| נשלח ב-5/7/2010 14:02 |
 |
| |
בעל בעמיו
בדרך כלל
כשיש בעל ואשה יש גם משפחה ויש גם בית ובדקו, יש חינוך ילדים ויש גם פרנסה וחישוביה.
תאמין לי יש מספיק מה להתייעץ ולחשב עם האשה, גם בזמן שא"א לעסוק במעשי אהבה.
וגם את הדיונים הנ"ל אפשר לעשות באמפטיות ואהבה והתחשבות.
אז מהי בדיוק הבעיה?!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 14:12 |
|
| |
"ובכלל יש תחושה שעל אף חילוקי הדעות בין יצחק לרבקה, היה כבוד גדול ביניהם. רואים שרבקה לא עשתה איתו וויכוחים ולא נגד רצונו. רק בתכסיסים. "
לנקיטת דרך של תכסיסים מאחורי הגב אתה קורא כבוד? אתמההההה
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 14:18 |
|
| |
צענע יש לי הרבה מאד מה להוסיף אבל לא זה האשכול הנכון, אבל פטור בלי כלום הרי אי אפשר, ולמכור את הבעל למשכבי לילה במחיר זר דודאים, האם אהבה גדולה יש בדבר? או אולי כבוד גדול לבעל הנמכר? אזכה שוב להתעלמות כמו בבני ברק? 
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 14:36 |
|
| |
פקחעיני
האם אתה רואה מנגנון אלטרנטיבי של קיום תורות ומצוות ה' ? האם איש ה'ישר' (בישרות מלאה ואמיתית) יעשה? או שנתנה תורה לבני אדם וחכמי ישראל הם המיישמים שלה בפועל
המנגנון האלטרנטיבי הרצוי, שחכמי ישראל יישמו בפועל רק את המצוות שה' ציוה והחכמים תיקנו את תקנתם לפיו.
ולא אקטיביזם שיפוטי שהחכמים יחליטו שהכל שפיט, ויבטלו את החקים שהמחוקק חוקק, ויסרסו אותם בלי הכר. כי לפי הבנתם המחוקק טעה בשיקול דעת. המנוגד לערכי היסוד שכבוד השופטים החכמים מכל אדם חושבים לנכון.
בקיצור כפי שאמרתי בתחילת דברי - חכמי ישראל לא מישמים בפועל את מצוות ה' וחוקיו אלא רק את זו שלהם.
הבעיה רצינית התחילה כש ראשי ישיבה וגדיילים התחילו להכתיב את סדר היום הציבורי, במקום רבנים המעורים עם הקהל וערים לבעיותיה, אדם היושב במגדל השן של הלימוד- אסור לו לפסוק הלכות- כך היה הדבר מקובל מימים ימימה.
מספרים על ר' צבי פסח פראנק רבה המפורסם של ירושלים, בעמה"ס הר צבי,- הוא הכשיר את התרנגולת שנשים הביאו לפני לפי הפרצוף ומראה האשה.
(לפני חמישים שנה נשים היו שוחטות את התרנגולת אצל שוחט, ואם היתה שאלה בכשרות פנו לרב.)
בכל שנות קיומו של עם ישראל לא הגאונים והרבנים קבעו בעניני ציבור והלכה. התיעצו כן, את ההלכה קבע המרא דאתרא.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 05/07/2010 14:41:55
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 14:42 |
|
| |
לירוחם
לא הבנתי איך התמיהה שלך קשורה למה שכתבתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 14:50 |
|
| |
צענע
מי כתב את הדברים?
"ובכלל יש תחושה שעל אף חילוקי הדעות בין יצחק לרבקה, היה כבוד גדול ביניהם. רואים שרבקה לא עשתה איתו וויכוחים ולא נגד רצונו. רק בתכסיסים. "
לנקיטת דרך של תכסיסים מאחורי הגב אתה קורא כבוד? אתמההההה
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 15:02 |
|
| |
אתה הרי נותן דוגמא נוספת למה שטענתי.-כלומר באת לחזק את טענתי ולא להפך.
וצ"ע אם המקרים דומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 15:03 |
|
| |
ירוחם
"המנגנון האלטרנטיבי הרצוי, שחכמי ישראל יישמו בפועל רק את המצוות שה' ציוה והחכמים תיקנו את תקנתם לפיו."
אבל רק להם ניתנה היכולת לקבוע מהן מצוות ה' וזה הפרדוקס.
למיטב ידעתי בעבר הראש ישיבה היה גם מורה ההוראה גאוני בבל שנתנו את השיעורים אבל גם כתבו את תשובות הגאונים כך רש"י כך הרמב"ם כך ר"ת כך ר"י הזקן (שבישיבתו היו 60 תלמידים כל אחד בקי במסכת - כנראה שהיסטורית היו הרבה פחות)מהר"ם ברוטנבורג - כ 18 תלמידים. כך שראש הישיבה או הלמדן גם היה הפוסק. באופן מובהק הדבר התפצל עם פריחת הישיבות במזרח אירופה וק"ל וחומר עם התפוצצות הישיבות במדינה ישראל .טבעי שבחור\אברך הלומד תורה מלמדן גדול או ראש ישיבה מפורסם ינהה אחריו גם בענינים מעשיים ולא ישאל את רב השכונה בהלכה.
