| נשלח ב-4/7/2010 00:43 |
 |
| |
פרי החג - על מגבלות הביטוי בשפת המקרא
מדי שנה בפרשת פנחס אני תוהה על הצורך לחזור על כל רשימת הקרבנות עבור כל יום מימי החג , כאשר השינוי היחיד הוא בכך שמספר הפרים פוחת והולך , בכל יום פרה אחת פחות מהיום הקודם. השנה עלתה בלבי המחשבה שאולי פשוט אין דרך לבטא בשפת המקרא את ההוראה הזאת של לפחות פרה אחת בכל יום ? הרי יש כמה דרגות של הפשטה בהוראה רקורסיבית כזאת ואולי אין היא ניתנת לביטוי , שהרי הביטוי המקראי הוא תמיד מוחשי?
חשבתי שיהיה זה משעשע ומלמד להציב זאת כאתגר לחכמי הפורום , לנסות לנסח בלשון המקרא הוראה רקורסיבית של מספר הפרים שיש להקריב בימי החג, כלומר משהו בסגנון : ביום הראשון תקריבו כך וכך פרים כך וכך אילים כך וכך כבשים וכו' , בכל יום אחר מימי החג עד ליום השמיני תקריבו אותו מספר כבשים ואילים ובכל יום פר אחד פחות מהיום שקדם לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 01:17 |
|
| |
ומה עם קרבנות הנשיאים לחנוכת המשכן? אני לא חושב שהבעיה היא היעדר אמצעי ביטוי. גם אם אין אמצעי כזה, הקב"ה שהמציא את לשון הקודש וכתב בה את התורה, היה יכול להוסיף לה עוד כמה מילים נחוצות. שאלה טובה היא מה זה בא ללמד? איני יודע.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 01:25 |
|
| |
יש מלא חז"לים בעניין הנשיאים ובעניין הזה, למה כתבו באריכות דברים,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 01:56 |
|
| |
הידעיה
עד כמה שאני זוכר, בתלמוד כתוב שסוכות יש בו הלל שלם. בגלל שכל יום היו קורבונותיו שונים והוא כמו רגל חדש.
אם כך יש תשובה לשאלתך.
בקרבנות הנשיאים, כיון שכל יום מיחד נשיא ושבט, ראוי לתת לכל אחד יחודיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 02:12 |
|
| |
ידע י-ה בדרשי,
שאלתך דומה לפרדוקס הביצה והתרנגולת. מה קדם לשון הקודש או הספרים שנכתבו בה - מה יצר את מה.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 07:11 |
|
| |
[ייתכן שאין מדובר בהכרח לשוני אלא בבחירה סגנונית. ידוע שספרות עממית, למשל, כזו שנמסרה בע"פ מדור לדור, עמוסה בחזרות (מה שאינו מקובל כ"כ בספרות כתובה), וזה נשאר - ברמה מסויימת - גם כשעברה אל הכתב.]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 07:28 |
|
| |
צע את הרעיון הזה היה ניתן לכתוב בתורה בפירוש בצורה הרבה יותר חסכונית, וגם לרומזו בצורה יותר חסכונית. אין יחס בין המון הלכות הנלמדות משברי מילים לבין ההשקעה הגדולה כאן. ולמה לא עשו טבלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 08:20 |
|
| |
ומה עם מעשה המשכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 08:37 |
|
| |
ועוד רבים, מנייני השבטים, סדר המחנות, שלל מדין ועוד ועוד
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 11:45 |
|
| |
הבולט ביותר מעשי השידוכין של אבינו יצחק- בפר' חיי שרה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 11:49 |
|
| |
רבותי, אני יודע שיש עוד דוגמאות רבות לחזרה . לא טענתי שאין אפשרות לבטא את ההוראה בשפת המקרא , רק העליתי זאת כשאלה. ובינתיים האתגר בעינו עומד לנסות לכתוב את ההוראה בשפה מקראית.
משהו בסגנון "וגרעת פר אחד ליום פר אחד ליום עד כלות שמונת ימי החג" , אבל כל ההוראה במלואה.
תוקן על ידי ידעיהבדרשי ב- 04/07/2010 11:54:56
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 15:33 |
|
| |
אין כאן דוגמה של חסך לשוני כי זה לא מסביר מדוע הכתוב חוזר ושונה את ה'שעיר עזים אחד חטאת' בכל יום, בעוד שהיה ניתן להכלילו בתוך ה'מלבד עולת התמיד' וכו', דהיינו "מלבד השעיר לחטאת ועולת התמיד וכו'". ועוד, כי כל ענין הזכרת התמיד לכאורה לחינם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 21:33 |
|
| |
אני רואה שמן הצורך לפרט יותר .
כאמור אינני טוען שבלתי אפשרי , אני מציע לנסות את זה כאתגר , הנה שני קשיים שיש לי בעניין זה , אבל יש עוד.
1)האם יש דוגמא לביצוע פעולת חיסור במקרא? כיצד מבטאים בשפת המקרא את המשפט X הוא אחד פחות מ-Y
2) כיצד מבטאים כלל משתנה כזה ? בהרבה מקרים נראה שכדי לבטא כלל, המבנה הוא: עשה X ל-Y ל-N ה-Y-ים כגון "כאלה תעשה ליום לשבעת הימים" או "עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים" (במקרה זה יש גם חזרה על המילה עשרון) , בכל אלה הפעולה X קבועה , מבנה כזה לא מתאים לפעולה משתנה . האם יש מבנים אחרים שמבטאים כללים שכן מתאימים לפעולה משתנה? האם יש דרך לעקוף את הצורך לבטא את זה בצורה של כלל משתנה?
|
|
|
|
|
