| נשלח ב-22/6/2010 09:48 |
 |
| |
למכור את התורה בזול
שוטטות ברשת הביאה אותי לבלוג מסתורי שמעולם לא נתקלתי בו קודם. נראה שכותבו הוא תלמיד חכם רב בקיאות, רהוט ואינטליגנטי, תלמידם של רבנים חרדים גדולים, ודעותיו מעניינות ומקוריות. הוא מחבר פירוש על הספר "ברכת שמואל". מצד שני, איזה דעות לא צפויות - הוצאת זרע לבטלה אינה איסור בזמננו, יחס מקל להומואים דתיים, שימוש בחשמל בשבת מותר (לא במנורת להט), אך גם שלילה מוחלטת של הציונות.
יפה במיוחד קטע שהוא משיב למבקריו, על כך שכל מיני סיסמאות של מחזירים בתשובה הפכו לעיקר ההלכה, והחליפו לימוד עיוני מעמיק. לדבריו, נוצרה תרבות שבה מוכרים את התורה בזול.
זכורני כשהיו הדיבורים הראשונים לגבי הקמת תנועת "ערכים", היו חששות וספקות גדולים אצל זקני גדולי הדור האם לתמוך בזה. לעניות דעתי היום ניתן לראות שצד החשש היה מוצדק.
מכיוון שנשאר חלל ריק בין גחלת נשמת חיי התורה שאצל התלמידי חכמים הגדולים לבין חיי התורה של הציבור, הדרשנים שבתחילה נועדו רק "להחזיר בתשובה" נעשו המובילים ונותני ההשראה והאופי והצורה של חיי התורה.
צורת התורה שבעל פה היא של המיסתורין של הקב"ה. צורת התורה היא עמל עצום ומתמסר, צנוע ועדין ונסתר ועמוק מיני עמוק, של נפשות רכות הנכספות לשמוע מתוך הדממה הדקה את הקול של האהבה וההתאחדות שנאמר בהר סיני ובוקע כמו מעיין סתרים מעומקי סוגיות התורה שבעל פה.
מי ששמע את רבי ירוחם אומר דרשה לתלמידי הישיבה מספר שהיה מבטו מושפל וקולו כמעט בלתי נשמע ולא היה מגביה קול או משנה את נימת הדיבור אף פעם, ודבריו עמוקים מיני עמוק ונשמעים ומובנים רק למי שמסר את כולו להקשבה והתבוננות.
"למכור" את התורה בנאומי כיכרות ואיצטדיונים, בסיסמאות קולניות והשפעות רגשיות חריפות ושטחיות וזולות, באמצעים של דמגוגיה ורטוריקה וריגוש של המונים, זה ההיפך הגמור מנשמתה של התורה וצורתה ואופייה, ריחה וטעמה.
והיום כבר אבד לגמרי הגבול בין דרשנים לרבנים. לדוגמה תגובה כמו זו שאני מתייחס אליה. הרי כדי להביע דעה כלשהי מטוב ועד רע בענין תורני יש לעמול בעמל העיון היטב בסוגיות הגמרא המפרשים והפוסקים ונוגעות לעניין. וכדי להיות מסוגל לעמול בזה צריך קודם לקנות ידיעה כללית בתורה וחשוב מזה דרך לימוד נכונה ושימוש תלמידי חכמים והוא עמל גדול של שנים ארוכות. ואם היה בדברי הכותב דעה שמיוסדת על עמל תורה הייתי מקבל בכבוד כל השגה, חריפה ככל שתהיה, ומנסה להבין וללמוד ואם היה נראה לי שדבריו צודקים אני מקווה שהיתה בי היכולת גם להודות שטעיתי.
אבל לא רק שאין בדברים פרי של עמל אמיתי בתורה, אלא אפילו אין הכותב יודע שיש דבר כזה עמל תורה ושיש צורך בעמל תורה כדי שתוכל להיות דעה כלשהי על מה שכתוב בתורה. וסבור שעלונים וחוברות וסיסמאות ודרשות ושיעורי תורה הם המקורות הנכונים לקבל ידיעה בתורה, ושאותם אנשים עם כשרון לעמוד על במה מול קהל וכושר דיבור ושכנוע הם הנקראים רבנים והם היודעים אמיתה של תורה.
