הלשון העברית

מהזכרון
הניקוד אצלנו הוא הרָה. רש"י מתיחס לקמץ כאל פתח.

רש"י מתייחס לניקוד שתחת הל'. הוא כותב שהה"א הנוסף בסוף התיבה אינה תמורת ל' נקודה עם פת"ח (ל' השימוש משולב עם ה"א הידיעה), אלא תמורת ל' סתם (עם שו"א).

בפרשת ואתחנן שקראנו היום, "אתה החילות" בעברית של היום היינו אומרים "אתה התחלת", משורש "תחל". מהו השורש המקראי?

.

שורש הפועל "התחלת" הוא חו"ל, בבניין התפעל. בדיוק כשם ש"התפרצת", שורשו פר"ץ. האות ת' היא חלק מהבניין ולא חלק מהשורש.

"החילות" הוא בבניין הראשון, וצורתו קיימת, בדיוק כמו "השיבות" (ששורשו שו"ב) או "הקימות" (קו"ם).

מואדיב

אחר מחילה, במילת החל החי"ת צרויה, כגזרת ע"ע, דהיינו השורש הוא חל"ל. אם השורש היה חו"ל, היינו אומרים החיל עם חי"ת חרוקה, כגזרת ע"ו.

התחיל - בניין הפעיל, שורש תח"ל (שורש חז"לי, כמו תר"ם). הוא הדין למילת התחלת.
החל - בניין הפעיל, בשורש חל"ל התנ"כי. כמו הנצו הרימונים - הפעיל, שורש נצ"ץ, נו"ן צרויה.

הצעת את שורש חו"ל בבניין התפעל, אבל אז מתקבל - התחלל, או התחולל.

השורשים שו"ב, קו"ם בבניין הפעיל - השיב, הקים. לא השב, הקם.

מואדיב
מהו הבנין הראשון? קל?

.


אני מבקש סליחה - את עונשי על כתיבה מהירה כשאני עייף אני מקבל כעת - ותודה רבה למקסוול על שטרח ותיקן את הטעות שטעיתי (והטעיתי?) כאן.


כעת אנסה לעשות סדר, ולתקן.


1.
ראשית דבר - הסבר על תופעה בשפה העברית - יצירת שורש תנייני (שניוני):

כידוע, השפה העברית מיוסדת על אדני השורשים. רובם - משולשי אותיות, מיעוטם - מרובעים. מהשורשים נוצרים פעלים ושמות עצם, הנוצקים לתוך תבניות המשקלים הקיימות בשפה העברית. לעתים, כחלק מתהליך של התפתחות, שם פעולה הופך לשם עצם עצמאי, ולעתים, אחר כך נוצר משם העצם החדש הזה, שורש חדש.

לדוגמא:
בתורה אנו מכירים את התרומה אשר מרימים בני ישראל. הפועל - להרים, שורשו רו"ם, ומרימים את התרומה. משמעותה המקורית של המלה "תרומה" היא שם הפעולה. כשם ש"טבילה" היא הפעולה שעושה הטובל, ו"תשומת לב" היא הפעולה שעושה זה ששם לב.

בשלב הבא, המלה "תרומה" הופכת משם הפעולה, לשם עצם בפני עצמו. "הרמתי תרומה", "נתתי תרומה", "קיבלתי תרומה" - והמלה "תרומה" המריאה וקיבלה חיים עצמאיים, כשם עצם (מופשט) בפני עצמו.

בשלב הבא, גוזרים משם העצם החדש את שורשו. האות ת', שבמקור היתה ת' תחילית של שם הפעולה בבניין, הפכה להיות אות שורשית. מרגע זה, בו נוצר לנו השורש התנייני (שכן הוא נוצר באופן משני, כמתואר לעיל) תר"ם, ניתן לצקת אותו לתוך התבניות הקיימות, ולכן תרמתי תרומה, התרמתי אנשים, וכיוצא בזה.


2.
כעת למלה "החילותָ"

יפה תיקן אותי מקסמן למעלה, שורש המלה הזו הוא מהכפולים - חל"ל. העדות לכך - קיום הדגש באות ל', כפי שצריך לראות כל מי שמתבונן בחומש. דוגמא נוספת - "הסיבות", גם היא מהכפולים שורשה סב"ב. דגש זה הוא המסייע להבחין בין פעלים מגזרת הכפולים, כשני האחרונים, לבין אלו מגזרת ני ע"ו, למרות שצורתם יכולה להיות זהה כאן - "השיבות" או "הקימות" - בהם לא נמצא את הדגש האמור.

לגבי הבניין - כפי שציין מקסמן לעיל - מדובר בבניין הפעיל. כמובן, כפי שכל ילד יודע, בבניין הראשון, פעלים שהם כפולים יהיו בצורתם הרגילה - סבב, גלל וכדומה, ונחי ע"ו - יבואו בצורה בה האות "נחה" - קם, שב, שר וכו'.

ולכן, "החילות" שורשו חל"ל, והוא מבניין הפעיל - כפי שתיקנני מקסוול.


3.
התחיל - מדובר בשורש תנייני - כפי שהוסבר לעיל, ואכן - ושוב אני מרכין ראשי בהכנעה - צדקתם והשורש הוא תח"ל, שם הפעולה יהיה "התחלה" - כמו הפעלה - ואכן הבניין הפעיל.



ושוב - קבלו את התנצלותי.










תוקן על ידי - מואדיב - 25/07/2010 09:26:57

_________________

עשיתי פעם רשימה של כל המילים עם הצורה תXוXה - תרומה, תמורה, תרועה, תאוצה, תאורה, תנובה, תשובה, וכו' וכו'. כולם גזרת ע"ו. אכן, כמו שלא אומרים לתרוע אלא להריע, ולא לתמור אלא להמיר, ולא לתשוב אלא להשיב, כך לא אומרים לתרום אלא להרים.

ברשימה שהכנתי ראיתי את המילים תמונה ותכונה, ועדיין איני מבין לגמרי מה הנחתן המקורית.


נ.ב. אני לא מקסמן, בעל השנה שנגמרה, אלא מקסוול, בעל המשוואות.

תעוזה מהכפולים וכן תאונה (כפול ול"ה).