|
|
| נשלח ב-25/6/2010 16:39 |
 |
| |
תלמיד:
אם המניעים זה כסף ? אז למה לא רואים את זה בחברות אחרות ?
אף אחד לא שולל את הזכות להתפרנס, השאלה במה להתפרנס,
ואם זה סוגי הדברים שהם בוחרים להתפרנס, זה עצמו העניין,
ועוד, המתנדבים עצמם לא מקבלים כסף,
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2010 18:45 |
|
| |
| Kolmogorov כתב: |  | ומן הפרט אל הכלל אין דבר מזיק יותר לציבור ודווקא לציבור שמשתבח בהיותו מוסרי מאחרים וחי לאור ערכים נעלים , מאשר ניתוק מכל האחרים שעוד מלווה בהיעדר ביקורת עצמית. אבל לצערנו אצלנו מקובל רק טפיחות עצמיות על השכם ותגובות מתגוננות ואף עוינות לכל ביקורת . אפילו השמעת אמיתות בסיסיות וידועות יכולה להפוך את המשמיע אותם לאנטישמי או לאכול שנאה עצמית . התגובות היחידות לביקורת הן חיטוט במניעים והשמצות. והתוצאות? זה הנושא שאני רוצה לכתוב עליו . ישנו פער עצום ובלתי נתפס בין האופן שבו יהודים חרדים תופסים את עצמם, את התנהגותם , את השלכת התנהגותם על אחרים שאינם חרדים וגם את כוונותיהם של אחרים כלפיהם - לבין איך שהללו נתפסים על ידי אחרים המושפעים מהם . לעתים קרובות התפיסה הזאת היא בסתירה כל כך בולטת לאיך שכל משקיף מן הצד רואה את הדברים , שאדם יכול לתלוש שערות ראשו מרוב השתוממות על תהומות העיוורון האנושי. |
|
היהדות החרדית נמצאת במלחמה. כידוע במלחמה קודם נלחמים בכדי לנצח ואח"כ פונים לביקורת. במלחמה עוסקים גם בהעלאת המורל, ומי שמוריד את המורל בשעת מלחמה הוא בוגד.
ב"ה עסקנים והגדולים דואגים שלא יחסר שמן הבעירה של מלחמות עם כל מי שמסביב ולכן טרם נמצא (אין ולא יהא) זמן שיהא פנוי לביקורת עצמית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2010 19:28 |
|
| |
מתוך הבלוג מאה ואחד שערים (תודה לספרן!) , על האדמור מסלונים:
"מסתבר אפוא, כפי שתיארתי כאן, שהילדות הקטנות הללו, שהדורסנות והאטימות של חסידיו בעמנואל השפיעה עמוקות על חייהן ועל חיי משפחתן, לא קיימות כלל בעולמו. מעבר לכך שכאמור לא היתה לו שום הזדמנות לשמוע את הצד שלהן, הוא פשוט לא רואה אותן. אין להן מקום בחיזיון המיסטי והאפוקליפטי שמצטייר בדמיונו. הן לגמרי שקופות. הטרגדיה היא, שבאיש הטהור והאצילי הזה שלא מסוגל לפגוע בזבוב, אין אפילו טיפה אחת של רוע, וגם לא יכולה להיות. מה שכן יש לו, בבירור גמור, זה כשל עמוק וקריטי בתפיסת המציאות, מעין 'חור שחור', סוג של עיוורון חלקי. בראשו קיימים מבנים דמיוניים שלמים, בתוכם הוא פועל ומתנהל, ומבלעדיהם הוא לא רואה דבר. עמנואל היא לא עיר נידחת בישראל, אלא מפת קרב קוסמית לפני הגאולה. אדמונד לוי הוא לא יהודי דתי שומר מצוות הממלא תפקיד של שופט, אלא נציגה הדמוני של הכפירה המתעתעת, הפוערת את מלתעותיה המאיימות על בנות הכת הנבחרת והַקְדוֹשָה של חסידי סלונים, ומאיימת להשחית את תומתן. המפקד העליון של הקרב הזה ושליחה של ההשגחה, זה כמובן הוא עצמו, המתייצב בראש חסידיו, תוך שהוא קורא ל'אמוני ישראל', היינו היהדות החרדית כולה, להצטרף אליו למלחמה המכרעת של אחרית הימים."
