האם באמת החינוך החרדי פשט את הרגל?

"האם ברלין לא ידע שתולדות עמו הן תולדותיו של קיבוץ אנושי שאמר "נעשה ונשמע" משום שלא התנה את קיומן של המצוות בהבנתן? "התמסרות ליעדים שנעשו מוחשיים", פעולה ולא תיאוריה, תורה שכולה ציוויים (ללא שום חיוויים פילוסופיים) - אכן תגלית מהפכנית, אבל תגלית עתיקה. האם לא ידע שהאמונה היהודית אינה תופסת את המציאות כהתגלמותה של תבונה קוסמית (שהמצרים והסינים וההודים ואריסטו ושפינוזה יודעים מה היא) אלא כהתגלמותו של רצון האל, ולכן היא תובעת ממאמיניה (כפי שדורשות, בעקבותיה, הנצרות והאיסלאם) להשליט את הכרעתם הרצונית על דחפיהם וצורכיהם, ולחיות כך, בצלם אלוהים, מעבר לתכתיבי הטבע? "

צענערענע,

תודה על ההפניה למאמרו המעניין של אסף ענברי. בנושא הקטע שהועתק, ראי גם בדבריו של משורר והוגה בן זמננו, אדמיאל קוסמן כאן:

http://cafe.themarker.com/post/388755/  

בדברי השניים יש פירוש לרז ה"נעשה ונשמע" שנתגלה לבני ישראל.

.


(אייקון זוקף בהן ירוקה לדברי שנרב)

ספרן
גם היהדות הריפורמית דוגלת בנעשה ונשמע?

בע"ב,

כמדומני שכן, אלא שרשימת הנעשה אצלם בסיסית ומצומצמת, שהרי אינה מקבלת כלל את הפירוט ההלכתי ההיסטורי. הצו המוסרי נעשה אז קנה המידה המעשי, גם כשלא ניתן לאששו רציונאלית. בכך יש הקדמת מסויימת של נעשה לנשמע.

ירוחם,

הרבנים האורטודוקסיים משנים בדברים שתואמים את רוח ההלכה ונענים בכך לדרישותיה, בעוד האחרים פועלים לרוב בהתאם לנוחיות האדם, שהוא המרכז ונקודת המוצא. הראשונים ממלאים את תפקידם המוטל עליהם מטעם ההלכה עצמה, אשר גם תוחמת ומגבילה את האפשרויות, שהנן, כפי שנתן להווכח, די מצומצמות.