לגבי האוטונומיה של השכל, דווקא באיגרת של החזו"א שהביא מיימוני בתחילת האשכול בה כתב שאנו משועבדים לשכל לחלקנו בתורה, אין הוכחה שהחז"א התכוין ל"שכל קדמה לתורה" כפירושך.
אך לגופו של דבר כבר דנו בהכרח הפירוש מתוך התבוננות במהות האדם וכבר האריך החוב"ה על כך שההערה התוריה אך מבוא, הקדמה ואמצעי להערת השכל. [כעת הוספתי ציטוט בנידון באשכול הסמוך על ערכים דתיים וחילוניים מספר שערי יושר, עיין נא שם.]
בע"ב,
ההתנגדות לכתבי יד מובנת בהתחשבות השכל בצורך באיתנות המסורת.
תוקן על ידי עצכח ב- 25/01/2009 23:33:06
נשלח ב-20/1/2009 16:16
בוגי לענ"ד שיפוט טיעונים של אדם ע"פ טיעונים פסיכולוגיים מבזה את האדם שבטיעוניו אנו דנים. האם היית מצפה שאומר שכל טענותיך על אחדות ההוויה היושר הטבוע בה נובעות מכאב הבטן שקמת עמו הבוקר?
ווטו האם החזו"א שראה את כל העולם דרך ההלכה היה מסכים לחובת הלבבות. אצטט מדברים שנכתבו במקום אחר על ר' אברהם בן הרמב"ם שהוא די דומה לרבנו בחיי בתפיסת עולם:
"החסיד נמצא בדרגה גבוהה יותר מאשר סתם תלמיד חכמים, ולכן
סתם דיין אינו מסוגל לשפוט את החסיד הנמצא במעלה גבוהה יותר"
קטע גניזה, הובא אצל פנטון, שושלת עמ' 140.
גויטין המתייחס לקטע זה, מפרט שיש שלוש כתות המתנגדות
לחסידות, הדיינים והמומחים בהלכה שאינם רשאים לדון את החסידים כי אינם בקיאים
בחסידות וביסודה בדת ישראל, וככלל מדרגת החסידים גבוהה מזו של הדיינים, כת שניה הם
האנשים השואפים לשררה ושלטון, שהם שונאים את החסידים מטיבם, והשלישית הם המון העם
ששונאים את החסידים שדרכם כל כך שונה משלהם. גויטיין, חוגו, עמ' 197.
ר' אברהם רואה בהלכה בסיס שעליה נבנית החסידות, החסיד
הוא במדרגה גבוהה מזו של איש ההלכה ואינו כפוף לאיש ההלכה. תפיסה זו היא שונה
מהדעה המקובלת של רבים מאנשי הלכה מובהקים, ייצוג לדעה זו ניתן למצוא בדבריו של החזון
איש:
ועסקו של השטן ביותר
באנשים גדולים המסורים לעסק היראה ותקון המידות, אשר גבה לבם על הדיין בהעלותם על
לבם את תקופת חייהם מנעורם ועד עתה, ואת פרשת רב גדולתם בחכמת היראה ואת שפעת
מעשיהם הטובים וצבא נסיונות אשר עמדו בם, ורואים עצמם נעלבים להכנע למשפט של דיין
רגיל בלא רוממות מיוחדה.
חזון איש, אמונה וביטחון, עמ' ל. פרק ג בספרו של
החזון איש מוקדש כולו לקביעת עליונותה המוחלטת של ההלכה על כל גישה מוסרית וחסידית
החייבות להיות כפופות אליה.
החזון איש לא ראה את כתבי רבנו אברהם בן הרמב"ם
אך דברי החזון איש נקראים כתגובה ישירה לדברי ר' אברהם. לדעת החזון איש קיום ההלכה
הממוסדת היא התכלית הרוחנית העליונה של האדם מישראל, היא כופפת את כל הערכים
האחרים אליה ויש להם קיום רק במסגרתה. המוסר יכול לדרבן לקיום מדוקדק של ההלכה
אולם אינו יכול להציג אלטרנטיבה להלכה ובעל המוסר שאינו כפוף להלכה הרי הוא
עבריין.
לא אופתע אם יש שינויי הלכה בגלל שינויי אופי. לא הייתי משתמשטיעון הזה כטיעון ראשוני או יחיד.
נשלח ב-20/1/2009 18:58
בלבו, אם אתה משוה הזיות שנובעות מכאבי בטן לעובדה שיכולת האדם להשתנות (גם לא פרעה מלך מצרים) במשך חייו מוגבלת ומותנית בנקודת הזינוק שלו ובעוד הרבה תנאים ובפרט כשמדובר בלצאת ממכבשי הדת, אז אין לי מה לטעון.
נשלח ב-20/1/2009 21:49
כיצד תבדיל בין שינויים אמיתיים לשינויים של כאבי בטן?
