אולי תפרט אחרי אילו רעיונות של אצ"ג יש ללכת לפי דעתך.
נשלח ב-20/7/2010 19:01
אכן, אצ"ג קיצוני.
השאלה היא לאן הקיצוניות הזאת מובילה.
אם התשובה היא פגיעה לכתחילה באנשים, פיזית ואולי אף מילולית, לאור אידיאולוגיה או השקפה, אז אכן יש מה להזהר.
ואני מעריך את אזהרתך, אם בזה מדובר.
אכן, אני מודע לכך, אצ"ג היה בעל אידיאולוגיה עם פוטנציאל נפיץ (ושבתאי בן דוב מורו של יהודה עציון יכולים להעיד על כך), למרות שלרוב הוא היה הנפגע העיקרי מרעיונותיו. אם כי, גם אם אנחנו לא אצ"ג נתקשה להבין מדוע קיבוצי הגלבוע לא התנגדו בנשק בפורעים הערביים...
אך אני חושב שאי אפשר להתעלם שהוא יצר המשגות חדשות, הבנות והשקפות משמעותיות.
אצ"ג ניסה לעשות מהפך או לחולל מהפך נפשי תודעתי בעם היהודי.
אני נתתי לך רק שלושה פסקאות מספר, שכל כולו, או רובו ככולו אהבה לעם שלו (לגויים או ל"גוי" רוצחי עמנו ומשפחתו שעליה הוא משורר לא פעם, שמורה איבתו). אהבה המבוטאת, באמפתיה ואכפתיות, סניגוריה ונחמה וכן גם לעיתים זעם. זעם על כך שאהוביך (על פי ראות עיניו של המשורר) נמצאים בצורת מחשבה עלובה לאמור שאהוביך נמצאים בקטנות מוחין שלא מוסיפה כבוד או חיים להם ואין ניסיון לצאת מצורת מחשבה זו ולנסות להיות גיבורים או גדולים יותר, אלא רק תמהון על המשוגעים האלה שמנסים לבנות מלכות ה' וישראל במקום להתיישב בשלווה ולא להרגיז אף אחד.
על פי זה אני מאמין אפשר להבין גם את מגילת הקיטרוג והאמונה. נכון, הוא ביקר חריפות קבוצות, רעיונות והתנהגותיות. אך הוא רצה שהעם היהודי, עם ישראל יהיה בעל עוצמה וגובה. לעם או לחברה שלא תמיד ברור אם רעיונות אלו בנמצא זה מהלך משמעותי וחשוב.
אך בספר "רחובות הנהר", אצ"ג בא ליצור מרפא לשבר העם (ולשברו שלו, אחרי רצח משפחתו) למצוא תשובה לשאלות הבאות: מה מקומו של היהודי בעולם? מה היעד שהוא צריך למצוא? מה עם עצמו? מה עם אמונתו? על אף מגילת הקטרוג והאמונה שאותה קראתי לא פעם, אחרי רחובות הנהר אני מתקשה להתבונן ב"במגילה" באותו אופן.
רחובות הנהר מביאה את הסניגוריה והקריאה לגדלות, תוך כדי בניין הדימוי העצמי של היהודי בעיני אצ"ג, יופיו והדרו, מקומו בעולם והסגולה שראוי לו לממש.
אם זו קיצוניות אז כנראה אני קיצוני (אך פתוח, אל דאגה! אנקוט במידת הסבלנות והסובלנות כי הן מידות ראויות!)
כמובן שכולם נבהלים כשקוראים לכך "השקפה לאומית מילטנטית" ומתחבאים מתחת למיטה או זורקים מי שמביע רעיונות כאלה (ואחרי כן מחזירים אותו לכנסת ישראל בדלת הראשית...- יש לציין שלבן גוריון הייתה סימפטיה לאצ"ג).
אבל למה? אם זה בא למשוך את האמונה בעצמך ואת הסגולות הקיימות בכך וליצור עולם יותר טוב זה רע?
עד כה, בשיריו של אצ"ג לא מצאתי קריאה לרצח המונים, ואני מוכן להתערב שאין קריאה כזאת. יש קריאה להיות חזקים וזה דבר אחר לחלוטין. הקריאה להלחם ברוצי רעתך ותוך כדי כך להצביע על הכשלים המובלים לכניעה, זאת בריאות נפשית, זאת לא קיצוניות.
