|
|
| נשלח ב-4/8/2010 13:57 |
 |
| |
הסכמה של הרב הגאון ר' עמרם אופמן שליט"א על ספר 'לולאות תכלת' (שנת תש"ס)
עמרם אופמן מו"ץ העדה חרדית ירושלים רחוב אדוניה הכהן 33, טל 5821998 הסכמה וחוו"ד בס"ד כב' הרה"ח שלמה יעקב טייטלבוים שליט"א. נתכבדתי והביא לי ספרו, עדיין בכת"י, בשם לולאות תכלת ובו בירורים על ענין התכלת אשר המתחיל במצוה זו היה הגה"ק והנורא ר' גרשון העניך ליינר האדמו"ר מרדזין זצ"ל, והאריך והרחיב העמיק בכל הענינים. ובספרו עין התכלת עמ' רס"א כתב וז"ל, ויש לנו קבלה ברורה ועדות נאמנה שהרב הגאון הקדוש אור עולם מקאזניץ אמר שלפני ביאת הגואל יגלה א' מצות תכלת - וכידוע של דבר שבקדושה אינו הולך בפעם אחת רק בדרגות - ואף שזכה הגה"ק לחדש ענין וחיוב התכלת, וגדולי בני זמנו יש שחלקו ויש שהסכימו ויש שנמנעו ויש הרבה מגדולי עולם בזמנו שלבשו תכלת. והנה בענין זיהוי הדג של התכלת נתקשו לקבל דעתו בזה, מפני המציאות, ומפני הקושיות שרבו ע"ז, וכבר ארבעים שנה לערך אחרי הגה"ק הנ"ל נכנסו ת"ח מופלגים בענין, ואף שקיבלו דעתו והכרעתו בחיוב לבישת התכלת, מ"מ לא קיבלו דעתו בזיהוי המין – ובעיקרון נתברר שהוא מין חלזון המונח בקונכיא, ומ"מ עדיין לא נתברר המין הנכון. וכעת זה כמה שנים בחסדי הש"י שנתברר מין החלזון - שהוא במקום שציינו חז"ל ובפוסקים, והצבע היוצא ממנו הוא צבע תכלת המסור לנו בקבלה מדור דור; וגם סיבת שנפסק עשית התכלת מכוון, שממין זה אפשר לעשות תכלת וארגמן, והמלכות השתמשה בזה לצורך ארגמן – ואסרה להשתמש בזה [וכמובן שזה נסתובב משמיא וכמ"ש האר"י] והנה אחרי שביקרתי במפעל המייצר את התכלת וראיתי את החלזון עודנו בחיים חיותו שצבעו כעין הים, וראיתי פציעתו ודם הכנוס בתוכו [לא דם נפשו], ומשתנה מגוון לגוון מעצמו, עד שמגיע לארגמן; ואחר זמן שמתייבש נעשה שחור כדיו [כמ"ש הרמב"ם] ואח"כ ע"י סממנים שפעולתם רק בשביל מעשה הצביעה, ולא נשארים ולא משפיעים על הצבע כלל, ואח"כ ע"י מנורה שיש בה סגולות וכחות הנמצא בשמש, הוא מתהפך לגוון תכלת – וכל זה נעשה מתחילת העבודה לשמה ולשם מצות ציצית. ואח"כ הרתיחה ביורה וטבילת הצמר הלבן ביורה של צבעים ונצבע ונספג ונעשה צבע התכלת המקובל אצלנו, והוא עמיד וחזק שאינו עובר ע"י כיבוס וכמו שהחליטו המומחים בזה, [וכן היה סדר עשיתו כמבואר בכותבי העתים]. ודיברתי עם אלו שהעלו חלזונות אלו ממקום שציינו חז"ל [אף שנמצאים בארצות הסמוכות לים התיכון כגון יון וספרד ושם נמצא לרוב] והרבה סוגיות וסתירות מובנים ומוסברים לפי זה. וידוע דברי דרשת הר"ן שביאר בארוכה שהתורה ניתנה לישראל דווקא שהם עם קשה עורף ולא בנקל יקבלו חדשות ואינם מתפעלים מכל דבר עד שיבררו היטב - אמנם אחר שנתאמת אצלם הענין ימסרו נפשם ע"ז. ופשוט שכך הוא גם בענין זה, שעם ישראל ובני תורה נרתעים מכל דבר שלא היה בנמצא עד עכשיו; אמנם נראה שכל ת"ח וצורב שיעבור על הספרים שנתחברו בזמן האחרון על ענין זה יגיע למסקנה שיש מקום גדול לקיים המצוה כדינו