אולי כדאי לך לעיין בבלוג כולו (אתה מצטט כאן רק את תגובת הכותב לאחד הפוסטים, ואולי זה הדבר היחיד שקראת ממנו). הכותב בהחלט טוען את הטענות האלה - שהמאבק אינו צודק וכו', ולענ"ד מצליח להסביר את דעותיו בבירור. לאחר שתקרא שם, אם תמצא לנכון, אתה מוזמן מאוד להתווכח עם דעותיו וטענותיו גם כאן. אותי, בכל אופן, יעניין מאוד לקרוא את עמדותיך המנומקות מול אלה שלו.]
אמשלום
קראתי כמובן את כל הפוסטים בבלוג [שאגב, כתוב בצורה יפה מאוד מהבחינה הספרותית], ואף הגבתי שם בשם חיים, ולאחר מכן בשם אחימלך כשהתברר לי שיש כבר שם מגיב בשם חיים. אבל כל זה אינו נוגע למה שכתבתי כאן. התכוונתי לומר שבלי קשר לעמדה עצמה, ברור שמאבק צודק אינו יכול להיות מוכרע בגלל דרכם של ילדים קטנים להעליב זה את זה. וציינתי רק כי עצם הענין מצריך דיון בפני עצמו.
לא אכפת לי לערוך דיון באשכול זה, אם אין הדבר חורג מגבולותיו. אכתוב בהודעה זו כמה דברים בקצרה:
בעמנואל לא היתה שום הפרדה עדתית, מי שרק גר שם יודע זאת כנכון היום, ולא רק מי שגר שם אלא אף הבודק ששלח משרד החינוך, מרדכי בס, התרשם כך. במשך שבועות תלו מודעות בכל עמנואל שכל מי שיש לו טענה או ערעור יבוא וישטח טענותיו לפני מרדכי בס, והתוצאה כדלהלן [מועתק מויקיפדיה ערך בג"ץ בית הספר בעמנואל].
דו"ח בס
לאחר שעבר הזמן הקצוב ללא שינוי במצב, מינתה עמיחי את עורך הדין מרדכי בס, בעבר היועץ המשפטי של משרד מבקר המדינה, לחקור את הנושא: לבדוק האם בית הספר הפעיל למעשה שני בתי ספר תחת רישיון של בית ספר אחד, והאם ההפרדה מבוססת על רקע עדתי. בס ביקר בעמנואל, נפגש עם נציגי מרכז החינוך העצמאי, עם הנהלת בית הספר ועם ההורים משני הצדדים.
בדו"ח שהגיש בס למשרד החינוך ב-2 במרץ2008 תיאר את השתלשלות הפרשה על רקע המצב החברתי המיוחד בעמנואל. לדבריו מקור ההפרדה בקבוצת הורים מתבדלת, רובה ממוצא אשכנזי, שאינם מעוניינים לחשוף את בנותיהם לאורח החיים הבא לידי ביטוי, לדעתם, בדיבורן ובגדרי הצניעות של חלק מתלמידות בית הספר. קבוצת הורים זו פנתה להנהלת החינוך העצמאי בנושא, וזו הסכימה להקמת מגמה נפרדת בבית הספר, אך התנגדה להקמת בית ספר נפרד, וכן דרשה כי הנהלת בית הספר תהיה משותפת לשתי המגמות, כמו גם שההפסקות, חדר המורים ותוכנית הלימודים יהיו משותפים. על פי הדו"ח, הייתה למעשה הפרדה גמורה בין שתי המגמות, הפרדה שכללה את ההנהלה, חדר המורים, התלבושת האחידה וההפסקות בחצר. הדו"ח מביא מכתב מהנהלת החינוך העצמאי לפיו ביצוע ההפרדה בפועל היה ידוע לה, אך היא נמנעה מביצוע פעולות להפסקת ההפרדה.
בדו"ח כתב בס, בין השאר:
אכן בית הספר 'בית יעקב' בעמנואל פוצל למעשה, שלא כראוי ותוך פגיעה בהוראות שבדין ובסדרי המינהל התקינים, לשני בתי ספר נפרדים, אולם פיצול זה, עם כל השלילה שבו, נעשה שלא מתוך כוונה להפלות בין התלמידות על רקע עדתי וגם בפועל אין בו משום אפליה כזו. קביעתי האחרונה באה למרות שאני ער לממד הכמותי של ההתפלגות העדתית בין שני בתי הספר, דהיינו לכך שבבית הספר הוותיק שיעור הבנות, שהן ממשפחה שמוצאה 'אשכנזי', הוא כ-23%, בעוד שבבית הספר החדש שיעורן כ-73%.