אני שוקל לזנוח את את כל הכתיבה שלי באינטרנט וללכת לשתות בצמא את דברי "מאה ואחד שערים".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2010 23:14 |
|
| |
"זה זמן רב מתבשלת במוחי התובנה שההתבדלות מן העולם וההימנעות מביקורת עצמית גורמים באופן בלתי נמנע לכך שהציבור החרדי כקבוצה מאבד את המגע עם המציאות ומפתח הפרעת אישיות קיבוצית . אדם פרטי שיגודל בתנאים כאלה , ללא קשר עם אחרים , יפתח בהכרח שגעונות גדלות שגעונות רדיפה ושגעונות סתם . בו בזמן הוא גם יגדל להיות אדם נטול טאקט ונטול יכולת להסתדר עם אחרים . נראה לי שכמו שאדם פרטי יכול לפתח הפרעות אישיות , זה יכול לקרות גם לציבור . נראה לי שזה אכן קורה לציבור החרדי:"
שיניתי רק מילה אחת :
זה זמן רב מתבשלת במוחי התובנה שההתבדלות מן העולם וההימנעות מביקורת עצמית גורמים באופן בלתי נמנע לכך שהציבור היהודי כקבוצה מאבד את המגע עם המציאות ומפתח הפרעת אישיות קיבוצית . אדם פרטי שיגודל בתנאים כאלה , ללא קשר עם אחרים , יפתח בהכרח שגעונות גדלות שגעונות רדיפה ושגעונות סתם . בו בזמן הוא גם יגדל להיות אדם נטול טאקט ונטול יכולת להסתדר עם אחרים . נראה לי שכמו שאדם פרטי יכול לפתח הפרעות אישיות , זה יכול לקרות גם לציבור . נראה לי שזה אכן קורה לציבור היהודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 01:54 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 12:16 |
|
| |
האם ניסו להביא לגרפולוג כתבי יד של "גדוילים"?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 23:37 |
|
| |
ארבישע קאפ
אמנע ברשותך מהתייחסות להשוואה ל/האשמה מרומזת ב אנטישמיות.
ראשית להבהרת המונח נרקיסיזם , אני משתמש במטאפורה שמסתכלת על האוכלוסיות השונות שבחברה כאילו הם אנשים יחידים בעלי אישיות . כלומר אני מדבר על תכונות האישות הקיבוצית , כביכול יש דבר כזה. במובן הזה התנהגות האוכלוסיה החרדית היא נרקיסיסטית , כי יש כאן את כל התסמינים של התנהגות נרקיסיסטית . אם מטאפורה זו לא מוצלחת בעיניך , לא אתעקש על כך.
שנית, הגנתך על החרדיות אינה בגדר מענה. נכון לחרדים יש מטרה לשמר את הדת , אבל לכל מטרה יש דרכים שונות למימוש ויש לקחת בחשבון את המחיר שבכל דרך ואין זה צודק להטיל על מישהו אחר את המחיר ואז אפילו להימנע מלהכיר במחיר שהאחר נוטל. זאת ועוד לדעתי העניה , הדרך הנוכחית היא דרך המוות והאבדון כפשוטו.
שלישית דבריך בעניין הביקורת העצמית המתמדת שהחברה החרדית עוברת הינם למיטב הכרתי את המציאות בגדר זריית חול בעיניים. אלא אם כן דברי כיבושין בנושאי צניעות ושמירת הלשון מהווים ביקורת עצמית. לשם המחשה ,השבוע פורסם בעיתון חרדי פרסום נבזי על אדם מסויים בצורה ששוברת את כל כללי האתיקה העיתונאית, ההגינות האנושית הבסיסית וגם את הלכות לשון הרע . באותו עיתון כבכל עיתון חרדי פועלת ועדת צנזורה "רוחנית " (על זילות מושג הרוח החרדית אפשר לפתוח עוטד דיון שלם) , היית חושב שבין תפקידיה של ועדה רוחנית כזו יש בדיוק את התפקיד למנוע פרסומים נבזיים כאלה . אבל לא, התפקיד היחיד שלהם הוא שאם מישהו יעלה איזה הרהור כפירה בעניין ריצת האמוק לעבר פי התהום , הם יהיו שם לצנזרו.