ובשלימות. ועברתי גם על הספרים שיצאו לסתור והביאו גם דעת פוסקים מדורנו שאין חיוב לקיים מצוה זה – אך המעיין יראה, שבמין זה של חלזון מיושב כל הקושיות ורגלים לדבר שהוא התכלת הנכון. וכן כמה וכמה מגדולי הדור יראים ושלמים שהתחילו לקיים מצות תכלת בצנעה, והכל הולך קמעה קמעה, ונזכה בקרוב שכלל ישראל יקיימוהו ברוב עם - ונקוה שיהיה ע"י משיח צדקנו. והנה אחד מן הספרים שנתחברו הוא ספר דנן "לולאות תכלת" שמביא כל חלקי הסותר והבונה, ופשוט שאין אני יכול להגיד שאני מסכים על כל הכתוב בספר, אך בכללות - הרוצה לדעת ולמצא בירור על כל השאלות המנקרות ימצא טוב טעם ודעת ממקורות חז"ל ופוסקים מתורת ישראל המסורה לנו מדור דור. הכותב וחותם עש"ק פ' בא - מכת בכורות ויציאת מצרים, ואיתא בספרי שלח, למה נקרא שמה תכלת על שם שנתנכלו המצרים בבכורות שנאמר ויהי בחצי הלילה, וכן ברש"י הביא דרשת רבי משה הדרשן, פתיל תכלת על שם שכול בכורות, תרגום של שיכול תיכלא עי"ש; ונקוה שבזכות קיום מצות תכלת יהא מכת בכורות של עשו וישמעאל - ויקוים על מלך המשיח אף אני בכור אתנהו ע"י ביטול שלטון ערב רב , אמן עמרם אופמן, מו"ץ העדה החרדית (מקום החותמת)
תוקן על ידי ארץ_הקודש ב- 04/08/2010 14:04:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2010 14:52 |
|
| |
מוטי בן, שלום וברכה, אתה צודק שהשמטתי הראיות הברורות שהפורפרא היה בזמן חז"ל [=ערימות ענקיות בצפון + מרדעת הסוס צבועה בכחול מהארגמן, ועוד] אבל כמדומני כתבו את זה כבר לפניי. ויש עוד ראיות שהפורפרא הוא חילזון שהיו צובעים איתו בזמן חז"ל, אבל אני טוען שאפילו בלי ראיות כאלו הפורפרא כשר לצביעה: בתוספתא מנחות שהבאתי [ראה כאן וכאן] יש רשימה שלימה של הרבה דברים והיכן שיש מקום לטעות ולהביא משהו דומה או אחר, מייד חז"ל מבהירים מפורש למה בדיוק הם מתכוונים, למשל כאן, [2 הקטעים הבאים מאותו פרק - תוספתא מנחות פרק ט]:
ז"א כשכתוב "חילזון" זה שם בע"ח עם קונכיא ולא שם בע"ח מסויים. והנה ארגמון קהה קוצים נמצא בתוך קונכיה, ועוד, הרי חז"ל מזהירים אותנו לא לצבוע בקלא אילן, וממילא יש להקשות למה חז"ל לא הזהירו אותנו גם מן הפורפרא ?? ולכן ממ"נ, או שהפורפרא הוא הוא החילזון האמיתי ואין אחר. או שכל החילזונות כשרים למצווה, כמו שכתוב בתוספתא: תכלת אין כשרה אלא מן החלזון, הביא שלא מן החלזון פסולה. ז"א העיקר הוא שיהיה לנו חילזון הצובע גוון תכלת ולא משנה איזה בדיוק ינטינה או פורפרא וכדו'. וה"חילזון" של חז"ל זה כמו שלנו, ראה בערוך ערך חלזון, דאיתא בפסיקא דרב כהנא, (פסיקא י"א אות כא) על הפסוק שמלתך לא בלתה מעליך, ולא היו גדלים, אמר ליה, כחלזון הזה כל זמן שהוא גדל, נרתיקו גדל עמו (וכן הוא בדברים רבה סוף כי תבוא). וכן המתרגם רש"י ע"ז כח: קטע הראשון, ד"ה משקדי חלזוני, שחלזון הוא (שנעקקע), חומט, שבלול. וכן בפה"מ להרמב"ם (קאפח) כלים י' א' שחלזון שהוזכר במשנה הוא דומה לחלזון הימי שהוא צדף. וצדף היינו קונכיא.