נשלח ב-21/1/2009 10:06
כמו שרופא מבדיל בין כאב ראש לבין כאב בטן וכמו שאתה מבדיל בין מי שברח מבי"ח רגיל לבין מי שברח מבי"ח נפש.
נשלח ב-21/1/2009 10:15
בוגי מדוע הדיאגנוזה שלך עדיפה משלי?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/01/2009 10:10:57
נשלח ב-21/1/2009 13:08
בלבו, כי שלי כמו שקבלתי אותה מאבא שלי גם היתה פעם כשלך ובהמשך היא התעדכנה. אתה כמובן יכול לטעון שהעדכון שלי מוטעה אבל באמירה סתמית לא תשכנע ואילו אתה הוכחת את עצמך כחושש מעדכונים חדים מדי בנוגע להערכת חבילת המסורת של הדת היהודית.
אגב, שכחת/מחקת את הציטוט מר"א בן הרמב"ם.
וטו, לגבי החזוניש אני מסכים שהיה רק בראשית דרך האוטונומיה וכמו שכתבתי לבלבו. רק פירשתי את המושג כשלעצמו.
נשלח ב-22/1/2009 19:23
השפעתו המשמעותית ביותר של החזון איש היא בעיצוב המחודש והמהפכני של הבית היהודי,
כאשר הבעל לומד והאשה מפרנסת.
החזו"א יצר והנחיל דפוס זה במו ידיו, תחילה בחייו האישיים, ובהמשך כהוראה לרבים.
בענין זה שימש לו הרב וולף כידא אריכתא וזרוע מבצעת, בחינוך והובלת הבנות לכיוון זה, והדברים עתיקים וידועים.
אין ספק שהחזו"א לא שיער ולא פילל עד היכן יגיעו הדברים, ואם היה חי היום היה אולי מורה על מהפכה לכיוון השני.
החזו"א היה חדור תודעת שיקום עולם התורה החרב, וזה מה שהדריך אותו. היום המצב כמובן שונה.
על כל פנים, אי אפשר לקחת ממנו את "זכות" הראשונים על יצירת והנחלת מודל זה.
בענין זה החזו"א הוא בהחלט ממייסדי החרדיות החדשה.
אגב, שמעתי פעם על התבטאות משמעותית של החזו"א בענין זה, שלא די בהסכמה וויתור של האשה, אלא צריך שתאמר רוצה וחפצה אני בכך, ורק אז יכול הבעל לעשות כן.
היום כמובן מצניעים התבטאות זאת, ובינתיים לא מצאתי מקורה.
הסיפור על החזון איש שאמר על בן גוריון, 'יצא ממני איש עם נשמה גדולה', נשמע מופרך למדי, ובלתי הולם את סגנון דיבורו ואופיו של החזון איש כפי שאנו מכירים אותו.
מה שכן, על כיצד התרשם ב"ג מהחזו"א, יש לנו תיעוד ישיר באמצעות יומניו האישיים של בן גוריון.
ראה בהרחבה: בנימין בראון, החזון איש וקביעת דרכה של היהדות החרדית, בתוך 'שני עברי הגשר' - דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל, הוצאת יד בן צבי.
בין היתר מצוטט שם מתוך יומני ב"ג: "חזון איש" הקשיב בבת צחוק קלה ופיקחת, יש לו פנים ועיניים של איש רוח, ישבנו ליד שולחן ריק בחדר שיש בו מיטה וארון ספרים... דיבר כל הזמן ברוח טובה ובבת צחוק, בלי זעם קנאי, אם כי בלי ספק יש בו נימה קנאית, אף כי סמויה מן העין".
לדעתי, הגדרה מופתית לחזון איש.
קנאות סמויה מן העין, מחופה ברוח טובה ובבת צחוק.
זאת בניגוד למשל לקנאות הבריסקאית, הקנאות הירושלמית, או הקנאות של הרב שך, המשתפכות בחימה ובשצף על פני חוצות.
אבל מאידך, שלא תהיה טעות. שהרוח הטובה לא תטעה אותנו.
יש כאן בהחלט קנאות.
אכן, קנאות המתחבאת מאחורי 'בת צחוק קלה ופיקחת'.
נשלח ב-11/7/2010 14:05
החזו"א ניסח את הרשום ע"ג מצבתו. העיד עליו שנפטר בלא חטא. תלמיד הישיבה הקדושה חברון. היום יום השנה לפטירתו:
שאלה לי, כיצד ניתן לתאר את החזון כ"איש אמת" כאשר הוא מחבר סימן שלם על הלכות "קידוש החודש" ברמב"ם בלא לדעת מתמטיקה של בי"ס יסודי, מה שגורם להסבריו להדמות לזה שמנסה להמציא את הגלגל. הייתי מצפה מ"איש אמת" להתמצא בעניינים עליהם הוא כותב, גם אם הדבר ידרוש ממנו לקרוא בני גורן בבית הכסא.