רביעית , לגבי הצעתך בעניין הפניית מרצי למציאת פתרונות . את מרצי אני מפנה לעניינים אחרים . אחת לכמה זמן אני מוצא את עצמי נשאב לתוך עניינים אלה באופן שגורם לי פשוט להפסד זמן שבו יכולתי לעשות דברים הרבה יותר חשובים. אני רוצה להאמין שלהפסד זה יש משמעות. אין לאל ידי לעשות מאומה חוץ מאשר לזעוק ולהתריע בתקוה שאנשים אחרים ישמעו וישימו על לבם. אינני משלה את עצמי באשר ליכולת שלי להשפיע ובכל זאת , זה המעט שאני יכול לעשות . אני מקווה שאני תורם תרומה צנועה לדיון שפוי והגיוני בעולם שאיבד את השפיות, שבו על אמירת אמת מלקים אותך בפומבי. אני מניח שדברי אינם נעימים לכל אוזן ואין לי כל כוונה לשפר זאת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 23:52 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 11:08 |
|
| |
קולו כתבת לחרדים יש מטרה לשמר את הדת , אבל לכל מטרה יש דרכים שונות למימוש ויש לקחת בחשבון את המחיר שבכל דרך ואין זה צודק להטיל על מישהו אחר את המחיר ואז אפילו להימנע מלהכיר במחיר שהאחר נוטל האם בוודאות לא צודק? האם כל חברה למען שימור ערכים מסויימים אינה מקריבה קרבנות (מסוגים שונים, ועד מוות)? האם ערכים שמחירם אפילו מוות אינם מצדיקים (במילה גסה) חיי טפילות? האם עכברא גנב או חורא גנב, דהיינו – זה המחיר שהצד החילוני מוכן לשלם המשחק דמוקרטי עבור נקודות משלו שהוא "קונה" מאיתנו (תמיכה במדיניות או מושאים אחרים). אם הוא מוכן ואנו סבורים שמדובר בערך עליון זה כ"כ גרוע מוסרית? האם אין ערך עליון זה של שימור הדת מצדיק אימלול חיי ציבור רחב (החרדי) מבחינה גשמית? ואימלול מיעוט (שלך תדע כמה הוא קטן/גדול) המרגיש בגיהינום של בני ברק (אשכול סמוך). אין לי תשובה חתוכה לכך. הדרך הנוכחית היא דרך המוות והאבדון כפשוטו מבחינה איסטרטגית – להערכתי אתה צודק מה שחבל הוא שהגדולים מתווים מדיניות מהבטן (כך נראה) ולא עם מערך חשיבה ואנשי מקצוע מסודר. אם כי יש לזכור שסביר שאם לא יהיה "ראש חץ" רוחני לפני המחנה אזי המחנה לאט לאט יהיה פושר יותר ויותר מבחינת נכונותו להשקעה דתית. הבעיה היא שראש החץ, שאמור להיות חזק וקטן, נהיה גדול מהחץ וממילא גם רך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 11:12 |
|
| |
תלמיד
לענ"ד תמיד יש יותר מברירה אחת , יש דרכים קלות יותר וקשות יותר , אבל תמיד יש יותר מדרך אחת להשיג מטרה. דוק ותשכח רוב האסונות המדיניים בעולם התרחשו כתוצאה מקיבעון ומחשבה שאין מקום לשקול שום דבר אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 11:50 |
|
| |
בדר"כ יש דרך אחת טובה יותר והם מעריכים שזו הדרך.אישית חושבני שטועים ושאין להם מתודה והכרת עולם להעריך מצבים התלויים בגורמים שהם מחוץ לבועה החרדית, אבל מוסרית איני חושב שהם גרועים כפי שהצגת.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 14:15 |
|
| |
תלמיד,
גם אם נניח לצורך הדיון (ולצורכו בלבד!) ששמירת ערכי החרדיות זהו ערך עליון המצדיק מוסרית חיי טפילות, כלשונך, עדיין נדרש לכך תנאי מקדים, והוא: שתהיה מודעות לכך שמשולם כאן מחיר. העובדה שחלקים נרחבים בציבור החרדי לא מודעים לכך שהם נסמכים על שולחן אחרים הינה בעלת משמעות מכמה פנים:
א. היא מוכיחה שלא נעשתה כאן בחירה מודעת של העדפת ערך אחד על פני אחר, אלא בחירה בערך מסויים תוך אטימות למחיר שהזולת משלם. הווה אומר: אין כאן הכרעה מוסרית.