סתם הערה
לא הייתי בונה את הכול על ויקיפדיה, אני מקבל את הרושם שמי שערך את אצ"ג הכיר חומרים אקדמאיים עליו אך לא עיין בשיריו, לא הכיר אותו מבפנים...
תוקן על ידי Quietstorm ב- 20/07/2010 19:07:44
נשלח ב-21/7/2010 00:34
צענע את שואלת -אולי תפרט אחרי אילו רעיונות של אצ"ג יש ללכת לפי דעתך.
הרעיונות של האכפתיות לכלל ישראל, הרעיון למלכות ישראל הרעיון של גדולת ועוצמת עם ישראל, הרעיון של כבוד העם. וכו'
אני ממליץ לך בחום לקרא לפחות את השיר באזני ילד אספר מתוך- הקטרוג והאמונה עם הייתי בביתי היתי סורק לך- כדאי מאד. אגב שם יש גם את השיר על הקללה- הסיפור - בקיבוץ משמר העמק נרצחו על ידי הערבים מספר חברים, הקיבוץ קיבל החלטה להבליג, ולהמשיך כרגיל בעיבוד אדמות העמק למרגלות הגלבוע. הדבר חרה מאד לאצג, כי מתיחסים לדם יהודי כהפקר, ואז בזעם הוא כתב את הפאראפרזה על קינת דוד- הרי הגלבוע אל טל בהריך אל עץ ואל טף- זו היתה שירה ובשירה כבשירה-איני חושב שכך הוא באמת ייחל לאחר קום המדינה ועד למותו ב1984 הוא כבר לא כתב שירי זעם כבעבר, רק כשהרגיש ששומרי החומות מתרשלים בשמירתם ובתפקידם, הוא לא היה קיצוני הוא היה מאד מאד עניני, אבל את שיריו הוא כתב בסגנונו המיוחד, שלא כל אחד היה רגיל אליו, המעציב הוא כי כל הזכויות על יצירותיו הן בידי- שוקן- עתון הארץ. המזוהה יותר מכל אם האנטי תזה של אצג, וועל כל מה שחלם ולחם.
נשלח ב-21/7/2010 03:46
האשכול קצת יצא מכלל שליטה, ידידנו אברבנאלי הקדיש משהו כמו עשר הודעות בשביל להראות את מורת רוחו מבית המקדש, ורק בכדי לקשר זאת לתשעה באב מבחינה פורמלית הוא הזכיר שהסיבות הללו לא גורמות לו לצפות לבנין ירושלים, אבל אין ספק שעיקר טענותיו ראויות ליחס בפני עצמו במסגרת מיוחדת הדנה בבית המקדש לגופו. לכן אסיט את האשכול בחזרה אל מסלולו המקורי, ואבקש להביע את עמדתי בנוגע לשאלות, המאתגרות יש לציין, שהציב אברבנאלי באשכול זה.