והדברים גם נכנסים כמגפת מוות רוחני להיכלי הישיבות הקדושות, ונזדעזעתי לראות שבמקום משגיח תלמיד חכם אמיתי קורה שמביאים דרשן המוני וזול לדרוש לפני בחורים עמלים ומתייגעים בתורה. ושנשות בני תורה במקום להיות מוארות על ידי עמל התורה של בעליהן שומעות קלטות של אותם דרשנים ועל פי זה נקבעת צורת התורה בבית של תורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 12:57 |
|
| |
קראתי מספר תשובות של הבלוגיסט הנ"ל, ואכן ניכר כי מדובר בת"ח בקי - ואיש אמת.
מעניין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 13:12 |
|
| |
ואיך היו הדרשנים הפופלאריים בימי הגמרא שהוגדרו כמוכרי סדקית?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 14:09 |
|
| |
"למכור" את התורה בנאומי כיכרות ואיצטדיונים, בסיסמאות קולניות והשפעות רגשיות חריפות ושטחיות וזולות, באמצעים של דמגוגיה ורטוריקה וריגוש של המונים, זה ההיפך הגמור מנשמתה של התורה וצורתה ואופייה, ריחה וטעמה "
תופעת השטחיות היא מגפת הדור ולכן אין כל פלא שהיא חדרה גם למעוזי התורה.
עם כל ההסתגרות החרדית אין אפשרות כנראה להתחמק מהשפעה סביבתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 14:18 |
|
| |
מבלי להכנס לעצם הטענות שלו,אבל כשמים במשקל את כל עולם התשובה הענק שצמח בזכות ערכים,לא ניתן בשום פנים ואפן לשלול את עצם קיומה של תנועה זו.
זה ממש שטות לומר כך,הייתי קורא לזה "דקדוקי עניות".
בתור דוגמא, צורת הטיפול בסרטן,היא בדרך של הריסה של הגוף בדרגה מסויימת,ויש נזקים שנגרמים לגוף בתהליך הטיפול,אבל אף אחד לא שת ליבו לדברים שכאלה,כאשר על המשקל שכנגד עומדים החיים עצמם.
גם כאן,כאשר מדובר בחיי נפש רוחניים ובסיסים,של אמונה,שמירת שבת,ועוד יסודות היהדות,אין להעמיד בתור משקל את ההרגשות והדקיות שדן בהם כותב המאמר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 15:02 |
|
| |
לסגסג
הכותב אינו סבור שאלה דקדוקי עניות אלא דקדוקי עשירות.
ולכן המשל שלך אינו מתאים לדבריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 15:39 |
|
| |
.
רפרפתי בבלוג, וקראתי את הדברים שצוטטו כאן.
אין לי אלא להצטרף לרוח דבריו של בע"ב לעיל, ולתהות:
האם אין כאן דברים שהיו רגילים בפיהם של מתנגדים כלפי דרשנים חסידיים?
או, אם אשתמש בלשונו של הגרי"ד מבריסק: האין כאן ביטוי של המתח בין הטרנסצנדנטי לבין האימננטי?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 16:33 |
|
| |
למואדיב
כנראה שלא ירדת לסוף דעתו של הכותב.
הכותב מצטער על טשטוש הגבולות.
כאשר קיימת הבחנה בין הדרשנות העממית הפופולרית (שגם לה יש מקום)לבין עמלה האמיתי של תורה אין כל בעייה.
הליטאים שיצאו בזמנו נגד התופעה הבחינו היטב בין שני הדברים.
