| נשלח ב-15/7/2010 16:45 |
 |
| |
השאלה ה'חמה' ביותר: איך חברה שלמה מתחנכת לבורות?
[בסיס הדברים נכתב כהודעה בדיון במק"א, ועבר 'התאמה' לפתיח לאשכול כאן.
כמו"כ הוא נכתב במגמה 'חינוכית' ולא סוציולוגית/תאולוגית] בעת האחרונה צף על-פני השטח במלוא חריפותו הטיעון שלא ייתכן שנתח כ"כ גדול בחברה יימנע מלצאת ל'מעגל העבודה'. ובפרט כאשר רבים רבים אינם לומדים (?) בהתמדה ובחשק... בנוסף, נשמעות טענות שהציבור החרדי הפך את כל סדרי-בראשית בכך שהוא מחשיב את ה'עבודה' לדבר שהוא כביכול דיעבד-שבדיעבד והפך את 'העובדים' (לא של עמיר פרץ...) ומשפחותיהם לכעין "סוג ב" -- השקפה שהיא נגד המשנה והגמרא והנהגת הכלל בכל הדורות (כנראה לא כולל דורו של חזקיהו) בעצכ"ח יש התולים את המהפכה הזו בהוראות בעל 'חזון-אי"ש' לאופן לימודי תשב"ר בבני-ברק– ותוהים מה הייתה עמדתו בדור שיש בו מאות אלפי לומדים. ברצוני להציג הדברים באופן הבא: כשהייתי ילד (עשרים וחמש שנים לאחר פטירת החזו"א), עדיין רוב מוחלט של בני גילי היו בנים לאבות עובדים ולמדו ב'תלמודי תורה' ולא ב'חיידר'. בתהליך באמת לא-מוסבר, תוך שנים לא רבות המצב התהפך בתכלית.
הווי אומר, שצריך למצוא סיבה מדוע אלפי אבות 'נורמלים ומתונים' בחרו לחנך את בניהם ללימוד תורה בלבד ול'בורות' - כשהם עצמם אינם כאלה. לפני התשובה, אזכיר את געגועי ציפי לבני מאתמול (בכנס 'הקריה האקדמית') ל'פעם'. כאשר בכל בניין משותף גרו חילונים ומסורתיים וחרדים יחדיו – והיא תינתה את המצב שהיום כל אחד מסתגר. התשובה לציפי לבני: כשהייתי ילד -- והיינו שלוש משפחות חרדיות בבניין של 8 דיירים – השכנות הלכו בצניעות כמעט-מלאה, שפת-הדיבור הייתה יחסית סבירה, והטלוויזיה שלהם הקרינה דברים שעוד התקבלו איכשהו על הדעת... כיום, החילונים, בלבושם, בשפתם ובהתנהגותם -- מכריחים אותנו להיפרד מעליהם. וד"ל. כיוצא-בזה הוא התהליך שעברו הורינו שעבדו לפרנסתם. הם ראו והבינו מיום-ליום איך שבמקביל לערך הנעלה של עבודה ופרנסה, הם אינם מצליחים לשמור באווירה הכ"כ חילונית על טהרת העיניים והלב ועל שמירת היושר-האנושי במידה מספקת! לכן הם שלחו את בניהם לחדרים ולישיבות ולא ל'ישוב' וכדומה. אני מסכים שלפעמים אברך מחוייב לצאת לעבוד -- אך יש להצטער על כך שבעקיביו של אותו 'לצאת' כרוכה ירידה רוחנית כללית, שלעובדים בדורות הקודמים לא הייתה. גם מסיבה זו (ואני מסכים שיש גם עוד סיבות, פחות נחמדות) ישנם כאלו שהם 'בני-תורה' בנשמותיהם, הנמנעים (נכון יותר, מנועים) לצאת לעבוד כדי לשמר עצמם בסביבה ובחברה רוחנית עשרות מונים. ולרוטנים ולמבקרים מתוכנו אומר: זה לא עניין שמישהו "סוג ב" בגלל אי-לימוד-תורה. זה מורכב יותר. בעוד שבעבר הלומד תורה והעובד לפרנסתו עמדו על אותה רמה רוחנית וחָלְקו טוהר מחשבה ושפה ובתיהם וחינוכם היו דומים מאד -- המצב היום הוא שנפער פער מהותי. * * * רבים טוענים טענה הנשמעת הגיונית לגמרי: מה אנו שונים מחרדי חוץ-לארץ? מדוע שם כולם יודעים את שפת-המקום ולומדים ברובם "ליבה" – והם עדיין יהודים נאמנים לתורה.
