|
|
| נשלח ב-13/7/2010 08:02 |
 |
| |
ספר תולדות יצחק - תולדות האר"י הק', האם נדפס?
בספר שאני מהדיר כעת מכת"י (כת"י עתיק לפני ג' מאות שנה), נזכר ספר "תולדות יצחק", כפי הנראה תולדות של האר"י הק', ולא זכיתי למצאו עדיין. ז"ל הספר: לפי מ"ש בספר תולדות יצחק כ"י מהאר"י ז"ל, שאדם אחד בא אליו לקבל תשובה על חטאו שהרע מאוד, ונתן לו תשובה שיציקו לו פתילה של אבר לתוך פיו וקבל עליו, ואח"כ כיסו עיניו וחשב שיוצק פתילה הנ"ל לפיו, והציקו לפיו דבש, ואמר שיתכפר בכך על שחשב שיוצק לפיו רותח. ונפשי בשאלתי, האם מישהו יודע אודות ספר זה? המחבר כתב (בימיו) שהוא "כתב יד", האם נדפס פעם איזה ספר כזה? או האם נדפס סיפור זה במקום אחר בתולדות האר"י הק'?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2010 08:36 |
|
| |
מצאתי הסיפור בשני מקומות-
מופיע בעמק המלך שער תיקוני התשובה פרק ח'
"
וכן אירע בימי הרב ר' משה דליאון ז"ל, שהיה אדם גדול וחשוב, עד שהשכינה שרתה עליו, וכבר אמרו חז"ל 'ובמורא גדול זה גילוי שכינה' וכל רשע שהיה הולך בארבע אמות שלו נפל עליו פחד ואימה, כל כך עד שהיה מוכרח ליפול תחת רגליו ולהתחנן ולבקש מלפניו, שיתן לו תשובה על חטאיו. ובימיו היה עשיר אחד שעבר על כל העבירות החמורות שבתורה, רצח וגנב וגזל וניאף. ואירע פעם אחד שעבר לפניו, ותכף הרהר בתשובה, ובקש מלפניו שיקצוב לו תשובה. והבטיח אותו אם יעשה התשובה הקצובה עליו ממנו, אזי כל עונותיו יהיו נמחלים. ובתנאי זה, שלא ימוש מבית מדרשו מלשמוע תורה, והנה הרשע הזה עשה תשובתו הקצובה עליו כראוי, ובא רבו ז"ל ואמר לו עתה היא העת שתקבל עליך מיתה בוידוי וחטאים שעשית. והביא כף של ברזל בידו, מלא עופרת והצית אש לחמם העופרת שבתוך הכף, וצוה לו להשתטח עצמו על הארץ בפישוט ידיו ורגליו, ופתח את פיו לקבל העופרת אשר היה רותח, שיקיים בעצמו דין שריפה, והיה להרב הזה בסתר כף אחד מלא דבש, ותוחבו לתוך פיו, ואמר לו, 'וסר עונך וחטאתך תכופר' [ישעיהו ו' ז']. ועמד תכף ובכה ואמר לו רבי למה רמיתני, והלוא נאמר 'ואהבת לרעך כמוך', כי כבר היה עברה [עוברת] השעה של המיתה המרה הזאת, אם היית שופך העופרת לתוך פי, והשיב לו הרב אל תירא ואל תפחד כי מחשבה כמעשה דמי."
וכן בחמדת ימים אלול פרק ה'-
"וכבר כתבנו בפרק א' מעשה שהיה בימי האר"י זלה"ה באחד מעשירי עם שבא לפניו לבקש כפרתו וקבל עצמו לעשות בעצמו שריפה כמבואר שם. וכמוהו עשה כן מעשה הר"ם די ליאון ז"ל באיש אחד שהיה רשע גמור כל ימיו וידע בעצמו כי תשובתו קשה להתקבל. ופעם א' שאל בדרך שחוק להר"ם די לאון ז"ל אם יש תרופה למכתו וא"ל אין לו תרופה וכפרה כי אם שיקבל עליו דין מיתה על כפרת עונותיו. ושאל מאתו כי אם יקבל עליו דין מיתה האם יהיה לו חלק בגן עדן א"ל הן. א"ל השבע לו שיהיה מקומי בשכונתך ונשבע לו על זה שיראה לקרבו אליו בג"ע. וכשומעו כך האיש ההוא נתאמץ ללכת אחריו לבית מדרשו וצוה הרב הנזכר שיביאו עופרת לפניו ויביאו העופרת והיה מנפח תחתיו במפוח עד שהותך העופרת היטב. ואח"כ הושיב את האיש ההוא על הספסל וקשר סודר א' על עיניו וא"ל התודה על כל עונותיך לאלהינו וקבל עול מלכות שמים בלבב שלם ואמור שמע ישראל, וקבל עליך המיתה חלף עונותיך שהכעסת כל ימיך לבוראך. וקפץ הבעל תשובה ההוא בבכיה גדולה ומרה עד מאד והיו עומדים שם סביבו קבוץ גדול ומושב זקנים ות"ח. ואז א"ל הרב הרחב פיך ואמלאהו בפתילה של עופרת והאיש ההוא פער פיו לבלי חק לכל העם העומדים סביבותיו. אז לקח הרב הנזכר כף דבש וורדים והשליך אותו לתוך פיו ויאמר לו "וסר עוניך וחטאתך תכופר". ומיד התחיל הבעל תשובה לצעוק בקול מר, רבי למען כבוד יוצרינו מלך מלכי המלכים הקב"ה, הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי, באבוד נפשי ולמה לי חיים אחר כי עונותי עברו ראשי, מכף רגל ועד ראש אין בי מתום. מה זאת עשית לי ולמה רימיתני? א"ל הרב אל תירא ואל תחת, כי כבר רצה האלהים את מעשיך. ומאז והלאה לא זז הבעל תשובה ההוא מבית מדרשו, וכל ימיו בתענית ובתשובה גדולה."