לבעלבעמיו
האם תוכל להביא את המקור לדבריך על מוכרי הסידקית.?תודה מראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 16:40 |
|
| |
סוטה מ ע"א
<ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא רבי אבהו דרש באגדתא רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו חלש דעתיה אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית על מי קופצין לא על זה שמוכר מיני סידקית כל יומא הוה מלוה רבי חייא בר אבא לרבי אבהו עד אושפיזיה משום יקרא דבי קיסר ההוא יומא אלויה רבי אבהו לרבי חייא בר אבא עד אושפיזיה ואפילו הכי לא איתותב דעתיה מיניה >
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 17:37 |
|
| |
דברים רבה (וילנא) פרשת כי תבוא פרשה ז סימן ח
א"ר שמעון בן יוחאי מנין אתה אומר אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם אחד לא היתה השכינה נגלית עליהן דכתיב (שמות יט) כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני מעשה בר' שהיה דורש בבית המדרש הגדול וכשהיה מבקש ליכנס לדרוש היה אומר ראו אם נתכנסו כל הקהל ומהיכן אתה למד ממתן תורה מנין שנא' (דברים ד) באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי,,,,,,,,,,,,,
וזה לא אותו ר' שמעון בר יוחאי שכתב ולימד סתרי תורה, והוא טוען שהתורה היא לכולם עד כדי כך שאם היה חסר אחד מהעם, לא היתה השכינה נגלית עלינו לתת לנו את התורה ??
הרוצה לשקר ירחיק עדותו,
עמלה לצורך החכם עצמו בכדי להחכים, אבל אם לא יכול להסביר לעם ? כנראה לא עמל מספיק או לא ירד לסוף דעתם של חכמים,
אני שונא את האנשים שאומרים: אי אפשר להבין את החז"ל\המורה\האבן עזרא\החזו"א וכו' וכו'
ולמה ? כי למי בדיוק הם כתבו את דבריהם, לא לבני אדם ??
למה אצל האומות כל חכם חייב להוכיח את חכמתו במציאות, ואנו כביכול יכולים לומר לבנינו ולבחורינו שאי אפשר להבין וזה עמוק מידי לדור החלש וירידת הדורות וכו' וכו'
התשובה היא כמו שכתבתי לעיל "הרוצה לשקר ירחיק עדותו"
"תפסיקו להרחיק את העם מהתורה בכל מיני דמגוגיות למיניהם"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 17:42 |
|
| |
לבעלבעמיו
מה הקשר של זה לדבריו של מחבר המאמר?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 17:49 |
|
| |
מפני שכך היה וכך יהיה
תמיד מכרו את התורה בגימיקים, כלום לא היו ראשי ישיבה שהיו שחקנים דגולים באמירת השיעור שלהם?
לא היו משגיחים כאלו?
החכם אמור לבור בעצמו את הבר מן התבן.
אבל לומר שפעם היה אחרת?
ואפשר לחשוב אלו הצלחות היו בישיבות ליטא. יש מספיק ספורים שמפני הכבוד לא נאריך בהם.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 22/06/2010 17:49:47
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 18:26 |
|
| |
מעניין מי הכותב הלז?
מהקטע הנ"ל,נראה שעסקינן במי שזכה להסתופף בין תלמידי מרן החזו"א זצ"ל,אבל זה לא כל כך מסתדר לי עם ההיתר להוצאת ש"ז בזמן הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2010 18:38 |
|
| |
לבעלבעמיו
אבל הקטע שהבאת דווקא מחזק את דברי הכותב.
הרי בקטע שהבאת מודגש ההבדל בין התחומים -כולם ידעו שמצויים אבנים טובות ומצויים דברי סדקית ואין לטשטש את ההבדל.
אבל היום כשעל דברי סדקית מצביעים ואומרים שאלה אבנים טובות ונשות אברכים מקשיבות לקלטות של תבן תוך מחשבה שזה הבר אז באמת ניטשטשו הגבולות..
וגם אם היו סיפורים בישיבות ליטא אין זה מוריד מתוקף הטענה.
תוקן על ידי צענערענע ב- 22/06/2010 18:40:24
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2010 00:17 |
|
| |
מואדיב
המתח אכן קיים ובולט, ונראה שבכל תשובה הוא החליט אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2010 10:27 |
|
| |
.
"... כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן..."
|
|
|
|
|
