|
|
| נשלח ב-9/1/2007 16:45 |
 |
| |
בעל בעמיו
חלילה לי מהתיימר, ואם אני נכשל בזה, טוב אתה עושה שאתה מעיר על כך.
אמנם לא הבנתי מדוע כתבת שאני "מתיימר להרחבת דרכו של החזון איש". היתה לו דרך בלימוד ובפסיקה, כפי שניסיתי להסביר לעיל. ואני מיישם, על פי מה שאני מסוגל, אותה מתודה גם בתחומים שהחזון איש נשמר מהם.
(או לפחות מעולם לא הציג עמדה אחרת, וראה נא קצת בניתוח של בני בראון להגותו - אם ניתן להשתמש במילה זו - של החזון איש בעניני אמונות ודעות, שהוא סבור אודותיו שניסה ללמוד מקורות שהיו בידיו. היה זה נסיון, אם אני זוכר נכון, יותר מכפי שניסו אחרים, אך כמובן המסקנות נשארו תמיד בתחום המקובל דאז).
מעתה, יש לנו שתי אפשרויות.
לומר שאני מרחיב את גישת החזון איש למקום שלא השתמש בה. וכה עשיתי.
לומר כמוך שהחזון איש מאן בכך ולכן אין לומר שזו הרחבה.
ואז השאלה היא באיזה חלק מתמקדים, שהרי שניהם מן הסתם נכונים. אך אם אתה מקפיד על הלשון הזו, אנסה למצוא ביטוי אחר.
***
גוונא
לצערי, שוב לא זכיתי להבין מה אתה בא לומר.
האם אתה מסכים שדרך הגמרא היא לדמות ענינים? הבנתי שכן, אבל אולי אני טועה.
השאלה מהיכן לוקחים הפוסקים והמפרשים את הסברות שעליהם הם נשענים זו שאלה גדולה וראויה למחקר שיטתי. לא נראה לי שנעשה כזה עד היום, אבל אפשר שאני טועה או בור בזה.
כדאי לשרטט ראשי פרקים למחקר כזה, אבל ראוי לו אשכול אחר לדעתי.
אך אעיר שהביטוי "סברת כרס" אינו מוצא חן בעיני. הוא בא לומר שמה שאדם סובר נראה כבא מכרסו. והרי זה ודאי לא כך. יתכן שיש שוגים, אך איש לא ירצה לומר משהו ממקום שמשמש לתכליות אחרות.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 22:46 |
|
| |
ראוי היה אולי שאתמצא יותר בדבריו של החזון איש, אך למרבה הפלא (אני אכן רואה זאת כפלא) דווקא מעט הדברים שגונבו לאוזני בשמו היו בלתי ראויים.
אביא את הדוגמאות הספורות שאני זוכר כעת:
נושא לא כל כך נאה, אבל בכל זאת: יש דעה בגמרא שאמתו של האדם, יש בה שני צינורות. כידוע לכול, כיום, יש בה רק צינור אחד. ובכן, על דבר שכזה אמר החזו"א שנשתנו הטבעים.
זו דוגמא של תירוץ מגוחך שמנצל כלל אפולוגטי מעיקרו - ומותח אותו בצורה מופרזת, וזאת, במקום להודות על ה"אמת המרה" שחזל לא ידעו הכול מכול כול.
דוגמא שניה: מובא בשם החזו"א שיש להקפיד שלא לשתות יינו של אדם שאינו לוקח ברצינות את אגדות חז"ל.
ובכן, אין לשתות אפוא מיינם של הגאונים (האמיתיים, אלה מבבל, לא ה'כאילו'), ושל הרמב"ם, ושל הרשב"א (כן, גם הוא הוציא אגדות חז"ל מידי פשוטם, לדוגמא במקרה של עוג והסלעים שרצה להעיף על בני ישראל).
החזו"א - דרך זו בהתייחסות לאגדה, מנין לך? לא קיבלת אותה במסורת איש מפי איש עד הגאונים. זה ברור.
'שיעור חזו"א' שאמנם אינו המצאה שלו. זה פחות קשור אליו, אבל נתקלתי במקור המספר על כעסו של הסטייפלר על ר"ח נאה על כך שמעז בכלל לחלוק על החזו"א.