ב. כאשר יש מחיר להכרעה, אדם מוסרי (או חכם) ינסה למזער את המחיר ככל הניתן. כאשר אין מודעות, ממילא אין נסיון להביא למינימום את הפגיעה, וכך, גם אם קיימת פגיעה מוצדקת בחברה הכללית, בהכרח מתקיימת לצידה פגיעה שאינה בעלת הצדקה מוסרית.
ולגופו של אשכול:
דומני שהנרקיסיזם המדובר כאן הוא חלק מהסתכלות כללית הנשמעת תדיר בציבור החרדי והרואה את העולם כולו כמסתובב סביב בני ברק ובנותיה. התנועה הציונית נוסדה על מנת להילחם בחרדים (ולא מתוך תפיסה לאומית והקשר היסטורי מסויים), גזירות האוצר נועדו לפגוע בחרדים (ולא לדאוג לאוצר המדינה) ושופט קובע פסקי דין על פי מידת אהדתו/התנגדותו לחרדי העומד לפניו (ולא משיקולים עניניים) וכו' וכו'. זוהי תפיסה ילדותית המתקשה לתפוס שיש עולם גדול ועצמאי שממש לא מתענין בחרדים. התעלמות מקיומו של עולם כזה תוביל בהכרח לקושי בראית המחיר שאותו עולם משלם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 14:57 |
|
| |
דעה של אדם שלא חרדי!
אירועי השבועות האחרונים מעוררים שאלות קשות בדבר יכולתו של בית המשפט להכריע בסוגיות מורכבות, הנוגעות לרב-תרבותיות. העימות החזיתי בין תפישות העולם המכוננות של שני הצדדים מאופיין באי-הבנה הדדית של העקרונות, המכתיבים את התנהגותו של הצד השני.
המושג המרכזי בעולמה של החרדיות הוא "דעת תורה". מושג זה, שנתחדש בעיקרו במאה שעברה, ואשר אינו מופיע במקורותיה הקלסיים של היהדות, הוא אבן היסוד של התרבות החרדית. המושג מעניק לחכמי התורה יכולת כמעט על-אנושית בהכרעה בשאלות הנוגעות להנהגת הציבור. הציבור החרדי מחונך לציית ל"דעת תורה", וציות זה הוא אבן הבוחן של ההשתייכות אליו.
כך, נגרר בית המשפט העליון לעימות על לב לבה של הזהות החרדית. אף שצדק בעומדו על זכותו לריבונות הכרעותיו, שגה בית המשפט בכך שלא זיהה כראוי את לבו של המאבק הרעיוני. גם סימני המצוקה המוקדמים, בדמות טקס קבלת עול מלכות שמים באולם בית המשפט העליון, לא הובנו כהלכה: לא היה זה עוד ביטוי של אלימות, אלא הכרזה טקסית שלפיה נאמנות וזהות דתית נתונות כאן למבחן. קבלת עול מלכות שמים נתמזגה בקידוש שם שמים, שנתפרש פה, בהתאם לתקדים תלמודי, כמאבק על זהות.
ההנהגה החרדית נכשלה גם היא. נדרש ממנה שיקול דעת מקיף בדבר השלכות הכרעותיה על יחס הציבור החרדי למוסדות השלטון ולציבור בכללותו. תמונת העולם המסתגרת, שבהקשרה עוצב המושג "דעת תורה", מתייחסת לצורכי הציבור החרדי בלבד. לפיכך, מה שנראה להנהגה זו כקידוש השם נתפש בעיני הציבוריות הרחבה כחילול השם. העימות העקרוני עם שופטי הבג"ץ בשאלות סמכות הוליד תגובה כוחנית, שהביאה מצדה למפגן הכוח החרדי.