בס נימק את מסקנתו:
מסקנתי הנוספת, שלפיה פיצול זה אין בו אפליה על רקע 'עדתי', מבוססת הן על מסמכים בהם עיינתי, והן על שלמדתי והתרשמתי מפי הורים בשני בתי הספר ומפי המתלוננים בפגישתי עימם. ערך משכנע במיוחד אני מייחס לטענת מרכז החינוך העצמאי, מנהלת בית הספר הוותיק וההורים יוזמי הפיצול, שכל מי מההורים, שהיו מעוניינים או עודם מעוניינים, לרשום את בנותיהם לבית הספר החדש, והיו או עודם מוכנים לקבל על עצמם את התנאים לכך – לא סורבו. לא זו בלבד שלא הוצגה ראייה לסתור טענה זו, אלא שהיא אף לא הוכחשה עובדתית בידי המתלוננים. אם סירוב אָיִן – אפליה מִנָיִין?"
נשלח ב-29/6/2010 17:19
אני חושב שמה שטוען צד העותרים [עד כמה שיואב ללום מזוהה בכלל עם הצד המזרחי בעמנואל] מבלבל בין שני מושגים: אפליה, והשפלה. אפליה לא היתה משום שאף אחד מהורי המגמה הכללית לא סורב, כי גם לא רצה. השפלה - כנראה היתה בגלל עצם העובדה שנעשו שתי מגמות, ולכולם היה ברור כי המגמה החסידית מסתכלת על המגמה הכללית כעל 'פחות דתית'. וזה משפיל מאוד, במיוחד כאלו שהם חוזרים בתשובה ומתמודדים כל הזמן עם ההרגשה שהם 'לא מספיק'. בנדון זה ודאי שחסידי סלונים עשו טעויות: הגדר היתה סממן חיצוני בולט שניקר את העינים, ואף אפשר לכל מי שרצה להצביע על 'אפליה'. וכפי שהתרשמתי, הם בכלל הרגישו 'בעלי בתים' בעיר, מעין אותה הרגשה שחסידות גור בימיה הטובים שידרה לשאר הציבור החרדי. אבל כל זה נכון אולי לתביעת נזיקין, אם אפשר בכלל. מה לזה ולאפליה?
נשלח ב-29/6/2010 17:26
ואוסיף כמה מילים על ענין האפליה בכלל. ואני חושב שלמרות הכל אין השופרות האשכנזיים הרשמיים מעיזים לומר את האמת, בגלל שזה לא 'פוליטיקלי קורקט'. אין להתווכח שבקרב הציבור הספרדי קיימת תחושה חריפה של אפליה במוסדות האשכנזיים. ובכל מה שנוגע ל'מכסות', דהיינו שלא מקבלים בת מזרחית למוסד אשכנזי אפילו אם היא עומד בכל הקריטריונים, זה דבר נורא שראוי לו שייעקר מן השורש. אבל, וכאן מגיע אבל גדול, יש בעיה יסודית עם השוליים של החברה החרדית, שבהם - אינני יודע למה בדיוק - יש למזרחיים חלק נכבד, אפשר לומר בין 80% ל90%. וכל מי שגר בשכונה חרדית, בירושלים, בני ברק, אשדוד, ועוד, יודע זאת היטב. אני לא מדבר אפילו על בנות בית ספר. אני מדבר על פרחחים בעיקר [וקצת פרחחות] שמטילים אימתם על הרחובות בעיקר בלילות שבת, הורסים רכוש ציבורי, זורעים הרס בבתי כנסיות, מטילים פחד באוטובוסים ציבוריים. וממאיסים על התושבים את החיים. רוב רובם המוחלט - מזרחיים, איני יודע מדוע [בהמשך אתן אולי מעט הסבר]. אבל אלו הם פני הדברים שכולנו רואים וחווים יום יום. הבעיה היא כשילדים מן הסוג הזה, בנים למשפחות כאלו מגיעים ורוצים להרשם למוסד אשכנזי. האם צריך להכניס אותם כדי לא להראות גזעני? נראה לי שכולם מסכימים שלא, וכאן נכנס השד העדתי לתמונה. הורה אשכנזי [ויש הרבה כאלו] שהבית שלו אינו מתאים לאורחות החיים של הקהילה החרדית, מה שקורין בלע"ז 'מודרני', והוא נתקל בסירוב. משתדל להצניע את חרפתו ולפנות דרך שתדלנים וכדומה. הוא אינו צועק בראש כל חוצות - סירבו לי כי אני מודרני. אבל להורה ספרדי תמיד יש את האפשרות הנוחה לראות זאת כאפליה. וכיצד באמת אפשר להלין על האדם עצמו? אין אדם רואה נגעי עצמו.
