הגיהינום שלי בבני ברק

להומניסט

אני מבחין בשני אלמנטים בדבריך, ביקורת נוקבת על החברה בה אתה נמצא, על ערכיה הדיקטוטריים- ביקורת עקרונית.

והאלמנט השני שבו אני מבחין הוא המימד האישי שלך, חוסר יכולתך, שלך, לחיות בחברה כזאת.

רוב משתתפי הפורום, על פי ראות עיני, לא ניסו במיוחד להוכיח לך את החיובי שבערכי החברה שבה אתה חי. הם התייחסו למימד האישי שלך, בשאלה כיצד תוכל להיות מאושר או להגיע למצב נסבל של חיים. אולי חלקם קיוו או מקווים שאגב כך תתייחס באופן חיובי יותר לצד הערכי של החברה החרדית בבני ברק.

אני לא האדם שמציע עצות (יותר נכון בנימה אישית אני חושב שאני צריך עצות יותר מאשר לחלוק אותם :-) )

אבל מה שאני רואה שהן אלמנט הביקורת על ערכי החברה והן אלמנט המקום שלך בה שזורים בה כקשר גורדי ואני שואל, האם אתה מוכרח לקיים את "הקשר הגורדי" הזה, שאכן הביקורת- ביקורת. ואולי תצליח בעתיד בביקורת שלך, אולי לא. אולי תצור משהו חדש, לא יודע.

אך נראה לי שכדאי שתפריד בין הביקורת שלך על החברה והדת לבין חיפוש אושרך. נכון, האושר שלך או החיים שלך מופרים בגלל החברה והדת, אך היא הנותנת, שאולי כדאי שקודם כל תנסה לראות את עצמך ואת רצונותיך במנותק מהם. לראות אלו כיוונים אתה מבקש, ואז לבדוק מה צריך לעשות כדי שהחברה או גורמים מפריעים אחרים לא יעצרו בעדך בלממש אותם במידת האפשר.

אני משער (בזהירות) שהקושי שלך לא מעט נובע מכך, שלמרות שנאתך את החברה שבה אתה חי, היא עדיין מהווה משקל עבורך על חייך (ההורים והאישה למשל) אולי ההסתכלות הזאת תעזור לך לשחרר אותך קודם כל מעריצות המחשבתית של החברה והדת שסובבים אותך.

מיכי
הבה נתאר לעצמנו אדם שגר באיזשהו חור ולמרות שהמקום חור הוא מרגיש בו סבבה.
כעבור זמן מסוים השתלט יצור נאלח על החור וידידנו סבל ממנו קשות. ידידנו הנ"ל החליט לצאת למלחמה בשליט וצפה לתמיכה מחבריו, אולם להפתעתו הם תמכו במושחת בשביל נזיד עדשים.
ידידנו חשב לעזוב את המקום, רק דא עקא שמקום עבודתו שם, חמותו גרה שם ואשתו אינה יכולה לעזוב אותה לעת זקנה ויוקר המחיה בעיר הגדולה גבוה להפליא.
כעת יושב ידידנו בפורום ומתנה את צערו בפני קהלא קדישא הדין, מה נאמר לו, שהוא טרול?

מיכי

אני רואה טעם בדיון,

הגם ייתכן ו"הומוניסט" הוא 'טרול', מי יודע? אולי יש לא מעט שחושבים ומרגישים כמו הומוניסט ומחפשים דרכים להתמודד עם מה שיש.

הפרום יכול להוות הזדמנות להראות מה ניתן לעשות או מה לא במצבם. ולהוות פה להתלבטויתיהם.

עבורם (ואולי גם עבורנו) הדיון שווה את ערכו.

צענע
מיימוני שאל: <הגע בעצמך: איך ראה הרמב"ם את החברה שבה הוא חי?>
ועל זה עניתי את תשובתי.

מ"ס,

כמדומה שהרב מיכי רק ניסה להבהיר שאי אפשר לדרוש מן המציאות שתסתור את עצמה. מדובר במערכות המתנגשות מעצם הגדרתן. לכן אימוץ מעשי של השתיים אינו אפשרי. רק אחרי שלשואל יהיה הדבר ברור לגמרי, יוכל להחליט על צעדיו הבאים.


(נכתב לפני תשובת ר"מ עצמו, כמובן) תוקן על ידי - ספרן - 28/06/2010 13:42:12

_________________

מיכי

מיכי
לפעמים לא נותר אלא לילל.
כנראה שהמציאות לא תמיד כפופה לחוק הסתירה.