[ נתקבל מהניק "גרעינוב" ]
שיח שופטים
השופט דה רוטשילד הניח את השפופרת בלב כבד. הוא ידע כבר שהשיחה הזאת בוא תבוא, והוא ידע שאינו יכול להמנע ממנה. הוא השתוחח אינסטנקטיבית, כאילו השופט גלאנצר, נשיא בית המשפט לשעבר, כבר יושב מולו, נועץ בו עינים מצמיתות ומצליף בו בשבט לשונו.
גלאנצר אכן הגיע מהר, מתנשם קימעא מחמת הדחיפות ומשא הדברים אשר בקרבו. לא שעה לגינוני נימוסים והתנפל ישירות:
"ירדת מדעתך?! אתה מבין מה עשית כאן?! מדוע – בשם אלוקים – לא שאלת, לא התייעצת לפני שאתה מוביל מהלך כזה!!"
תבין... ניסה רוטשילד לומר, אך קולו גווע מיד לנוכח המבט המצמית. גלאנצר לא בא לשמוע, הוא בא להשמיע:
במשך שנים אנו מובילים, ובהצלחה, את הקו שלנו. הצלחנו להרוג את רגש החירות אצל חלקים גדולים מן העם, הפכנו את הממשלה לדחליל, הכנסת – עפר לרגלינו, אנו מחוקקים חוקים ומבטלים חוקים כרצוננו, אף אחד לא מעיז לומר לנו 'מה תעשו'. הכל בנוי על התפיסה שאנו הריבון, אנו השליט ואין להפר את רצוננו. כל זה מפעל חיים שלי, שלי. אני בניתי זאת בעשר אצבעות, ועכשיו אתה בא – אידיוט שכמותך – ותוקע סיכה בכל הבלון הזה? עשרות אברכים קמו ואמרו 'לא!' לבג"ץ, וציבור של מאות אלפי איש עומד מאחוריהם ומריע להם.
אפילו בציבור הכללי, שעדיין מאמין בקדושת הבג"ץ, נשמעים קולות רבים שלא היה נכון להשליך אותם לכלא, שהתנהגת כמו פיל בחנות חרסינה. הפרקליטות מבקשת לוותר להם, כך גם שר החינוך, לשרותי הרווחה יש פתאום מה לומר. ובכלל – התרגז גלאנצר יותר ויותר – נגיד שהחלטת להכנס לעסק, היית חייב לנעוץ בהם שיניים. אבל איך יכולת לקחת קלף מנצח כל כך, גזענות, ולמסמס אותו בצורה כזאת. הרי מי שמאשימים אותו בגזענות מת כמעט מיד מפחד, זה הקייס הכי חזק. ואתה הצלחת לגרום לכך שאפילו בצד שלנו כבר מטילים בזה ספק.
בן דרור ימיני כותב בכל לשון שהגזענות לא נמצאת שם, היא נמצאת דווקא אצלנו. אפילו בן כספית – שאוהב אותם כמוני וכמוך – כותב במעריב שהתנהגת שלא בחכמה, שזו מלחמה אבודה. אפילו הוא מתחיל לפקפק אם היתה כאן באמת גזענות. וגם גדעון לוי היה צריך כמובן לצרף את קולו למקהלה הזאת. אתה קולט מה עשית כאן? אתה מבין בכלל מה קרה?"
- "אבל מה יכולתי לעשות" רוטשילד כמעט בכה, "הם ציפצפו על בג"ץ ולא הסכימו לקיים את פסק הדין".
- ומי ביקש מידך פסק דין כזה? אתה לא יודע את הכלל הפשוט שהחכם לא נכנס לבוץ שלא יוצאים ממנו? היית חייב דווקא לשלוח אותם לשבועיים האחרונים של סוף השנה? הרי במשך שנים פיתחנו באופן גאוני את משיכת פסקי הדין. מה שאנו לא רוצים, אנו יודעים לדחות ולדחות ולדחות. הנה, את הבג"ץ של אורנן יקותיאלי משכנו עשר שנים עד שהגיע הזמן המתאים להרגשתנו, ואתה לא יכול לחכות שבועיים? אם היו חסרים לך תירוצים יכולת להתקשר אלי...
אני אומַר לך מה: היית חייב כמובן לנצח, להראות לשיכנזים האלו את הדרך. לא יכולת להתאפק. אבל בשביל זה חינכנו אותך כל השנים? שברגע האמת תתפרץ כמו החתול של רבי יהונתן אייבשיץ שראה עכבר? - - -
- "איזה חתול?" לא הבין רוטשילד.
