אני מדי תמימה או מה?

שבוע טוב.

בקצרה: דרכך 'להבטיח' לעצמך נישואין יציבים וטובים, מבוססת על שניים:
- קבלה מראש של העובדה שכל בעל-לעתיד איננו מושלם.
- עבודה עצמית על מידות טובות, קבלת האחר והבלגה.

במקרה הטוב, את צועדת לקראת נישואין שיש להם פחות סיכוי להתפרק – אך עדיין זה לא מבטיח יתר-הצלחה.
במקרה הפחות-טוב, לא התחלת לעבוד כמעט על הגורמים האמיתיים לנישואין אומללים.

ראשית: עצם חשיבתך איננה בכיוון הנכון, משום שבעצם הנישואין יש פרדוקס. הלא אוי ואבוי לך אם תעמדי תחת החופה ותמלמלי לעצמך "החתן העומד לידי איננו מושלם, איננו מושלם. לכי לקראתו ככל שתוכלי ותבליגי..." -- כי בדיוק לצורך זה ברא הקב"ה מערכת שלמה ומקסימה של אהבה ותשוקה ורצון לחיבור עם הזולת בנישואין. כל קסם ההתקשרות הזוגית הוא אך ורק באופן שהאדם מייצר (בעיני עצמו) אידיאליזציה של בן הזוג, תכונותיו, אופיו, יופיו וכן הלאה...
כלומר, התחלת קשר הנישואין (ובפירוש גם המשכו!) בנויים על אלמנטים נפשיים הפוכים מאלו שתיארת.  הקשר הזוגי מושתת על פנטזיה ועל העצמה והאדרה דמיונית של בן/בת הזוג.

נקודה חשובה נוספת: אחרי כל הדיבורים הנהדרים על אהבה ונתינה ונתינה ונתינה – אינני מכיר אדם בעולם שלא מתחתן בכדי ל-ק-ב-ל!!!
אותו 'לקבל' הוא מיליון ואחת דברים. אפילו לצאת מסטטוס של 'רווקה' – זה לקבל...

לאדם נורמלי יש המון ציפיות מבן-הזוג, גם משום שיש לו המון ציפיות מעצם מצב הנישואין.  הוא בטוח בתוך-תוכו שכל צרכיו יתמלאו ללא מגבלות; שפתאום יהיה מספיק כסף, שפתאום יהיה זמן לכל, הכל יתנהל בנחת והחיים הוורודים יימשכו לנצח… חלומותיו הרומנטיים גם משכנעים אותו כי נישואין פירושם שתמיד יהיה מי שיאזין לנו ויתמוך בנו ללא תנאי.

כשהאשליות והחלומות מתנפצים אל סלעי המציאות, זה הרבה מעבר ללכעוס על תכונה או חסרון של השני – זה לכעוס על עצמך שלא הצלחת בנישואייך כפי שרצית.
אם רצית להיות נאהבת ואת אינך חשה כך – אכפת לך מהכשלון שלך.
אם רצית להיות עשירה ואינך כזו – כואב לך ניפוץ האשליה שלך.
אם רצית ילדים מחונכים וזה לא מתממש – את מרגישה 'כשלון'.

בוודאי שעל כל אלה ועל מאות אחרים נוח מאד לכעוס על הבעל, כי הוא אטום והוא עצל ואינו מפרנס והוא שמתרשל בחינוך הילדים (וזה נכון!) – אבל העבודה שלך צריכה להיות בכיוון של איך להתמודד עם עצמך ועם תסכולייך, איך להתמודד עם חיים שונים מאלו שדמיינת לעצמך...

גם על זה לא תוכלי לעבוד טרם נישואייך, כי אינך מסוגלת להגדיר כעת את ה'ציפיות' – אז איך תדמייני את האכזבות... אחרי נישואייך תגלי על עצמך ואודות בן-זוגך כל-כך הרבה, שבעצם כל המערכת של קודם נישואייך תיראה לך כה עקומה ולא עדכנית.

ככלל, דעתי היא שעל נישואין מתחילים לדעת רק בתוך-כדי תקופת הנישואין. כל ה'הדרכות' וכל ספרי "מאדים ונגה" ודומיהם אינם יכולים להכשיר ל'דבר האמיתי', שהוא כל-כך מורכב וכל-כך שונה מכל מה שאפשר לדעת עליו קודם לכן.

[ובכל מקרה, תהיי נחמדה לאחותך, אין דבר יאה מזה]

תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 11/07/2010 00:20:06

קודם כל, כל הכבוד!!
ישבת וכתבת מגילה מכל הלב.....

כעיקרון, את צודקת. ברור שבירכתי מוחי אני מדמיינת אותו נסיך מושלם,
אבל אני אומרת לעצמי שהוא לא יהיה כזה, כדי שלא אשבר כשאגלה זאת (זה הרי עניין של זמן).
בענין הציפיות, ד' יעזור, בינתיים אני לא מצפה מדי...מספיק להסתכל אל הנשואים שסביבינו כדי לראות
שאין מעגל קסמים של כסף, זמן , נחת וורוד כל הזמן... אחרי החתונה נהיה חכמים יותר..

אבל בקטע של ה"להתכונן" אני כן חושבת שכדאי לי ללמד ולהשתדל ולדעת כמה שיותר,
כי אם אני רווקה כרגע, לפחות שיצא מהתקופה הזו תועלת לעתיד...
שלמישהו זה יהיה משתלם........

_________________