ובכן, כמה בדיקות שנעשו בזמן האחרון הראו, כמובן, שהשיעורים לא הוכפלו, וכי הם אפילו קטנים משיעור ר"ח נאה לפעמים. (כוונתי לבדיקות דוגמת ייבוש רביעית דם, ועוד).
עם ר"ח נאה היתה המסורת ארוכת השנים, וגם ההיגיון - הטוען שאם חזל הסתמכו וקבעו שיעור מסוים, אזי: או שהוא אינו משתנה, או שהשינוי בו אינו רלוונטי וכי כל דור קובע לפי הזית של אותו הדור.
מסורת ומנהג - אמרנו, היגיון - אמרנו, בדיקות מציאותיות - אמרנו (טוב, הללו לא היו בזמנו), אבל החזו"א בשלו, והכעס על ר"ח נאה בשלו.
איך היה מגיב הסטייפלר ובית החזו"א לו היה מגיע חוקר מודרני ומוכיח - באופן דומה להוכחות של החזו"א - דבר מסוים הנוגד את המסורת והמנהג ואת ההיגיון, האם היו מקבלים את דבריו? האם אין כאן איפה ואיפה? אבי אבותיה של איפה ואיפה?
דוגמא שלישית: קו התאריך. איני מתמצא בכך דיי, אבל ההנחה לפיה דנים לפי היישוב המזרחי ביותר, וההנחה לפיה מתחשבים בחלקי יבשה מחוברים - שנמשכים אחר קו התאריך של חלק היבשה העיקרי וכו'. ובכן, מאחר והיבשות עברו תמורות רבות, ואפילו בלי הקטע של נדידת היבשות, הרי שבגלל עלייה וירידה של מפלסי המים, היו האזורים בין אוסטרליה לאסיה מחוברים בעבר - פחות או יותר, הרי שהתיאוריה הזו בכלל בלתי אפשרית. ורק מי שמתעלם לחלוטין מכל מה שקרה על פני כדור הארץ, וממה שיקרה על פני כדור הארץ, יכול להגיע לקביעות שכאלה.
לא הרשימה אותי גם עמדתו במחלוקתו עם ר"ש שקאפ, במקרה שקרה שספר ארבעה טורים מביא איזו הלכה בשם הרמ"ה, ולימים, משנתגלה ספר יד רמ"ה - ונתגלו דברי הרמ"ה במלואם, התברר שדבריו המקוטעים הוצאו מהקשרם והובנו שלא כהלכה.
מה עושים?
ר"ש שקאפ, כך נמסר, טען שבעקבות הגילויים החדשים, יש לשנות את ההלכה.
החזו"א התעקש, ומצא בדרך לא דרך דעה אחרת שתתמוך בהלכה הישנה.
אבל אותה הלכה ישנה לא הסתמכה במקור על הדרך-לא-דרך, כי אם על דברי הרמ"ה, כלום אין דרכו של ר"ש שקאפ קרובה יותר לאמת?
אינני יודע.
הנקודות הללו לא גרמו לי להרגיש טוב עם ההערצה העיוורת לחזו"א.
מקווה שלא עצבנתי פה יותר מדי.
ר.
_________________
ודרשת וחקרת ושאלת היטב, והנה אמת, נכון הדבר.
האמת והשלום אהבו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 23:33 |
|
| |
רנדולף,
תודה תודה סוף סוף סידרת מבחינה מהותית-תוכנית את מה שאני יכול רק להגיד תיאורטית,
מיימוני,
כל מה שאני אומר זה שכולם משתמשים בדימוי מילתא למילתא, אבל להגיד שהכל מבוסס רק על דימוי מילתא למילתא זה מגוחך, יש אלפי דוגמאות בגמרא שאמוראים מכריעים על פי סברות כריסם הלכה, ("סברות כרס" פירושו הוא סברות שאתה ממציא ולא סברות מטופשות כפי שאתה הבנת),
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2007 01:00 |
|
| |
רנדולף,
אוסטרליה מחוברת לאסיה?
משהו כמו 30,000 שנים שלא שמענו על זה...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2007 02:00 |
|
| |
אני חושב שיש לחלק בין שני החזון אישים וממילא ירגעו פה הרוחות.
