| נשלח ב-8/7/2010 23:52 |
 |
| |
חולשת הרצון - סקר ומסקנות
התופעה של חולשת הרצון מוכרת לכל אדם. אתה מקבל החלטה נחושה לא להתבטל במשך הלימוד או לעשות דיאטה או להפסיק לעשן ולפתע אתה מוצא את עצמך מתפתה לשיחה בטלה או לעוגה או לסיגריה (רק אחת). ידועות הבדיחות מן הסוג של "מחר מתחילים בדיאטה" או "קל מאד להפסיק לעשן, עשיתי זאת כבר 50 פעם".
השאלה, שבה כבר דשו רבים מאד, היא למה זה קורה. התשובה המקובלת באופן כללי היא שיש "בתוכנו" כחות שונים הנאבקים זה בזה, וכשאני רואה את הסיגריה המפתה אותו חלק באישיותי (או במח שלי, מנגנון הדופמין או מה שלא תקראו לזה) מתגבר על החלק הכולל "תכנון לטווח ארוך" שכבר רואה את סרטן הריאה ומעוניין שלא אעשן. במלים אחרות האדם מורכב מ"חלקים" (שוב לא משנה אם אלו חלקי נפש כמו נה"א ונה"ב או חלקי מח או יצר טוב ורע וכו') ו"רצונו" הרגעי מבטא את החלק שגובר באותו רגע.
אבל רגע רגע. כשאנו נכנעים לפיתוי אנו רואים את זה ככשלון שלנו. כלומר יש לנו איזה היררכיה בין החלקים, ובאופן אינטואיטיבי אנו סבורים שהחלק באישיותנו שרוצה דיאטה או שמנסה ללמוד במרץ הוא יותר "אנחנו" מהחלק שחפץ בעוגה או בנמנום או בשיחה הבטלה. זה מביא מיד לתפיסה שאחת ממטרות האדם היא לגלות את "האני האמיתי" כלומר לשחרר את הרצון הפנימי שלו ממועקת הכחות החיצוניים שמגבילים אותו - והנה אני כבר נשמע כמו סגנונו של הרב קוק: ההדבקות בטוב כסוג של שחרור. שימו לב שכל זה נובע מתפיסת ההיררכיה בין הרצונות: אינטואיטיבית אני מבחין במה שיותר "אני" מפני שכאשר אני נכנע לחולשת הרצון יש לי הרגשה רעה או צער או יסורי מצפון.
והנה שאלת הסקר: לו היו מציעים לך גלולה שכל הבולע אותה לא סובל יותר לעולם מחולשת הרצון. האם היית בולע אותה או לא?
לשם הבהרה: מי שיקח את הגלולה ויחליט לעשות דיאטה יחוש גם רעב וגם תשוקה עמוקה לשוקולדים ועוגות, אבל לא יכנע לעולם ליצרו ויעמוד בהחלטות שקיבל, ועל זה הדרך.
לוקחים?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2010 23:58 |
|
| |
.
מי שיקח את הגלולה, כבר לא יהיה אדם. אינני יודע להגדיר איזה שם יקרא לו, אבל אדם - כפי שאנו מכירים אותו כבר אלפי שנים -
הוא לא יהיה.
אגב, ניתו וניסוח יפים של בעיית הרצון, ניתן לראות בהקדמת רס"ג לפירושו על ספר משלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 00:34 |
|
| |
יש כבר גלולה כזאת, ואלפי שנים משתמשים בה, וזה דיי מצליח לאלה שלוקחים אותה,
"בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" וזה לא איזה קסם או מיסטיקה, זה פשוט עובד לוגית כמו כל חינוך,
הרי מה זה חינוך ? שינון ושינון כל הזמן, על דרך ״וידעת היום והשבתה אל לבבך"
בדוגמא שלך סיגריות וכו' אין פשוט שיטת חינוך, ולדעתי אם יאסוף מאמרים על סיגריות ויקרא בהם כל יום במשך הרבה זמן הוא פשוט אף פעם לא יכנס לזה שוב, ואחרי זה יעיין רק מדי פעם, מבחינת והשבתה אל לבבך,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 00:37 |
|
| |
לפי הסברים רבים, אדם הראשון נטל ביודעין גלולה בעלת השפעה הפוכה...
