|
|
| נשלח ב-23/6/2010 14:36 |
 |
| |
המשפט שצוטטת בשם החזו"א מטעה רבים בכוונתו, ולפלא בעיני שטובים מבינים אותו במשמעות שכלל איננה נכונה. החזו"א הבין היטב את משמעות מושג ה"אהבה", אין לה שתי מובנים. המובן האוניברסלי שלה חוצה גבולות ועמים. גם אם ניתן לשוות לה משמעויות עומק או תובנות גבוהות, בדומה לכל מושג אחר. כשהתורה מספרת שיצחק הביא את רבקה האהלה שרה אימו ויאהבה. או שיעקב היו ימי עבודתו ללבן כימים אחדים באהבתו אותה (את רחל), היא כיוונה בדיוק למה שאתה וכולם מבינים. כמובן שזוך נפשו של אדם, ורוממות מידותיו ויחסו לזולתו. מעדנים מרוממים ומקדשים את האהבה. אך היא כשלעצמה, פירוש אחד לה. החזו"א (וגיסו הקהילות-יעקב) הרבו במכתבים לצעירים חרדיים על גדלות וחשיבות אהבה ורעות עמוקים בין בני-זוג. וכוונתם היתה ברורה ופשוטה. כמו שנער צעיר מבין... לכן כל הנסיונות כאן להבדיל בין משמעות התשובה החרדית לבין המשמעות הכללית, בטעות יסודה. (אדרבה, מי שיכול לתת שתי אפשרויות יעלה את רעיונו. אולי ישנם אהבות שלא ידענו...) כל מי שיודע קצת על אורחות החיים החרדיים לעומת חיי גירוי בלתי מסופקים ובלתי מתוחמים במגזרים מנוגדים, איננו צריך לתוצאות סקר זה כדי לדעת כמה הוא אמיתי, ואדרבה הוא ממעיט מערכם הרב של חיי הזוגיות החרדית. ולסיום, כוונתו של החזו"א היתה לומר שמה שישנם רואים כטהור ונעלה , והיא האהבה בכל מצב ועת. אצל שומרי דת ה' נקרא לפעמים חיוב כרת. ורצונו לומר שגם שגב האהבה נתונה תחת חוקיות וגדרי הלכה. ואיננה קדושה בכל עת
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2010 15:07 |
|
| |
בעלהגדה:
תסביר לנו את הבנתך, מזה אהבה ??
הרי לא אמרת בעצם מהי אהבה לדעתך,
אמרת יצחק יעקב וכו' בתכלס מה הם אהבו ?
האם יעקב אהב את בתו כמו שאהב את אשתו (שזוהי אהבה לדעתי) או שהם שני סוגי אהבה,
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2010 18:18 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2010 19:03 |
|
| |
| הגוילם כתב: |  | מקסמן אתה מערב בין אהבה בין איש לאשתו ובין איש לביתו תקרא כאן |
|
לדעתי הם התבלבלו בין אהבה,
שאני אוהב אוכל אני אוהב את עצמי ולא את האוכל, ואם זה כוונתם באהבה לאשה ? אז הם אוהבים את עצמם ולא את האשה,
מה שאין כן מי שאוהב את אשתו כמו את ילדיו\חבריו ומשפחתו ? זה זה הכוונה של אהבה,
אהבת המשיכה וכדומה היא לא אהבת הזולת היא פשוט אהבת עצמו,
הרי ברגע שלאדם תוקף משיכה כלפי אשה, אתה יכול לפתור את הבעיה בזה שתתן לו אשה יותר יפה ומושכת,
מה שאין כן שאדם מתאהב באשה לעולם לא תוכל לספק אותו באחרת, כי התאבות היא לנשמה ולא לגוף
מה שאין כן משיכה היא לגוף ולא לנשמה\אישיותה\וטוב ליבה וכו' וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2010 19:28 |
|
| |
| צענערענע כתב: | |
(ולגבי דברי החזון איש-צריך לקחת את דבריו אלה בערבון מוגבל מאד)
|
|
צענע,
למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2010 20:13 |
|
| |
מקסמן יקר וצדיק אבחנתך מאוד נכונה. ישנו הבדל בין הריגוש הגופני\הורמונלי הפוקד אחד המינים בקרבתו לבן המין השני. לבין תחושת הקשר החיבתית והחברית בין בני זוג. שניהם מכונים בפינו בשם "אהבה" כשהכוונה שונה. המושג הראשון יכול להתרחש, גם כאשר אין קשר אישי בין השתים. הוא אינסטינקטי ואיננו חייב להיות תלוי בהכרות או חיבה אישית. הסיבות לו הם ביולוגיות, ושווים בהם כל בעלי החיים. המושג השני מתרחש למעשה בין כל שתי חברים טובים. הוא בעיקרו בעל מימד תודעתי אך נלווה לו עידון רגשי. דוד המלך באהבתו ליהונתן אמר "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". הוא בדרך כלל נוצר בעקבות זיהוי הדדי של מכלול תכונות אופי שכילתי ודימויי, מהם בעלי תכונת דמיון ומהם בעלי תכונת השלמה, המהווים יחד תשתית איתנה לקשר בין אישי. המיוחד בין בני זוג הקשורים יחד בקשר אמיץ. ששתי המושגים הנ"ל נמצאים מווסתים אצליהם במידה כזאת, שמחד האהבה הריגושית והחוויתית איננה נרקסיסתית או אנוכית המספקת את הצורך הגופני והאישי גרידא. היא מושתת על הקירבה הריעית, והרצון בטובתו של השני, אך מאידך היא בעלת עומק תחושתי וגוון ריגושי עז המעצים ומדגיש את החברות והחיבה בין בני הזוג לרמות שלא יתכנו באופן אחר. כך ששילוב שני חלקי האהבה יוצרים מציאות אחידה קסומה שאין דומה לה. כששוררת התחשבות והערכת כבוד הדדית בין בני זוג, המבוססת הרבה על וויתור וסובלנות ונסיון הבנה הדדי. ומאידך נשמרת בתוקף היזהרות והתרחקות מריגושים הזרים לתא המשפחתי, ומפתיונות מזדמנים. הרי שמובטחת חסינותה של אותה מערכת יחסים מופלאה, ההולכת ומתעצמת, גוברת ומעמיקה, ככל שתתמשך. נכון שדרוש לכך מאמץ. הן במישור הבין אישי והן במישור הסביבתי. אך התמורה מצדיקה כל מאמץ שכזה. נ. ב. בנוגע לאהבת צאצאים שהזכרת. אמנם מדובר בענף ממשפחת האהבה, אך היא שונה מהאמור לעיל. כאן מדובר בעיקר בקשר של סמכות והאצלה. הנובע מרגשות חמלה ואחריות. שמעורב בהם גם מוטיבים רגשיים שונים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 11:36 |
|
| |
אמשלום
ראי את תגובתו של בעלהגדה בראש העמוד. לזה התכוונתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2010 13:38 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2010 13:40 |
|
| |
עכשיו שמתי לב בסקר הזה שחלק ממחוז תל-אביב עבר למחוז מרכז
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 16:25 |
|
| |
אני מסכים עם בעלהגדה, שמן הסתם דברי החזון איש לא נועדו להפריד מהותית בין האהבה החילונית לאהבה ההלכתית, אלא לקבוע כי האהבה ההלכתית כבולה לערכים נעלים ממנה, ואינה מהווה ערך עליון.
בסך הכל נדמה שאין הבדל כל כך גדול ומהותי בין אינטימיות ששוררת בין בני זוג הלכתיים לכאלה שאינם הלכתיים, כשם שאין פער כל כך גדול בין חייהם של שומרי הלכה רבים לחייהם של כאלה שאינם שומרים.
