היום [ממש היום לא בלילה של מחר] היארצייט של רבי חיים עוזר מוילנא.
נולד בעיירה איוויה שבליטא לרבי דוד שלמה, שכיהן כרב המקום במשך כחמישים שנה. התחנך בין השאר בישיבת וולוז'ין, בה היה ידוע בכינוי "העילוי מאיוויה". ידידו בוולוז'ין היה רבי חיים מבריסק, שאת יחס ר' חיים עוזר כלפיו מגדיר הרב שלמה זווין כזה של "תלמיד חבר". השניים נותרו ביחסי רעות כל חייהם.
בשנת תרמ"ג, בהיותו בן עשרים, התחתן עם בתו של הרב אליהו אליעזר גרודננסקי, שהיה חתנו של רבי ישראל מסלנט, ואשר שימש ברבנות בעיר וילנה.
בשנת תרמ"ה, שנתיים לאחר נישואיו, בעקבות פטירת חותנו, ירש הרב חיים עוזר את משרת הרבנות בווילנה. למרות שלא כיהן כרבה הרשמי של העיר, הוכר כסמכות תורנית והלכתית עליונה בעירו ובארצו והשפעתו הקיפה את כלל היהדות החרדית באותה תקופה. השתתף במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, מיסודה ועד פטירתו. השתתף בהקמת ארגון ועד הישיבות והיה פעיל בו. למרות שהישיבות היוו כל עולמו, הוא עצמו מעולם לא מסר שיעור בהן.
לאחר מות רעייתו הראשונה נישא בשנית לבתו של הרב מאיר אטלס, רבה של שאוולי, שהיה גם חותנו של הרב אלחנן וסרמן. לעומת גיסו הרב אלחנן וסרמן, שהתנגד בתקיפות לציונות ולהתיישבות חרדים על אדמות הקרן הקיימת, נקט הרב חיים עוזר עמדה מהוססת הנוטה למתינות.[1]
כשהוציא את ספרו הראשון ב-1922 כתב:
- "מחשבות תוגה מתרוצצות בקרב לב חושב: האם שעת חירום כזאת מכוונת להוצאת ספרים לאור עולם? הלא ישאל השואל: עם ישראל טובע בים של דמעות ואתם אומרים שירה?
- היכל ה' כולו בוער באש. הלהבה אחזה את ארון הקודש, הלוחות והגווילים משוקעים באש ואתם מתעסקים בקישוט פרחי חמד?"
ב-1939 כבר היה המצב העולמי קשה לאין ערוך והרב הוציא את ספרו האחרון:
- "לא הייתה כזאת גם בימי הביניים אשר כל הגולה כמדורת אש, בתי מדרשות וספרי תורה נשרפים בראש כל חוצות... קהילות ישראל גדולות וחשובות נתלשות ממקומן ושערי מדינות נעולות בפניהם, נעים ונדים בין גלי ים... עם ישראל כולו טובע בנהרי נחלי דם... אוי מה היה לנו!" את הפתרון הוא רואה בהפצת תורה, השרשתה, הנחלתה ובחיזוק הישיבות, אמונה שבאה לידי ביטוי בעסקנותו בענייני חינוך מסורתי, יסודי וישיבתי.
בשנה הראשונה של מלחמת העולם השנייה התרכזו בווילנה הכבושה בידי הרוסים פליטים בני ישיבות, ונעשה מאמץ למצוא להם מקלט בארצות מבטחים. בזמן זה, שהיה השנה האחרונה לחייו, לא חדל ר' חיים עוזר מפעילות ומעסקנותו הציבורית ונותר הדמות הרבנית הדומיננטית בעיר.
קבור בבית עלמין בעיר וילנא.
נלקח מויקיפדיה.
