(השתדלתי לקצר אך מטבע הדברים יצא קצת ארוך - פתחתי אשכול המשך לנוחות הדיון - האשכול המקורי)
רשעותם של הנאצים אינה צריכה הגדרה פילוסופית, ופשע להגדיר אותה במונחים. הנאצים היו מפלצות וחיות אדם.
אם תקיימו "דיון" על מוסריות מחנות ההשמדה, תקהו את כל העוקץ המרושע של הרייך השלישי.
הצורך ב"דיון" הוא בכדי לא לגלוש לרגשנות או רכילות. אך אתם הופכים זאת לאובססיה שמנתקת אתכם מהזירה האנושית.
אני חתמתי את דברי בצורה ברורה ביותר, ואיני יודע מדוע אתם מתעלמים מכך.
האם אין לאדם שהאמונה לא תפסה בו מקום בחברה הדתית ? אם התשובה היא כן, הרי שהדת היא יצירת רשע פשיסטית, ומכבסת מילים "אינטלקטואלית" לא תטשטש זאת.
ואני אנמק ואסביר את עמדתי המובנת מאילה !
אתם אוהבים לקרוא עצמכם "אנוסי התבונה". אך דעתכם כפי שהיא משתקפת מהאשכול היא, שאין דבר כזה אנוס תבונה. כי התבונה הדתית כפויה כמו כל ערך אחר בעולם. שמעתם פעם אדם המתלונן על "אנוסי לא לרצוח" ?!
אבין אתכם רק בגישה פוסט מודרנית וברלטיביזם אקזיסטנציאלי בכדי "להכיל" גם גישה כזאת (שהדת מובנת מאליה) כגישה לגיטימית. ובהגדרה קונקרטית "פנאטיות".
מזווית שונה של הפרדוקסאליות בה אתם חיים, היא בדברכם על "בירור האמת". שוב צמד המילים האלה מתנגשות עם המציאות, אם בירור, איך אמת ? ואם אמת, למה בירור ? וזאת מבלי לנחות למשמעותם של אקסיומות ערכיות בחברה. (כמו, האם חכם הוא יותר ערכי)
מאותה זווית לגבי החזרה בתשובה, הערתי לעיל, שלפי שיטתכם הדבר מיותר לחלוטין, כי האמת זועקת מעצמה, ואין אלא לכפות מצוות וחוקים. ולא זכיתי למענה כלל.
הנכם חושבים שיש צורך "בחזרה לערכים" בכדי להסביר מדוע אין לרצוח ? לעולם לא תנמקו את אי הלגיטימציה לרצח. ולא שרצח היא אקסיומה ללא סיבה, אלא שסיבתה מוגדרת ועומדת כל הזמן. בניגוד לדת שצריכה "שטח אפור" בכדי להכיל את רעיונותיה. (והשטח האפור הזה הוא גם העילה להגדרה "אנוסי התבונה")
כלומר מעצם רצונכם להתנער מ"הפנאטיות", אתם חייבים לקבל עוגן רציונלי עליו אתם רוצים לבנות אידיאה דתית.
הערכים החילוניים אזרחיים, אינם צריכים אפולוגטיקה ובירור האמת. אלא הם עומדים בתוקפם מאז שהאדם עמד על דעתו (ותודעתו, שיכולה להשתנות כמו היחס לנשים ועוד)
מזווית אזרחית וערכית, זכותו (וחובתו) של האינדיבידואל לדרוש נורמות שפויות מהחברה בה הוא חי.
חברה אשר תחייב (מכורח לגיטימציה חברתית) את כל הנולדים והחיים בתוכה לאכול פיסטוק מבוקר עד ליל ללא הפסקה כשהם יושבים על קוצים מלובנים, היא חברה לא מוסרית ומרושעת. בלתי אפשרי להתחבא מאחורי סיסמת "זה הנורמה", זה סדום סדיסטי ! (מה הבעיה ? לך מפה..... ולא תמיד יש לאן )
לעיל באשכול הבאתי דוגמה שגם ממנה אתם מתעלמים. הרעיון הבסיסי בדברים שהבאתי, לדוגמה, בעבר העולם נע בין עבודה זרה לעבודת ה'. הפערים המוקצנים האלה אינם מובנים לנו, אך זאת הייתה התודעה האנושית בזמנו, וכנראה שהערכים האובייקטיבים והנכונים היו אלה הדתיים ואנשים שהיו אובייקטיביים ראו וחשו בזאת. גם ביחס לספקנות הם חשו בהשגחה אלוקית או משהו מעין זה.
היום ההתגוששות בין הרע והטוב, בין הרוע המוחלט לטוב והטהור הנאצל אינו דיכוטומי כל כך (בעיני), וספק לי אם בכלל יש קנה מידה אובייקטיבי למדוד את זה. תעיד כאלף עדים החלת הגדרת תינוקות שנשבו על כלל האוכלוסייה שאינן עולות ממש בקנה אחד עם המושג המקורי.