- לא משנה, עזוב. תאמין לי, כשהכנסתי אותך פנימה הזהירו אותי הרבה אנשים, שמענו על האופי שלך. אבל חשבתי שניתן לך הזדמנות, זה מה שאתה מחזיר לנו על כך? הרי בלעדינו היית עד היום עסקן בדרג ג' בעיירת פיתוח.
גלאנצר התרתח והלך מרגע לרגע:
מהרגע הראשון שיחקת לידים של הילד הזה, ללום. מכל בתי הספר והסמינרים בארץ הוא היה חייב למצוא את המקום שבו טענה זו הכי פחות צודקת. אבל נניח לזה, באמת לא משנה מי צודק, זה אף פעם לא ענין אותנו. אבל מדוע, למען השם, היית צריך לדחוף ברגע האחרון את ענין הדת והחוק, למה, למההההה?!
אתה קורא עיתונים? אתה מאזין לתקשורת? הרי שיחקת לידים שלהם כמו אידיוט מושלם. הם לא חיכו רגע והפכו זאת מיד להתקפה נגד הדת. אתה חושב שחסידי סלונים היו מצליחים לגרור אחריהם את כל מנהיגי החרדים בלי זה? לא - באל"ף רבתי, לא! עד אותו רגע הם לא דיברו בקול אחד. אבל ברגע שהפכת זאת למתקפה נגד הדת, ועוד הלכת בכסילותך והשלכת אותם לכלא, לא נשארה שם לאף אחד ברירה. אפילו הרב עובדיה יוסף הוציא הודעה נגד פניה לערכאות.
אני כל הזמן פוחד מה יקרה ביום שהממשלה והעם יתפסו שאפשר לצפצף עלינו, ביום שמישהו יעמוד ויצביע על הנזק שאנו גורמים למדינה, ואז כולם יתנפלו עלינו. הרי אין לנו צבא, כל כוחנו הוא באחיזת העינים שלנו. וזה דבר רגיש ומסוכן, אנו הולכים על חבל דק מאוד!
הרי יום קודם לכן היתה החלטת בג"ץ על ביטול הבטחת הכנסה לחרדים. אתה יודע מה הצחיק אותי יותר מכל? אותם פרשנים שהתראיינו והסבירו בהתלהבות כמה כסף חסך בג"ץ למדינה. חסך כסף? המוסד הזה ביזבז למדינה כסף יותר ממה שלקחו החרדים ויקחו אי פעם. זוכר את פרשת בתי הכלא הפרטיים? קראת פעם כמה עלו למדינה הגחמות שלנו בענין גדר ההפרדה? עשרות ומאות מליארדים. ואני כל הזמן פוחד, פוחד מהיום שהעם הזה יתפכח ויביט סביבו, הרי יבלעו אותנו חיים! וכאן אתה בא ובמו ידיך מכניס אותנו לבוץ מיותר לגמרי. גורם לציבור שלם לומר 'אני מצפצף על בג"ץ', למי זה חסר? למי?!
במשך שנים אני מנווט את הענין בתבונה, בערמומיות, בנחישות. פיתחתי בגאונות את אומנות משיכת החבל עד הקצה בלי לקרוע אותו, ופתאום אתה מתפרץ לשם עם המזג חמום המוח שלך, עם קצף על השפתיים, והורס והורס. אַח! זו היתה טעות, טעות.
- "מה טעות" שאל רוטשילד בלב כבד "שהכנסתם אותי?"
- "על זה אני לא מדבר, הטעות היתה שעזבתי, הייתי צריך להשאר. אני רואה שאי אפשר לסמוך על השופטת פינקל, פָארְט אַ וַויְבּ. אצלי לא היה קורה כדבר הזה, בחיים לא הייתי נותן לך להכנס להרכב במשפט כזה, ותאמין לי. לא צריך הרבה חכמה כדי להבין זאת".
פוֹרְט אַ מה? לא הבין רוטשילד, זו נראית לו איזו קללה באידיש, אבל הוא לא העיז לשאול, רק חסר לו להראות עוד משהו שהוא לא מבין.
"תגיד לי" שינה גלאנצר פתאום את הנושא בחדות: מה זה "הגה"ק ציס"ע"?
- מה?
- כתבתם בסוף פסק הדין ביום רביעי "הגה"ק ציס"ע אדמו"ר בעל נתיבות שלום", אולי תוכל להסביר לי מה פשר ראשי התיבות האלו? שאל גלאנצר כמיתמם.
רוטשילד התפתל, לחייו בערו: "האמת שאני לא יודע בדיוק, העתקנו את זה מנוסח העתירה של 'נוער כהלכה', השופט ירוחם מגיש אמר שזה ירגיז אותם כהוגן..."
הוא הרים את עיניו לרגע והסתכל בגלאנצר, אך חזר והשפילן מיד. הבעת הבוז והרחמים היתה כה חזקה ודורסנית, הוא לא יכל לעמוד בכך.