כאן הסיפורים הם על ר' משה דיליאון. אך שים לב שה'חמדת ימים' כותב שהיה כך גם אצל האר"י.
וכך מובא בפרק א'-
"ובימי הרב זלה"ה מעשה היה שבא לפניו א' מעשירי עם לנסותו, והגיד לו הרב כי ז' תועבות בלבו וכל פרטי העבירה אשר פעל ועשה. וגם כן א"ל הרב ז"ל שבא על שפחתו. ובכל העבירות הודה ולא בוש, רק בעבירה שהגיד לו שבא על שפחתו כיחש לו ולא הודה בה, עד שאמר לו הרב עתה תראה כי אוציאנה את הארורה ההיא לפניך. ונתן הרב ידיו על האיש ההוא ויוציאנה מעליו כדמותה כצלמה, שית זונה ונצורת לב ויכירה ויאמר צדקה ממני, וכמעט שפרחה נשמתו ונפל לפני רגלי הרב ויאמר חטאתי והישר העותי. וחזר הרב ע"ה והשיב את נשמתו אליו והאיש צועק בקול מר בכה ויתחנן לפני הרב לאמר הסר מעלי רק את המות הזה, ואמר לו זאת לך למען תדע כי באמת ארז"ל כי הבא על הגויה תקשר עמה ככלב עד עולם הבא. ולכן היא קשורה עמך, ואינה יוצאה רק בתשובה גדולה ובתיקונים. והשיב האיש ההוא הנני מוכן לקבל ד' מיתות בית דין. אז השיב לו הרב, תקונך הוא בשריפה. וכשומעו האיש כך הוציא מעות מכיסו לקנות עצים לשורפו א"ל הרב אין דיננו כדין אומות העולם כי בדין ישראל צריך להשליך פתילת עופרת רותח לתוך פיך. השיב האיש ההוא יהיה כמו שיהיה, אני אמות. ואז צוה הרב שיקנו עופרת ויביאו ויתנו על האש ואמר לו הרב שיאמר ודוי שכיב מרע וכן עשה. וא"ל השלך עצמך ארצה והשליך עצמו ארצה א"ל פשוט ידיך ופשט, סגור עיניך וסגר, פתח פיך ופתח. מיד השליך לו מיני מתיקה שהיה מזומן להרב ע"ה ואמר לו וסר עוניך וחטאתך תכופר גם ה' העביר חטאתך לא תמות והעמידו הרב מעל הארץ וכתב לו תקוני נפשו, ובכלל התקון צוה עליו שיקרא בכל יום ויום ה' דפים מספר הזוהר, אף כי הגיד לו כי מנעו ה' מחכמה זאת ולא ידע אתו מאומה, אפילו הכי צוה עליו שיקרא גם באין מבין לתקן את נפשו. ומת האיש ההוא בתשובה שלימה. עד כאן:" וכן נמצא הסיפור הזה בשבחי האר"י ע"מ 13.
תוקן על ידי קולדממה ב- 13/07/2010 08:51:20
תוקן על ידי קולדממה ב- 13/07/2010 08:52:15
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2010 20:45 |
|
| |
החיבור 'תולדות יצחק' נדפס על ידי בניהו, תולדות האר"י, ירושלים תשכ"ז, עמ' 245 ואילך. אלא ששם לא נמצא הסיפור שהובא בראש האשכול. סיפור זה הדפיסו בניהו, שם, עמ' 238, ושם רשם מקורותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2010 06:41 |
|
| |
קול דממה,
הסיפור הנ"ל על ר' משה די ליאון זצ"ל, מוזכר גם בספר אור צדיקים ודרך סעודה למהר"ם פאפירש, (עמוד העבודה פרק י"א). כמדומני, שמהר"ם פאפירש היה מוקדם לבעמח"ס עמק המלך. [הגם שהספר אור צדיקים ודרך סעודה, לא נדפס רק לאחר ב' מאות שנה בשנות ה'ת"ר]. - ועכ"פ לא נזכר שם הסיפור על האר"י הק', רק על ר' משה די ליאון זצ"ל.
בספר שבחי האר"י חפשתי ולא מצאתי, אולי תציין בדיוק יותר לאיזה דפוס נתכוונת וכדו'.