[א לומדישע ר' שמעון..]
היו היה חזון איש, שישב ספון בד' כותליו והפיץ אורו, אור הנר, לתושבי הארץ.
באותה עת היה נחשב הוא עד למאוד, אך בפועל אלו שהקימו את הדור היו דווקא אחרים למשל ר' מאיר קרליץ אחיו הגדול, ר' איסר זלמן, ר' זלמן סורוצקין, הבית ישראל, ר' אהרן, הרבי'ס מסדיגורא, ועוד כמה פעילים, שהקימו את הדור מהעפרות אליו צנח אחרי השואה, והקימו לבינה אחרי לבינה
עד לתקומת היהדות החרדית כולה על כל מה שהיא היום קיימת לשם ולתפארת.
בחלק זה היה חלקו של החזון איש כחלקו של הצדיק ר' אהרן מבעלז זצוק"ל. הם היו מין מדורת אש, שעצם נוכחותם נתנה דלק ליראי השם, לאמר אכן יש צדיק בארץ. אך בפעולות המעשיות, לדאוג לחינוך לכלל ישראל [בפועל- ולא רק לתת מכתבים כתמריצים] לדאוג למקוו'ס לישיבות ולעמך באופן הפרטי שבכללי דאגו יותר האחרים.
אך הנה, הקים החזון איש את מפעלו הכביר, והוא חידושיו ופסקיו. ולמעשה, ללמוד לומדים את תורתו ולא את תורת אחיו ורעיו. אי לכך נצרב הוא בתודעה כמנהיג ישראל בעת ההיא הודו והדרו.
תרמו לכך גם ההסכם שנכרת בין תלמידיו לתלמידי הרב מבריסק זצ"ל של שמור לי ואשמור לך, צטט אתה ממך עליו ואצטט אני ממנו עליך, והרי לנו שני מנהיגי הדור. בין התורמים גם ספרו של הרב מלר וכעת של הרב לורנץ אשר לעולם המעיין בהם יראה כי לא התערבו ענקי רוח אלו בדמותו של הציבור החרדי בארץ ובעיצוב דרכה, למעט בשירות לאומי והיכל שלמה וכו' ואפיזודות מועטות מאוד בנושאים אחרים.
[לשם המחשה, כיום הרב שטיינמן הוא הנושא בעול האמיתי של החזקת בני הישיבות וכל בעיות הדור, אך למעשה שמו של ר' חיים קנייבסקי שליט"א נישא בפי כל והוא זה שלכאורה ישאר צרוב בדעת הקהל לדורות כמנהיג הספינה בזמנינו מה שכידוע איו נכון].
זאת אומרת, שלקחו את החזון איש של התורה והציבו אותו כחזון איש של המנהיג. זהו טשטוש תחומים מסויים.
מקווה ששילבתי פה בין ההסברים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2007 08:19 |
|
| |
רנדולף ועדין
קבלו
כנראה שיש משמעות לנשיאה רשמית בעול הצבור.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 09:09 |
|
| |
ע"פ בקשת מיימוני אני מוסיף את השאלה הבאה שהפניתי לו באישי.
מסופר על החזון איש שלא ברך על תפוח הואיל והרגיש שאינו יכול לברך בכוונה.
וקשה לי, שדווקא בתפילה שהיא עבודה שבלב כוונה מעכבת כי אחרת אין כאן עבודה שבלב, אבל היכן שמענו בגמרא שכוונה מעכבת בברכת המזון וק"ו בשאר ברכות? ודווקא בתפילה אמרו שימוד אדם דעתו אם יכול לכוון ורק אז יתפלל.
אפילו בקריאת שמע לא שמענו שמי שאינו יכול לכוון פטור, אא"כ זו טירדא דמצווה שזה ענף מדין העוסק במצווה.
וא"כ מניין שכוונה מעכבת בברכת הפרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 14:44 |
|
| |
לחזו"א לא היה כח לברך!
מעתיקי השמועה העדיפו לבאר שלא היה לו כח לכוון, שזה נשמע יותר טוב.
