| שבח_גרונם כתב: |  |
ראשית, הבה נעקור מן השורש טעות חוזרת: שם סימן הניקוד הזה : הוא שווא, לא שבא. יש להבחין בין שבא - ארצה של המלכה המפורסמת, לבין סימן הניקוד, הנכתב באות ו'.
שנית, האות ו' היא אחת מהאותיות הנהגות באמצעות השפתים, הידועה בכינויה "בומף". ו', בדומה לפ' רפה ולב' רפה, נהגות באמצעות הנחת השיניים העליונות על השפה התחתונה.
עד כאן תיקון טעויות. אתם יכולים לחזור ולהמתיק מלכויות וחסדים.
תצטרך לעקור טעות זו מלשונם של ראב"ע וקדמונים נוספים, ואם אין זכרוני מתעתע בי - אף מלשון בעלי המסורה אשר להם משפט הבכורה בכינוי שם לתנועות.
_________________
|
|
שבח, עד מתי אתה תולה בוקי סריקי בראב"ע?
ראה כמה דוגמאות, בשליפה מהירה:
אבן עזרא בראשית - הקדמה (שיטה אחרת ): תחלת כל מבטא נוע וסופו נוח, ופעם נעלם אם היה מאותיות אהו"י, ופעם נראה. רק אם היה הסוף אחד משאר אותיות לעולם יהיה נח נראה, על כן לא ינקדו הסופרים השוא שהיא בסוף המלה, כי אין צורך. רק אם היה האות כ"ף אותו ינקדו, בעבור כי הכ"ף סימן לנוכח הנקבה, וככה תי"ו. ואם היו שנים שואים בסוף ינקדו שניהם כמו יפת אלהים ליפת (ברא' ט, כז). והנה השוא אין כח באדם לקראו כי אם אחר התנועה או תנועה אחריו, כמו יפת אלהים ליפת. והנה אם היה השוא נקרא בעבור התנועה הבאה אחריו הוא השוא הנע, כשוא המ"ם והיה עקב תשמעון (דבר' ז, יב) ושוא השי"ן נח. ואם היה אחד מאותיות בכל"ם, שהם משרתים, שהיה האות ראוי להיות בשוא נע אין כח באדם לבטא בשנים שואים נעים, על כן הוצרכו העברים לשום חירק תחת האות המשרת אם הוא אחד מן בכל"ם כמו: לראובן ...
שמות פרק א פסוק ב ראובן: כל שהוא נע כזי"ן זבולן בהכנס עליו אחת מאותיות בוכ"ל וראוי להיות האות המשרת בשוא נע, והנה אין יכולת בלשון לקרוא שני שואין נעים, על כן שמו חירק תחת האות המשרת, ...
ויקרא פרק י פסוק יט יש מדקדקים שאמרו שהה"א של התימה לא יהיה אחריו דגש עם אחד מהז' מלכים כי אם עם השוא הנע ימצא, והה"א פתוח בעבור שלא יתכן להתחבר שני שואין נעים...
במדבר פרק יא פסוק כט ונפתחה ה"א המקנא והיה ראוי להיותו בשו"א ובפת"ח, ובעבור היותו תחת המ"ם שוא נע, ושני שואים נעים לא יתחברו לעולם...
===================
אל נא, אל תעמיס טעויות המעתיקים על גדולינו.
|
|