תוקן על ידי טובה_הארץ ב- 04/08/2010 15:10:08
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2010 15:27 |
|
| |
טובה הארץ.
בצדק אמר לך מוטי בן שלום, שאם בזמן חז"ל לא היה ידוע החלזון מורקס אין הוכחה שהם היכשירוהו כי אולי אם היו יודעים עליו היו מזהירים. ולכן רק אחרי שמוכיחים שהמורקס היה מוכר בזמן חז"ל ובכל זאת הם לא הזהירו שלא להשתמש בו זה מוכיח שהוא כשר ולכן בלי שאר ההוכחות מהארכיאולוגיה ומההיסטוריה אין הוכחה מזה שחז"ל לא הזהירו כי אולי הוא לא היה ידוע.
תוקן על ידי מדף ב- 04/08/2010 15:27:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2010 15:59 |
|
| |
אנחנו נכנסים כאן לדיון האם יכול להיות שחז"ל לא ידעו מדבר מסוים.
אינני רוצה להיכנס לזה בכלל.
ועכ"פ כבר הוכח [ע"י ערימות מליוני קונכיות הפורפרא] שזה היה בזמן חז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 00:16 |
|
| |
לטענת המערער הקונכיות שמשו לצביעת ארגמן/סגול ולכן יש להוכיח צביעה סיטונאית של צבע כחול דווקא.
תמים אחד טען כאן שלדעת הקבלה התכלת תתגלה רק לעת"ל. לבד מהעיקר שאין מכריעים הלכה לפי הקבלה [מה שלא תקף כ"כ אצל אלו שאינם ישנים בסוכה].
הרי שאם אכן יוכח שנמצאה התכלת, הרי שיש להסיק אחת מן השתים, או שהקבלה שבידך איננה נכונה, או שאנו כעת בזמן שמוגדר ע"י קבלתך כלעתיד לבוא [אחר צחצוח הכפתורים וכו'].
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 00:37 |
|
| |
מתוך שו"ת דבר חברון או"ח, קרית ארבע-חברון התש"ע, סימן כא (עמ' 27):
סימן כא תכלת בזמננו שאלות:
1. מה מקורותיו של הרב להליכה עם ה"תכלת" בימינו? 2. בגנזי ראי"ה הרב זצ"ל אומר שהתכלת וייחוסי הכהנים וכו' הם דברים שיבוררו ע"י רוח הקודש כשיבוא המשיח, איך זה מסתדר עם ימינו – שמשיח עדיין לא הגיע? 3. האם אין חשש כשהולכים עם תכלת זו שזה לא איסור 'קלא אילן'? 4. ישנן שלוש שיטות עד היום בתכלת – הדיונון של האדמו"ר מראדזין, הינטינה של הרב הרצוג זצ"ל והארגמון קהה קוצים. למה עלינו להתייחס לשיטות שהן לא ודאיות, אם יכול להיות שיום אחד יופיע אדם אחר, ויצהיר שהוא מצא את התכלת האמיתית, האם נלך אחריו? כיצד אנחנו ודאיים? 5. האם לא צריכה להיות הסכמה של כלל (רבני) ישראל לגבי פסק זה? תשובה: חקר התכלת צבר תאוצה בזמננו. כיום החוקרים הגיעו למסקנה שארגמן קהה קוצים הוא החלזון ממנו הפיקו את התכלת. הרב בורשטיין בספרו "התכלת", מביא את כל הסימנים שחז"ל נתנו לנו, ובודק אותם עם כל סוגי התכלת הידועים לנו. לאחר שעיינתי בספר הזה הגעתי למסקנה כי הזיהוי של הארגמן קהה קוצים כחלזון התכלת, הוא זיהוי של תשעים ותשעה אחוזים. מסיבה זו יש חובה להטיל תכלת בציצית. וגם אם אנחנו טועים, אין בחוט הזה שום גריעותא, משום שהוא אינו דומה לקלא אילן. קלא אילן פסל את הציצית משום שהוא היה דוהה ונמחק עם הזמן, ותכלת זו אינה נמחקת. הרב זצ"ל כתב (במכתבו למוהר"נ גרינשפאן גנזי ראיה ג עמ' 64), שהתכלת תתגלה כשיבוא המשיח, מפני שבזמנו זה לא היה בר השגה כלל, וזה אכן היה מהדברים שהיו צריכים לחכות לבוא המשיח. אבל כיום אנחנו יכולים לזהות על פי הסימנים שחז"ל מסרו לנו מהי התכלת, ממילא אנחנו מחויבים ללכת איתה. סימנים אינם דבר של מה בכך, לפי סימנים מובהקים סומכים להתיר איסורי תורה (עיין שו"ע אהע"ז סימן יז סעיף כד). איננו יכולים להתעלם מזה שתכלת חלזון הארגמן עומד בסימנים שנמסרו לנו. לגבי רבנים שלא רוצים ללכת עם תכלת, צריך לבדוק האם זה מצד שיקולים של תורה או שיקולים אחרים. אם נראה שלפי האמת המוחלטת זו התכלת, הרי שיש ללכת איתה לפי דרכה של תורה. החותם לכבוד התורה, הרב דב ליאור ראש הישיבה ורב העיר קרית-ארבע - חברון
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 01:16 |
|
| |
מדף
בתורה כתוב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת,
בפשטות ללא הביאור של חז"ל היה אפ' להשתמש בכל צבע תכלת מן החי או צומח ואפ' סינטטי, באו חז"ל ואמרו בתוספתא (מנחות פרק ט') תכלת אין כשרה אלא מן החלזון, הביא שלא מן החלזון פסולה.
עכשיו מניין לחדש שיש חילזון מסוים דווקא ורק מימנו התכלת כשרה, ואולי גם נמציא שדווקא לולב מזן דרעי כשר.
כוונתי לאומר שחז"ל לא רק פסלו תכלת שאינו מחלזון, אלא גם אמרו שתכלת מחלזון כשר, ואם היה דין בתאוריה שדווקא חילזון מסוים כשר חז"ל היו בוודאי מציניים את הדין.
כמובן שדיון זה הוא בתאוריה מכוון שיש לנו ראיות ברורות שהשתמשו בחלזון זה לצבע בזמן חז"ל, (לתכלת ולארגמן).
יש להוסיף עובדה בסיסית לאלו שמחפשים ראיות שידעו לצבוע בחלזון המורקס בזמן חז"ל צבע תכלת ולא רק לארגמן,
בכדי לצבוע צבע ארגמן יש להקפיד שהצבע לא יחשף לאור בזמן החיזור והיבוש, וכן אם מבשלים את הצמר הצבוע בארגמן, הוא נהפך לתכלת, וכידוע חוטים לאחר שזירה עוברים בישול, כך שצריך להקפיד בדווקא לצבוע ארגמן, ולא מציאותי שהם ידעו לצבוע בחלזון הזה רק ארגמן ולא תכלת.
תוקן על ידי שדרות_שלנו ב- 05/08/2010 01:23:47
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 01:41 |
|
| |
טובה הארץ,
הערתי היתה ללא קשר להימצאות הצביעה בתכלת פורפורא הנ"ל בזמנם. בין אם היה או נעדר. אין זה משנה לעניין ההוכחה מהגמרא. וכעת שנתת ראיות להימצאות התכלת פורפורא הנ"ל, רק חיזקת את שכתבתי בשתי השורות האחרונות בהודעתי הקודמת, שהוכחתך מבוססת ומחייבת על ידע מוקדם, הנחה מראש, ואם כן זו אינה הוכחה אלא מעגליות. כי אחר שהנחת שזו התכלת הידועה, באת להוכיח מהתלמוד שזו התכלת. אלא שאחר שכבר הנחת שזו התכלת, מהגמרא כבר לא הוכחת דבר. כי יד הדוחה נטויה לומר שמא אין זה אותו חלזון המדובר בחז"ל לצביעת פתיל ציצית אף שהיה מצוי גם בזמנם לצביעת תכלת דומה בשאר עניינים. לכן אמרתי שהוכחתך הינה מדומה כי היא נשענת על הוכחה אחרת שאתה אוחז בה, והיא מקדימה.