נשלח ב-29/6/2010 17:38
כתבתי קודם שאנסה לתת הסבר מדוע יש רוב מזרחי מובהק בנוער השוליים ובילדי השוליים. כאן, אני חושב, נכנסים לתמונה בעלי התשובה. לא סוד הוא שרוב מוחלט של בעלי התשובה הם ממוצא מזרחי, האשכנזי החילוני - כנראה אין אלוהים בלבבו, או שהוא לא משוכנע שהוא נמצא בצד החרדי. זו המציאות בכל אופן, אשכנזים כמעט אינם חוזרים בתשובה. בעלי תשובה כיום, במיוחד נוכח המחזירים הסיטונאים בתשובה, מסוגו של הרב אמנון יצחק, מעמידים מול החברה החרדית אתגר שהיא אינה יכולה לעמוד בו בשום אופן. יהודי חרדי הוא מן צורת חיים שהתגבשה לאחר מאתיים שנות מלחמה בהשכלה ובמודרנה, וכדרכה של צורת חיים שצומחת מתוך מלחמה - יש בה הרבה צלקות ועיוותים, דקויות מדקויות שונות, הסתגרויות, חומרות, קודים פנימיים, ומה לא. האמת, נראה לי כי מי שלא נולד חרדי לא יוכל לעולם להיות חרדי קלאסי [ואני לא בטוח אם כדאי לו להצטער על כך]. בעל תשובה שמחליט להתגורר בתוך קהילה חרדית, נופל בבת אחת לחברה שמושגיה וקודיה הפנימיים רחוקים ממנו שנות אור, ועם כל הרצון הטוב הוא יתקל במאה ואחת בעיות, ובדרך כלל יחוש מושפל [מישהו קרא את ספרו היפהפה של אמנון אריאלי 'תינוק שנשבה'? זה דווקא אשכנזי...]. לאידך גיסא, החברה החרדית, אם חפצת השרדות היא, אינה יכולה להשתנות בעצמה ולהתאים את עצמה לצורת החיים של החוזרים בתשובה. היא דורשת מהם התאמה גמורה למציאות החיים. וככל שהם רבים יותר, זה יותר בלתי אפשרי. [בסוגריים: גם בעמנואל הבעיה התחילה לאחר שהתיישבה במקום קהילה שמזוהה עם הרב גדסי, קהילה בעייתית לאו דווקא במושגים החסידיים. הם הפכו לרוב בשכונה, וילדות הקהילה החסידית בבית הספר התחילו להרגיש מיעוט מאויים]. הדוגמא אולי הטובה ביותר היא הקהילה של הרב ברלנד: הוא עצמו, בשר מבשרה של תנועת התשובה, מחלק את הקהילה שלו לשנים, יש לו קהילה סגורה של ותיקים שאי אפשר להכנס אליה(!) וקהילה לבעלי תשובה חדשים יותר. זאת משום שהוא מבין שאי אפשר שחוזר בתשובה טרי ידור בכפיפה אחת עם מי שכבר יש לו ותק של שלושים שנה. ולפי מה ששמעתי, גם הקהילה השניה כיום היא כבר קהילה סגורה, והחדשים פונים לרב בן הרוש, כוכב חדש בשמי ברסלב העממית. אז אם חוזר בתשובה טרי אינו יכול לחיות עם חוזר בתשובה ותיק, כיצד זה יסתדר עם מישהו שנולד חרדי מבטן ומלידה? שאינו ער ואינו יכול לשער כלל את מצוקותיו ובעיותיו, וכן להיפך? לדעתי, אין מנוס מכך שהחברה החרדית תקום ותודה בפה מלא - איננו יכולים להתמודד עם החוזרים בתשובה, ולפיכך אסור לנו להחזיר בתשובה. [למעשה כיום המחזירים בתשובה הגדולים אינם חלק מהיהדות החרדית הסטנדרטית, כגון ברסלב ואמנון יצחק. אבל גם 'צהר' של בעלז צריך להפסיק.]