אבל האמת היא שמשם ראיה!!! חוץ-לארץ של היום היא בבואה מדוייקת של א"י שלפני עשרים-שלושים שנה. וגם שם יש תופעה תמוהה מאד של אלפי הורים עשירים ומצליחים ששולחים את בניהם לישיבות קדושות.
לענ"ד, הסיבה היא אותה סיבה. ההורים האלו הם הראשונים להבין איך הם נהפכים אט-אט לקצת-קצת "גויים". עם מי הם מתחככים כל היום, מה הם נאלצים לשמוע ולראות, איך משאם-ומתנם נהיה פחות אנושי ופחות ישר ---- והם אינם רוצים את זה בשביל בניהם.
[לא באתי להגן 'בכל מחיר' על בטלנות ועצלות ושכל-עקום. רק להאיר על הנקודה כיצד עבודה ועובדים הפכו – אובייקטיבית – למצב של 'דיעבד' בחברה הנלחמת על קדושתה ועל ערכיה האנושיים הבסיסיים]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2010 17:08 |
|
| |
זו נקודה מעניינת, אבל אין בה בכדי להסביר את הקיצוניות והמיליטנטיות שהפכו לשם נרדף לאוכלוסיית בני התורה.
בנקודה הפנימית, בית של תורה אינו ניזון בדווקא מכמות שעות הלימוד של האב, מגודל משרתו התורנית או מיוקרת הכולל בו הוא לומד. יש לא מעט עילויים ועוסקים בתורה שהווית ביתם ובני ביתם ואף הוויתם הם רחוקה מלהחשיב ביתם כ'בית של תורה'.
האווירה בבית ורוחו היא שתגדירו כבית 'בעל ביתי'/פשרני, או כבית של תורה, ושלל הגדרות נוספות היושבות על קו הרצף שבין שני הקטבים. יתכן והאב עוסק לפרנסתו, ועדיין הבית תורני יותר מבית לכאורה אברכי.
קמה לנו דת חדשה שאינה מאפשרת הגדרות כאלו. לדידה, הפרמטרים לבחינת בית תורני נשענים במידה רבה גם על הגדרות חיצוניות. הדת הזו כופה עצמה על ההמונים ומשליטה את שהיא רואה כאידיאל.
איני מדברת על סייגי לבוש ופרישה מדרכי ציבור המקובלים על אנ"ש, כי עם על 'חטאים' קטנים כדוגמת יציאה לעבודה גם במסגרת חרדית (עבודת הוראה בת"ת, לשם משל). משום מה (משום מה, באמת???), הללו נתפסים כירידת דרגה רוחנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2010 17:51 |
|
| |
לדעתי על הכותב להתחשב במספר דברים:
1. העליה בדרישות ההשכלה ובכישורי ההשכלה, דחקה את החרדים אחורה במעמד המקצועי, ממילא נוצר להם קושי להשתלב בחברה העובדת בעבודות מכניסות.
2. העליה בתמיכות הממשלתיות מאז "המהפך" בשנת 1977, איפשרו לנוספים ללמוד.
3. הפטור מהצבא שידרג את ההטבות להם זוכים לומדי התורה. הירידה הכללית במעמד הציבור (אינדיבידואליזם), ערערה את מעמד השרות הצבאי בציבור החילוני אז על אחת כמה וכמה הציבור החרדי ראה הטבה בניצולו.
