הרמב"ם והגר"א

הרמב"ם למד את סוד העיבור שנשתכח מחכמי ישראל אצל חכמים יוונים.

"תולדותיו של המיתוס על המקור היהודי של החכמות והמדעים מראשיתו בתרבות ההלניסטית ועד ימינו נפרס בספר רקחות וטבחות, שהוא ההיסטוריה המקיפה הראשונה של נושא מרתק זה.

המחבר עוקב אחר הופעתו של המיתוס לראשונה בתרבות ההלניסטית-הפגנית ובזו היהודית, דרך כתבי אבות הכנסייה בתרבות הביניימית הנוצרית, ובזו האסלאמית והיהודית, בתקופת הרנסנס, בראשית העת החדשה ובתקופת ההשכלה הכללית והיהודית ועד ימינו. בספר נפרסים הסיפורים והמסורות הכרוכים במיתוס על המקור היהודי של החכמות והמדעים, ונבחנת שלשלת הקבלה וההעברה שלהם בין הדורות ובין ארבע תרבויות: ההלניסטית-פגנית, היהודית, הנוצרית והאסלאמית. נבדקים המניעים שהביאו ליצירת הסיפורים והמסורות השונות של מיתוס זה והמטרות שהוא שימש - וביניהן ההצדקה ללימוד 'חכמות כלליות', 'חיצוניות' או 'יווניות' על ידי המשכיל היהודי. מש'מוכיחים' כי מקורו של כל הידע הפילוסופי והמדעי בתורה, הרי לימודם הופך להיות חלק בלתי נפרד של מצוות תלמוד תורה, בחינת השבת אבדה או גנבה. גם באסלאם ובנצרות שימש המיתוס לצרכים תאולוגיים אפולוגטיים. ולמרות שמתקופת הרנסנס החלו מערערים על תוקפו של מיתוס זה, ותופעה זו הגיעה לשיאה בהשכלה היהודית, הוא מעולם לא איבד את קסמו, ויש לו ביטויים שונים בתרבות היהודית והישראלית עד עצם היום הזה"

ספרן

ראה גם באנצי' העברית ערך אפולוגטיקה.

"וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין. והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים. והראיה על כל דבר ודבר. היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם האומות שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי אנו סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע". (רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק יז הלכה כד).

מדעי הטבע כעזר וכחלק בלימוד מדעי האלוהות / דרור פיקסלר 

כמה הערות:
1. מישהו יודע איפה אפשר להשיג את הספר איל משולש ? אם יש גרסה מכוונת (לינק בלע"ז) מה טוב...
2. בנוגע לרמב"ם ברור שהוא למד מדעים ופילוסופיה מהמקור הנכרי ולא מהתורה.
3. ביחס לגר"א הדברים פחות ברורים, כלומר סביר שהוא כן הכיר חלק מהכתבים אבל נראה בבירור שהוא ייחס להם הרבה פחות חשיבות  בפרט באופן עצמאי שלומר שלא כרקחות וטבחות לתורה , וממילא סביר שלמדם באופן פחות מקיף, וחיפש יותר את הדרכים לעגנם בתורה. ומובן שאצלו ז"ל המושג תורה קצת יותר רחב  מגמרא ופוסקים או אפילו ממכלול המקורות הנוספים. 

איזה ידע מתמטי הגר"א מצא בתורה? (להבדיל מעיגונו בתורה לאחר שמצאו).