מה שעומד לדיון כרגע הוא אחדותה של החברה הישראלית והספק באשר ליכולתה של חברה הטרוגנית להתקיים תוך שמירת האיזונים הראויים, שהערובה לקיומם מופקדת בידי הבג"ץ.
הימים האחרונים מלמדים, כי בית המשפט אינו הכלי ההולם לפתרון בעיות תרבות, הצריכות להיפתר בדיאלוג. אי אפשר לצפות משופטי בג"ץ להבין לעומק את כל הציבורים המתדיינים בפניהם. השופטים מתגלים כאנושיים, כמגיבים לערעור אושיות מוסדם, וכעיוורים לדינמיקות רעיוניות עמוקות, שלתוכן הם נקלעים בעל כורחם.
אירועי השבוע האחרון יכולים להיות נקודת אל-חזור בהתפוררות החברה הישראלית, או נקודת ציון להתמודדות חדשה עם קשייה. הצעתי היא להקים מועצה ליד בית המשפט הגבוה לצדק, שתפקידה לייעץ לבית המשפט בשאלות הרב-תרבותיות העקרוניות שלהן הוא נזקק תדיר. במועצה מייעצת זו יהיה ייצוג לגורמים השונים בחברתנו, הן באמצעות נציגיהם והן באמצעות מומחים המבינים את הדינמיקות המתחוללות בתוכם. מועצה זו תסייע לשופטי בג"ץ בגיבוש עמדות בסוגיות עקרוניות, בלי לפגוע בסמכות בג"ץ עצמו. דיוני המועצה יוכלו אף להוות פרלמנט רעיוני שיוביל להידברות בין הסקטורים השונים בחברה.
תהליכי הפשרה וההידברות שהחברה שלנו כה זקוקה להם יוכלו להתבצע בהקשר לאומי מרכזי, והמועצה אף עשויה למנוע את הצורך בהעלאת נושאים מסוימים לדיון בבג"ץ.
במידה שהרשות השופטת נכנסת לחלל שהרשות המחוקקת והרשות המבצעת מותירות לה, טוב תעשה אם תמלא גם את החלל של הידברות והבנה לאומית על ידי הקמת מועצה לצדה שתקדם הידברות לאומית, מכוח מעמדה המייעץ לבית המשפט העליון.
ד"ר אלון גושן-גוטשטיין הוא מנהל מכון The Elijah interfaith Institute לדיאלוג בין
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 15:09 |
|
| |
צל"ש לגושן הוא מבין את החרדים ואת הנושא, הרבה יותר טוב מכמה משטינים כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 15:19 |
|
| |
עציוני - חושבני שלדעת רבני הדור הערך העליון אינו חרדיות אלא שמירת הדת. להערכתם זו לא תיתכן בשלמות ולטווח ארוך ללא חרדיות. (איני נכנס כעת לדיון אם ההערכה נכונה, היא אינה מעופפת ואינה תלושה מהמציאות, הגם שאולי אינה נכונה)
- איני בוחן כליות, חושבני שלרבנים יש מוסר. לציבור? כמו לכל ציבור.
- קשב מאוד לציבור עני שדרישותיו הכספיות וה"רוחניות" (הסתפקתי אם לשים מרכאות או לא) גדולות לוותר כי יפגע כספית (וזו עבורו פגיעה אנשוה שתגרום לנזילה החוצה). יתכן ויש שוליים קטנים שאינם נצרכים, להערכת הרבנים. להערכתם זה מן הסתם זניח לעומת חשיבות המטרה.
ההסתכלות הכללית שציינת קיימת (הרי הרעש בהאיטי הוא בשבילנו..., ואם תהיה רעידת אדמה חזקה בירדן שתזיז נדנדה בגן בבני ברק וילדה קטנה של רב תהיה עליה ותתנדנד קימעא תראה מאמר ביתד שזו ביססת הרעידה), והיא חלק מהנטיה לשים את הדת כאלמנט יחיד בגלל חולשתה
|
|
|
|
|
