אני משער שיש הבדל בין מה שסבר החזון איש לבין מה שכתב.
כפי שהשתדלתי להראות אפילו באותם קטעים מן האגרות המצונזרות בקפידה שיוצאות לאור. ביטוי שבמקום אחד משמש כדי לבקר את מי שהולך אחרי דעתו, משמש במקום אחר כדי לתאר כיצד הוא עצמו, החזון איש, הולך אחרי ליבו הוא שכלו ואפילו מורה הוראה לאחרים.
לגבי שיטתו בידיעה ובחירה, איני זוכר אם עיינתי בה. אשמח לעשות זאת. נא לציין מקורות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-16/1/2003 14:14
למנהל הפורום ר' ווטו,
כמי שמכיר את האופן בה "גדוילים" משבחים, הרי אי אפשר להסביר את מה שאמר החזון איש שהתכוון שהם ממש כאותם ראשונים, אלא כתובים על הדרך והשיטה. ולא התכוון לומר שיש להם משקל של ראשונים.
נשלח ב-16/1/2003 18:23
למה "אי אפשר" להסביר?
פירושך הוא אפשרות אחת, אבל למה לא האפשרות השניה?
הלא היטיב מיימוני בניסוח הכותרת "מה באמת אמר, מה באמת חשב". אז כל האפשרויות פתוחות!
נשלח ב-19/1/2003 18:00
אני רוצה להבין משהו. החזון איש חי רק לפני כ50 שנה. היהדות קיימת 3000 שנה. מי טיפל בכל הבעיות הללו כמו אמונה ובטחון וכיו"ב עד שבא החזון איש?
נשלח ב-19/1/2003 18:18
מה הקטע המצונזר בספר של החזו"א????
למה צינזרו????
נשלח ב-19/1/2003 19:07
מנ10,
כל יהודי חושב טיפל, אבל לא כל מטפל הגיע למסקנה
ולא כל מגיע למסקנה, כתב
ולא כל כותב, כתב בשפה שמתחברת לשפה זורמת.
קלף,
חלק מפרק א' אות ט' מהאמונה וביטחון שנדפס בסוף החזו"א על טהרות.
כנראה שצונזר, כי זה נועד לצעירים שרוצים לחסוך מהם שאלות באמונה.
תוקן על ידי - ווטו1 - 1/19/2003 7:31:16 PM
נשלח ב-22/1/2003 19:39
Perhaps the Chazon Ish's specialty was that he had the Guts to talk about everything with authority?
נשלח ב-22/1/2003 20:05
דוד
נשלח ב-22/1/2003 20:20
דוד
מה שכתבת באנגלית בתור ביטוי סלנג ל"אומץ" נקרא "כוח" בלשון ההלכה, כפי שכבר נתבאר כמה פעמים באשכול זה ובאחרים.
אמנם, לא הכוח והאומץ לבד נדרשים לכך, אלא גם הידע והיכולת הלמדנית - ואפילו הכרת הציבור, ולא הציבור ההמוני אלא ציבור תלמידי החכמים.
צא וראה שנסיונות דומים לשל החזון איש, כשל הפרי חדש ולפניו של הים של שלמה, לא הביאו לאותן תוצאות מפליגות כמו בדורנו.
(ומן הסתם היו לכך סיבות נוספות, שצריכות להיבחן באשכול מיוחד על הסוציולוגיה של ההלכה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/1/2003 19:37
אם תרצה לדעת מה היה יחס החכמים להשקפה.
ראה מכתבים ומאמרים מכתב מהרב שך שהובא במשמר הלוים על כתובות, שם הוא כותב שמעולם לא התעסק בהשקפה.
הגע בעצמך "מתווה ומנהיג הדור" מעיד שאין לו יד ורגל בזה העניין בו הוא מנחיל בעקיפין.
נשאלתי:
"אולי הפרי חדש לא הצליח בגלל שתלמידי החכמים באותו דור היו יותר ביקורתיים מתלמידי החכמים בדורנו?
תתייחס בבקשה לשאלתי כיצד התמודדו גדולי כל הדורות עם השאלות היסודיות ביהדות אשר לפי משמעות דבריך החזון איש הוא הראשון שאמר דברים מקוריים בנושאים אלה."
זו תשובתי:
אני חושש שלא ברור לי עדיין לאילו שאלות יסודיות אתה סבור שהחזון איש התייחס ואחרים אולי לא, ואז צצה השאלה במה היה שונה יחסו.
אני עסקתי בעצמאות החשיבה כפי שהיא באה לידי ביטוי במשנתו.
וטו כמדומה לי הזכיר נושאים נוספים, כמו אמונה ובטחון.
אלו שני דברים שונים, כידוע. עצמאות החשיבה היא סגנון התייחסות. אמונה ובטחון הם דברים שבתוכן, שעליהם יכולה לחול עצמאות המחשבה.
