|
|
| נשלח ב-11/7/2010 14:16 |
|
| |
.
שבח גרונם,
שנאתך לר' אליעזר בן-יהודה בולטת, כמו גם זלזולך בו.
בהתחשב בכך שבהודעתך אתה מפגין שידיעותיו היו עדיפות על ידיעותיך, יתכן כי נדרשת מידת הצניעות, ולו קמצוץ ממנה.
שלש דוגמאות הבאת כדי להדגים את מה שכינית "הסטיות הללו". קבלת על כך שדובר העברית המודרנית קורא בשה"ש "כל שלטי הגיבורים" - ואין הוא יודע כי המדובר באשפות חיצים.
הראיתי לך כי רוב הפרשנים דוקא מסבירים כי שלט=מגן, וכי אתה הוא הבור כאן, החושב שר' אליעזר בן-יהודה בדה מלבו על סמך דמיון לגרמנית, בעוד שהוא שאל את המלה ישירות מהתנ"ך, כמשמעותה הפשוטה לפי פרשנים "רגילים".
הבה נעבור לדוגמאותיך הנוספות:
לעגת לר' אליעזר בן-יהודה על כך שחידש את המלה "אפרסק", ולא לפרי הנכון.
שמא לעגך צריך להיות מופנה לרמב"ם? הנה, על המשנה במסכת כלאים, זיהה והסביר הרמב"ם כל אחד ואחד מהעצים המנויים שם, ואת "הפרסקים" תרגם "אלכוך". מלה זו (خوخ)היא השם הערבי לפרי האפרסק ( Peach) שאתה יכול לקנות היום, בעברית המודרנית של היום.
הלוא כבר אמרתי לך, שנאתך לר' אליעזר בן-יהודה מעבירה אותך על דעתך. את הרמב"ם אתה מאשים בכך שהוא המציא מלים מיידיש לפרי האפרסק?
וכעת נעבור לקישואים ולאבטיחים. שוב, אתה מלעיג על ר' אליעזר בן-יהודה שחידש "אבטיח" לאותו דלוע ירוק מבחוץ ואדום מבפנים. אבל שנאתך מעוורת את עיניך לראות שהוא מפרש כרש"י. הרי רש"י עצמו הוא שפירש אבטיחים - בורק"ש, וזהו שמו של האבטיח בצרפתית עתיקה, לשון הלע"ז שמצטט רש"י.
הנה כי כן, הוכחת לנו את נכונות דברי רש"י בפרשת בלק - השנאה מקלקלת את השורה. ולא רק את השורה, אלא גם משכיחה את שנלמד, וגורמת לעצירות השכל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 16:57 |
|
| |
זלזולי אינם על ידיעותיו אלא על שיטתו ושטחיותו.
אלו השלש הם רק האחרונות (עד עתה), מקודם הובאו דוגמאות נוספות.
אולי תסביר לי איך נהיה כרזה ממגן? מלבד זאת כבר ביקשתי ממך שתביא כאן את דבריו של בן-יודקה עצמו, כדי להיווכח איך בדיוק הוא הגיע לשורש שלט, אלא שלא נעניתי עד כה. (ואגב, אולי אתה יודע איך נולד "מברשת"?)
ובאשר לאפרסק, מתברר שאכן טעיתי, אולם אף לפי הרמב"ם "פרסקין" אינו הפרי של היום, אלא גרעינו או בוסרו. ואילו הפרי עצמו קרוי ענא"ב.
ולענין האבטיח, בהיבהלך לענות לי מהרה כנראה לא הבנת דבריי. נניח שזהו אכן האבטיח (ולא התנגדתי לזה). אולם איך תרגומו "מלפפון" ישמש לירק אחר?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 19:07 |
|
| |
.
שבח גרונם,
חוששני שזלזולך לא נובע מקוצר דעתך, אלא מגרסא דינקותא שהונחלה לך, וכבר ראינו גדולים וטובים שנפלו בפח ליצני הדור, וחשבו שאכן "מאי ריבה - מיני מרקחת" - אמת, ולא שמו לבם לכך שאין גמרא כזו בשום מקום.
כעת אתה טוען כי זלזולך באב"י נובע מ"שיטתו ושטחיותו". לפניכן טענת כי אתה שונאו בשל "הסטיות הללו".