אם קושייתך קושיא, יש לומר שלא חשו לשמועתם. והעמד סיפור על חזקתו, שלא היה לו כח לומר את המילים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2007 21:35 |
|
| |
פנינה שמצאתי במוסף שבת קודש של יתד נאמן, צו תשסז, עמ' 20-21.
ב. ראם כותב מאמר על "המגיד" של הבית יוסף, על העוררין שיצאו עליו, ומדוע כל המערערים היו כנראה משכילים ואפיקורסים.
בראש הכתבה, מופיע קטע מעניין. יש לשים לב למה שנאמר בו ומן הסתם גם למה שלא.
ואני מעתיק (בהשמטת התארים המפוצצים):
"הרב קלופט באחד מביקוריו במעונו של החזו"א טען, איך הכריע מרן כדעת המבי"ט בקדושת פירות נכרי בשביעית ולא כדעת הבית יוסף אחר ש"המגיד" אמר לבית יוסף שהלכה כמותו.
השיבו החזו"א:
המגיד של הבית יוסף הוא גם בית יוסף!
עד כאן חלק ראשון.
החלק השני הוא ביאורו של הרב קלופט בדברי החזו"א:
לימים הסביר ר' יואל כי מגיד הנשלח מישיבה של מעלה לכאן הוא מדרגתו של זה אשר אליו נשלח. זהו מה שאמר החזו"א כי המגיד של הבית יוסף הוא גם בית יוסף".
החלק השלישי הוא ציטוט מתוך דברי המגיד:
"האי הוא ריש מתיבתא רבא דארץ ישראל, יוסף המכונה קארו דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו", אומר המגיד לבית יוסף.
עתה הבה ונבדוק.
פשטות דברי החזו"א כפי שהם מורה כי החזו"א היה עשוי לסבור כי ר' יוסף קארו היה זה שיצר לעצמו את המגיד, וכל מה שאמר המגיד הוא מה שבעצם חשב הב"י בעצמו, אלא שלא היה מודע לכך.
בדיוק כדעת החוקרים המסבירים כך את התופעה של מגידים אוטומטיים וכיו"ב, בין בעם ישראל, בין בעמים אחרים.
הלא כך הם דברי החזו"א. "המגיד של הבית יוסף הוא גם בית יוסף!"
אמנם, ר' יואל לא היה מסוגל לקבל כאלו מילים. היתכן? ולפיכך, הכניס בהם תוכן כי המגיד השמימי צריך לעבור דרך המסננת של האישיות שאליה נשלח, ולכן הוא עלול להראות לב"י את הצד ההלכתי שהוא סבור כמותו, מפני שר' יוסף קארו האמין בשיטתו.
נראה לי אף לומר שר' יואל לא התכוון לומר שהמגיד היה מסגל דבריו לפי אמונותיו של ר' יוסף קארו, שזו הנחה מתחום הפסיכולוגיה, אלא היה תולה זאת בגורם מטפיזי. כך זה הכלל בשמים, שכאשר יש מגיד, הוא יאמר את הדברים לפי הדרגה של המקבל.
למעשה, גם דברי החזו"א לפי פרשנותי הקיצונית, וגם דברי ר' יואל, נכנסים היטב בביאורו של הרמב"ם לנבואה, התלויה במסננת של הנביא.
מה שאיפשר לכתוב אותם ביתד נאמן הוא שני דברים:
א. הביאור המטפיזי כי יש לנו כאן כלל בהתגלויות שמימיות ולא חלילה ענין פסיכולוגי.
ב. הקדושה היתרה שמיוחסת לדברים עד שאין ערים למשמעות הפשוטה היוצאת מהם.
אשר לחזו"א עצמו, אני תוהה אם הפרשנות שנתתי לדברים נכונה היא. האם החזו"א השכיל להבין כי הב"י היה עלול לרמות את עצמו באמצעות המגיד? (זה אינו מחייב שכל דברי המגיד הם דמיונו של הב"י, אלא רק שחלקם הם כאלו ויש השפעה כזו). האם גם החזו"א היה מסוגל למהלך כה ביקורתי?
ואיך הרשה החזו"א לעצמו לומר זאת לר' יואל? האם האמין שהוא כשיר לבלוע כזו הפתעה בלי לכנות את האומר אפיקורס?