[והערה לנוסח השאלה: אם, מראש, אין שום משקל סופי לרעב ולתשוקה -- כמאן דליתנהו. אם כמאן דליתנהו, נפלה כל השאלה בצורתה]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 01:37 |
|
| |
אתחיל דווקא מהסקר. גלולה כזו לא תפתור את בעייתך. היא הלא גורמת שבעת חילוף רצון, ישלוט הרצון הקודם על הרצון הנוכחי. לכן באם כרגע תתאווה לאכול שוקולד, אזי אדרבה, רצון זה יבטל מכאן ולהבא את החלטתך לפתוח בדיאטה. וחוזר חלילה. אבהיר. איבחנת את ה"אני" כמכלול הרצונות (בלא להתייחס לחלקי זמן בהם ה"אני" הוא חושב או נח או פועל), כשבכל רגע נתון, הרצון העכשוי מהווה את ה"אני" העכשוי. רצון רחוק טווח, שווה ערך לרצון קצר טווח. בשתיהם המשפיע על הכרעת האדם הרגעית היא הגירוי או השיקול הכבד יותר באותו רגע (בלא להיכנס לחקירת דטרמניזם ואינדטרמניזם). אלא שבעוד הכרעות שיקולי כדאיות (כאורך חיים ואיכותם) הם בעלת החלטה לטווח ארוך, הכרעת שיקולי התאוות (כגירויים) הם בעלי החלטה לטווח קצר. אך בפועל אין הבדל בין השניים. שניהם רצונות המכריעות החלטות. שני סוגי ההחלטות נובעות מהמוטיב שתפס את רוב המסך החשיבתי באותו רגע. לכן כל פעם מה שתחליט הוא תקף עד לבוא ההחלטה הבאה. כי ההחלטה תמיד היא פונקציה של המוטיב השליט. תוקף קבלת החלטה לטווח ארוך, היא בכך שכשיגיע גירוי, ההחלטה תשתלט על המחשבה ותסיטנה מהגירוי לשיקול הכדאיות. לכן ככל שההחלטה חזקה, חייבת היא להכריע. מצבים בהם הגירוי הכריע, מרמזים שכבר היה בעיה בשלב ההחלטה. או שההחלטה לא לקחה בחשבון מצב גירוי חזק כ"כ, ולכך איננה תקיפה. או שההחלטה לא היתה אמיתית, אלא היוותה משאלת לב. כמובן שככל שמתרחקים מההחלטה, נמוג תוקפה. ושוב היא לא אמורה להכריע. מכאן שאין לו לאדם להצטער על אי עמדו בהחלטתו, כי באם הגירוי הכריע סימן הוא שלא היתה ההחלטה ברת תוקף נגד הגירוי המכריע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 02:24 |
|
| |
בעסר, מה ההבדל בין להצטער על אי-עמידה בהחלטה, ובין להצטער על חוסר יכולת לקבל החלטה ברת-תוקף?
מבחן התוצאה זהה: אתה חש 'חלש' ואינך מרוצה מעצמך.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 09/07/2010 02:29:21
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 07:17 |
|
| |
| בחגוויהסל כתב: |  | לפי הסברים רבים, אדם הראשון נטל ביודעין גלולה בעלת השפעה הפוכה...
|
|
אכן, וכדברי מואדיב לעיל.
(נדמה לי שהרמב"ן מפרש כך את משמעות ה"דעת טוב ורע").
[מקסמן,
לא הבנתי - התורה היא מעין גלולה כזו, או שאולי הלימוד בה דומה לתרגילי ספורט, המומלצים לעיתים כדי להסיח את דעת הגוף ולעייף את הנפש ובכך להתגבר על היצר המיני?