עד עתה, לא הבאת ולו דוגמא אחת לכך. הבאת שלוש דוגמאות, בכולן הראיתי לך כי לא חידוש שלו הוא, אלא כך כתבו בעלי תריסין. האשמת אותו שבדה מלבו - על סמך הגרמנית - את ה"שלט" - והראיתי לך כי בסך הכל למד את דברי הראב"ע, הרד"ק ושני בעלי המצודות. תקפת אותו על האפרסק - והנה בסך הכל כתב כפירוש הרמב"ם. העלית שאלה על האבטיח או על המלפפון - אבל שאלתך בעצם היא על תרגום יונתן, היאך תרגם מלפפון כאבטיח, לא על בן-יהודה.
סהדי במרומים, אני מבין שאתה שונאו, מבין שאתה מזלזל בו, אלא שעד עתה אפילו שמץ בדל של יתד לתלות בו את דבריך לא סיפקת.
כל מי שרואה את מילונו של בן-יהודה יכול לשחזר די בקלות את דרך עבודתו. כאשר נולד הצורך במלה חדשה, שכן העולם משתנה ואתו המושגים והצורך הלשוני, ניסה לחפש במקורותינו מקור למלה זו. הוא קרא וסרק את מקורותינו שתי וערב כדי למצוא בהם מלה מתאימה, או שורש מתאים כדי לצקת ממנו בתבנית את המלה. אם לא מצא, ניסה ללכת אל הארמית או הערבית ולשאול מהן מלים כפי הצורך. פעמים שהילך אחרי שפות לועז - כאשר לא מצא את המלה המתאימה. בהליכה אחרי שפות לועז לא היה שונה ממה שעשו חז"ל כשחסרו להם מלים מתאימות. כמות המלים ממקור זר - ארמי, יווני, רומי ופרסי - במשנה ובתלמודים, גדולה מאד. פעמים שמלה אומצה כמות שהיא, ופעמים שעברה גיור, ונוצר ממנה שורש, הטיות וכו'.
"סנהדרין", זו מלה ממקור עברי? "תנאים" זו מלה ממקור עברי? מה לך כי תלין על יוצר המלה "מברשת" - שלא מצא לה מלה עברית ונאלץ ליצרה יש מאין (על דרך הדמיון לפועל הגרמני); אך תקדש את מי שדימה את העולם הזה ל"פרוזדור" - מלה יוונית? פרוזבול כשר, אך בדורה טמאה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 19:31 |
|
| |
[לגבי "תרבות" - עד כמה שידוע לי, משמעות השורש רב"י בערבית ובארמית הוא "חינוך" (ולמרות ההקשר הרעיוני, אין לזה קשר למילים "רב" או "רבנות" הנגזרות - עד כמה שאני זוכרת - מהשורש רב"ב).]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 19:35 |
|
| |
מואדיב, וכעת הגיע הזמן שתתחיל לענות באופן עניני ולא רק לתור אחר שנאתי את בן-יודקה (ולא כאן המקום להרחיב אודות התופעה הפתטית להגן על כבודם של ברנשים דוגמת בן-יודקה בעוד לא נמצאו רבים אשר יחושו להגן על כבוד חכמים וכבוד התורה הנרמסים כאן חדשים לבקרים. שטויות והבלים, מותר לי להתבטא כפי שאני רוצה, בן-יודקה הוא לא מר בר רב אשי שלי).
כפי שכבר הדגשתי בהודעותי הקודמות לא היתה תלונתי כלל על עיברות מילים אידישאיות ושפות אחרות, כבר עניתי כן לירוחם כמדומני, (ואת מברשת הבאתי רק למול נסיונך להבהיר כאילו בן-יודקה לא הביא מילים מאידיש, וכעת חזרת בך). אז בבקשה המשך להתעלם ממה שאני כותב, וכך לא תהיה מחויב לענות תשובה ענינית.
בנוגע לשלט לחנם אתה חוזר שוב על מה שכבר אמרת, הבנתי בפעם הראשונה ב"ה. פניתי אליך שתראה לי בבירור האם אכן זהו טעמו של בן-יודקה, בינתיים לא קיבלתי כי אם התחמקות.
ובאשר לאבטיח-מלפפון. נדמה לי שאף אונקלוס מתרגם בדומה לזה.