4. הגידול במורות בית יעקב שגדלו בבית של הורים אברכים, עזר להגדיל את דרישת הנשים לבעל שישב וילמד.
5. הגידול בציבור אפשר פתיחת מגמות יחודיות ובהם החלה תחרות על הסגירות.
6. נפש האדם המעדיפה פרויקטים פשוטים מפרויקטים מורכבים. קל להסביר שיש לותר על העולם לצורך אידיאל של לימוד תורה. קל גם להסביר את הצורך בויתור על תורה לישוה העולם. קשה להסביר את השילוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 00:38 |
|
| |
מקווה:
אני מסכים איתך שלימוד התורה כ'ערך' אבסולוטי עבר גם הוא שידרוג מבורך -- ונחשב ל'יוקרתי' יותר. מאידך, אינני מכיר מלמד דרדקי שלא יקבלו את בניו לחיידר.
לדברייך על ה'נקודה הפנימית', ה' יראה ללבב -- וזוהי יכולת בלעדית לו...
שרפ:
אתה צודק ברוב הוספותיך, אך בעניין השירות הלא ידוע שלהיפך: עול חובת הגיוס -- העקרונית -- שנמשך עד אמצע שנות ה-30, הינו אחד הגורמים העיקריים שלא לצאת ממעגל הלימוד. 'לבלוע' עבודה מילא - אך לבלוע 'צבא' (גם במסלולים מקוצרים) קשה יותר במובן של שבירת פרדיגמה.
אבל האמת, שחסרה לי כאן תגובה 'חינוכית'. האם החסרונות הבולטים שיש לחיים שמחוץ לעולם התורה הטהור (ואני לפחות מאמין בכך בכל לבי) מהווים סיבה מספקת שלא ללמד את ילדי 'אומנות'?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 01:11 |
|
| |
א. יקור כבוד הלומדים וערכם- מעלותיו במקומן תונחנה, אולם אם בצידו תופעות שליליות אחרות, כמו זלזול בכל חריגה במה שנדמה כתורה למשה מסיני (ולמען האמת אלו מקובלויות חברתיות נכסלות)- יש צורך לעשות ממוצע בין החיוב לשלילה, ומשכך התופעה לא כזו מבורכת...
ב. ובגלל שה' יראה ללבב מוטל עלינו להתעלם גם מדברים הנכרים כלפי חוץ?
ג. הערה פרקטית משהו- כל הקוקוים נוסח צביקה יעקבזון מפריעים לי לקרוא (-:
להתחשבותך אודה מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 06:12 |
|
| |
בדרך-כלל אנשים משלמים לי כסף רב בעד קיווקוי (גם בעד זה שאינני מטיל פסיק לפני וא"ו ומחבר צמדי-מילים ועוד כהנה).
כמובן שמורים טובים לי, הרבה טרם הפצעתו של צ.י. ואף אומנות אבותי היא בידי שאין לשנות הימנה (עיי' ערכין טז' ע"ב)
דווקא מומלץ לנסות...
עכ"פ, תליתי באוויר שאלה שבהחלט מציקה לי. נא דעותיכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 09:51 |
|
| |
ולי משלמים בכדי לנפות את כל הקוקוים המיותרים.
שוין, קו לקו זעיר פה זעיר שם- לא כל כך נורא.
לשאלתך- האין הסוגיה החינוכית נכנסת לגדר 'על פי דרכו'?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 12:35 |
|
| |
שוין, התפשרנו (ולא חלמתי שאנשים משלמים פעמים...).
ולענייננו: כשאתה בוחר עבור ילדך מסלול חיידר ומסלול יש"ק ויש"ג, אין הרבה מה לתמרן "על פי דרכו". מקסימום, כשהילד בן 20 אתה יכול להצטער שלא בחרת בעבורו מסלול חיים אחר. ולפעמים תצטער רק כשהוא נשוי ובן 27...