גם כאן בפורום הבאתם דוגמה של אנוס דעות מוטעות. ואם יש אונס בדעות מוטעות. איך אתם רואים בערכים הדתיים ערכים המובנים מאליהן ? זהו כשל מוסרי של היושר האינטלקטואלי. ובד בבד סתירות לוגיות רבות מעצם הגדרת האמונה, והרצון לבירור האמת.
הביאו לעיל הרמב"ם על ולא תתורו אחרי מחשבות כפירה. אך האם התודעה האנושית לא השתנתה ביחס לכך שאין האדם בא "לכפור" בדבר המובן לו מאיליו ?!!! החילוני אינו בא "לקעקע" את האמת הדתית הברורה. הדת היא זו היא המוציאה ממנו ועליה הראיה. כנראה שדורו של הרמב"ם חי באטמוספרה אחרת בה אנו חיים. (אובייקטיבית או סובייקטיבית-פנאטית) לדעתי זאת תהיה עמדת אדם שהיושר האינטלקטואלי נר לרגליו.
אכן, יתכן שבלי הרע לא היה טוב, (או שהרע הוא העדר) ויצר הרע הוא בסיס הבחירה החופשית והגמול. ולכן יש זה לעומת זה. (משום נהמא דכיסופא) אך בהכרח שהרוע יוכר כרוע. אחרת התורה וחוקיה כזביחת ילדים למולך לרצות אלים זועמים. ולדעתי חל היפוך ביחס של אמונה וכפירה. וישנם כופרים ברציונליות והומאניות, לעמות מאמינים חילונים.
אשמת ההיפוך היא אולי תודעתית קוסמית ומיסטית, או פכחון רציונלי למול פנאטיות.
ניסיתי בין דברי לתת פתרונות ערכים פרקטיים ותיאולוגים לסבך.
ברמה פרקטית, האם החברה אינה מציבה רף מרושע ? אולי יש לשנות (לא להוריד !) את הרף, וליצור חיץ בין חובות האדם לזכויותיו.
ברמה תיאולוגית ראינו שגם הגישה ה"אורתודוקסית" עברה ליברליזציה הכרחית מכורח שינוים תודעתיים. ונדמה שתורה הניתנת לבני אדם אמורה להתאים עצמה לתודעה אנושית משתנית. אלא אם כן תראו בתורה ערכים כפויים ובלתי מובנים בעולם בו הרוע והטוב דטרמיניסטיים. והתודעה האנושית אינה משחקת תפקיד.
ברמה ערכית, יש לשקלל האם הציווי ה"דתי" עולה בקנה מידה סביר ביחס למה שאנו תופסים כערכים אנושיים, ונדמה לי שכל אחד יראה בהומאניות (הכולל בתוכה צדק חברתי) ערך בסיסי ביותר.
ולעולם המעשה, האם אין זו גישה בריאה ונכונה יותר ליצור חברה בה החובות הדתיות הינן חובתו האינדיבידואלית של האדם. חברה בה האדם נמדד בחובותיו ולא זכויותיו.
והחוקים (לאווים) גם הדתיים שבהם, שלכאורה אינן כפויות על תודעת האדם מעצם טבעו, אלא באות כהשלמת הכנסה, הן אולי כן יהיו כפויות שכן הן אינן באות בדרישות לאדם. והאדם רוצה להתערטל מהם עליו הראיה והנימוק.
ואפשר להקצין (הכל יחסי, שלא יזרקו עלי אבנים) עוד יותר, ולראות בעולם כפי שהוא נתפס היום, (דה פקטו ואפי' דה יורו) עולם בו הדתיות על מכלול חוקיה - אם תרצה לעמוד בסטנדרטים של יושר אינטלקטואלי – היא אופציה (גם אמתית בעינה) ותו לא. בעבר כנראה האדם האינדיבדואל לא היה קיים. והתודעה הייתה קולקטיבית.
והשאלה המהותית ביותר בעיני. האם אתם עם יד על לבכם, וכנות בפיכם יכולים לומר ביושר אינטלקטואלי שאמיתות התורה שבכתב ובע"פ ומכלל חוקיה כפויה על האדם ?
המעניין יהיה ביחס לזוהר והקבלה שחלק מהם רואים את זה כהמצאה. וחלק אחר רואה בכך תודעה כפויה שמי שאינו מאמין בה הוא כופר. (והעיקר שהכול בחסות יושר אינטלקטואלי.. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק)
(וסיכום דיון לאלה הצריכים "דיון" קדוש)
1. האם כפיית ערכים שאינם מובנים מאליהם - שגויה ?
2. האם כפיית ערכים אקטיביים של קום ועשה - שגויה ?
3. האם כפיית רף נורמות גבוה בחברה - שגויה ?
4.האם דרישה אבסולוטית ל"אמונה" סותרת עצמה - שגויה ?
5. האם ניתן להסיק מכך מסקנות דתיות ערכיות וחברתיות ?
לדעתי הדיון הוא ב"ליבה" וככזה הוא רב מימדי ומעבר לחמשת השאלות אותן הצגתי. אך אתם תחליטו.
תוקן על ידי הומניסט ב- 30/06/2010 01:13:22