נשלח ב-29/6/2010 17:43
קראתי לאחרונה דברים בנושא שכתב הרב אלחרר, רבה של רעננה, ואני מסכים עמו באופן מוחלט, למעט זאת שהוא טוען ברשימתו שעל הקהילה החרדית מוטלת האשמה, ואני אומר: אין ברירה, אם הקהילה החרדית חפצת חיים, היא לא יכולה לעכל בתוכה את החוזרים בתשובה בכמות כזאת, כי היא פשוט תפסיק להיות היא. רשות הדיבור לרב יעקב בצלאל אלחרר:
אספר אפיזודה מעניינת: לפני כמה שנים התבקשתי להשתתף בכינוס של מרצים ורבנים העוסקים בחזרה בתשובה. ביקשתי את רשות הדיבור ושאלתי: אתם שולחים אברכים בשעות הערב שילכו לרמלה לוד ולערים נוספות בישראל, על מנת להחזיר בתשובה משפחות. והנה הדלתות נפתחות בפניהם, ואברך מאמץ לחיקו משפחה הרוצה להתקרב אל חיק היהדות. אחר כמה זמן אותו אברך, המתגורר בריכוז חרדי, מזמין את המשפחה המתקרבת לביתו על מנת שיחושו באווירת השבת. אותה משפחה מגיעה לבית האברך, והנה מה טוב ומה נפלא, איזה רוגע, איזו שלווה, הילדים משחקים בכבישים ואין מכונית שעוברת, השירה והזמרה בוקעים מכל בית. בקיצור שבת נפלאה!
לאחר השבת אומר ראש המשפחה המתקרבת לאשתו: ראית איזו אווירה נפלאה יש בריכוזים הללו? בואי ונעבור לעיר זו למען חינוך ילדינו. האשה המוקסמת משיבה בחיוב. הם עושים הכל ועוברים דירה, תוך מסירות מופלאה והשארת הכל מאחור.
וכאן מתחילות הבעיות: השכנים בבניין מזהירים את ילדיהם שלא ישחקו עם הפרנקים הללו שבאו לבניין, מתחילים להסתכל על שמלתה של האשה ולמדוד אם היא כשרה או לא, בודקים את צבע הכיפות שילדיהם חובשים, לא מקבלים את הילדים לתלמודי התורה - ואז ההורים המתקרבים הופכים לממורמרים, ילדיהם הופכים להיות שולי החברה....
כל הנוכחים הסתכלו עלי המומים.
ואז אמרתי להם בלי להתבלבל: כל זמן שאתם כאלו - אל תלכו להחזיר בתשובה. הקדוש ברוך הוא מעדיף מחללי שבת על פני אנשים ששונאים האחד את רעהו. מדוע אתם הורסים את משפחות המתקרבים הללו באשליות על שמים ורודים בזמן שגם הקרקע נשמטת מתחת רגליהם? צעקתי לתוך הרמקול: יש מישהו שיכול לומר לי שאני שקרן? - וזעקתי נותרה ללא מענה.
נשלח ב-29/6/2010 18:00
[השמעוני הזכיר את ספרו של אמנון אריאלי, תינוק שנשבה. אשכול עליו:
ושוב בהיותי ידוע כמיזרוחניק רח"ל. מהכרות אישית עם בעלי תשובה בחוגים הד"לים אני יכול להעיד שאין אפליה מהסוג שתיאר השמעוני, יכול להיות מפני שמלכתחילה יש יותר פתיחות כלפי השונה. אבי רונצקי יכול להיות רבצ"ר ולא ינפנפו בהיותו בעל תשובה, כנ"ל אפי איתם. כבר אמר מאן דהו ואיני זוכר את שמו שתנועת התשובה הגדולה ביותר בארץ היתה בזמנו בני עקיבא. אני לא הייתי חבר בבנ"ע אך שמעתי מאנשים שאמרו לי בפירוש שהם למדו בתיכון חילוני ונשארו דתיים רק בגלל הסניף (המעורב !) יתכן שגם יציאה הקלה יחסית לדתל"שיות מקילה את קבלת החוזרים בתשובה. דיינו שבחור יוריד את הכפה והציצית וכבר הוא נראה כמעט כחילוני לכל דבר, הוא לא צריך לחדש את הגרדרובה.
אחד הטיעונים שנשמעים כלפי פתיחות זו שמחירה הוא 25% נושרים. אין לי סטטיסטיקות מדויקות אבל אם נסתכל על עם ישראל במאתים השנים האחרונות יש לנו שתי אפשרויות, או שנאמר שעם ישראל כולו היה חרדי ומהחינוך החרדי נשרו 90% או שנאמר (כדעת יעקב כ"ץ) שהחרדיות היא חידוש שאינו המשך היהדות הקלאסית ואם כן מאי אולמה?