הפער האמיתי מתחיל, בעיניי, כאשר שומרי ההלכה לוקחים את העניין רחוק; בהקבלה לזוגיות - הם הופכים את הזוגיות למכשיר לקיום ערימת הלכות, ובהקבלה לאורח החיים - הופכים את החיים לכלי ליישום ערימת חומרות. כאשר הדבר כך, מה שמביא להבדל בין שומרי ההלכה לאלה שאינם שומרי הלכה הוא לא ההלכה, אלא ה-OCD.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 16:46 |
|
| |
גוונא
מברכים שהחיינו על ניק?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 04/07/2010 17:07:18
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 17:13 |
|
| |
גוונא כתבת: הפער האמיתי מתחיל, בעיניי, כאשר שומרי ההלכה לוקחים את העניין רחוק; בהקבלה לזוגיות - הם הופכים את הזוגיות למכשיר לקיום ערימת הלכות, ובהקבלה לאורח החיים - הופכים את החיים לכלי ליישום ערימת חומרות. כאשר הדבר כך, מה שמביא להבדל בין שומרי ההלכה לאלה שאינם שומרי הלכה הוא לא ההלכה, אלא ה-OCD. הפרוצדורות ההלכתיות סביב זוגיות נראות הרי כיוצרות ערמה די גבוהה (בין השניים) בלאו הכי בלא אפשרות להכניס לשם יותר מידי חומרות נוספות . אולי תוכל לרמז על פרטי ה OCD ע"מ שנלמד מה קשור במחלה ואינו צריך ? ונא בשפת הרמזים / הענייניות, ולא בשפת חסידי (?!) האדמו"ר השכן
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 17:47 |
|
| |
"כשם שאין פער כל כך גדול בין חייהם של שומרי הלכה רבים לחייהם של כאלה שאינם שומרים. "
אתה מתכוון לשומר הלכה אחת (חבישת כיפה על הראש)??
רק אם התשובה לשאלתי היא חיובית אז אני מסכימה איתך.
(ואגב האם מישהו מהמנהלים או מנהלי המשנה יכול להחזיר עמוד זה לממדיו הטבעיים?)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 23:10 |
|
| |
בעל,
אני פטור כי עשיתי שימוש בניק במקום אחר, אז אין הפסק...
התכוונתי שניתן לשמור על ההלכה לכל דקדוקיה, ולנהל אורח חיים שאינו שונה כל כך באופן מהותי מאורח חיים חילוני. יתרה מכך: אורח חיים הלכתי במהותו לא נועד ליצור שוני כל כך מהותי בינו לבין אורח חיים חופשי. יוצאים מכלל זה אלו שהלכו צעד או שניים הלאה - בחורי ישיבות שבחרו באופן וולונטרי להקדיש את חייהם ללימוד, צדיקים שבחרו בחומרות יתרות, וכדו' - קיום הלכה לא נועד להפוך חיים של אף אחד לשונים מהותית מחיים של חופשי (לאפוקי חיים של אנשים שאינם מוסריים, מושחתים וכדו', הכוונה בהשוואה היא לחיים של אדם מהוגן מן השורה).
כאשר את כותבת, תודעה, ש"הפרוצדורות ההלכתיות סביב זוגיות נראות הרי כיוצרות ערמה די גבוהה" אני חושב שמדובר על הלכה מודרנית, ולא על רוח ההלכה המקורית. ואכמ"ל.
אם להגיע לפואנטה: ההבדל בין נישואי חרדים לנישואי חילונים אינו נעוץ בשאלה של נישואים ברוח ההלכה ונישואים שאינם ברוח ההלכה, אלא במנהגים תרבותיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 00:00 |
|
| |
כמובן שכל דבריכם, שאין למעשה הבדל בין חיי דת לחיי חופש. (מלבד הגבלות דתיות, שפעמים הם די גודרות, ומאוד מתחמות\מצמצמות) הם ללא הרעיונות המוסריים והפילוסופיים-דתיים , שניתנו ע"י הוגי דעות דתיים לאורך השנים.
כי לשיטת הרבה מאותם הוגים (במיוחד בימי הביניים) הרי כל תפקידם של אותם חוקים בעניני אישות, היא לגדור ולרסן ולעדן את היצרים. ואז מקבלים חיי האישות הדתיים צביון שונה מחיי אישות חופשיים.
ניתן לטעון שזה למעליותא, ואף מטעים ומדגיש את טעמם המיוחד של חיי האישות, אבל בפירוש מסווג שתי צורות חיים.
|
|
|
|
|