האם אין זה ביטוי ליחס מעט אינסטרומנטלי (מדי) כלפי התורה?]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 07:28 |
|
| |
אמש'
[ אין בדברי מאקס הערכה לתורה כשלעצמה, אלא למה שנלווה ללימודה, בעיקר לעמל בה. עשרות מאמרי חז"ל תומכים בדבריו. אגב, מיימוני בחר להגדיר כ"פ בפורום את התורה כ"מפעל חינוכי" כמובן, הגדול והמוצלח שביניהם]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 07:31 |
|
| |
[ספרן,
בדברי מקסמן יש הקבלה בין התורה לבין עלוני הסברה כנגד עישון של משרד הבריאות. על כך שאלתי.]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 08:04 |
|
| |
מקס
כמה חרדים מעשנים אתה מכיר?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 08:27 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 09:37 |
|
| |
מקס, דווקא משום שאתה מדבר לא על סגוליות אלא על פרקטיקה, אין התורה דומה לגלולה. כי בעוד הגלולה היא דיאפרגמה לכל החיים, לימוד התורה הוא בחיריי בכל רגע ורגע. בעצם הבחירה ללמוד תורה ולשננה, יש מצד האדם מעשה של שבירת הרצונות השליליים.
להבנתי, שנרב הציב דילמה ברורה (וכאן המקום לחזור מפסיכולוגיה לתיאולוגיה): האם עבודת ה' הנרצית יותר היא זו שבתוצאה תביא לנצחון הטוב, ואף שהתוצאה תתקבל 'בדרך הקלה'. או שהעבודה בעוה"ז היא בדווקא בהתמודדות - אף שייכשל פה ושם.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 09/07/2010 09:42:07
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 10:00 |
|
| |
בחגווי,
בשאלה, לפי האופן שהנך מציג, נחלקו הרמב"ם בפ"ו מ"שמונה פרקים" והר"י עמדין בהגהותיו שם (בד' וילנא) . הרמב"ם עצמו מחלק בין מצוות שכליות לאחרות, עיי"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 10:13 |
|
| |
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 09/07/2010 10:16:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 13:13 |
|
| |
עוררת בי כמה הרהורים משעשעים, וכמה דילמות לא פתורות.
יש דיאלוג משעשע להפליא של ריימונד סמוליאן (לוגיקן, שעושה מופעי סטנד-אפ לוגי. מגדיר את עצמו כטאואיסט מערבי), שנקרא 'האם אלוהים הוא טאואיסט?'. שם הוא שואל כמעט את אותה שאלה, ומביא אותה אד-אבסורד. האדם מבקש מאלוהים שיטול ממנו את הרצון החופשי, ואלוהים שואל אותו האם היכולת לבקש בקשה כזו היא עצמה לא מבוססת על קיומו של רצון חופשי.
נטילת גלולה כזו פירושה שלרצון החופשי שלנו אין יותר משמעות, שכן נהיה כאלה שעושים אוטומטית מה שנכון, ואם עשינו מה שלא נכון זה רק מפני שטעינו (חשבנו שזה מה שנכון). קשה לדמין אדם שעושה משהו רע למרות שזה רע גם בעיניו, לא מתוך חולשת רצון. אף שאינני לגמרי בטוח שזה בלתי אפשרי (זה שקול לשאלת הבחירה החופשית של המלאכים, שאין להם יצה"ר. נדמה לי שליטול מאיתנו את היצה"ר זה כמו ליטול מאיתנו את החולשה לפעול נגד הרצון. אבל גם זו שאלה מעניינת שאני לא בטוח לגביה).
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2010 13:34 |
|
| |
מכיוון שאותה גלולה דימיונית תשפיע על המוח אני לא מכירה אדם נורמלי אחד שיסכים לקחת גלולה שתשפיע על המוח בכיוון זה או אחר.
|
|
|
|
|