נשלח ב-29/6/2010 18:31
בעלבעמיו כתב:
אחד הטיעונים שנשמעים כלפי פתיחות זו שמחירה הוא 25% נושרים. אין לי סטטיסטיקות מדויקות אבל אם נסתכל על עם ישראל במאתים השנים האחרונות יש לנו שתי אפשרויות, או שנאמר שעם ישראל כולו היה חרדי ומהחינוך החרדי נשרו 90% או שנאמר (כדעת יעקב כ"ץ) שהחרדיות היא חידוש שאינו המשך היהדות הקלאסית ואם כן מאי אולמה?
חח טיעון תלמודי כזה הרבה זמן לא ראיתי. אבל איך החינוך הדל"י היה מתמודד עם ההשכלה, יתכן שאז היו 100% נושרים.
תהיה אחרת יש לי, כמה אחוז נושרים יש בחברה החרדית ? אני מתכוון נושרים הלבושים גרביים לבנות. את הנתון הזה הסטטיסטיקה אינה יודעת לשקלל.
נשלח ב-29/6/2010 18:49
בעל אני לא יודע כמה בעלי תשובה עושה היהדות הדלי"ת, מכל מקום נראה לי שזה לא מתקרב לשבריר אחוז ממה שעושים הגופים שעוסקים בהחזרה בתשובה מאסיבית, כגון ערכים, לב לאחים [בזמנו, נראה לי שהיום קטנו], הרב אמנון יצחק, צהר והידברות. יכול להיות בהחלט שאם היהדות הדלי"ת היתה מתמודדת עם מסות כאלו של חוזרים בתשובה על שלל הבעיות שלהם [ויש הרבה בעיות גדולות מאוד], היה המצב נראה אחרת. ועוד: ברור שההבדל בין חילוני לדתי קטן הרבה יותר מאשר ההבדל בין חילוני לחרדי, הן מצד הגרדרובה כמו שהזכרת, והן באלף ואחד נושאים אחרים. הבועה החרדית חזקה מאוד עד היום, ומשני צידי הבועה גדלים שני עמים, בעוד שהדתיים מעורבים במדינה וחיי החילונים אינם זרים להם. מה שכתבת על נשירת תשעים האחוזים - הרי על זה גופא אנו בדיוק דנים. החרדיות של היום היא התשובה של הקהילות כנגד אתגרי המודרנה, אולי מוצלח ואולי לא - אבל זאת התשובה שמצאו מנהיגי היהדות החרדית ורבניה. היהדות הדתית - היא צורת התמודדות אחרת, שלטעמי יש לה פלוסים לא מעטים, אבל אין להכחיש. המחיר של החיכוך בחלק החילוני של העם הוא 25 אחוזי חילון.
נשלח ב-29/6/2010 21:10
וכפי שטענתי כבר, יכולת העמידה של היהדות החרדית נובעת ממדינת הסעד הציונית ומחוסר אתגר תרבותי של החברה החילונית. אם ישתנו אחד מהגורמים הנ"ל יש מקום לחשוש לשבר גדול, והא הראיה התגובות על 'גזירותיו' של נתניהו. אם יהיה רנסנס תרבותי חילוני היהדות החרדית שוב תתקשה להתמודד אתו ודווקא החכמים והפקחים יהיו הראושנים לעזוב וכפי שהיו דברים מעולם, כולל בבתי אדמו"רים ורבנים. מאידך הקנה המיזרוחניקי עשוי להצגלות כעמיד יותר מהארז החרדי.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 29/06/2010 21:11:32
נשלח ב-29/6/2010 21:18
החכמים והפקחים ביהדות החרדית נמצאים כאן, לא? הם כבר בחצי הדרך החוצה. בענין הקנה המיזרוחניק, הרשה לי לפקפק בכך. אני סבור שאם היהדות החרדית תיעלם פתאום, יהיה למזרחי קשה מאוד לעמוד בפני הסחף החילוני. קח למשל את תופעת החרדליו"ת במזרחי שנובעת בבירור בגלל פזילה ימינה ליהדות החרדית, ורצון להוכיח שהם אפיפיורים יותר מהאפיפיור. נדב שנרב טוען שזה דבר גרוע, אבל בכל אופן התופעה קיימת.
