שמואל בדורו (האדמו"ר מסלונים, מבט מבפנים)

העירו לי, כאן ובפורומים אחרים, שאולי היתה הקצנה מסויימת בביטויים שבחרתי לתיאור אישיותו של הרבי, ושעשוי היה להתקבל מדבריי רושם 'גרוע' יותר מכפי שבמציאות. אני מוכן לקבל את הביקורת הזו, אבל עומד על עיקרי הדברים: באישיות שתיארתי כאן יש יסוד עמוק של 'ריחוף' ו'בועתיות' מיסטית. אינני מתיימר וגם אין לי הכלים להגדיר במדוייק את גבולותיה, ויתכן שחלק מהביטויים ברשימה, שנשאה בעיקרה אופי 'ספרותי', הלכו צעד אחד רחוק מדי, ויכלו להתפרש בצורות שונות. ועדיין עיקרי הדברים, וכמובן המסכת העובדתית, שרירים וקיימים, וגם מגיבים שערערו כאן על המינון של הדברים, אישרו את עיקרם.

עוד נטען כאן, שלמעשה אנשים דתיים רבים רגילים לפרש את העולם על פי תבניות -על מיסטיות או אחרות, ומנין אני שואב את הזכות לערער על כך, כביכול מנקודה 'חיצונית' ו'מנוכרת' לחוויה הדתית ולעולם החסידי.

על כך אומר: יש להבדיל בין ראיית עולם עקרונית ותיאורטית, לבין המקום האבסורדי שאליו לוקחים אותה בפועל, ללא רגישות למציאות האנושית על רבדיה ודקויותיה, וללא איזונים ובלמים. אני האחרון שאזלזל בעולמו הדתי והאמוני של אדם, עד המקום שבו הוא הופך לסנוקרת בפרצופו של האחר.

ועוד: כאשר ויכוח על ימים ספורים של איחוד הלימודים בין ה'מגמות' או על ניסוחו המדוייק של סעיף זה או אחר ב'הסכם הפשרה', מוצג כמלחמת אחרית הימים בין ה'סטרא אחרא' לקדושה, זה כבר משהו, איך לומר בעדינות, שעובר את הגבול. במיסטיקה וברוחניות יתירה יש גם סכנות, כפי שיודעת לספר לנו ההיסטוריה היהודית, אם רק נשכיל להקשיב לה.

הפשרה הזמנית שהושגה, איננה מבטלת כמובן את מה שכתבתי. מה שהתחולל בשבועות שקודם לכן, והדברים שנאמרו ונכתבו במהלכם כפי שהובאו בתקשורת וגם כאן, סיפק די והותר חומר למחשבה ולתהייה. המאמר הזה לא נועד להתחרות עם חדשות הבוקר או עם הכותרת בעיתון, אלא ניסה להציג תבנית עומק, ובעיקריה היסודיים היא לא עורערה. בכל מקרה, אני אשמח להתבדות.

בראיון לתקשורת החרדית סיפר הרב יעקב יוסף על הילדות מן המגמה הכללית, שלאחר ביצוע 'ההפרדה' פגשו ברחוב את חברותיהן מתמול שלשום, שעברו ל'מגמה החסידית'. כאשר הילדות 'הספרדיות', – סליחה, 'הילדות הנחותות מבחינה דתית'… -, ניגשו בטבעיות ילדותית לחברותיהן 'החסידיות' ושאלו לשלומן, נענו בסיבוב גב ובשתיקה רועמת, משום שחָזְקָה על הילדות התמימות מצוות מורתן, 'לא לדבר עם בנות המגמה השניה'. ומדובר בילדות שבילו עד אז בטבעיות זו בחברת זו. קשה אפילו לכתוב את זה.

אני רוצה להאמין, שבמסורת החסידית והיהודית האמיתית, בכייה ודמעותיה של אותה ילדה מושפלת, שהבינה לפתע כי בשביל חֲבֶרְתָּהּ מאתמול היא עכשיו 'טמאה' ו'שחורה', (ושום מכבסת מילים לא תעזור כאן, הילדות הקטנות יודעות ומרגישות היטב את האמת), חשובים ומשמעותיים יותר מכל הדיבורים הרמים והנשגבים על 'קדושה' ו'חסידות'. הוא הדין לחרפתם של הוריה שהוצגו קבל עם ועולם כיהודים וכבני אדם סוג ג' וד', וכקבוצה של 'מחללי שבת' ועוד שלל כינויי גנאי, בוודאי בהקשר של החברה החרדית.

עוד אני רוצה להאמין בכל נימי נפשי, שאם היה הרבי, האציל והמלכותי כפי שתיארתי אותו, שומע וער לזוויות הקשות הללו של 'ההפרדה', אולי הדברים היו מתגלגלים מעט אחרת."

תוקן על ידי השימעוני ב- 28/06/2010 23:04:22