הסיפור הבא מתפרסם בעיתונות בימים אלו. זה סיפור עצוב, ואני מביא אותו כאן לא לשם עצמו (אם
כי יש מה לדון מבחינה אתית) אלא בתור משל.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/125/673.html
הבן שנהרג הוגדר עריק, הוריו עתרו נגד צה"ל
בעתירה לבג"ץ דורשים הורים מבאר שבע להורות לצבא להכיר בבנם, שנהרג בתאונת אופנוע ביום
שישי, כחלל צה"ל ולקבור אותו בחלקה צבאית
כתבי nrg מעריב | 28/6/2010
13:20
הוריו של יאיר ששון, חייל צה"ל בן 19 מבאר שבע שנהרג בתאונת אופנוע ביום שישי האחרון, עתרו
היום (ב') לבג"ץ בדרישה להורות לצבא להכיר בבנם כחלל צה"ל ולהביאו לקבורה בחלקה צבאית.
זאת, לאחר שצה"ל הודיע להם שבנם מוגדר כעריק ולכן אינו נחשב לחלל צה"ל.
עו"ד ציפורי פנה אתמול לראש אכ"א האלוף אבי זמיר בבקשה לקבור את החייל בקבורה צבאית
ואמר כי "חייל אינו מפסיק להיות חייל לכל דבר ועניין, גם בעת שהוא נעדר מהשירות".
האב יעקב ששון אמר אמש: "אני רוצה שהבן שלי ייקבר בחלקה הצבאית ואני רוצה שהוא יועלה
בדרגה. שהצבא ישלם עד התגמול האחרון, לא אוותר על כלום". לדבריו, "בצה"ל הודיעו לי שהבן
שלי בסטטוס של עריק ולכן אינו נחשב לחלל צה"ל. אני לא מקבל זאת ולא ניתן לקבור אותו
בקבורה אזרחית".
מאז התאונה הקטלנית נמצאת גופתו של יאיר ששון בחדר הקירור של בית החולים סורוקה
והמחלוקת מול הצבא גרמה לסערת רוחו במשפחתו. שתי אחיותיו המשרתות בצה"ל שבו הביתה
ולדברי אביהן, הן רוצות לעזוב את הצבא בגלל הפרשה.
"אני משכנע אותן להישאר בצבא, אבל אמשיך במאבק שלי", אמר יעקב ששון.
"במקום שיישלחו פסיכולוג למשפחה המרוסקת, מתווכחים איתנו על פרוצדורות". ששון אף מאיים
לקבור את בנו בחצר ביתו שבשכונה ג' בבאר שבע.
הבוקר קיבלה המשפחה את תשובת צה"ל לפנייתה. במכתב שנשלח מלשכת ראש אכ"א האלוף
אבי זמיר נכתב: "הזכאות לקבורה צבאית ניתנת למי שנפל חלל במהלך שירותו, בין במהלך
פעילות צבאית ובין במהלך חופשה. חייל שנעדר ללא רשות מיחידתו, הוציא עצמו מכלל אוכלוסיית
החיילים הזכאית לקבורה צבאית. כעולה מנתונים המצויים ברשותנו, יאיר ששון ז"ל נעדר מהשירות
שלא ברשות החל מיום 30/5/2010. בתקופה זו לא שירת יאיר ז"ל בפועל בצה"ל".
***
ההורים השכולים יעקב ושמחה ששון הגישו עתירה, באמצעות עורך דין שלמה ציפורי, נגד שר
הביטחון וראש אגף כוח אדם בצה"ל בה הם מבקשים להורות להביא את בנם לקבורה צבאית
וקובלים כי החלטת צה"ל מפלה לרעה את בנם מול חיילים אחרים, שנקברו בבית עלמין צבאי,
למרות שנעדרו מיחידתם שלא ברשות ואף בנסיבות חמורות יותר.
בעתירה שהוגשה לבג"ץ טוען עו"ד ציפורי בשם המשפחה כי עד לפני ארבע שנים פקודות מטכ"ל
קבעו כי עריק נקבע לפי 45 ימי היעדרות משירות, ואילו כיום מספר הימים הופחת ל-14 באופן לא
מידתי. "יאיר ששון הינו חייל צה"ל ומשפחתו מבקשת לחלוק לו את הכבוד האחרון בקבורה צבאית".
***
קשה להתעלם מהסיפור האישי הכאוב, ולכן גם הבאתי את ההשלכות על המשפחה כפי שדווחו, אבל אני מעוניין לעסוק בניתוח המשפטי, האתי וההלכתי (והמטא-הלכתי)
שאלתי היא: עד מתי אדם שחרג מן המסגרת נחשב כמשתייך אליה ומתי כבר לא.
בצה"ל יש תשובות מוגדרות בפקודות הצבא. איני יודע מי אחראי עליהן ולפי מה הן נקבעות. הן גם
עשויות להשתנות, ויוצרות סתירה בין מה שהיה קודם לאחר כך. (אולי יש כאן גם "צורך שעה"? כגון
לאיים על עריקים). אך, כפי שנראה, יש גם מערכת על שבשמה ניתן לבקר את המערכת הצבאית
הסגורה. זו מעין סתירה בין מערכת משפטית לבין התחשבות יותר מוסרית, אם נקרא לה כך.
הנפקא מינה הוא לענין קבורה.
אבל לא רק. עריק אולי אינו זכאי לקבורה, אבל המשטרה הצבאית תרדוף אחריו ואם ייפול בידיהם, יישלח לכלא הצבאי.
אם ננסה להעתיק את המבנה הזה לתוך ההלכה, עולות השאלות הבאות:
מתי עבריין נכלל "בפנים" ומתי בחוץ?
האם זה תלוי פרשנות או נתון כהלכה למשה מסיני?
מה
הנפקא מינות ביחס לעבריינים?
השאלות מצטברות והן רבות ומתחומים שונים. אולם זה נראה נושא מעניין וחשוב.
אני מציין כמה נקודות.
א. בימי הגאונים היתה מחלוקת לגבי מי שהמיר את דתו ויש לו אח אחד שמת. האם אלמנתו חייבת
בייבום או כפי שמסתבר יותר בחליצה. הגאונים ביקשו לפטור אותה. למסקנה, היא עדיין חייבת
למרות שהאח לא ירצה אולי לטרוח בזה.
ב. מה דינו של שפינוזה?
ג. על מי אומרים שר"י?
ד. איפה קוברים את העבריינים ומדוע?
מה ניתן ללמוד על ההלכה ועל המטא-הלכה שמשתקפת בהלכות אלו?
תוקן על ידי מיימוני ב- 28/06/2010 14:05:15
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>