דון:
החזו"א לא המציא משהו חדש כאן זה היה השקפתם של הרבנים בכל הדורות,
כדי שהעמך לא ילמדו מה שהם למדו, כלומר השקפה = אם תרצה עת לעשות לשם וכדומה,
לא האבן עזרא גילה לנו איפה למד ולא המלבי"ם, וכן כמעט כולם, והסיבות ידועות לכל מבין,
וכמבין תמשיכו כולכם ללמוד מה שלבכם חפץ, ושתגיעו לחבר את ספריכם וחידושכם ? ורק אם רצונכם בניצחיות, כלומר שספריכם תתקבלנה אצל דורותינו הבאים ? תעשו כמו שהרבנים עשו כל הדורות,
לא חבל שבגלל ערך קטן (אמת) תפסידו את כל העולם הבא = המשכיות של הגיגיכם לדורות הבאים ????
‘אנחנו קיבלנו מרבותינו להרחיק דמיון נושאים משתנים (בלא מקור בגמרא) תכלית הריחוק' ואני הקטן שואל, אם כן כיצד אפשר להתקדם? איך אפשר לדון על חשמל בשבת ללא דימוי מילתא למילתא שלא הוזכר בתלמוד?
עברתי על המאמר מלמעלה, אני מניח שהחזון איש היה אומר שהרגשות שלי אינם חשובים כי אני מעורה עם היצר הרע, אבל יש משהו שמעציב אותי בגישה הוז. כדאי להשוות אותה לגישתו של הרב קוק על המוסר הטבעי, למרות שלענ"ד יש משהו עקבי יותר בגישתו של החזון איש.
נשלח ב-2/9/2010 13:03
"הלומד המבקש להצליח במשימה זו צריך להתחקות אחר צורת החשיבה התלמודית. הלומד עוקב אחר הקושיות של התלמוד ומנסה להבין מדוע התלמוד מדמה סוגיה לסוגיה או מקשה מסוגיה אחת לשנייה. זאת מתוך הבנה כי האמורא או התנא ראה קשר ודמיון ביניהן. מעקב אחר הלך מחשבתו יוביל את הלומד להכיר טוב יותר את דרך חשיבתו של מחבר הטקסט. החזון איש חושש מדריסת הרגל של דמיונו של הלומד, מה שימנע מהלומד לעקוב אחר מחשבת מחברי התלמוד, ועל כן הוא מזהיר את הלומדים שלא להקשות על טקסט תלמודי בסוגיות אחרות הנדמות לקורא כמתכתבות עמו, אלא אם כן התלמוד עצמו עושה זאת.[99 "
מקריאת הקטע עצמו שאליו התיחסה הערה 99 למדים דבר לדעתי מבהיל מבחינת דיכוי הדמיון והחשיבה העצמית של הלומד.
לפי קטע זה החזו"א לא מאמין בשכל הישר של התלמיד שידע להפריד בין דמיונותיו(המבורכים!!!) לבין מחשבת מחברי התלמוד.
ידוע שדרך הלימוד הפוריה ביותר היא דרך ההשוואה בין מה שעולה בדעת הלומד לבין מה שאחרים חושבים.
ולכן רעיון זה של החזו"א נראה לי תמוה,בלשון המעטה.
ב
נשלח ב-2/9/2010 13:12
בע"ב,
חושב שאין כוונת החזו"א לכגון זה שהבאת. הוא מדבר על נושאים שכן נידונים בחז"ל שאנו תמהים לפעמים מדוע לא הושוו בפרט זה או אחר. דוגמא שזכורה כרגע: החזו"א סבור שאין להחמיר מטעם "מראית עין" בנושא שמושג זה לא הוזכר בו, וא"כ זה גופא הטעם, שהמושג לא נזכר לגביו. כמדומני שבהקדמתו לשו"ת שלו, חולק בעל ה"בן איש חי" על הגישה.
נשלח ב-2/9/2010 13:54
צענע כידוע אנן יתמי דיתמי.
נשלח ב-2/9/2010 13:55
כידוע המהרש"ל איפיין את דרך לימודם של בעלי התוספות שהם עשו את התלמוד ככדור, וזאת בשונה מדרך הלימוד הספרדית. האם החזו"א מיקם את עצמו בצד הספרדי של המפה?
נשלח ב-2/9/2010 15:02
לדון אני לא מהמבינים בעניני מתמטיקה,ולא עינתי בספרו של החזו"א על קידוש החודש. אבל,לא הסברת את עצמך,למה אתה רואה בזה סתירה לאיש אמת? האם בעיונך בספר של החזו"א,ראית מסקנות לא נכונות? האם לא יכול להיות שהחזו"א יכל להגיע מעצמו לתובנות שהיה מגיע להם אם היה לומד בספר מתמיטקה?
נשלח ב-5/9/2010 19:01
בעב כתב
"ואני הקטן שואל, אם כן כיצד אפשר להתקדם? איך אפשר לדון על חשמל בשבת ללא דימוי מילתא למילתא שלא הוזכר בתלמוד?"