בהודעתי הקודמת כבר הערתי בקצרה על דיוק לשון חז"ל. הרי שכתבו "מן החלזון" ולא כתבו "מן חלזון" , כי כשאמרו "החלזון" בה"א הידיעה, כוונתם היתה על המין הידוע והמפורסם דווקא מבין מיני החלזונות, כלומר אותו החילזון הידוע שבו השתמשו ישראל לתכלת שבציצית.ולעולם אפשר שלא כל מן חלזון כשר. או מפני שלא כל המינים כשרים או מפני שלא ניתן להפיק תכלת מהם. גם מה שהחלטת שלשון חז"ל "החלזון" הוא על כל חילזון, אין הוכחה מלשונם ולעולם אפשר שכוונתם על חילזון אחד ידוע בדווקא אשר נקרא שמו הפרטי על שם מינו הכולל. כשם שמסכת טהרות קרואה בשמה על שם הסדר כולו.
והנה כל הערתי היתה על הצד שהעלת כי אפשר שאין כשר אלא מין אחד מבין החלזונות. ושאלתי , מי מבטיחך כי הפורפורא הוא הוא אותו מין חלזון ולא אחר. ועל זאת, דומני , שלא נותר מהוכחתך אלא עניין שאלה אחת מקדימה ששאלת, והיא: מדוע לא הזהירו חז"ל מפני החילזון הזה אחר שכבר היה בזמנם?. על שאלה זו ניתן להוסיף שאלה נוספת, מדוע לא הזהירו חז"ל על שאר מיני תכלת הדומים ושאינם ממין קלא אילן? ומה שתשיב על שאלה זו, אשיבך אף אני על חילזון זה שהבאת. כלומר, משאלה זו לא ניתן לחלץ הוכחה.
ואם תתעקש לטעון טענה, שאין חששות בכל התכלת שבעולם אלא דווקא בחלזון זה שהבאת לרוב דימויו לתכלת האמיתית, אשיבך, אדרבה ! מניין לך מהו צבע התכלת האמיתי ומהו צבע הקלא אילן האמיתי? ואחר שלא נודעו לנו - ממילא אענה לך - כך בחילזון זה שהבאת אין חשש לדמותו לתכלת שבציצית, ודו"ק.
כעת ראיתי באשכול שיש מי שרצה להביא ראיה ממאמר הגמרא בדבר המוצא לשונות תכלת שיש להכשיר שהרי אין חסרון שם אלא מצד העשיה "לשמה" ולא מצד הגוון. על זאת יש לדחות. התם באותה תכלת הידועה בזמנם בגווניה שהיא של ציצית ואין לחשוש בקלא אילן, וכל החשש הוא מצד ה"לשמה".וכשמוצא חוטין אין לחשוש אף מצד ה"לשמה". אך אותה פורפירא שהבאת והיתה בזמנם אינה דומה לתכלת שבציצית בגוון הידוע להם, ולכן אין לחשוש ממנה לא בחוטין ולא בלשונות, כי אין איש שיטיל אותה בבגדו.
ואף אם תמצי לומר שגוונה זהה לגוון תכלת בציצית בדיוק רב כקלא אילן, עדיין אין ראיה מהגמרא. וזה כי המוצא לשונות צמר ודאי לא כיון לעשיית ציצית של מצוה אלא צבע לבגדו, אך המוצא חוטין שזוים לבדם, ודאי כיון לעשיית מצוות ציצית, כיון שכך דקדק לצבעם במין החילזון הכשר דווקא ולא בחילזון שאינו כשר. כלומר הדוחה יאמר שמין זה שהבאת לפניי שמא הוא מאותם שאינם כשרים.
לכן לא זכיתי להבין הוכחתך, גם אם תניח שתכלת זו מן חילזון זה כבר היתה בזמן חז"ל.
