המתין לאישורים ואף לא שיתף את שכניו בתוכניותיו אלא קם ועשה.
עבד הקבלן כל הבוקר וכל אחר הצהריים עד שהעמיד את תוספת הבנייה הפיראטית על מכונה.
בא השכן בערב, אפשר שחזר מן הכולל, או שהיה נהג הסעות או רוכל או מוהל, וחשכו עיניו. רץ לבית הדין ותבע את שכנו לדין תורה.
מכאן ואילך העסק התחיל להימרח כמו חמאה על מצה. בתחילה ניסה השכן החוטא לגרור את הדיון לבית דין אחר כלבבו. אחר כך הצליח לעכב את צו ההריסה. הדיינים עצמם לא נהגו חריצות בחריצת הדין אלא התנהלו לאיטם כאשר אהבו. גם טענו בצדק שריבוי הצאצאים בבית השכן מצדיק את ההרחבה ומידת סדום שלא לאפשר זאת.
לבסוף נקעה נפשו של התובע מן הסחבת והלך לבית משפט אזרחי. תבע וזכה. בא הבונה ועמד בפני השופט ואמר לו: שאלתי את הרבי שלי והוא אמר לי להרחיב את הדירה. זהו.
השופט לא התרשם אלא קבע שהבנייה נעשתה באופן לא חוקי ויש לבטלה. עוד הוסיף השופט ואמר שאסור להשתמש בכספי הביטוח הלאומי כדי לבנות באופן לא חוקי. ניסה הנאשם לשכנע את השופט שהוא טועה אבל לא הצליח. נקבע דיון לחודש הבא.
בדיון הבא הצהיר הנתבע בחגיגיות שהוא השיג הלוואה פרטית ומעתה הבנייה היא על חשבונו הבלעדי בלי ליפול למעמסה על הביטוח הלאומי. הוא גם הודיע שחומרי הבניין הם תרומת ידידיו החסידים מטאהש השכנה.
השופט עיין בספר החוקים הקנדי ואמר שזו עדיין בעיה, כיוון שהבנייה לא חוקית. התחייב הנתבע לנהוג לפי החוק והבטיח להגיע לפשרה עם השכן, עם העירייה ועם המשרד לתכנון ופיתוח ערים כדי שהתוספת תתאים לתב"ע. נקבע דיון לחודש הבא.
שוב הגיע הנתבע ואמר שהוא לא הצליח להסתדר עם השכן והעירייה ולכן השאיר את הבנייה כמות שהייתה. השופט התרגז מאד והקציב לנאשם שבועיים לפרק את התוספת. הלה הרכין ראשו ואמר אמן.
אחרי שבועיים הודיע הנאשם שהוא מסרב לפרק את התוספת כיוון שנבנתה על פי עצת רבו. השופט אמר: מצטער, אבל אנחנו פה חיים במדינת חוק ולא ייתכן שהרב יחליט.
הזדעזעו כל גדולי ישראל, לבשו שקים, קידשו צום וקראו עצרה. אמרו: הייתכן כי שלטון החוק יעמוד מעל דעת ההלכה?
*
שלא יובן חלילה לא נכון: נכון לעכשיו, זו בכלל לא שאלה מי צודק. ייתכן מאד שהשכן התובע צודק והבנייה נעשתה שלא כדין. מצד שני, מה עם מידת סדום? ייתכן גם שבמקומות רבים אחרים נהגו אנ"ש לצפצף על שכניהם ולבנות חופשי. מצד שני אולי גם שם מדובר במידת סדום. הפרטים לא משנים כרגע, כיוון שמדובר במאבק הרבה יותר מהותי. ברגע שבית המשפט הצהיר שהחוקים שלו עומדים מעל לדעת תורה, חובתנו להתאחד ולקדש שם שמים. מי לה' אליי!