נשלח ב-29/6/2010 21:22
וודאי שהתפועה קיימת, בין היתר הואיל ויש תחושה שיש יותר 'אינטגרטי' ביהדות החרדית. ודאי ראית את התשובה של הרב שרלו על 'נתיבות שלום,.
נשלח ב-29/6/2010 21:47
באר נא מה זה אינטגרטי, ומה ענין תשובתו של הרב שרלו [שאגב, ראיתיה] לכאן. רציתי להוסיף עוד נקודות בענין פרשת עמנואל. אחת העוולות הגדולות שנעשו בפרשה זו היא החינוך העצמאי, הוא הוצג כגזען, טענו שיש לשלול ממנו תקציבים, הבג"ץ קנס אותו בסכום אדיר של 270,000 ש"ח על לא עוול בכפו. ובנקודה זו אני מוכרח לפרט טיפה: התביעה המקורית כידוע הופנתה נגד משרד החינוך והחנהע"צ. שני אלו בחרו מיד ליישר קו עם בית המשפט. משרד החינוך - כי מה אכפת לו? הוא בלאו הכי עוין ובשמחה שיתף פעולה. והחינוך העצמאי - פחד על עצמותיו. כי כל המסגרת החסידית בתוך המגמה הכללית היתה דבר בעייתי מאוד מבחינה חוקית. הוסף לכך את העובדה שהנהלת החנהע"צ משותקת בגלל הסכסוכים הפנימיים, והתוצאה היא שהוא הרים ידים מיד כשבג"ץ פסק את פסיקתו. הוא הורה להורים ולמורים לחזור מיד למגמה הכללית, ואף שלח מכתבים לכל הנוגעים בדבר לכשנתבקש לעשות זאת. למרות הכל, בית המשפט קיבל את גירסת ללום שהחנהע"צ בעצם משתף פעולה עם ההורים מאחורי הגב ומדבר בשני קולות, וקנס אותו בסכומים עצומים. בפועל בית המשפט ידע היטב בעצמו שאין לחנהע"צ שום אפשרות לכפות על ההורים, וכי גם אם ראשיו מזדהים בסתר ליבם עם ההורים - אין להשית על כך שום עונש כל עוד והם מקיימים את הפסק ככתבו וכלשונו, אך כל זה לא מנע ממנו לקנוס כהוגן, משום שהוא סבר שראשי החנהע"צ יילחצו ויפעילו לחץ על ההורים ומנהיגיהם. עוד דוגמא של רשעות. נחזור לענייננו: בתי הספר של החנהע"צ בערי השדה מחזיקים ברוב מובהק של עדות המזרח, עד תשעים ומעלה אחוז. וגם בירושלים ובבני ברק האחוזים בד"כ מגיעים לחמישים ומעלה. קחו למשל את בי"ס בית יעקב בגבעת שאול, למעלה מחמשים אחוז מזרחיים [ואני יודע זאת בודאות]. זהו, אגב, אותו בית ספר שיואב ללום עתר לביהמש"פ כנגד מנהלתו, יוכבד אלישיב, על כך שלא הסכימה לקבל את בנותיו. והפסיד בדיון משום שהשופטת עצמה שוכנעה למראה התנהגות אשתו, כי המשפחה אינה עומדת בסטנדרד החרדי, ואנחנו לא מדברים כאן על התקנון של הרב וואזנר. ולקינוח: הידעתם כי בירושלים יש בערך עשרה בתי ספר של 'אל המעיין' שאינם מקבלים יותר מעשר אחוז ספרדים? הא כיצד? יש כל מיני מנהלי 'חדרים' שהחליטו שנוח להם יותר להיות שייכים לרשת אל המעיין, אבל הם חדרים אשכנזיים לכל דבר וענין, ותחת כנפי רשת 'אל המעיין'. זה כלשעצמו אולי יותר קוריוז, אבל כך קורה הדבר האבסורדי הבא: באותה שכונה, זה סמוך לזה, יש שני בתי ספר: האחד של החנהע"צ שמכיל אחוז גבוה מאוד של ספרדים, ולידו בי"ס של 'אל המעיין' גזעני שלא מקבל ספרדים.
[מעין זה היה גם בעמנואל, ש"ס פתחה שם בי"ס של 'אל המעיין' לאחר שהפרשה צברה תאוצה. וסירבה לקבל חלק מבנות המגמה הכללית(!) שנשארו כמובן בבית הספר של החנהע"צ, ולאחר מכן האשימו את המגמה החסידית בגזענות על כך שלא רצו ללמוד עמם ביחד.