ברי ושמא
עדיין לא עלתה בידי לבדוק זאת, כי אין בידי הספר הנ"ל, ובכל אופן ייש"כ על המידע, ושכרך כפול מן השמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2010 08:01 |
|
| |
מצ"ב-
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2010 06:50 |
|
| |
קול דממה, ייש"כ
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 19:58 |
|
| |
הייתי טרוד בזמן האחרון, לכן לא הגבתי על כל הנ"ל. ברי ושמא - ציין לספר "תולדות יצחק" שנדפס ע"י בניהו, אינו תחת ידי. קול דממה - תודה על איתור המאמר, עיינתי בפנים ומצאתי את שאהבה נפשי, וגם ראה ראיתי כי קצת עירוב פרשיות שנו כאן, כי מצויים בדפוס שני ספרים תחת השם "שבחי האר"י", ודין גרמא לטעיות וערבוב. ואסדר הדברים כפי אשר העלתה מצודתי. בויניציא שנת השע"ה לפ"ק, נדפס "ספר הכונות" מהאר"י הק', הכולל בתוכו, מנהגים, כוונות, ופשטים מהאר"י הק'. בשנת ת"פ לפ"ק, נדפס שוב ספר הכוונות בקושטנדינא. והמו"ל הוסיפו בראשו עובדות וסיפורים מהאר"י הק', ועל שער הספר כינוהו ביחד בשם "ספר הכוונות ומעשה נסים", ובראש כל עמוד כתוב "שבחי האר"י", [כמו בחלק המנהגים כתוב בראש העמוד "מנהגי האר"י", ובחלק הכוונות "כונות האר"י"]. http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?104453&BOOKS ספר הכוונות נדפס שוב בקארעץ שנת תקמ"ו, כמתכונת דפוס ראשון, בלי הוספת חלק "מעשה נסים". http://www.hebrewbooks.org/21566 שוב נדפס ביחד "ספר הכונות ומעשה נסים", בצפת שנת תרל"ו http://www.hebrewbooks.org/32759 לאחר מכן נדפס חלק "מעשה נסים" כספר בפני עצמו תחת השם "מעשה נסים ושבחי האר"י". במונקאטש שנת תרנ"ה http://www.hebrewbooks.org/35063 ובלובלין שנת תרס"ד http://www.hebrewbooks.org/39485 ולאחרונה בירושלים שנת תשט"ו תחת השם הבלעדי "שבחי האר"י" בלי השם המקורי "מעשה נסים" http://www.hebrewbooks.org/3765 ונמצא, כי מהוספה על ספר הכוונות, נקוב בשם "מעשה נסים", [ועל ראש כל עמוד "שבחי האר"י"], נתגלגל הדבר ונדפס בפנ"ע נקוב בשם "מעשה נסים ושבחי האר"י", עד כי נשמט שם המקורי "מעשה נסים", ונדפס בשם "שבחי האר"י" לבד. אכן יש ספר אחר תחת השם "שבחי האר"י", מגנזי היש"ר מקנדיאה, אשר הם שלשה מכתבים אשר כתבם ר' שלמה שלומל ז"ל. נדפס לראשונה בשקלוב שנת תקנ"ה http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?146697&BOOKS ושוב בורשא שנת תרי"ג http://www.hebrewbooks.org/35062 ובלבוב שנת תרי"ח http://www.hebrewbooks.org/35718 ובארם צובה בשנת תרל"ב http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?106473&BOOKS הרי שיש ספר אחר תחת השם "שבחי האר"י" שכבר נקוב כן בשנת תקנ"ה לפ"ק. והרב "קול דממה" שציין לי המקור וכתב שהוא ב"שבחי האר"י", הוא בקונטרס "מעשה נסים" הנ"ל שבראש ספר הכוונות, והרב "קול דממה" ראה כן בדפוס האחרון שנשתנה שמו ל"שבחי האר"י", וע"כ כתב שהוא בספר שבחי האר"י. ואני הקטן לא שמתי לב מתחלה שיש ב' ספרים תחת השם זה, וחפשתי בשבחי האר"י האחר, שנדפס כבר בשנת תקנ"ה תחת השם הבלעדי "שבחי האר"י", ולכן חפשתי ולא מצאתי. ובנוגע לדידן, ניתן להכריע כי המחבר שלי שהזכיר "ספר תולדות יצחק כ"י", הוא אותו הקונטרס "מעשה נסים" שניתוסף בשנת ת"פ לפ"ק, [המחבר שלי כתב ספרו כבר מוקדם לשנת ת"ע לפ"ק], ויתכן כי בעת אשר ראה הקונטרס הנ"ל בכת"י היה מכונה בשם "תולדות יצחק", אבל לאחר מכן נדפס [בשנת ת"פ לפ"ק] בשם "מעשה נסים" כהוספה בראש ספר הכונות. ואין זה אותו הספר "אלה תולדות יצחק" שנדפס ע"י בניהו, אשר בספר ההוא לא הוזכר מעשה זו.
תוקן על ידי זיבענבערגן ב- 08/12/2010 20:46:00
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