גלאנצר גם הוא הביט באיש היושב מולו, מכווץ ומושפל, סמל של מסכנות מעורר חמלה. רחמיו התעוררו.
"תבין, רוטשילד" אמר בקול רך. יותר משאני כועס אני פוחד, אין לך מושג כמה אני חושב רחוק ובגדול. המדינה הזאת היא רק נקודת ההתחלה, היא המעבדה שביצענו בה את הנסיון. אני וחברי הפרופסורים מהארווד ומאוניברסיטת ייל הגענו כבר מזמן לתובנה שהשיטה הדמוקרטית פשטה את הרגל. אי אפשר שההמון הנבער יקבע מי יהיו המנהיגים, וכל הפוטוגני יותר נבחר יותר. אי אפשר שכל ארבע שנים, במקרה הטוב, מתהפך הכל וצריכים להתחיל מהתחלה, ואי אפשר עם העובדה שהממשלה והשרים עסוקים כל הזמן בלשרוד ולהבחר שוב. באמת שאי אפשר לעבוד כך.
אז מה עושים? שלטון נוסח היטלר וסטאלין כבר לא עובד היום, רק אצל הערבים. וגם אם כן – הם הורגים אנשים מהסוג שלנו. כאן נכנס הרעיון שלי לתמונה: הכנסתי את שיטת 'הכל שפיט', והצלחתי – בעצמי לא האמנתי – לגנוב את השלטון, לאט לאט, אבל בטוח. בהבל פינו אנו משפילים גאים ומגביהים שפלים, מבטלים חוקים ומחוקקים חוקים. השלטון האמיתי בידינו. אם תסתכל על השינוי שחל כאן מאז שהתמנתי ליועץ משפטי – לא תאמין, אני בעצמי לא מאמין. היה כאן צירוף של מזל, הגאונות והנחישות שלי, יחד עם הכסילות של הכנסת, חוסר האונים של הממשלה. ובנוסף לזה התקשורת הנלהבת לעזור.
החברים שלי מכל העולם לא גומרים להחמיא לי, הם מעריצים אותי, וגם הם עובדים בכיוון. אמנם אף אחד לא הצליח להגיע בינתיים למה שהגענו פה. למרות שהגויים טיפשים יותר, אין להם מנגנון הרס עצמי כמו שיש כאן. אבל עובדים על זה בכל העולם, וזה הולך ומתקדם. בית הדין הבינלאומי צובר תאוצה, ואני כבר רואה לנגד עיני את היום שבו ישלטו בתי המשפט בכל העולם המערבי, הנשיאים והממשלות יהיו רק מריונטות.
נכון, יהיו קרבנות בדרך. המדינה כאן תקרוס, וחבל לי עליה, אבל אנו נהיה אז כבר בחו"ל. ליבי על האזרחים שישארו כשהערבים יעלו כאן לשלטון, אבל איך אמר חיים ויצמן בזמנו על היהודים באירופה? הם אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי.
וכשהיום הגדול יגיע - אני אהיה הנביא בעל החזון שהגה וסלל את הדרך לכל זה, אני אהיה הכהן הגדול של מערכת המשפט הנאורה. אתה קולט את זה? אני לא יכול לישון בלילות מרוב התרגשות ומתח. ולכן, תבין, אני גם לא יכול להרשות בשום אופן שאת כל זה יהרוס איזה חמום מוח, איזה ג'ינ...
גלאנצר תפס את עצמו ובלם את פיו, אבל זה היה כבר מאוחר; רוטשילד, כאותו מתאגרף שכבר שוכב על הקרשים בהכרה מעורפלת ומזהה פתאום את הזדמנות חייו, זינק מכסאו והתקרב אל גלאנצר באופן מאיים, פניו כמעט נוגעים בפניו.
"מה אמרת?" סינן "מי יהרוס?"
גלאנצר נרתע אינסטנקטיבית: "לא אמרתי כלום, סתם, שום דבר".
אבל רוטשילד לא חשב להרפות לרגע:
"אני יודע מה אמרת" צרח "אמרת ג'ינג'י, חת'כת גזען שכמוך. כבר קודם חשדתי בך כשאמרת את הקללה הזאת באידיש. מה נראה לך, אני לא מספיק טוב בשביל לבן שער כמוך? לא מתאים לך ג'ינג'י? אני עוד אראה לך מה זה. תתבייש לך! אני אצא עם זה לתקשורת, אני ארדוף אותך עד חרמה, אני אאשים אותך בבזיון בית המשפט, אני..."
"אתה צודק" אמר גלאנצר בעצב, "באמת צריך להאשים אותי בבזיון בית המשפט, על כך שאפשרתי להכניס אותך".