החזון איש - מה באמת אמר, מה באמת חשב

יחידי



זה על ההסבר...



וזה על הכלל שאתה מייחס לחזון איש, אולי בצדק, כי גם קודמיו השתמשו בו - לפרש את הלשון מחדש לפי הסברה המתחדשת אצלנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

זה מזכיר לי גם את ה'כגמולו השיבו לו' שהחזו"א אישר צינזור של הוצאת נצח את אגרות צפון של הרב הירש אגרת י"ח בה התקיף את הרמב"ם והמקובלים ביסודות ההשקפה.

ולו צינזרו באמונה וביטחון א' ט' על יסודות האמונה!

ואולי עדיף שצנזרו

זאב פלק בתורה והגות עמ' 20:

'מבחינה שכלית אין לאדם לסמוך על ההשגחה הפרטית או על הנס, אך טוב שלבו ירגיש בשעת התפילה קרבת אלוהים עד כדי השגחה פרטית ועד כדי ציפייה לנס. התפילה היא כעין קפיצה אל עולם אחר, כעין עליית נשמה וכעין שחרור מכוח המשיכה של הארץ. היא בבחינת שירה ולא היגד פילוסופי... עיקר התפילה... היא שבח, ולא ציפייה למה שעשוי לקרות בעתיד'.

בוגי

רק הערה למשפט האחרון. זו לא רק שירת אקסטזה ייחולית, אלא ארגון פילוסופי בסיסי של סידור הדעת.

וכן התבאר באשכול על התפילה,
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=220486


תוקן על ידי - ווטו1 - 2/24/2003 8:19:48 PM

וטו

סביר אמנם שפלק לא התכוין לעומק שאתה מציג, אבל הוא התמקד בעיקר על צורת התפילה ולא על תוצאותיה. הצורה המנוסחת הרי אין לה את האופי הפילוסופי שהצבעת עליו שהוא מסביר את עיקר רעיונה המושג בתכלית התפילה.

בקובץ "בית אהרן וישראל" (של קרלין) האחרון כותב מישהו ניתוח ענייני של שיעורי החזון איש ור"ח נאה, ויוצא שהחזון איש טעה בגדול (ואפילו נאה החמיר שלא לצורך). האם לדעת מיימוני החזון איש הי' חוזר בו אילו ראה דברים הגיוניים אלה? מבין השיטין משמע שהיתה כאן "התנצחות" לשמה ולא לשם בירור האמת. האומנם?

תוקן על ידי - דוד12 - 4/6/2003 7:01:53 PM

דוד

למרבה הצער, איני מכיר את הקובץ. אולי תוכל לפחות לציין את שם החודש (ניסן תשס"ג?) ואת שם הכותב. אפשר שאמצאנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

חברים,
סתם מידע:
(א) הקטעים המצונזרים באמו"ב הם בעיקר אלה שפרק ג, כז-כט. הם הופיעו בספר 'חזון האיש' (עם ה"א הידיעה), שהורד מן המדפים במהירות זמן קצר לאחר שיצא לאור (צנזורה-שלאחר-פרסום, גם זה קיים...). הם גם התגלגלו קצת בישיבות בסטנסילים דהויים. יש שם ביקורת נוקבת על תנועת המוסר.
(ב) האגרת שצוטטה (ח"א, טו) נשלחה אל צבי א' יהודה. פרטים - בהזדמנות אחרת.

א"ג

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 4/13/2003 4:12:50 AM

נ.ב.. על הרקע ההיסטורי-חברתי של שיעוי החזו"א - ראה לאחרונה במאמרו של מנחם פרידמן בספר החדש "מסע אל ההלכה". בכלל, נדמה לי שכמה מבאי הפורום יוכלו ליהנות מספר זה.

א"ג

דוגמה להתפתחות החומרות ביסודות ההלכה
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=578742

האם הטעיונים הבאים מתישבים עם האוטנומיה של השכל:
2000 שנות תורה
אנו יתמי דיתמי ולכן אסור לקבוע כל איזכור ליום השואה.
נטיה להחמרה כמעט בכל נושא.
נסיון להוכיח שחוכמתינו אינה גדולה משל דורות קודמים בגלל החניטה שהיתה ידועה למצרים ו(אולי) אינה ידועה לנו.
הטיעון נגד המוסר שלימוד ההלכה לבדו מספיק לבנין האישיות וזה אחר נסיון של 200 שנות השכלה.

האם היתה לחזו"א תפיסה היסטורית? האם ניתן לנהל מדינה על פיו או שנזדקק לבעלי הפלוגתא שלו?

וחשוב מכל, כפי שכבר כתב אקדמאי, האם החברה שהחזון איש הקים מצטיינת באיזו עצמאות שכלית?

האם לא יתכן מצב שיתברר שהחברה שחרדית שהוקמה כאן מתמוטטת מבפנים בגלל אותם יסודות שהחזו"א הפנים לתוכה?

איני בא לפגום בכבודו של החזון איש אך נראה לי שאדרבא המאפיין שלו הוא השמרנות, ובתוכה הוא נותן מקום לחידושים בפסיקת הלכה בתאי שהם יוצרים חומרות או שומרים על המסגרת שנראית לו.

החזו"א התנגד שיוציאו לאור את הספר "דורות הראשונים.

החזו"א התנגד שהרב שר ידפיס את פירושו על הנ"ך.


בעל בעמיו
פרופ' אביעזר רביצקי, הצליח בספרו "חירות על הלוחות" לנתח את השקפותיו של החזו"א.