היתכן שאסור לצום בזמננו?

אהרן,

רוצים לחשוב כשלומדים דף גמרא. זו הבעיה, שלומדים דף גמרא בלי לחשוב.

אנו חוקרים מהי ההלכה לא חלילה לעקור גופי הלכות.

כשיבנה בית המקדש ויותר החדש אחרי הקרבת העומר ולא יהיה יום הינף כולו אסור כגזירת רבן יוחנן בן זכאי, ודאי תזדעק ותאמר שיש כאלו שעוקרים גופי הלכות שיום הינף כולו אסור. כנגד טענות אלו תקן ריב"ז מה שתיקן, אבל לא בטוח שזה יעזור משום שתקנתו גופא תהפך לגופי תורה וימאנו בדין היתר העומר.

אז אני מציע שתשתה כוס מים קרים, תפתח את הגמ' בר"ה ואת המפרשים, תעיין בסוגיא ואז תביע את דעתך ונדון בה בכובד ראש.

תודה

הפרוש

וצריך עיון,

אני מבין שאתה מפרש יש שלום ואין שלום כפשוטו ולא כהסברי הראשונים. ר"ח - בית המקדש. רש"י - יד האומות אינה תקיפה. רמב"ם - ימות המשיח.

אם כן, בין מלחמה למלחמה הוא שלום. כמה שנים אתה רוצה שתעבור בין מלחמה למלחמה כדי שייחשב שלום? וכמו שקדמו חכמי הפורום, מצבנו כיום הן לפי הגדרות רש"י והרמב"ם וחושבני שגם לפי הגדרתך שלך, במידה וכך אתה סבור, היום הוא שלום לא פחות ואף יותר ממרבית ימי בית שני וודאי מחורבנו ועד חבור המשנה על ידי רבי ותקופת אמירתו של רב פפא. למרות המלחמות, השלום הפיזי והבטחון האישי בו חיים היום יהודים בכל רחבי העולם ובארץ הוא מהטובים בהיסטוריה. כך בראייתי לפחות.

הפרוש.

(כן, קמתי מוקדם כדי לאכול לפני כניסת הצום)

נראה אולי להסביר בדעת רבינו חננאל ורש"י וכן הוא בתוס' ששלום האמור הוא שלום בין הקב"ה לישראל, השלום הזה מתבטא בהשראת השכינה במקומה, לשכנו תדרשו. וממילא היום שאין השכינה שורה במקומה עדיין אין אלו ימים טובים.

וביסוד מח' הרמב"ם עם הראשונים נראה לבאר:

כיוון שהרמב"ם למד את הפסוק לששון ולשמחה כדין י"ט כמבואר סוף הל' תעניות, ובבית שני לא נהגו בהם ימים טובים, ע"כ שימי בית שני היו בגדר רצו מתענין רצו אין מתענין כמבואר בפיהמ"ש בר"ה. ורק לעתיד לבוא ינהגו בהם ימים טובים ממש.

לרש"י - כיוון שלמד שששון ושמחה היו בימי בית שני ביאר שששון ושמחה הכוונה לאיסור הספד ותענית.

כמו כן, בגמ' שאלו, מדוע שונה תשעה באב משאר התעניות שעליו שלחו שלוחים ובתמוז וטבת לא שלחו, ותירצו שהוכפלו בו צרות. והקשו תוס' הרי גם בי"ז בתמוז הוכפלו צרות (ובתרוויהו חמשה דברים קרו כמבואר ברמב"ם ריש פ"ה מתעניות). ותירצו תוס' דהרבה צרות לא מקרי הוכפלו אבל צרה שחזרה פעמיים היינו החורבן חשיב הוכפלו (בתי' שני שלהם).
והנה לפי תוס' המדובר במשנה הוא לאחר החורבן וכשיטת רש"י ועל זה תירצו שבזה"ז הוא רשות. אבל לפי הרמב"ם המשנה מדברת על זמן בית שני וא"כ בי"ז בתמוז לא הוכפלו צרות הקשורות לחורבן, דהא להרמב"ם בבית ראשון הובקעה העיר בתשעה בתמוז ולא כמו שכ' תוס' בשם הירושלמי (שהנביא כתב טעות לפי טעות האנשים בזמן ההוא!!!!) ורק בטל התמיד בבית ראשון בי"ז בתמוז כמבואר בפ"ה מתעניות שם. והא שנשתברו הלוחות הוא לא קשור ישירות לחורבן הבית. אבל לפי תי' שני בתוס' הנ"ל קשה הא הוכפלה בו אותה צרה.
ונראה דלכן תי' תוס' ב' תירוצים האחד שחורבן הבית קשה טפי וזה לפי הירושלמי, והשני לפי הבבלי שבי"ז בתמוז אכן לא הוכפלה שום צרה.

מ"מ דברי התוס' בשם הירושלמי קשים עד מאוד. האם יש למשהו הסבר טוב על זה???

הפרוש