| נשלח ב-25/7/2010 11:53 |
 |
| |
ייתכן ששורש חל"ל משמעותו העיקרית מקום ריק - פתחתי מילון אבן שושן לעזרתי, ומכאן (אני קצת חולק עליו בדברי):
חלל את הקודש - נהג בו מנהג שנוהגים בדבר של חולין (חולין לשון חלל) הריק מתוכן
התחיל (עיין ביאורו הארוך של מואדיב) - פתח חלון ריק לדבר חדש (אסמכתא לווינדוס)
חליל - על שם שעשוי קנה חלול, לשון אבן שושן
מת "חלל" - ריק מנפש מחיה
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2010 11:58 |
|
| |
תעוזה - שורש עו"ז, "אשרי אדם עוז לו בך". אבל יש גם שורש עז"ז בעל משמעות זהה, "ה' עיזוז וגיבור", "ועזוז נוראותיך יאמרו". גם היום בבניין הפעיל, יש אומרים העיז בה"א צרויה ועי"ן חרוקה, כגזרת ע"ו, ויש אומרים העז בעי"ן צרויה, כגזרת ע"ע.
(ואולי עזוז לשון חזקה יותר של עוז. בכל מקרה שתי הצורות נכונות)
תאונה - לדעתי זו מילה מחודשת וקצת בעייתית.
תמונה - ככה"נ מלשון מין, ותכונה - מלשון להכין, ושניהם גזרת ע"ו. מתכונת - "ואת מתכונת הלבנים", מלשון "ותוכן לבנים תתנו", עיין ברש"י ואונקלוס לשמות ה יח. השורש אכן תכ"ן, אבל זו מילה אחרת ולא קשורה לתכונה.
תוקן על ידי מקסוול ב- 25/07/2010 12:01:36
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2010 12:38 |
|
| |
השרש של תעוזה הוא עזז, ולכן הז' נדגש (עזי וזמרת, בזרוע עזו ואחרים). והפסוק עוז לו אינו הוכחה על הנטיות, וייתכן שהו' הוא בייתור, וצורתו בכל מקום הוא עֹז. וההטיות במשקל זה שוים לכפולים כמו החכמה תעוז לחכם, תעוז ידך שהם חלומים.
מה שאומרים העיז בחיר"ק, כנראה שזה נובע מהיו"ד שהוסיפו לאימות הצר"י ולהוציא מהגיית פת"ח, וטעו וחשבוהו לחרוק.
תכונה - הצגתי מה שמצאתי שר' יונה אבן ג'נאח משתמש בשם תכונה לשרש תכן, עיי"ש בשורש ההוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2010 01:15 |
|
| |
קניתי בשבוע הספר ספר מאד נחמד של שמחה קוגוט בשם "המקרא בין תחביר לפרשנות" , משם למדתי משהו שאף פעם לא ידעתי , לפי דבריו צורת הבינוני בלשון המקרא אינו לשון הווה , אלא הוא נייטרלי מבחינת הזמן . למשל: ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך, הנולדים מתפרש בלשון עבר . ולא תתורו ...אשר אתם זונים אחריהם , זונים מתפרש כעתיד.
זה מעורר את השאלה , האם קיים בכלל בלשון המקרא דרך לציין פעולה כמתרחשת בזמן הווה ? או שמשתמשים בצורה הבינונית ומתוך ההקשר שופטים מה זמן הפעולה?
אני נזכר שר' יהונתן דיבר אתי פעם על השפעת הלשון על עולם המושגים ובין השאר אמר לי שתפיסת הזמן של המקרא שונה מאד מזו שלנו כי בלשון המקרא אין חלוקה לעבר הווה ועתיד , אולי התכוון לעניין זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2010 01:53 |
|
| |
השאלה המעניינת היא מתי המקרא נוקט לשון הווה המתפרש כעבר ומתי המקרא נוקט לשון עבר?
למשל בפסוק "והארץ היתה(עבר) תוהו ובוהו ורוח אלוקים מרחפת (הווה שצריך להתפרש כעבר כי לכאורה היה צריך להכתב ורוח אלוקים ריחפה על פני המים.)
נראה לי שאולי ננקטת לשון הווה כאשר הפעולה מתמשכת -משהו בדומה להבדל באנגלית בין הווה רגיל להווה ממושך .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2010 09:14 |
|
| |
צענערענע, מה שאת קוראת לו לשון הווה , היא בעצם צורת הבינוני וכאמור צורה זו היא נייטרלית מבחינת הזמן במקרא ובאה לציין היבט של התמשכות או תדירות . באנגלית למשל אין שום קשר בין ההיבט הזה להווה (He was going, He will be going , He is going(.
תיקון למה שכתבתי בהודעתי הקודמת. "אשר אתם זונים אחריהם" אינו בהכרח לשון עתיד , הוא מתורגם על ידי אונקלוס כהווה , די אתון טען בתריהן . לעומת זאת בספר הנ"ל מובא הדוגמא : איש כי ידר נדר...ככל היוצא מפיו יעשה . ומתרגם אנקלוס ככל דיפוק מפומיה יעבד , לשון עתיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2010 09:17 |
|
| |
אגב, אני שואל גם לגבי העברית המודרנית , האם יש אפשרות לציין היבט של התמשכות בלשון עבר או עתיד או שרק בהווה שייך בה התמשכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2010 09:41 |
|
| |
ידעיה
מיהו ר' יהונתן?
