החזון איש - מה באמת אמר, מה באמת חשב

דרשות הר"ן הדרוש השביעי

ועכשיו נשארה השאלה השנית איך יהיה ספק במה שהשיגו מהשם יתברך. אבל אגדה זו מתפרשת על הדרך שכתבנו, כי עם היותם יודעים שספק טהור על דרך האמת, היו אומרים טמא, שמאחר שהכרעת התורה נמסרה להם בחייהם, ושכלם היה מחייב לטמא, היה מן הראוי שיהיה טמא אף על פי שהוא בהפך האמת, שכן חייב השכל האנושי, והשאר אף על פי שאומרים אמת אין ראויין לעשות מעשה כן בדרכי התורה, כמו שלא טיהרו בעל מחלוקתו של רבי אליעזר אף על פי שנתנה עליהם בת קול מן השמים שהלכה כדבריו. ולא נסתפק להם שהענין מאת השם יתברך, כמו שלא סופק על אלו, ואף על פי כן אמר(ו לו) [לא] בשמים היא. ולפיכך אמרו מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני. ולא באתה אליו ההכרעה מן האמת, כי לא נסתפקו בזה כמו שכתבנו, אלא שהכריע ששכל האדם מחייב כפי התורה והמדות שהיא נדרשת בהם לטהר. ומה שהיו מטמאים לא היה רק מקוצר שכלם בערך השכל האנושי, או מהתרשלם בלמוד התורה בחייהם. ואמנם אם ירבו על רבה בר נחמני שהיה מטהר, אף על פי שהוא מסכים לאמת יותר מהם, לא יעשו המרובים מעשה לטהר על פי סברת היחיד. לפיכך צותה התורה שהכרעת המרובים תכריע, והיחיד מצווה לעשות כהסכמתם, אף על פי שהוא יודע שהם בלתי מסכימים אל האמת, שכך צוהו השם יתברך באמרו לא תסור.

 ראוי להסתכל בכל הדרשה שם דברים מופלאים

כמדומה שקשה לקבל שהחזו"א יחלוק ע"ז ( הקצות בהקמה מתבטא באופן דומה )

וגם אם כן איני חושב שהוא היה אומר זאת בפה מלא רק היה מעדן את דברי הר"ן ( כדרכו )

אני גם חושב שזו הכוונה בדברי חז"ל אפי' אומר לך על ימין שהוא שמאל

כלומר אין כאן חיוב לחשוב שימין הוא באמת שמאל זה טיפשי, אבל לדעת שיש לפעמים כח ביד חכמים להכריע להלכה גם נגד האמת

אמנם זה ברור שלכל יחיד שיודע ללמוד יש חיוב לנהוג לפי הבנתו, אבל על הציבור שאינו ת"ח יש חיוב לנהוג כדעת החכמים אפי' כשטעו. זה מבואר בתחילת מס' הוריות

בענין מש"כ באגרות להרחיק מלדמות נושאים בלא שדמתם הגמ', החזו"א כתב את זה על שיטת לימוד מסוימת שראשיתה במה שהיה נהוג באירופה ללמוד בשיטת החילוקים אצל הגר"י פולק ואח"כ נזנחה וחזרה ונתיסדה ע"י תלמידי הגר"ח בצורה שונה אבל הצד השווה שבהן שהנידונים  אינן מיניה וביה בתוך הטקסט התלמודי אלא מדמים לנושאים שהם לוגיים בעיקרם כלומר ניתוח הסתירות וממילא התירוצים הם בחלוקה לפי הגדרות לשוניות שאינן בהכרך מתוך הגמ' המדוברת אלא מתוך מקור תלמודי אחר או מתוך מה שהחזו"א מכנה באמו"ב הגיונות חיצוניים בהלכה, קשה לי להזכר כרגע בדוגמא לזה אבל זכורני כי מידי פעם נתקלתי בסגנון כזה אצל מחברים שונים.

כ"ז אינו עניין לפסק החזו"א לגבי חשמל שהרי שם החידוש הוא להסתכל על המעגל החשמלי כבנין ועל הזרם כמרכיב ההופך את המעגל לבניין חשוב, ( סברא מדהימה ביפיה בלי שום מקור או תקדים )  אבל אחרי ההחלטה הנ"ל הרי הסוגייא ערוכה בש"ס ובפוסקים