ניתן להבחין בין שני סוגי שאלות שהעלה אברבנאלי, כשהסוג הראשון מתמקד בבעיות שהיו בתפקודו היומיומי והשגרתי של בית המקדש [הקרבת קרבנות, שתויי יין, היחס לזרים, אכילת הכהנים] והסוג השני מתמקד בעיקר בבעיות שנקשרו בשמו של בית המקדש [גזלנות לכאו', שפיכות דמים, וכיוצא בזה]
אתמקד בעיקר בבעיות מן הסוג הראשון, ודומני שהבעיות מהסוג השני ייפתרו איכשהו מאליהן [עם קצת עזרה כמובן], ובכן, כל האמירות הללו שהצגת בפנינו, חושפים בפנינו בית חינוך קפדני ואליטיסטי, שדוחה כל ערך של הנאה עצמית או מוסר אנושי רכרוכי, עונש המיתה על שתיית יין ועל כל זלזול במערכת, מסמל את חוסנה ואת אימתה, יש לזכור כי היין היה אסור למסחר עוד בשנות ה20 בארה"ב, בחברה המתירנית של היום זה ברור מאליו שאדם יכול להשתכר לכשירצה, אך כל זה היה בגדר איסור במקום החינוכי ביותר, בבית הספר העליון והמתקדם ביותר שישנו! לך זה בטח נראה משונה שהורגים על כך, צר לי אבל ראיית החיים כערך העליון ביותר מעל כל ערך אחר, זו תפיסת עולם שונה לחלוטין מזו ששלטה בבית המקדש, בביהמ"ק שלטה ההכרה כי יש בני אדם, במיוחד אלו המזלזלים במערכת ובכל אופן מנסים להיות חלק ממנה, שצריכים להיהרג, שים לב, אותו חיוב מיתה נעשה על ידי פאחי כהונה, כלומר על יד הלחץ החברתי מדובר במערכת חינוך מאוד נוקשה ומאוד תובעת ומחייבת, סלח לי יקירי, אבל יש משהו מאוד מרשים ומעורר השראה במערכת של סובלת איחורים או שינה באמצע משמרת, לסיום משהו בנוגע לקרבנות, כחלק מהתפיסה אותה אני מתאר עכשיו, הרג הבהמות היה נדרש בכדי לבטל את המוסר האנושי הטבעי, מדובר במערכת שמקבלת עליה את חוקי האלוה, משטר תיאוקרטי, ויש צורך להרוס את הספיחים של מוסר העבדים הנמצא באדם ללא שהתחנך.
מכאן לשאלות מהזן השני, נקל לראות שמתוך ההוי החברתי והרוחני שתיארתי, ישנו סיכון גדול להגיע להידרדרות מוסרית ורוחנית חסרת שליטה, לצערנו זה מה שקרה גם בפועל, ולמעשה זו גם הסיבה בשלה איננו ראויים גם כיום לבית המקדש, בזמן שישנם המדברים על חזון צמחונות בו לדעתם יקריבו רק מנחות, נוכל לשמוע היטב את הצליל המתרפס, את הצליל שלא מוכן לכוף את ראשו בפני אלוהיו, וטוב שכך, כי בכדי לעבוד את האלוהים יש להגיע למצב בו האדם לא מפתח נורמות מוסריות או ערכיות, שיטות או דרכים, הכהן אמור להרוג בעלי חיים בבית המקדש, אבל אפילו לא זבוב בבית המטבחים, מה שקרה בסופו של תהליך היה, שהכהנים והעם איבדו את צלם האלוהים, והחזיקו בעמדות א מוסריות וא רוחניות בעליל.
קיצרתי מאוד מפני השעה המאוחרת, אך דומני שלמשכילים די בזה.
נשלח ב-21/7/2010 06:38
מי צריך בית מקדש?
"השחיתויות ומאבקי הכבוד האדירים שליוו את ההקמה עד להיווצרותו של הפלא הארכיטקטוני מאיר העיניים. אלה היו כאין וכאפס לעומת הקשיים שבהמשך, כאשר התבררו ממדיה המפלצתיים של בעיית החנייה בדרך להיכל וענן המנגל". אריאנה מלמד נזכרת בערגה בצום ט' באב אריאנה מלמד
*******>var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );
function txt_link(type,url,urlAtts) {
switch (type){
case 'external' :
if( urlAtts != '' ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}
break;
case 'article' :
urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'yaan' :
urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'category' :
urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}
והיה באחרית הימים – או כמה שנים לפני כן – וכל הבעיות הגיאופוליטיות וההלכתיות הקשורות להקמת הבית השלישי כבר נפתרו: קודם הושגה הסכמת האו"ם הערבים, וזה היה די קל לעומת השאלות הגדולות באמת, כגון איפה נמצא פרה אדומה, מה נסגר בעניין הציץ בראשו של הכהן הגדול, למה התכוון הנביא יחזקאל כשאמר שבבית המקדש יש "אתיקים" והאם ביטוח לאומי יוכל לגבות מכל העם בציון שקל כסף לטובת חידוש מלאכת הקורבנות. בכוונה עצומה ובמאמצים כבירים של עוקרי הרים, גם המכשולים הללו הוסרו – והנה, סוף סוף ניתן היה לגשת למלאכת הבנייה.