יתכן מאוד שדווקא המודל הספרדי (לפני שהתקלקל מהאשכנזים ...... ) שבו הרב מרגיש את צערו וקשייו של הציבור הוא המודל הנכון . (הרב אמסלם?)
רק כפיקנטריה אני עוד זוכר שהלכו לשחוט עופות אצל השוחט. אני הלכתי לשחוט אצל הזיידע (סבא רבה) שלי ר' יוסף צבי גולדשמיד שהיה שו"ב בגבעת שאול בירושלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 15:18 |
|
| |
למאמר הרב בין נון – אני הייתי נזהר קצת בניתוח כזה לחיי נישואים שקרו לפני אלפי שנים והעדויות שלנו לגביהם נדירות ומקוטעות והקריטריון לבחירתם לא היה (כפי הנראה) הרצון לתת תמונה לחיי הנישואים. זה אולי טוב לקבלת נקודות לתואר אקדמי או לקורס לבנות צעירות ה"קונות" הכל, לא ליותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 15:36 |
|
| |
פקחעיני
הגאונים- זה היה תפקיד של רב ראשי ולא של ראש הישיבה, למרות שמבחינת הכבוד הוא גם נשא בתואר הזה.
והשותי"ם יוכיחו, החז"א היה גדול הדור הלמדני- הוא לא עסק בפסיקה, אין שו"ת חז"א נדמה לי שכל ספרי השו"ת או רובם. חוברו על ידי רבנים של ערים קהילות או מחוזות ולא ראשי ישיבה וגדיילים. כמקצוע בלבדי
רש"י היה יינן מכך הוא התפרנס בכבוד וכן הוא הוריש את היקב והמחסנים לנכדו ר"ת הוא לא היה ראש ישיבה, הוא גם ידע להסתכל ולהתרשם מלבושן של הגבירות השרות הרוכבות וההולכות
המהר"ם מרוטנברג לא היה ראש ישיבה. אלא מנהיג ורבה של גרמניה. הוא ישב היטב על קרקע המציאות.
הרמב"ם בפתיחת הי"ד החזקה כותב כי את החיבור הזה הוא חיבר בכדי שכל אחד ידע את ההלכה...
וכך כותב הטור וכך רבי יוסף קארו בפתיחה לש"ע, בנוסף, כולנו למדנו בישיבה מספר שנים טובות, אולי גם בכולל יש גם התרי הוראה, ממשיכים ללמוד כל יום דף היומי והלכה יומית ופרשת השבוע. עם כל הכבוד לרבים מאתנו יש את הידע האלמנטרי לדעת מתי אותו גדול או גאון סוטה מדרך התורה, ומתי אנו מגלים שמהרהורי ליבו אמר מה שאמר.
לאדם יש גם חובה לכבד את עצמו ואת כל מה שלמד ולימדו אותו בימי חיו. לא את הכל קובעים הרבנים.
אהרון הכהן נענש יחד עם משה רבנו במי מריבה. למרות שהוא בעצם לא עשה כלום.
עוונו של אהרון היה כי הוא לא מחה וצעק על רבו, אתה עושה מה שה' לא ציוה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 15:58 |
|
| |
כפי הנראה, אברהם ושרה, בסוף ימיה של שרה, חיו בנפרד, הוא בבאר שבע והיא - בקרית ארבע. סוף פרק כב ותחילת כג בבראשית. נוסף לכך, אברהם בא לספוד לשרה, מאין בא אם גרו יחד?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 16:43 |
|
| |
הסיכום בעניני חיי המשפחה והאהבה של האבות, חייהם היו חיי משפחה רגילים ביותר עם עליות ומורדות, כמו בחיי כל משפחה ממוצעת.
וזו היא גדולתם של אבותנו, הם היו גדולים יותר ממלאכים, אבל המשיכו להתנהג כבני אדם. כי בסך הכל האדם גדול ממלאך
וכבר אמרו קדמוננו כי חיי האהבה והזוגיות כמו הלבנה לעולם אינה יציבה ,או שהיא גדלה או שהיא קטנה. וזה מה שנותן את העניין, ולכן המשוררים שרים לה ובהשפעתה שירי אהבה.
וירוחם אומר- צריך כל חודש מחדש לעשות ענין גדול ולברך עליה בעסק גדול ולברך איש את רעותה בחודש טוב.. _________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 05/07/2010 16:45:10
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 16:44 |
|
| |
לתלמידטועה
"זה אולי טוב לקבלת נקודות לתואר אקדמי או לקורס לבנות צעירות ה"קונות" הכל, לא ליותר. "
מילא לתואר אקדמי(גם זה בגדר צ"ע) אבל למכור לוקשען לבנות צעירות רק בגלל שהן קונות הכל?
לזה אתה קורא טוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2010 17:07 |
|
| |
גמרא בקידושין (לא.)
שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר: אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים, איזה מהם קודם?
אמר ליה, הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך.
[כותב המאירי שדין זה הוא כאשר אמו היא אשת אביו, אבל אם היא גרושתו או שלא נתקדשה לו מעולם אין קדימות לאב על האם.]
שאלה: מאיפה נלמד הדין שאשה חייבת בכבוד בעלה?
|
|
|
|
|