בטוחני שישנם הורים רבים לאברכים לא-צעירים שבדיעבד מאד מצטערים על כך שבנם לא יצלח ולא יכשר לשום מלאכה (אולי אפיית פיתות בלילות. בשיא הרצינות)
לכן, זו סוגיא חינוכית-עקרונית ולא שאלה נקודתית.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 18/07/2010 12:39:34
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 18/07/2010 13:22:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 18:41 |
|
| |
שלום בחגווי!
אינני מכירך אישית, גם טרם ראיתי את כתב ידך. אולם מדבריך אתה נראה לי תמים מעט.
בראשית דברי אומר כי אתה צודק. יש איזה גרעין של אמת בדבריך. גם זו סיבה להתנערות מהלכות דרך ארץ.
עם זאת, כמו בכל דבר בחיים, כל מעשה שאדם עושה מונע ממספר רב של גורמים ולא רק מסיבה אחת.
הסיבה שמנית היא אחת מתוכם.
אני לימדתי בישיבה, ולא רק שלא קיבלו את בני לחיידר, אלא שלאחר שכבר היו לי שלושה בנים בחיידר (המסורה),
את בני הרביעי החליטו שלא לקבל. ולא משום שהשלושה הראשונים היו מקולקלים בלבושם או במעשיהם. (אני מקפיד להצמד לכללים בלבוש הילדים, ילדי היו עוד קטנים, התנהגו למופת ולמדו מצויין.
הסיבה לאי קבלתם, נבעה מכך שבמסורה חלה ירידה ברישום התל'.
את החיידרר מנהל עסקן ליגה ד', והייתה החלטה לקבל רק בנים של אברכים.
אני אז כהנתי כראש ישיבה, אולם בדף הרישום הקפדתי לכתוב בתחום העיסוק: מורה.
לפני כשנה, כשראו שהחלטתם לא עזרה להם, חזרו לקבל מכל הבא ליד.
הבעייה איננה כה פשוטה כפי שאתה מתאר, אלא השיקולים - שבעבר היו חינוכיים, עברו לפסים מעשיים יותר ומעתה הם כלכליים בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 22:31 |
|
| |
| גרפולוגיה כתב: |  | את החיידרר מנהל עסקן ליגה ד', והייתה החלטה לקבל רק בנים של אברכים.
אני אז כהנתי כראש ישיבה, אולם בדף הרישום הקפדתי לכתוב בתחום העיסוק: מורה.
לפני כשנה, כשראו שהחלטתם לא עזרה להם, חזרו לקבל מכל הבא ליד.
|
|
אם אינך מאמין בהנהלה, מדוע אתה שולח את ילדיך ללמוד שם?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 23:29 |
|
| |
משום שאין הנהלה שאני מאמין בה. גם לא במוסדות של החרד"לים.
ומה עלי לעשות עם ילדי? להשאירם בבית?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 23:37 |
|
| |
יפה לך.
עברת על כל תלמודי התורה שבירושלים ולא מצאת אלא ת"ת המנוהל על ידי עסקן מליגה ד'?
אולי במקום להקים ישיבה תיכונית, היתה מקים מוסד מתאים עבור ילדיך (וכמובן ילדי הורים נוספים שבגישתך).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 23:53 |
|
| |
לו הייתי מקים מוסד, הייתי מנוע מלשלוח את ילדי לשם.
לא בריא לילד ללמוד במוסד בו עובד או מנהל אביו.
ובאשר לטענתך הראשונה:
אינני מכיר את כל המוסדות בירושלים, אך אני מכיר הרבה מהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2010 00:31 |
|
| |
שרפ צודק בנקודות שהעלה בדבריו למעלה.
אגב, עוד בתקופתו של הגאון מוילנה (מכתבי מימוני - אם אינני טועה), נודעו נטיות שכאלו. גם אז היו בני תורה אמיתיים, תלמידי חכמים של ממש ולצידם ציבור של אנשים נטולי דעה עצמית, אנשים נעדרי אישיות המתפקדים מתוך חוסר החלטה מה לעשות וכיצד.
