|
|
| נשלח ב-5/8/2010 14:43 |
 |
| |
איני יודע לומר כלומר.
עיין כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 15:28 |
|
| |
ייש"כ
מיהו הרב קרזעפיצקי?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2010 14:03 |
|
| |
בפרשת ראה (דברים יג, יב) וכל-ישראל--ישמעו, ויראון
האם יש כלל מתי נשארת ה'ן' הסופית בצורת העתיד ומתי היא נושלת?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 22:37 |
|
| |
בעניין צורת הבינוני , מעניין לציין לגמרא בפרק כיצד מברכים (ברכות לח). הגמרא מביאה מחלוקת בין ר' נחמיה ורבנן האם צריך לברך על הפת "מוציא לחם מן הארץ" או "המוציא" . שניהם מסכימים שהברכה צריכה להיות על העבר וכן הם מסכימים ש"מוציא" משמעותו (גם?) לשעבר , המחלוקת היא האם גם "המוציא" משמעו לשעבר.
"תנו רבנן: 'מה הוא אומר? – "המוציא לחם מן הארץ"; רבי נחמיה אומר: "מוציא לחם מן הארץ". אמר רבא: במוציא - כולי עלמא לא פליגי, דאפיק משמע, דכתיב (במדבר כג כב) אל מוציאם ממצרים [כתועפת ראם לו] [27]; כי פליגי ב"המוציא": רבנן סברי "המוציא" - "דאפיק" משמע [28], דכתיב (דברים ח טו) [המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים] המוציא לך מים מצור החלמיש [29], ורבי נחמיה סבר "המוציא" = "דמפיק" משמע [30], שנאמר (שמות ו ז) [ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם] המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים [31].
ורבנן?
ההוא - הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל: כד מפיקנא לכו - עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים [32], דכתיב 'וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא'".
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 22:39 |
|
| |
ידעיה
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 09:14 |
|
| |
בתקווה שבאשכול זה לא נגלוש יותר לפולמוס על בן יהודה (ניתן בהחלט לפתוח אשכול נוסף).
הראשונים דברו על שבעה מלכים,פתח, קמץ, חולם, שורוק/קובוץ, סגול, חיריק וצירה.
מצאנו שלושה חטפים, לקמץ, סגול ופתח.
מדוע לא מצאנו חטפים לשאר המלכים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/02/2011 09:21:36
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 19:08 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | בתקווה שבאשכול זה לא נגלוש יותר לפולמוס על בן יהודה (ניתן בהחלט לפתוח אשכול נוסף).
הראשונים דברו על שבעה מלכים,פתח, קמץ, חולם, שורוק/קובוץ, סגול, חיריק וצירה.
מצאנו שלושה חטפים, לקמץ, סגול ופתח.
מדוע לא מצאנו חטפים לשאר המלכים? |
|
האם תשובה לפי הסוד תעניין אותך ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 19:36 |
|
| |
נשמע ונבדוק
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 19:46 |
|
| |
כל ניקוד משתייך לספירה מסויימת:
כתר- קמץ.
חכמה- פתח.
בינה- צירי.
חסד- סגול.
גבורה- שבא.
תפארת- חולם.
נצח- חיריק.
הוד- קובוץ.
יסוד- שורוק.
מלכות- ללא ניקוד.
השבא א"כ שייך לספירת הגבורה, הדורשת מיתוק (הרגעה) ע"י ספירות אחרות.
ספירות הכתר, החכמה והחסד משתייכות לקו ימין הנקרא חסדים, והן מתאימות למיתוק הנ"ל (כמובן שיש הבדל בין שלושת המיתוקים)-
שבא קמץ הוא גבורה עם כתר.
שבא פתח הוא גבורה עם חכמה.
שבא סגול הוא גבורה עם חסד (והוא המופיע בניקוד שם אלקים שהוא מידת הדין כידוע).
ברור לי שזה נשמע לכם סינית, אבל זה מעט מן המעט מעומק תורתנו הקדושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 19:47 |
|
| |
ומה עם הנצח שגם הוא מסטרא דימינא?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 19:49 |
|
| |
לשיטתך
מדוע קובוץ ושורוק נחשבים כשתי תנועות משא"כ חיריק, צירה וחולם.ומדבריך עולה שמחברי הזהר דברו בהברה אשכנזית, כי בהברה ספרדית יש שני קמצים קטן וגדול.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 19:59 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | לשיטתך
מדוע קובוץ ושורוק נחשבים כשתי תנועות משא"כ חיריק, צירה וחולם.ומדבריך עולה שמחברי הזהר דברו בהברה אשכנזית, כי בהברה ספרדית יש שני קמצים קטן וגדול. |
|
החלוקה שהבאתי מופיעה בעץ חיים ומוסכמת על כל עדות ישראל.
יש הבדל גם בביטויי הקובוץ והשורוק. אני לא יודע בעצמי לעשותו אבל יש יודעים.
לא הבנתי למה החיריק הצירי והחולם היו צריכים להיחשב אחרת ממה שהם כרגע.
בעניין הנצח אינני יודע, אבל כנראה שכל קומת הנה"י נמוכה מכדי למתק ימין ושמאל ישירות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 20:14 |
|
| |
שותף, האם ניתנו גם טעמים ע"ד הקבלה לשמות הניקוד השונים ולצורתם?
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 20:22 |
|
| |
לא ענית על שאלתו של בעל בעמיו, איפה מתחבא הקמץ-קטן? מה פירוש "חלוקה מוסכמת על כל עדות ישראל"? אם אין כאן קמץ קטן הרי זה בפירוש חלוקה שאינה מוסכמת על אף קהלה בישראל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 20:27 |
|
| |
| שבח_גרונם כתב: | | | שותף, האם ניתנו גם טעמים ע"ד הקבלה לשמות הניקוד השונים ולצורתם? |
|
לא הכל אני יודע, אבל בעץ חיים מבואר-
הכתר הוא הראשית הנעלמת (האין) והחכמה היא הראשית המגולה (היש היוצא מהאין), ולכן האורות קמוצים בכתר ונפתחים בחכמה. ממילא ניקודם הוא קמץ ופתח.
הבינה (מוציא דבר מתוך דבר, רש"י בפרשתנו) היא הספירה המציירת את אשר מונח בחכמה (מה שמקבל מרבו). ממילא נקודתה היא צירי.
ע"כ לגבי שמות הנקודות.
לגבי צורתן מדובר על-
תפארת קשורה לכתר שמעליה ולכן נקודתה חולם כצורת כתר על ראש.
יסוד הוא הפועל את הקשר עם המקבל ולכן נקודתו שורוק במרכז האות וא"ו.
ע"כ מה שעולה בזכרוני כרגע שכתוב מפורש. ע"ז אפשר עוד להוסיף יחד.
|
|
|
|
|