הצרות הגדולות התחילו בוועדת המכרזים, כשהתברר שאין כל אפשרות מעשית להקים בית אחד. צריך שניים לפחות – לספרדים ולאשכנזים, שכן החרדים לא מסכימים לערבוב המסוכן, דבר שהרתיח את דמם של נציגי התימנים, האתיופים, הבולגרים והקראים שבוועדה, שטענו בלהט שגם להם ולמסורות השונות שלהם מגיע. עתירות לבג"ץ התעופפו בחללו של עולם ונתקעו בפקק של בית המשפט לשנים ארוכות עד שכל הצדדים הסכימו לקבל את "עקרון הדופלקס" - בית אחד, שתי קומות, הפרדה עדתית – ואז נותרה השאלה הגדולה, מי למטה ומי למעלה, וזו המשיכה לפלג את הציבור עד שבלית ברירה קיבלו כולם את עקרון הרוטציה – שנה-שנה, ובתנאי שהתכנון, העיצוב, הריהוט והאביזרים בשתי הקומות יהיו זהים לחלוטין.
איפה חונים כאן?
לא נתעכב כאן על הבלגן, השחיתויות הקטנות והגדולות ומאבקי הכבוד והאגו האדירים שליוו את ההקמה עד להיווצרותו של הפלא הארכיטקטוני מאיר העיניים. אלה היו כאין וכאפס לעומת הקשיים שבהמשך, כאשר התבררו ממדיה המפלצתיים של בעיית החנייה בדרך להיכל, למגינת ליבם של ירושלמים שמאסו בהמוני הצליינים בני כל הלאומים והעולים לרגל שהגיעו לעיר. תעשיית התיירות דווקא נמלאה עליצות והפקיעה מחירים, עד שהיושבים בציון נזכרו שהם לא פרייארים והקימו ערי אוהלים לתפארת סביב ההיכל, בדיוק כמו במירון לקראת ההילולה, רק הרבה יותר גדולות, צפופות ומסוכנות מבחינה תברואתית.
ענן עצום של עשן מנגל היתמר מעל ההיכל יום ולילה, והעיתונות הזרה הוכיחה שוב שהיא אנטישמית כשכינתה את המקום הקדוש "בית הברבקיו". הירושלמים שנצמדו לעירם למרות מגיפת ההגירה לשפלה התגעגעו לימים שהעשן היתמר רק בגן סאקר ורק חלק מהשנה. כבר לא היה מפלט מריח הכבש החרוך שדבק בבגדי הכל, ואנשים חיפשו בייאוש מרכך-כביסה שיעלים ולו מעט מן הניחוח, ולו לרגעים ספורים.
קרבות הכוהנים
מחוץ להיכל המשיכו השמאלנים המעצבנים, עוכרי ישראל וחובבי החיות, לזעוק חמס על השחיטה ההמונית – ובתוך ההיכל פנימה, גם אחרי ההפרדה העדתית, נמשכו מאבקי הכוח בין כוגן לכהנא, כ"ץ לכהן על כל שאלה ניהולית, מזהות הצורפים שיתחזקו את החושן ועד לחברה שתזכה בצחצוח הנחושת במזבח. העימותים דלפו לתקשורת ועימם גם רמזים ראשונים לבעיות של טוהר המידות בקרב אצולת הכהנים. מבקר המדינה נקרא לבדוק לאן נעלם רוב הזהב שעיטר את העמודים, ומי חשב שבמקומו אפשר למרוח צבע של טמבור עם נצנצים ולהטעות את הציבור.
הלוויים, מעמד הביניים הממורמר של המקדש, כבר לא היו יכולים לנגן במסירות נפש ובכוונה עצומה כיוון שרוב האנרגיות שלהם תועלו לעיכול טלאים קטנים וטעימים נורא, ואט אט הבין העם הזובח כי כרגיל, דופקים את החלשים וזורקים להם את הנתחים הכי
פחות טובים, למרות ששילמו במיטב כספם להמוני הקצבים המושחתים שמילאו את ירושלים במרכולתם והצטיינו בעבירות יצירתיות על חוקי הכשרות המחמירים.