בחגווי כתב:
הווי אומר, שצריך למצוא סיבה מדוע אלפי אבות 'נורמלים ומתונים' בחרו לחנך את בניהם ללימוד תורה בלבד ול'בורות' - כשהם עצמם אינם כאלה.
אני אולי דוגמה טובה למציאות הזו.
אני במו ידי בחרתי לחנך את ילדי לבורות, מתוך מודעות מחרידה למעשי.
עשיתי זאת משום:
1. לפנינו שתי דרכים: בדרך האחת נחנך את הבן לתורה וטהרה אך הוא יהיה פרימיטיבי ואילו בדרך השנייה, הוא יהיה אינטלגנטי אך טמא.
בגלל חוסר הידע שלי כיצד להפוך ילד טמא לטהור, ואילו ביכולתי להפוך ילד פרמיטיבי לאינטלגנטי, אני בוחר לשלוח את ילדי למערכת החינוך החרדית - עם כל מגבלותיה.
מסגרות אחרות, פועלות או כמסגרות טכניות בלתי אנושיות ותחרותיות, או כמקומות בהם קיים בזבוז זמן באופן נפשע ממש. אין מקום המחנך ל"תרבות" במובנה הרחב של המילה.
בירושלים ישנו מוסד רציני(ישיבת חורב), אך הוא מתפקד כמפעל לייצור קציצות.
הישיבות של בני מתפקדים בפתיחות יוצאת מגדר הרגיל. בישיבות תיכוניות בהן קיימת פתיחות, ישנה הפקרות.
השילוב בין השניים, בין חופש למערכת חובה - נדיר ביותר.
החיידר של ילדי הוא אכן מוסד בעייתי כמו כל המוסדות האחרים אותם אתה מעריץ כל כך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2010 00:49 |
|
| |
אם כבר גלשנו לזה, בפורום שכן הביא מישהו הפניה להסרטה מאלפת של שיחת הרב שטיינמן עם מישהו שמייצג בפניו חיידר. כך זה התנהל (ערכתי גם אני את התימלול):
המנהל (מקורב לרב שמייצג את המנהל): זוג בזיווג שני ויש שני סוגי ילדים, הילדים של האימא יותר פתוחים, עכשיו הם גרים בבית שמש והאבא מתעקש שהילדים שלו ושל אשתו ילמדו באותו חידר, המנהל שואל האם נכניס אותם באותו חידר כי הם יותר פתוחים וכו' האם האחריות של החידר לדאוג את דאגתו של האבא.
הרב שטיינמן: אם אין רק חידר אחד בעיר ? אז תשלח את הילדים לאמריקה ??
המנהל: יש עוד ת"תים בבית שמש!
הרב שטיינמן: מבחינת האב זאת אומרת שאין עוד חידר בעיר...
המנהל: למה ? כי האבא מתעקש ?
הרב שטיינמן: האם אפשר לומר לאבא את הילד הזה נקבל ואת הילד הזה לא נקבל ? הייתכן ??
המנהל: לא, בגלל שאבא מתעקש. האבא רוצה דווקא את החידר הזה...
הרב שטיינמן: (בכעס) שלח אותו לקומוניזום ??? כלומר מה שייך ? הוא רוצה את החידר הזה אייך אתה יכול לשלוח אותו לחידר אחר של תרבות אחרת...
המנהל: החידרים אחרים הם גם חדרים טובים.
נהגו של הרב מתערב: הוא, האבא, משוגע. רוצה דווקא את החידר הזה.
הרב שטיינמן לנהגו (בכעס): הוא לא משוגע, הוא רוצה חידר טוב האם אתה לא רוצה חידר טוב ?? ואם כן אתה משוגע כמוהו לשיטתך, הרי הוא רוצה חידר טוב אז למה הוא משוגענער ?
המנהל לא מרפה: יש הורים שטוענים שהילדים של האם הם בסיגנון אחר, במילא לא רוצים להכניס את הילדים של האם רק של האבא.