בלשון חז"ל קיים עבר מתמשך, פעם אחת היתי מהלך ופגע בי אדם אחד. התופעה קיימת במקצת גם בעברית המודרנית בצורת התנאי, אילו הייתי חושב על כך אתמול.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2010 10:08 |
|
| |
ר' יהונתן: http://rebjohnny.com/
האם זה קיים רק בצורת התנאי ? למשל "הוא היה אומר" אינו בלשון תנאי.
אבל בלשון עתיד כנראה לא קיים , לא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2010 12:57 |
|
| |
אכן, המדקדקים נוהגים לבאר שצורת הבינוני אינה עומדת בפני עצמה, אלא 'הושאלה' משם הפועל. לדוגמא: שומר הוא שם התואר לאדם ששכרו אותו לשמור, ומשתמשים עם שם זה אף כדי לציין את השומר בהווה. ולכן תיבה זו נוהגת כשאר השמות ברוב הענינים, למשל אין נוהג אצלה דין נסוג אחור, ומופיעה בלשון עם ה"א הידיעה, וכל שאר הענינים שאינם נהוגים בשמות כי אם בפעלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2010 12:12 |
|
| |
.
בשפה העברית, באופן בסיסי, יש שלושה זמנים לגבי הפעולות: עבר, הווה ועתיד. ישבתי על הכסא, אני יושב עליו כעת ואשב עליו בעוד שעה.
הטענה שהביא לכאן ידעיה למעלה בשם קוגוט, כי צורת הבינוני נייטרלית מבחינת הזמן, לעניות דעתי נטועה בתוך פרשנות מאלצת, כמעט אוקימתא. הרי מקרים רבים לנו בלשון המקרא בהם נמצא את צורת הבינוני, בצורה שהיא במפורש לגבי ההווה, וההווה בלבד.
הנה, כאשר מהתל אליהו בנביאי הבעל, הוא לועג לגבי הבעל בלשון הווה: "...אולי ישן הוא, וייקץ". ישן, בזמן הווה, ישן עכשיו. הרי לו היה זה זמן נייטרלי - זה חסר משמעות.
גם כאשר דוד מוצא את שאול (1) "שוכב ישן במעגל" - שני פעלים רצופים בזמן הווה עמנו כאן, ובשניהם - ברור שמדובר בזמן הווה, ולא בכל זמן אפשרי אחר.
ומכאן טענתי: כדי להשתמש בבינוני בצורת עבר או עתיד, אנו נזקקים לפועל עזר, בדרך כלל "היה" או "יהיה". השימוש הסתמי בצורת הבינוני - תמיד מעיד על זמן ההווה. כך אמר אברהם לה' "הנה אנוכי הולך ערירי", וכך אמר ה' למשה "של נעליך... כי המקום אשר אתה עומד עליו...", וכן יתרו למשה "מדוע אתה יושב...".
בכל המקרים הללו בתנ"ך, אנו מוצאים את צורת הבינוני כמייצגת פעולה בהווה בלבד. כאשר רוח ה' מרחפת על פני הים - וברור לנו כי המדובר בלשון עבר - הרי הפעל "מרחפת" נשען על פעל העזר שלפניו: "היתה". הארץ היתה תוהו ובוהו, ורוח ה' היתה מרחפת.
באופן פשוט, צורת הבינוני היא צורת ההווה, ואין בכך שום חידוש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2010 20:39 |
|
| |
מואדיב
כתבת "ומכאן טענתי: כדי להשתמש בבינוני בצורת עבר או עתיד, אנו נזקקים לפועל עזר, בדרך כלל "היה" או "יהיה". השימוש הסתמי בצורת הבינוני - תמיד מעיד על זמן ההווה"
אבל כבר הבאתי מספר דוגמאות הסותרות טענה זו כגון: ככל היוצא מפיו מתפרש (מתוך ההקשר וגם על ידי אונקלוס)כעתיד , שני בניך הנולדים לך מתפרש כעבר . בשני המקרים אין שום פועל עזר . קוגוט מביא דוגמאות רבות נוספות.
גם קושיותיך אינן מובנות לי . כשאומרים שצורת הבינוני נייטרלי מבחינת הזמן, אין הכוונה שלפעולה כזו לא מיוחסת זמן , אלא שעל הזמן מסיקים מתוך ההקשר ולא מתוך צורת הפועל . אכן יש דוגמאות שבהם מתוך ההקשר ברור שמדובר בהווה , אבל מה ניתן ללמוד מכך? יש הרי דוגמאות אחרות שבהם מתוך ההקשר ברור שמדובר בעתיד או בעבר.
אלא אם כן אתה טוען שברוב המכריע של בהמקרים מדובר בהווה והדוגמאות של קוגוט הם לא יותר מכמה אנומליות. אינני יכול לשפוט , אבל מה שאמרת בהחלט אין בו כדי לשכנע.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 09:24 |
|
| |
בפרשת עקב קראנו
"עד השמידך אותם" ה'ה' הראשונה בחיריק, איזו צורה זו? בעברית מודרנית אולי היינו אומרים עד שתשמיד אותם.
במלה שתי יש דגש ב'ת'. איזה דגש זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 13:33 |
|
| |
"השמידך" כבר עמד ראב"ע על זה, הוא מבחין שצורת המקור "השמיד" אינו בדוקא בפת"ח אלא גם בחיר"ק, כמו עד בלתי "השאיר" לו שריד.
"שתי" כנראה דגש קל, יש הסבר במדקדקים שבמקורו היה צורתו "אשתי" כמו "אזרוע", ונפל הא'.
|
|
|
|
|