תשובת מחבר המאמר
"דרך הלימוד שהתווה החזון איש משפיעה גם על דרכו בפסיקה. לדעתו, פוסק ההלכה שהפנים את התלמוד מייצג את 'דעת תורה', במובן זה שהוא חי על פי דבר האל המצוי בתלמוד. בכך מתעצב מושג הדביקות בשיטת החזון איש, כדביקות באל דרך לימוד התורה.[100] הדביקות באל דרך הטקסט מגיעה לשיאה באמירתו שפוסק הלכה, שהגיעה לידיו שאלה הלכתית ולאחר עיון מעמיק בה מצא כי בדורות שלפניו אין הכרעה ברורה בה, יפסוק את ההלכה לאו דווקא מתוך שיקול דעת מנומק, אלא באופן אינטואיטיבי. אף שפסיקתו אינה מנומקת ומוכחת מתקדימים קודמים היא תתקבל, כיוון שהפוסק עצמו מדבר את שפת חכמי התלמוד.[101] במילים אחרות, פוסק ההלכה משמש כמדיום עבור התלמוד, ובשל כך יש לשמוע לאמירותיו בנושאים הלכתיים מובהקים, אך גם בנושאים שאינם הלכתיים"
חושבני שלגבי חידוש של בונה בחשמל בשבת (הנקודה של "ממוות לחיים" שעליה מרבה הגרשז"א להקשות) – אין נימוק אחר מלבד מה שכתב מחבר המאמר
נשלח ב-5/9/2010 20:38
תלמיד והאם חכמי התלמוד לא הקשו ממקום למקום?
ושוב רואים כאן שבעצם בניגוד למה שחכמי הפורום ניסו ללמדנו החזון איש מדבר בשפה שאינה דווקא רציונלית, שפה שגוררת דיון לגופם של דבורים ולא לגופם של דברים.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/09/2010 20:38:28
נשלח ב-6/9/2010 09:56
בעב
חושבני שהחזו"א היה חשדן באשר לכושרם של רוב ת"ח לדמות דבר לדבר. אולי היה גם ספקטי לגבי עצמו (או לגבי יכולת האדם בכלל) ולכן שיטתו מאוד נקודתית, מאוד "טכנית". חושבני שזו גם סיבת החמרותיו (ספק שמא הצד להקל מפספס).
החשדנות הזו לא היתה לו כלפי חכמי התלמוד וחושבני שחשב כי גם כלפי עצמם לא היתה להם, ובצדק.
שפתו רציונלית מאוד, הוא הולך על בטוח ולא אכפת לו להחמיר גם אם הנטל על האדם גבוה מאוד, אבל לומר שהולך לא לגופם של דברים? חושבני שהגזמת.
ומידי דברי בדעתך על החזו"א, אתה נוהג לומר שנהוג לומר שהחזו"א תפס את אגדות חז"ל כפשוטן. זה לא רק נהוג לומר. יש איגרת כזו ובה הוא כותב כי נרתעים אנו למשמע הטלת ספק בדברי חז"ל בהלכה או בהגדהכשמועה של גידוף ר"ל" ובהמשך גוזר את דינו ככופר ופוסלו לעדות (לא עיינתי כרגע, מזכרון). מימי לא הבנתי איך איש אשכולות כמוהו חשב כך (שלא לדבר על כל שלדעתו יש חבל גאונים וראשונים הפסול לעדות). לאחרונה תמהתי מה יעשה עם המחלוקת בגמ' בר"ה לגבי נושא עוון, שנחלקו אן נושא את כף העוונות או כובש את כף הזכויות. מן הסתם היום המשקל בשמים דיגיטלי (ויל"ע אם אז לא היה כך) וכיצד תתפרש המחלוקת כפשוטה (ואולי גלוי קמי כי לעת"ל הפתוח האחרון יהיה בצורת כפות).
נשלח ב-6/9/2010 10:17
וכזכור על זה הקשיתי כיצד הוא יכל לדון על קו התאריך.
נשלח ב-6/9/2010 12:20
תלמיד טועה,באיגרת שצינת מהחזו"א,הוא לא כותב שיש לדרוש את כל אגדות חז"ל כפשוטן,אלא שמי שמטיל ספק בדברי חז"ל באגדה הוא כופר,אבל מי שמפרש שחז"ל עצמם לא התכוונו לדברים כפשוטם,הוא לא חולק על חז"ל אלא מפרש את דבריהם בצורה אחרת הוא אינו כופר.
נשלח ב-6/9/2010 12:24
ציטוט בשם החזון איש שכמדומני שכבר הבאתי:
"אמר לי: חלילה שאוכל משחיטת שוחט 'מזרחי' לפי שאי אפשר שלא יחשוב על חז"ל אחד שהוא לאו דוקא. ממילא שחיטתו אסורה".
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 06/09/2010 12:24:39
נשלח ב-6/9/2010 12:31
בעל בעמיו אתה מתכוין להוכיח מהמעשה שהבאת שהחזו"א התכוון שיש לפרש דברי חז"ל כפשוטם? לא נראה לי,הוא התכוון שהוא יאחז שאף שחז"ל אמרו, אינם צודקים, ואין לדייק בדיוק בלשון הסיפור, כי הרי גם אם נאמין לסיפור שהיה, בודאי אין אנו צריכים להאמין שהחזו"א אמר בדיוק את הלשון שכתוב בספר. ולפי דבריך מה החזו"א יעשה עם דברי הגמ'[תמיד כט א]דברו חכמים לשון הבאי, היינו שנקטו לשון גוזמא.