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 11/07/2010 19:36:32
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 21:15 |
|
| |
שבח
בגרמנית schild משמעו מגן וגם שלט.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 22:35 |
|
| |
לשבחגרונם
מה רע בשם יודקה ?לא הבנתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2010 15:07 |
|
| |
מה רע? תשאלי את מואדיב, אני קורא לו כן כי זה 'שם החיבה' שלו בפי אנשי ירושלים.
ידעיה, ולכן האם גם בעברית זה צריך להיות כך? אם לאו, ברור ששימוש זה מביא את הלומדים לידי טעות - הלוא כן?
והנה לפניכם עוד מרגלית אחת מני רבות, והיא המלה "מגבת" במשמעות אלונטית. אמנם על פניו ניתן לומר שהכל תקין כאן. כי לפנינו שורש נגב עם מ'ם נוסף ועם ת' הנקיבה, ולכאורה מה מום נמצא פה? אלא שתבנית זו כבר משמשת למושג אחר, דהיינו למשמעות גבייה (מגבת פורים). הרי לפנינו עוד דוגמא של חוסר אחריות ואי שקלול כל הנתונים טרם חידוש מלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2010 15:41 |
|
| |
.
התמימות, מידה מעניינת היא. פעמים שיתרון בה, פעמים שלא.
ההתממות - זו כבר מידה אחרת.
לו הייתי מכנה את שבח "גרונמ'קה", או "שבח'קה", היית קוראת את דברי כמלעיג לו, משום שאני
מתייחס אליו כאל ילד קטן.
אבל כשהוא כותב "יודקה", הוא גם רוצה שנזכור את "יושקה" - ככינויו המקובל של אותו האיש בפי
אנ"ש. וד"ל
(מנסה לתקן את ציפוף השורות של היידפארק)
תוקן על ידי - מואדיב - 12/07/2010 16:03:23
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2010 15:45 |
|
| |
וייתכן כי משום כך קראו לה חיה מושקה... (בטח אתה יודע, כי כפי מה שאני משער הינך חַבָּדַ'צְקֶר)
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 12/07/2010 15:47:34
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2010 16:01 |
|
| |
.
"...אוטם שפתיו - נבון"
בתוספתא דמסכת מגילה שנינו: מגבית פורים - לפורים, ומגבית העיר - לאותה העיר.
בגרסה שבגמרא, הכתיב הוא "מגבת פורים - לפורים...", ומנוקד שם כשה-מ' חרוקה, מִגְבַּת
( MIGBAT).
כמה יכולה הטינה לעוור ולסמא, ראינו כבר לפניכן, והנה דוגמא נוספת. היאך ת"ח כושל פעם אחר
פעם, רק כדי להוכיח ולהתנצח.
בשפה העברית לא היתה מלה לאותן חתיכות בד בהן ניגבו אבותינו את פניהם לאחר הרחצה.
הפועל "לנגב" היה קיים, אך שם לחתיכת הבד בה ניגבו - לא היה.
בהעדר מלה עברית יחודית מתאימה, אימצו אבותינו מלה יוונית. "אלונטית". כדרכם של דוברי
העברית, התווספה א' תחילית למלה "לנטיון" היוונית, וכך אנו מוצאים כבר במשנה את האלונטית.
הנה כי-כן, יצירת ה"מגבת", לא הכפילה מלה קיימת והוסיפה לה משמעות חדשה, משם שהמלה
הקיימת במקורותינו, נקראת או "מגבית" או "מיגבת".
המגבת של אב"י נוצקה בתבנית קיימת. כשם שבמשנה יש לנו משורש שמ"ר את ה"משמרת", שהיא
צורת נקבה של המשקל המוכר לנו מאד - מברג, מפתח, משפך; ומקבילה לצורת הנקבה השניה
המסתיימת באות הא - מעגלה, מקדחה וכו'; כך יצק לאותה התבנית אב"י את השורש הקיים - נג"ב
- ויצר ממנו את המגבת.