לצד ערי האוהלים הלכו והתרבו המפגינים. ארגוני הנשים מחו על הדרת חברותיהן מן ההיכל, כאילו בעולם הנאור יש לנשים מקום רק כקורבנות של "הלכות סוטה", ורק ככאלה הו יכולות להגיע עד לשערים המרוחקים של המקדש. ארגוני הנשים מחו גם על מכוני הקדשות החדשים שנפתחו בעיר לתועלת העולים לרגל שהשאירו את המשפחה בבית, וגם על הפעולות האלימות של השבאב החרדי נגדן. נציגי העדות המקופחות המשיכו לתבוע מקדש משלהן בלהט, עד שצריך היה להפנות עוד ועוד משאבים משטרתיים לשמירה על הסדר.
מרחוק, כדי לא להיטמע בהמולה האלימה, הרועשת והמסריחה, עמדו כמה אפיקורסים-להכעיס ושאלו את עצמם – בשביל מה היינו צריכים את כל זה? זוכרים את הימים היפים של פעם, כשהיינו צמים קצת, מתאבלים קצת וסוגרים עניין?
אפשרי יקר האם לא התקדמנו במקצת? אתה רוצה לחזור לשיטת חינוך כזו? הרי אפילו המגזינים החרדיים מלאים מאמרים אפולוגטיים מדוע היום לא צריך להכות תלמידים אפילו שחז"ל לא סברו כך.
נשלח ב-21/7/2010 09:51
תוהו ובוהו, שמך נאה לך לא התקדמנו מאומה, אנחנו רק נסוגים כל הזמן לאחור, הייתי מבקש ממך לצאת מהסרט של היום אנו יותר נאורים ויותר מבינים, אינני אומר את זה מטעמי דתיות או אמונה, זה פשוט נתון כמעט אמפירי, כאחד שמכיר לא מעט את התרבות העכשוויות ואת תרבות העבר, אני יכול להגיד לך, שהדיבורים על 'חשכת ימי הביניים' הם פשוט הבל, ההתקדמויות היחידות שהצלחנו להביא לעולם, זו ההתקדמות הטכנולוגית, כילדים קטנים אנו סבורים שאם יש לנו אייפוד אנחנו יותר חכמים מאלו שלא היה להם אייפוד. במישור הערכי-מוסרי, לא היתה שום התקדמות למעט השיפור במעמדה של האשה, ואולי שחרור העבדים, שזה נושא שיש להקדיש לו בירור היסטורי אחר. הנושא בו כולם יסכימו איתי שישנה הידרדרות עזה, זה החינוך, מאז ספרו של רוסו 'אמיל או על החינוך' שנחשב כאחד ממייסדי תקופת ההשכלה, ניתן לומר שהחינוך ירד פלאים, המשמעת העצמית הולכת ונעלמת, אנשי אשכולות אין, ובעלי שיעור קומה מבחינה רוחנית והגותית אבדו. עד שהגיעו הדברים לדרדור האחרון, הוא הדרדור הפוסטמודרניסטי והחווייתי. אתה מדבר על כך שאצל החרדים יש גם השפעה של התרבות המערבית הרכרוכית, לצערי אכן אתה צודק, בסופו של דבר כולם נמצאים באותה תרבות, והחרדים עוד לא מקבלים את התרבות הזו על כל סעיפיה אלא רק את החלקים המקלים שבה. לסיכום, לא התקדמנו, אינני יודע על מה אתה מדבר. יכול להיות שלא צריך להיות כה תקיף בנוגע לתרבות המערבית היום, אבל להגדיר אותנו כמתקדמים זו שחצנות ובערות מאין כדוגמתה, לסיום, אני ממליץ לך לקרוא אפלטון ואריסטו, ואחר כך לקרוא את אנשי ההשכלה, דוגמת ג'ון לוק ורוסו, אשמח לשמוע רשמים.
נשלח ב-21/7/2010 10:22
אנחות חרדיות אופייניות. כמה ידעו קרוא וכתוב? מה היתה תמונת העולם שלהם? מה ידע איש אשכולות של אז? איזה איש אשכולות של אז היה משתלט על הידע של היום? אתה רוצה לחזור לשבע חכמות ולארבע יסודות?