(ראוי היה לפתוח אשכול על דמותו של ר' יואל קלופט, ויש לי דברים להביא בו).
בכל אופן, לזכותו של הב"י יש לומר שלמרות שהמגיד תמך בשיטתו, הוא פסק כנראה כחולק עליו. האם זה אומר שהב"י עצמו ידע שאין כל כך לסמוך על דברי המגיד?
החלק השני הוא:
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2007 08:53 |
|
| |
רנדולף
<"ראוי היה אולי שאתמצא יותר בדבריו של החזון איש, אך למרבה הפלא (אני אכן רואה זאת כפלא) דווקא מעט הדברים שגונבו לאוזני בשמו היו בלתי ראויים">
למה תתפלא על מי שאמר:
"אמש היו אצלי ... ואמרו לי שחיפשו בכל ד' חלקי שו"ע ולא מצאו איסור על שירות לאומי ... אמרתי להם. שדין זה כתוב מפורש בשו"ע חלק חמישי ... אולם חלק זה אינו מצוי אצלם, כי נמסר רק לתלמידי חכמים". (מעשה איש חלק א עמוד רמב).
האם לא ייתכן שהאמת שלו, היא באותו חלק שו"ע שנמסר רק לתלמידי חכמים.
______________
עדין נפש
<" שהיו היה חזון איש, שישב ספון בד' כותליו והפיץ אורו, אור הנר, לתושבי הארץ.
באותה עת היה נחשב הוא עד למאוד">
עד מאוד ועוד:
בעת המחלוקת אודות קו התאריך שהיתה בשנת 1942, כתב הרב י.מ. טיקוצינסקי - אחד הרבנים שהשתתפו באסיפת הרבנים - בהקדמה לספרו "היומם"ׁראש עמוד 3:
"לא ידעתי ולא שיערתי כלל, שיש בא"י גאון צנוע היושב לו בפינה צנועה, חבוי בד' אמות של הלכה...".
הוא לא ידע מסיבה פשוטה:
הוא לא קרא את "יתד".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/04/2007 8:51:14
 עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2007 20:01 |
|
| |
yoni33333: החזון איש וטעמי המצוות
yoni33333: החזון איש וטעמי המצוות
הנה קטע מהחזון איש על טעמי המצוות
וכידוע אצלו כל מילה בסלע
במה שהקשו על תקופת שמואל שאינה בדקדוק, י"ל דמצינו כיו"ב בריבוע יותר על העיגול ובאלכסוניא תרי חומשי דזהו בכלל שיעורין ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב,
שלא ניתנו המצוות אלא לצרף הבריות – ולדקדק בצואותיו ית' לקבלת עול מלכותו ית' – וגם לקיום חכמת התורה הכלולה בכל דיני המצווה – ולסוד הפנימיות, ולכל הני אינו מפסיד אם הקביעות של גבולי הצמצום יהיה בקירוב כדי שיוכלו לקיים מצוות המעשיות אף חלושי הדעת. חזו"א או"ח סימן קלח' אות ד'
לדעתי זו התיחסות די נדירה של אדם שידוע כאיש הלכה מובהק לכל זרמי וסוגי השיטות בענין טעמי המצוות
אתם מכירים עוד ציטוטים
תוקן על ידי עצכח ב- 09/12/2007 20:50:52
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2007 22:23 |
|
| |
יש לציין שגם אם נייחס לחזו"א "אדיקות יתירה וחשוכה" כרוח בה התבטא אחד מכותבינו, אין לכאורה לייחס אליו מניע פוליטי בפסקו שאין דין הורדת אפיקורסים נוהג בימינו, כי די מוכח שהאמין בצדקת פסקיו כשלעצמם בין לחומרא ובין לקולא, עד כדי עיגונם בדעות הקדמונים. [אכן ממש"כ "השתמשות" ניתן לדייק על השתמשות אחרים ולא על הכוונה המקורית של החזו"א.]
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2007 04:19 |
|
| |
בענין טעמי המצוות , נראה כחושש לכל השיטות . בניגוד להלכה שרב כוחו להכריע , הרי שבאמו"ד לא עשה בכך שימוש . השאלה , מדוע הפריד בין התחומים ?
|
|
|
|
|
