הלשון העברית

ירוחם אני מחכה לך.
בינתיים נזכרתי בבורות אחרת של העברית החדשה במילת "שרברב" כפותח ביבים או חופר בורות, ובלבול זה נוצר להם מתוך שמילה זו נזכרה בשורה אחת עם נחוניא חופר שיחין. ולאש"ד משמעותו בארמית "חימום". עיין ירושלמי שקלים פ"ה ה"ד.

תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 05/07/2010 22:49:23

.


הנה הסברו של בן-יהודה עצמו, בעתונו מחודש אדר התרמ"ח:

בפרשת מסעי פרק לד פסוק יד:

.


בעל בעמיו,


לתומי דברתי תמיד כי "יששכר", היא הדוגמא לתופעה אחרת, בלי קשר לשווא. כשיש הכפלת אות בעברית, ואחת מהאותיות הללו בשווא נח, הרי תחול הטמעות של אות בתוך אות, והביטוי לאות שנטמעה יהיה דגש חזק שנותר.
לדוגמא: כשאסא המלך מתפלל, בדברי הימים: "וַיִּקְרָא אָסָא אֶל-ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר: ה' אֵין-עִמְּךָ לַעְזֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ, עָזְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ כִּי-עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל-הֶהָמוֹן הַזֶּה..."


במקרה כאן, השווא אמור להיות בכלל שווא נע, שכן האות הא הידיעה שלפני האות ר', מנוקדת בקמץ, כתשלום דגש. לכן, לענ"ד, אין קשר בין אי-ביטוי האות ש' בשם "יששכר", לבין תופעת האות ר' שאינה מנוקדת, ב"הראובני".

מצד שני, לא מדובר כאן בטעות סופר או מעתיק, שכן בכל המקומות בהם בדקתי כרגע את המלה הזו, ו"לראובני" נכתב פעמים רבות בתנ"ך, האות ר' כלל אינה מנוקדת, למרות שהאות שלפניה קמוצה, והשווא היה אמור להיות שווא נע רגיל.

יש לי שתי השערות לגבי תופעה זו, אחת קשורה לטיב הגיית האות ר' השוואית, והשניה - דוקא לאות א' שאחריה. לבי נוטה לומר שאם, ואני מדגיש - אם - יש דרך שונה לקרוא את המלה הזו, הרי שהגייתה צריכה היתה להיות דוקא בהשתקת האות א' - מעין לָרוּבֵנִי, ולא כפי שכתבת.

האם אתה מכיר דוגמא לאות שאינה מנוקדת שמסורת בידינו שאינה מבוטאת - פרט ל"יששכר" שהוזכר לעיל?

בעל, הר' של לראובני מנוקדת גם מנוקדת. אבל אין הנקודה תחת האות, אלא לצידה, והכוונה למלאפום שאחרי הא'. ואילו הא' הוא אשר עליו חל הכלל שהזכרת, ואינו נהגה.

תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 11/07/2010 11:18:34

הנה עוד מספר 'פנינים' מהסוג הנדון למעלה, חלקם ידועים יותר וחלקם פחות, כולם מבית היוצר של בן-יודקה:
שלט בלשון העברית החדשה היא כרזה כתובה או חרוטה. השורש הזה לקוח מאידיש: "שילט". אבל לא זה הענין. הענין הוא שבלשון העברית המקורית כבר נמצא יסוד זה למושג אחר: "אשפת חיצים". אולם התלמידים המעוברתים דהיום, כאשר יקראו בשיר השירים "כל שלטי הגבורים", הם לא יידעו את הפירוש הנכון.
כדבר הזה נעשה לאפרסק המעוברת מאידיש שנקרא בלשון ההיא: פערזשכע או פערישקע. אף כאן נמצא כבר בלשון הקדומה "פרסקין". אלא שכאשר התלמיד ילמד מסכת כלאים, הוא לא יבין מדוע פרסקין אינם כלאים בשקדים, הלוא מין אחר לגמרי הוא...
"זכרנו את הדגה ואת הקשואים ואת האבטיחים", מה המה קשואים ומה המה אבטיחים? מי יידע? תרגום יונתן מתרגם אבטיחים "מלפפוניא". והשאלה נשאלת, היאך ניתן לייחד שם אחד לירק מסוים ותרגומו לירק אחר?!

מואדיב
אני זוכר כעת

והואיל ואתאן לפרשת מסעי נחזור לפרשת מטות
"והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים"
מה משמעות המילה תרבות כאן ואיך היא מתקשרת למושג תרבות המודרני?
המילה CULTURE באנגלית משמשת לשני מושגים גם לתרבות וגם לתרבית.
האם יש קשר?

תרבות? - היה שואל הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל ומשיב - אנשים חטאים! (במדבר לב, יד)

.


שבח,

גם אותך השנאה לאליעזר בן-יהודה העבירה אותך על דעתך?

אמנם, רש"י מפרש את הפסוק כפי שאמרת, והואיל והוא דורשו, דורש עד הסוף ושלטי הגיבורים הם החיצים, או אשפות החיצים, אך אבן עזרא, למשל, מדבר על כך שהפסוק מקביל, ו"שלטי - מיני הנשק, והשלטים עניינו כמו מגינים".

הנה, מה לך כי תרחיק עד הגרמנית?

ועוד, בדברי הימים קראנו כי דוד לקח "את שלטי הזהב אשר היו על עבדי הדדעזר". את המלה "שלטי" מבאר המצודת ציון - "כעין מגן".

ועוד, בירמיהו קראנו "הברו החיצים מלאו השלטים" - והרד"ק מפרש גם שם שלטים = מגינים, וכמוהו מצודת דוד ומצודת ציון. רש"י בלבד הוא המפרש שם השלטים=אשפות החיצים.

מותר לך להעדיף את פירושו של רש"י על פירושי הרד"ק, מצודת דוד ומצודת ציון. אבל מכאן ועד לטעון שאליעזר בן יהודה, שהעדיף את הסברם של פרשנים אחרים, הוא אחד שאפילו לא ראוי לכך שתקרא לו בשמו, אלא תעשה לשמו מעשה "יושקה", ואכמ"ל.

 .


בע"ב,


בשבוע הבא נקרא בבתי הכנסת - אני מקווה שבבגדים לבנים ובשמחה על בניית השלישי, את הפסוק המוכר "אשר טיפחתי וריביתי".

דומני שזה מה שעמד לנגד עיניו של אונקלוס כאשר תרגם "תרבות אנשים חטאים" - תלמידי אנשים חטאים.

אם לא אשכח, אביט הערב בביתי בדרך בה תרגם רס"ג מלה זו.

לגבי המשמעות המודרנית של "תרבות", כאן כבר צריך מילון, ולצערי - עד שישובו ספרי אלי - אין ביכולתי לבדוק זאת כעת.

_________________

.


שבח,

"למחצצרים" אינה דוגמא טובה, משום שמדובר בשינוי בין קרי לבין כתיב. "יששכר" לעולם נכתב בשתי ש', ולעולם מבוטא כאילו אחת היא. "למחצצרים" זו מלה - כרבות אחרות - בה יש מסורת קריאה השונה מסורת הכתיבה.

אין צורך להוסיף שגם כאן מדובר בהכפלת עיצור, ולא בתופעה שהוזכרה לעיל - לגבי האות ר' של "הראובני".