אם נבהיר באיזה נושא בדיוק אנו עוסקים, כגון שאלות של מה שהחזון איש קרא לו "אמונה ובטחון", ויתכן להם שם אחר אצל חכמים אחרים, נוכל לבחון את הנושא בצורה השוואתית.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 6/1/2003 6:19:04 PM
נשלח ב-26/1/2003 19:22
מיימוני, אמונתך בחזון איש גובלת בהערצה של חסידים לרבי (בצורה מוגזמת כמו בחב"ד). אולי תהי' קצת יותר ביקורתי אוביקטיבי ופתוח?
תוקן על ידי - דוד12 - 1/26/2003 7:23:41 PM
נשלח ב-26/1/2003 22:01
דוד היקר
עד כמה שהבחנתי, מה שעשיתי הוא לצטט קטעים מהחזון איש, ולהסביר כיצד הם מבטאים את גישתו.
היו שתי סיבות שבחרתי להתמקד בו. ראשית, מעמדו בארץ ישראל כפוסק שקבע צביון של דור. ניתן להתווכח על נכונות טענה זו, והיא שייכת לתחום הסוציולוגיה וההיסטוריה.
הסיבה השניה היא עמידתו על עצמאות בתחום המחשבה. לדעתי, עמידה זו הומחשה בקטעים שהבאתי.
לא נראה לי שיש כאן חסידות, אם "חסידות" היא אמונה שאין לה בסיס.
הבסיס שלי הוא טענה היסטורית וטענה טקסטואלית. אם אתה סבור שיש לי טעות בפרשנות, אתה מוזמן להציג אותה.
כמדומה לי שהאמונה החסידית באדמו"רים מבוססת על דברים אחרים. ובוודאי ניתן וראוי לנתח גם אותם.
אולי אתה סבור שיש מקום גם לביקורת על הקו שקבע החזון איש בהנהגת הדור, וראוי היה לעסוק בכך. יתכן. אבל זה פשוט לא התחום שלי... ההיסטוריה של ארץ ישראל בעשרות השנים האחרונות, והתפתחות החברה החרדית בה - זה נושא שתוכל למצוא עליו רבות, במיוחד בפורום השכן לשלנו, חדרי חרדים. למרבה הצער, איני רואה עצמי מומחה לנושא...
כמובן, אם תרצה להציג את הביקורת כפי שאתה רואה אותה, בוודאי אלמד ממך, ואם יהיה לי מה להגיב - אגיב.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-20/2/2003 23:54
אם כי מצד תוכן הענין ראוי לדון בדלהלן באשכול מהות הביטחון או התפילה, אך מאחר וכלול בו נקודת מיתוס החזו"א שהוזכר כאן והנידון כבר נכלל באשכולות הנ"ל, אדון כאן.
זה לשון החזו"א:
"צריך לזכור שאין בכוחנו לעשות מאומה, רק במעשנו אנו מעוררים שערי רחמים, שמעשה ידינו יכוננו את המבוקש, ומי שמתפלל ומרבה תחנונים על ההצלה, הוא פועל יותר מהמשתדל."
אג' חז"א ח"ג ס"ב
ברור שאין כוונתו שהחפץ לשתות יפעל יותר בתפילתו מאשר בהושטת ידו לכד המים פיו לכוס. אלא מאי? כוונתו לדבר שאין הצלחת ההשתדלות ברורה כמו ברפואה, אז קובע החזו"א שהתפילה יותר סיבה להצלחה מהגישה לרופא.
אך גם על זה נשאל מניין לו? אם כי וודאי ראוי לשים לב שגם רפואת הרופא וכליו הכל מיד השם, אבל למה שנניח שתפילה עוזרת יותר? וכי יש סטטיסטיקה שהחילונים מתרפאים פחות מהמתפללים?
נשלח ב-21/2/2003 08:41
יש לפרש, שהפעולה שעליה כתב החזו"א "שאין בכוחנו לעשות מאומה" היא הפעולה באדם. מאחר והתפילה היא זעקה ממעמקי הלב, א"כ כאשר הווה ייענה לזעקתו, התקדמות האדם תגדל כי ייחס את ההיענות להווה, משא"כ אם ההשתדלות תפעל ללא שימת לב שהיתה תפילה, לא יתקדם האדם במאום. וה"ה איפכא, אם ההשתדלות לא תועיל לא יתקדם האדם, אך גם לא יסוג. משא"כ אם התפילה לא תענה, היא תתקבל אצל האדם כהתקדמות מציאותית בלי התייחסות להענות הווה אלא ל"כוחי ועוצם ידי".
נכון שקצת קשה לומר שלזה כיוון החזו"א, אך אפשר אם ננקוט בדרך החזו"א שכאשר זיהה דעה אמיתית, הוא לא נרתע מלהשחילה בתוך המילים של החכמים.