( כל דבריי נסובים על ההכרח שבהוכחה התלמודית לכשלעצמה- ואיני מביע דיעה בעניין זיהוי התכלת כלל. )
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 05:02 |
|
| |
טלית שכולה,
בהמשך לנושא הגדרת "צבע הדם" עלי לציין כי מן הראוי שאכתוב את אשר שמעתי היום מידידי הניו יורקי בשיחה ארוכה שהיתה לי גם היום, הסבר מצויין למתקשים בהשוואה של ה "שחור כדיו" שכ' הר"מ ולא ברור היכן בדיוק רואים אנו את ההתאמה של המציאות של חלזון הפורפורא שבידינו לסימן זה שכ' הר"מ - ואחרי כל ההסברים וההשערות השונים יש עדיין למתעקשים, מקום להתפס עליו, וכך הסביר לי -
הרי כיון שברור מעל לכל ספק כי חלזון המורקס אשר בידינו הוא הוא החלזון שדיברו עליו חכמי אוה"ע, וזאת משום שהם תיארו אותו ביולוגית ובהרחבה הן את גופו, וכן את טבעו והתנהגותו בתקופות שונות של השנה , כך שלא נשאר לנו כלל וכלל איזה ספק קלוש על זהותו של החלזון הזה עם מה שכ' חכמי אוה"ע -
וברור לנו כי אריסטו כ' כי דמו שחור א"כ רואים אנו כי אריסטו תיאר את דמו של חלזון זה "שחור". א"כ התמיה היא על אריסטו, וכל אשר נשער ונסביר בהכרח את אריסטו מדוע התבטא ועל מה בדיוק כוונתו , הרי שבאותה מטבע נסביר את הר"מ בין אם הר"מ לקח סימן זה מאריסטו או מכל מקור אחר. אך עכ"פ רואים אנו מאריסטו כי מכנה הוא את החלזון אשר בידינו "שדמו שחור" ועל כרחך שסימן זה שכ' הר"מ תואם את חלזון המורקס / פורפורא אשר בידינו.
הסבר מכריח זה פותר באופן מוחלט את הדיון בנקודה החשובה הזאת.
תוקן על ידי יושר2010 ב- 05/08/2010 05:04:52
תוקן על ידי יושר2010 ב- 05/08/2010 05:08:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 05:37 |
|
| |
ארץ הקודש,
ראוי להדגיש כי הגאון ר' עמרם אופמן שליט"א משמש כיום כדיין מן השורה בעדה (בזמן שנתן הסכמתו היה מו"ץ בעדה)
תוקן על ידי זכות_ישראל ב- 05/08/2010 05:38:40
תוקן על ידי זכות_ישראל ב- 05/08/2010 05:49:26
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 10:59 |
|
| |
מישהו יכול לסרוק, להקליד או לתת לינק לתשובת הרב אלישיב השוללת הטלת התכלת הנידונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 11:44 |
|
| |
נעשה נסיון להתאמת רזולוציה.
תוקן על ידי ספרות ב- 05/08/2010 18:01:08
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 12:03 |
|
| |
יישר כח על הסריקה (אף כי החלק הראשון נקרא די בקושי).
תיקון: כשהורדתי את התמונה למחשב שלי, הצלחתי לקרוא גם את החלק הראשון ללא כל בעיה.
שוב ייש"כ.
תוקן על ידי צבוני ב- 05/08/2010 12:08:49
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 13:16 |
|
| |
מוטי בן שלום,
הגוון של הקלא אילן ידוע, הוא זהה לתכלת של הפורפור גם מבחינת הרכבו הכימי [אינדיגו] (עד שיש שרצו לפסול את הפורפור כי בגמרא מבואר שאפשר בבדיקה כימית להבחין בין קלא אילן לתכלת. [וי"ל שחוץ מהצבען יש חומרים נוספים שתפקידם לחבר את הצבע לצמר ובהם נבדל הקלא אילן מהתכלת]
ולכן המוצא חוטים צריך לבדוק אם זה לא קלא אילן [כך אומר המאירי בערובין צו:] ובראשונים שם כתוב שכל החשש הוא לשמה וטעימה פסולה ואין חשש של חלזון אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2010 14:45 |
|
| |
טלית שכולה,
אודה לך אם תודיעני מי הציג לפני אי מי מחכמי דורינו או דורות עברו דוגמא בטוחה של קלא אילן מזמן חז"ל שלא נשתנה גוונו בכהוא זה עד אשר תהיה בטוח שזה הוא גוון קלא אילן ללא ספק וזהו בדיוק גוון התכלת של מצוה וזהו הפורפורא?
ומי הוכח לך שזה שאין חשש של חילזון אחר הוא מפני שגוון הפורפורא שבידך הוא הוא התכלת למצוה ולא מפני שאין זה גוון הפורפורא גוון תכלת של מצוה בכלל ולכן אין לטעות בו כלל?
*
( מה שהביא הגרי"ש אלישיב שליט"א בשם הפמ"ג מהמדרש " מלמד שנתעטף הקב"ה..ולבושיה כתלג חיור" , איני מבין כלל איזו טענה יש בזה לחייב או להצריך או לעניין בפתילים לבנים דווקא.)
|
|
|
|
|