הרב שטיינמן: האם אתם רוצים שאבא לא יתחתן עם האישה בגלל זה ?
המנהל: אבל מה זה נוגע לחידר ??
הרב שטיינמן: הם התחתנו ויש להם ילדים משותפים והם צריכים חידר, מה השאלה מה זה נוגע לחידר ???
המנהל: הילדים שלו עצמו כן בחידר אבל הילדים של האימא ??
הרב שטיינמן: אז מה ? תשלח אותם לירח...?
המנהל: אז מה בעצם הרב אומר שאפי' שהילד יכול להזיק והילד לא בדיוק בסיגנון של החידר וגם ילד חלש בלימודים וכו'
הרב שטיינמן: מה פירוש ?
המנהל: הם כן פרומערס אבל לא בדיוק כמו סיגנון של החידר.
הרב שטיינמן: אתה יכול למדוד הדיקות של זה או זה ??
המנהל: יש אחד מההורים שאומר שהוא כן יכול למדוד,
הרב שטיינמן (בצרחות נוראיות): תמיד יש אחד שאומר וכו' זה גאווה, זה גאווה,
המנהל: לא רק הוא יש עוד הורים שאומרים כך,
הרב שטיינמן (זועק בקול רם יותר): גאווה!!! גאוווה!!! גאוווה!!! זה רק גאווה גאווה שום דבר לא, לא תחשוב שזה יראת שמים, גאווה גאווה גאווה במאה אחוז,
המנהל: מדובר באברך חשוב אברך חשוב מאוד...
הרב שטיינמן: זה גאווה, ואם כך ? אז הוא בעל גאווה גדול. גם אני למדתי בחידר עם ילדים לא טובים גם הבריסקר רב למד שם. מנין הגאווה הזאת ?
המנהל: הילד יכול לקלקל אחרים ?
הרב שטיינמן: מה ? בחידרים הטובים לא יכולים ילדים לתקלקל ??? בכל חידר יכולים להתקלקל...
אינני יודע איך 'מעלים' לינקים, אך צפיתי בזה במו-עיני ב"יוטיוב" (אפשר להקליד "הרב שטיינמן")
עוד מילה בקשר להורים שמבקשים ממנהלי המוסד לא לקבל ילד מסויים לכיתת בנם:
אמר לי אחד מחשובי הרבנים בדור, ששמע מרבי משולם דוד שליט"א דבר ישר מאין כמוהו.
הלא האב הוא זה שחייב בחינוך בנו. התקין ר"י בן גמלא להושיב מלמדי תנוקות. אם יש לך בעיה שבנך ילמד עם פלוני --- חובת החינוך שלך כרגע היא להוציא את בנך! אבל למנוע מבן האחר ללמוד אצל המלמד, רק משום שאתה רוצה לחנך את בנך ע"י שליח, זו השחתת מידות שאין מכוערת הימנה.
ישרות המחשבה של שני גדולי ישראל!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2010 01:00 |
|
| |
ר' ישי. אני מאד שמח שדווקא אתה מסכים עם הטיעון המרכזי בפתיח.
ולגבי השורה האחרונה: היכן, בכל מה שכתבתי עד היום, ניכר שאני "מעריץ כל כך" את מוסדות החינוך החרדים?
אני העברתי את אחד מילדי מחיידר מעולה בנשיאות גדולי הדור (חחחחח) למקום אחר שמעניק תשומת-לב וכו'. גם כל שאר התיסכולים (גם של אחרים שאני מטפל בענייניהם) אינם פוסחים עלי.
דבר אחד נכון: אני אינני מה'מקטרים' בשופו"א. כי בכ"ז, העומד מרובה על הפרוץ.
בנוסף. בעיני, סיבת רוב הבעיות הוא הריבוי הכמותי של ציבורנו - שתמיד יבוא ע"ח איכות. וזה כבר נושא נפרד.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 19/07/2010 01:21:00
|
|
|
|
|
