בית פורומים חבלי משיח

פרשת מטות-מסעי

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/7/2010 14:31 לינק ישיר 
פרשת מטות-מסעי

מתוך אתר חב"ד

יציאת מצרים שבכל יום (פר' מטות-מסעי)

ידוע אשר כל העניינים שבתורה הינם בתכלית הדיוק. כמובן שדיוק זה בכל פרט בתורה, מקיפה בכל פרטיה, ובמילא נוגע גם לסדר שבו נקבעו הפרשיות שבתורה.

לאור זאת, בעמדינו בשבת פרשת מטות-מסעי, עלינו להבין את הקשר בין שתי הפרשיות הנקראות באותה שבת.


מהמיצר למרחב

ויובן זה על פי תורת הבעל שם טוב, אשר שמו בלשון הקודש של כל דבר מראה על מהותו (=תוכנו), ולכן על ידי שנבין עניניהם של שמות הפרשיות "מטות" ו"מסעי" נבין גם את הקשר בין שתי הפרשיות.

פרשת מסעי נפתחת בפסוק, "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים", ואינו מובן הרי בני ישראל יצאו ממצרים במסע אחד "מרעמסס לסוכות", (רק המסע הראשון היווה יציאה בפועל ממצרים, שאר המסעות באו בהמשכו, וכל מסע היווה יציאה מהחניה הקודמת, ולא יציאה נוספת ממצרים)

כל שאר ה-42 מסעות היו אחרי יציאתם ממצרים ולמה כתוב "מסעי" לשון רבים?

גם אינו מובן ענין ה-42 מסעות ממצרים (=לשון מיצרים וגבולים) עד לארץ ישראל (ארץ טובה ורחבה) שהרי כאמור במסע אחד יצאו ממצרים (=לשון מיצר וגבול) ועל ידי היציאה ממיצר נמצאים במילא במקום של מרחב (באופן מיידי מיד עם צאתם ממצר "התרחב" להם), אז מהו ענין 42 המסעות עד שהגיעו למרחב (ארץ ישראל)?


להיות יותר מאתמול

והביאור בזה: התורה היא נצחית; ובכל דור ודור, אצל כל אחד ואחת צריכה להיות היציאה ממצרים.

מצרים הינו מלשון מיצר וגבול והכוונה לכל הענינים המגבילים את היהודי מלקיים תורה ומצוות בהרחבה. הן מצד גופו והן מצד העולם. ולכן צריך להיות הענין של יציאת מצרים בכל יום כי בכל יום יש צורך לעלות לדרגה גבוהה יותר בקיום התורה והמצוות.

גם כאשר יהודי נמצא בדרגה גבוהה בקיום תורה ומצוות ללא שום קושי, גם אליו באה הדרישה "לצאת ממצרים" - לצאת מהמיצרים והגבולות ולהתעלות מהדרגה של האתמול, כי המרחב של אתמול הוא ה"מיצר" של היום...


כמו מקל קשה

יכול יהודי לשאול מהיכן יהיה לו את הכח לעלות כל יום בקדושה לגבי היום הקודם, התשובה טמונה בשם הפרשה הראשונה הקודמת ל"מסעי" - פרשת "מטות".

מטה מורה על חוזק ותוקף בל ישונה דוגמת המטה כפשוטו שהוא חזק וקשה ועד שמטה מלשון ממשלה ושררה כלשון הכתוב "מטות עוז אל שבטי משלים" שברוחניות מורה על תוקף וחוזק הנשמה בבחינת איתן שבנשמה. שבעבודת האדם הינו שכאשר ישנם קשיים בקיום התורה ומצוות אזי נדרש מהיהודי לעמוד בחוזק ותוקף בפני כל הקשיים ולבצע את עבודתו בתורה ומצוות ללא כל התחשבות בקשיים ועד שהוא עצמו הופך להיות השולט עליהם. כח זה מגיע מבחינת האיתן שבנשמה- עניינו של המטה.

וזהו הקשר בין שני הפרשיות. על כל יהודי לצאת ממגבלותיו ולעבוד את הקב"ה בכל כוחותיו עד אשר כל מציאותו תהיה לקיים את רצון ה' ואל לו להסתפק במצבו העכשווי אלא עליו להתעלות עוד מיום ליום. זהו ענינו של "מסעי". והכח לזה מגיע מענין המטה - האיתן של הנשמה שהינו החוזק והתוקף שביהודי הדוחף אותו להתעלות ולצאת מהמיצרים שלו אל המרחב.





דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-4/7/2010 14:34 לינק ישיר 

עוד על הפרשה ממרכז ישיבות בני עקיבא

פרשת מטות מסעי- מדוע צרף משה את חצי המנשה לראובן וגד?

לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם - על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר לירדן. פסיקתא זוטרא, מטות, עמ' ק"מ.

תגובתו הראשונית של משה לבקשתם של בני גד ובני ראובן, היתה צוננת ביותר. משה חשש שהבקשה להיאחז בארץ המתאימה למקנה הרב של שני השבטים, תיתפס בעיני שאר העם כתירוץ להתחמקות מהמלחמה עם עמי כנען, ובכך עלולים ראובן וגד להניאם מלעבור את הירדן.

אך לאחר שמשה הבטיח את יציאת שבטים אלה כחלוצי המלחמה, ניתן עבר הירדן לא רק לראובן וגד שיזמו את בקשת ההתנחלות, אלא גם לחצי המנשה שכלל לא היה מעורב במשא ומתן הראשוני - "וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן" (במדבר ל"ב, לג).  

יש שנימקו את הוספת חצי המנשה בנימוקים טריטוריאליים-ריאליים: הרמב"ן, לדוגמא, ציין כי "מתחלה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם - ובקש מי שירצה להתנחל עמהם. והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם".

לעומת זאת דרשתנו מאירה את צירוף חצי המנשה באור שונה לחלוטין. לפי דרשתנו הדגש המיוחד בפסוק לפיו שבט מנשה הוא "שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף" נועד להזכיר לנו את מעשיו של מנשה כשנשלח על ידי אביו להחביא את הגביע באמתחתו של בנימין, ובכך הביא את האחים לקריעת בגדיהם.  

מקריאה ראשונית של דרשתנו נראה שחלוקת נחלת מנשה לשניים היא מעין עונש במידה כנגד מידה, על הצער שגרם יוסף לאחיו. אך התבוננות במפת ההתנחלות מעלה כי השטח שקיבל מנשה, משני עברי הירדן, הינו שטח עצום - השטח הגדול ביותר מבין נחלות השבטים. לכן נראה שיש לראות בנחלה הנוספת שקיבל מנשה, דווקא את הנחלה הכפולה שמקבל הבכור.

ספר דברי הימים מתאר כיצד ראובן, בכור לאה, איבד את בכורתו "בְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל" (דה"א ה', א) ולכן הבטיח יעקב ליוסף, בכור רחל: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם (=חלק נוסף) אַחַד עַל אַחֶיךָ" (בראשית מ"ח, כב). ואכן, יוסף קיבל שתי נחלות: נחלת אפרים ונחלת מנשה. אך נראה שגם מנשה כבכורו של יוסף - קיבל מעיין שתי נחלות בעצמו, האחת ממזרח לירדן והשניה ממערב לו.  

לכן נראה שיש להבין באופן שונה את הקישור שעורכת דרשתנו, בין ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי לבין קריעת האחים בעת שנתגלה גביעו של יוסף. מגמתו של יוסף בהחבאת הגביע היתה חשיפת הערבות ההדדית שבין האחים, בכדי להביא את שבטי ישראל לאיחוד מחודש. קריעת בגדיהם של האחים על כך שאח נוסף יילקח מהם, הייתה רק אשליה - שכן דווקא קריעה זו היא שחשפה את הקשר הפנימי בין האחים - והיא שהביאה לאיחוד מחדש של כל האחים יחדיו.

דווקא בכדי שראובן בכור לאה שנדחה, וגד בכור שפחת לאה שנדחה אף הוא - לא יתנתקו מעם ישראל, צירף אליהם משה את שבט מנשה - בכור בכורה של רחל. במבט חיצוני, לכאורה משה קורע כאן את שבט מנשה, אך גם קריעה זו היא רק אשליה - שכן דווקא העובדה שמשני עבריו של הירדן יושבים בני אותו השבט, היא זו שתאפשר את חיבור שני עברי הירדן, כך שהיושבים בשני צדדיו - יראו זה בזה את אחיהם.

שבוע טוב




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > חבלי משיח > פרשת מטות-מסעי
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext