מושגי הכבוד והיהודי המודרני

מי שמרגיש בשעת התפילה שהוא עומד בפני מלך הרי אינו מתקשה להישאר כמה שיותר


מי שמרגיש שהוא עומד לפני המלך רק בשעת התפילה באמת יש לו בעיה באמונה ובתפילה

שנרב, לדעתי נגעת בנקודה חשובה אבל פספסת את הנקודה היותר חשובה...
נכון התרבות המודרנית היא רצף אחד גדול של שבירת ממסדים של מאבקי כח אידאליסטים (לעתים אידיאלים שהונחו ע"י לא מעט בערות כמובן ובכ"ז) וכו'. הבעיה בכל המהפכות האלו היא שהם לא ידעו להבחין בין הערכים לבין הכוחות שנשאו אותם. כלומר לעתים ערכים של כבוד המשפחה (נניח) נשמרו ע"י כוחות ומסגרות (וכמובן גם אנשים...) לא מתוקנים דיים , לעתים מקולקלים ממש, התוצר של זה היה שפיכת המים עם התינוק (ולעתים גם רציצת מוחו של התינוק אם נלך עוד צעד קצת מזעזע, במשל הזה...) כאשר לא רק המסגרת נותצה והכח של מי שהשתמש/ה בו שלא כראוי ניטל ממנו, אלא שהמסגרת כולה נהרסה. וכן לגבי מלכות ובעצם לגבי כל ערך של כבוד. מקור הכבוד אמור לבוא מהערך ו/או התוכן שהוא מייצג, ככל שהוא הופך לתלבושת ריקה, נכון וטוב הוא שיהיה מי שיאמר ובקול רם ש"המלך ערום" אבל זה עדין לא אומר שבמלכות עצמה  אין ערך, מטרת המלכות היא לייצג מכלול של ערכים, ככל שנלמד לכבד כל ערך כשהוא בנפרד, כך נוכל להגיע למעין מלכות , שתייצג אותם , וממילא לשוב גם אל הכבוד אליה, ככל שזה לא קיים אנחנו נשארים ערומים מכבוד וממילא גם מכל ערך שאמור לייצג את האופן בו סביר שכולנו היינו רוצים ושמחים לראות את החברה בה אנו חיים מעוטת ומקושטת.
גילוי נאות 1. יש בדברי שימוש במטאפורות, נא לנסות להבין את הנמשל מאחריה המשל.
גילוי נאוץ 2. חמור מכך מושג המלכות עליו אני מדבר הוא סוג של פרשנות ו/או הבנה  למושג הזה כפי שהוא מופיע בחכמת הקבלה, ראו הוזהרתם !!!! ;-) 

וצ"ע
הכבוד לאנשי ממון הוא מפני שיש להם ממון, לא מפני שלאבא שלהם היה ממון. זה לא רלבנטי מהיכן בא העושר.

מקס
תודה אבל זה לא רלוונטי לטיעון שלי.

אנחנו מכירים במסורת היהודית דימויים שונים ליחס ביננו לבין הקב"ה, כמו מלך ונתינים, אדון ועבדים, אב ובנים, בעל ואישה, יוצר וחומר, רועה וכבשים. יתכן שבהתאם לתפיסה הערכית שלנו יש לשנות גם את השפה הדתית למשל המתאים; וכמובן, לא רק את המשל אלא את כל צורת ההתייחסות. למיטב זכרוני, נדב [פרופ' נדב? ;)] השתתף בדיון סביב מאמר מבית מדרשה של ישיבת ר"ג שחתר לכינון מערכת יחסים של בעל ואישה, ודן אותו ברותחין. אך גם אם יש מקום לחלוק על המודל הראוי, נראה שהמודל של מלך ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה הוא בלתי רצוי בעינינו, וגם בלתי רלוונטי.

באותה מידה אפשר לדבר על המודל של המשיח כ"מלך המשיח". ביחס למצב שבו נכתבו הדברים, הרי שמלך טוב ורחום, בעל יכולת שיפוטית מושלמת היה שאיפה רצויה. אבל בימינו מעבר למלוכה יהיה רגרסיה רצינית. מעבר לשלילת הזכויות המהותית, יש חשש שהמלך עצמו או יורשיו יהיו בעייתיים מבחינה דתית (להזכירכם, היה רק מלך אחד מכל מלכי יהודה וישראל שלא נאמר עליו שחטא: יותם) או מבחינה מדינית ואזרחית (דווקא המלכים הצדיקים הכבידו הרבה על העם: דוד, שלמה, אסא, חזקיהו).


נדב
באשר לבעל התניא, נראה שהוא עמד על אותה נקודה שהצגת במאמרך על ניטשה וברסלב: העימות בין נפוליאון לעומת הצאר הוא העימות בין ערכים חדשים לבין ערכי העולם הישן. ובעימות שכזה, בעל התניא רוצה לברוח כמה שיותר מן הערכים החדשים.

קצת להציל את כבודה של שפתנו:
נא מתח קו בין המילים באנגלית לעברית -
כבוד, הוקרה, הערכה, הערצה... ובטח יש עוד


אנגלית כידוע נעשה בה יותר שימוש (מבחינת שנים ואנשים) ולכן יש בה יותר ערכים במילון (בערך פי 8 עד כמה שידוע לי).
ונכונים עלי דברים ששמעתי מפי הרב אורי רווח שאין דבר כזה בעברית מילים נרדפות ולכל מילה יש משמעות שונה(יכול להיות שזהו המצב גם בשפות אחרות אינני יודע).