אבל שלומי אמוני שנאת בן-יהודה, תמיד יעדיפו מלים לועזיות על פני מלה עברית שנמצאה במילונו,
ויעדיפו שזמר יווני לא יכלה מפיהם, ובלבד שיוכלו להמשיך להתכבד בלעגם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2010 16:21 |
|
| |
מואדיב, אלונטית היא אמנם יוונית אבל איך שכחת ממטפחת? ואיך תבאר עתה מדוע התעלם מזה בן-יודקה? יש לי תשובה, כי הוא רצה להראות את חריפותו, והיה חביב עליו לשון עצמו מלשון חכמים. ומה שכתבת שהניקוד מתחיל בחירק ולא בפתח, מעניין מהיכן אתה מכריח זאת. אני דוקא מצאתי יל"ש (לפי גירסא אחת) מגבת לחכמים, וכאן אי אפשר לנקד בחירק, כי היא נכרתת, ומן הדין היצ"ל מִגְבָּה לחכמים.
ואגב, את שנאתם של היישוב הישן לבן-יודקה וזכרון שמו לדראון עולם הוא הרויח ביושר, הלוא ידועים ומפורסמים מעללי 'מגיני הלשון' שהוא עמד בראשה, ואף התגוללוֹ עליהם בעלילות שקר והכפשת שמם הטוב באזני נותני לחמם ומימיהם כדי שהללו ינתקו את מקור פרנסתם וחייהם, ויהיו נידונים לחרפת רעב ומיתה קשה הם ונשיהם ובנותיהם, וכל זה היה כשר בעיניו למען מטרתו הקדושה של הפצת העברית המודרנית בקרבם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2010 16:32 |
|
| |
.
המלה "מטפחת" כשלעצמה, אינה מגבת. לא בכדי העדיפו התנאים "אלונטית". מטפחת היא מלה כללית, וכשרצו לומר מגבת, יצרו ביטוי - "מטפחת הספג". כלומר - המטפחת המיועדת לספיגה.
לו "מטפחת" היתה המלה המתאימה, לא היינו מוצאים במשנה את ה"אלונטית" היוונית.
לגבי ניקוד "מיגבת", לא עלי תלונתך. צא וראה איך אפילו שוטנשטיין מנקד - מיגבת.
האות ת' בסוף המלה "מגבת" אינה אות לסמיכות, אלא תצורה קיימת לסוף מלה בצורת נקבה, והשווה כבר בתנ"ך למלה "גילת", למשל, שמשמעותה בדיוק כמו "גילה", ויש עוד דוגמאות רבות לכך בלשוננו.
על שנאתם של בני הישוב הישן לא אוכל לומר כי אבדה, אך אוכל לומר כי ידועים לנו לא מעט מקרים בהם הוכיחו כי ידעו לשמור את הציווי "לא תשנא את אחיך בלבבך", ואכן - שנאו בגלוי ולא בסתר.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2010 16:37 |
|
| |
[שבח,
האם בן יהודה הוציא את המילה "מטפחת" מן הלשון העברית? האם אסר עליך להשתמש במילה זו? (זה יהיה מעט מוזר אם תענה על כך בחיוב, כי עובדה היא שגם אני מכירה מילה זו, והיא בהחלט נמצאת בשימוש יומיומי בביתי ובמשפחתי, שימוש שונה - אגב - מזה של המילה "מגבת"...).]
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2010 17:14 |
|
| |
| מואדיב כתב: |  | המלה "מטפחת" כשלעצמה, אינה מגבת. לא בכדי העדיפו התנאים "אלונטית". מטפחת היא מלה כללית, וכשרצו לומר מגבת, יצרו ביטוי - "מטפחת הספג". כלומר - המטפחת המיועדת לספיגה.
לו "מטפחת" היתה המלה המתאימה, לא היינו מוצאים במשנה את ה"אלונטית" היוונית.
|
|
נו, שיהיה. רק אזכירך שבמלת אלונטית המשנה משתמשת רק פעם אחת, ואילו במטפחת היא עושה שימוש פעמים רבות. ואם הזכרת את שוטנשטיין, אכן ראוי לייחד אשכול על הניקוד המצחיק של שוטנשטיין. בנוגע לת' הסמיכות או ת' הנקיבה, זה טוב בשביל לדחות דברי בקש. "לא תשנא את אחיך בלבבך" - האם הכוונה אף לעושה מעשה עשו?... אמשלום, שאלת: האם בן יהודה הוציא את המילה "מטפחת" מן הלשון העברית? - לא הבנתי שאלתך, אולי תרחיבי קצת (שלא כדרכך)?
|
|
|
|
|