נשלח ב-21/7/2010 11:32
תוהו ובוהו, אין אפס זה די משעשע שאתה מגדיר אותי כחרדי, ועוד כחרדי אופייני. צר לי שמרוב הפחד שלך להיות חרדי נורמטיבי או חשוך, אתה מקבל את כל התרבות המערבית המתירנית על כל חלאיה בלא לעשות סלקציה וברירה. היום ישנם יותר אנשים שיודעים קרוא וכתוב, אבל אין אדם אחד שיודע לכתוב כמו היוונים בעת העתיקה, או כמו האירופאים בימי הביניים, הלטינית במקורה היא שפה מורכבת ומתוחכמת שלא קיימת היום בכלל, [אפילו הכמרים שלומדים אותה, לא לומדים את כל דקדוקיה] אין משורר שמתחרה בהומרוס, ואין מחזאי שמתקרב לשייקספיר. אנשי אשכולות של אז היתה להם משנה ברורה ומסודרת בכל נושא תיאולוגי ומוסרי, הרבה הרבה יותר ממה שיש היום לפילוסוף באקדמיה, אתה לתומך שבוי בקונספציה לפיה אין ספרים באותה תקופה, וכיוצא בזה, לידיעתך אפלטון בתכנית החינוך שלו הציע תכנית לימודים מפורטת עד גיל 50, ורק אז יוכלו האנשים להיות מדינאים, אני חושב שיש הבדל גדול בין מה שקרה אז בפוליטיקה למה שקורה היום. הידע שיש היום, יש בו מיעוט חשוב ונצרך, והרוב הבלים של ממש, כל מי שמתמצא בתחומי הידע הללו יוכל לומר לך את זאת, בדיוק כפי שאתה יודע זאת לגבי הידע התורני, אני יכול לומר לך זאת בתחומים כמו פילוסופיה, משפט, פסיכולוגיה, וספרות, ומחקרים במדעי היהדות. כמו כן ישנם אנשי אשכולות בתקופה מעט מוקדמת לתקופת ההשכלה, כמו לייבניץ ודקארט, מתקופת ההשכלה הם נעלמו, למעט אחד מעיר ושנים ממשפחה, שאכן קראו תגר על תפיסת העולם המערבית. סלח לי אדוני, גם בנוגע למדעי הטבע שלהם, שקראת בספר מדע פופלארי שאריסטו לא הסתמך אל ניסויים ושאר בדותות כאלו, ושגלילאו וניוטון הם הראשונים שעשו ניסויים, אז שני דברים אשמח לומר לך, דבר ראשון אריסטו הוא כנראה הנסיין הגדול ביותר שקם מעולם, הוא חקר אלפי סוגים של בעלי חיים, הוא גם אסף מספר עצום של חוקות וניסה להשתמש במתודה נסיינית גם למדעי החברה. דבר שני, גלילאו וניוטון היו בעיקר רציונליסטים , הניסויים הם חלק שולי במשנתם. [נכון, שמעת משהו על תפוח, אבל כנראה שאגדות לא נכונות יש גם במדע ....] עכשיו בנוגע לביקורת שלך על הישגיהם המדעיים, אני שוב חוזר להערתי דלמעלה, בתפסיתך המערבית, אין ערך לתבונה ולידע לכשעצמם אלא ר'ק כמכשירים להשתלט על הטבע וליצור ממנו אייפודים ורכבים, לכן, אתה מגנה תפיסה שלא הביאה להמצאת החשמל או משהו כזה, לעומת זאת, היוונים והבאים בעקבותיהם התעסקו ב'הבנה', ולכן הרבה הפעמים הם התמקדו בעיקר בהבנה ולא באמפיריקה, בכל אופן, איך שיהיה, אנחנו לא מנסים בכלל להבין מה קורה והם כן, ויותר מזה אנחנו לא מנסים להבין למה אנחנו לא מנסים להבין מה קורה, אתה יכול לשמוע או לקרוא על הקוונטים ולהזדעזע. יש כאן יותר מפיסקאי האחד שמסתובב בפורום שיוכל להצהיר ולהעיד על בורות אינטלקטואלית מעוררת השתאות, בקרב מדעני הטבע של היום, שעליהם אתה מתגאה.
נשלח ב-21/7/2010 12:11
"קיצרתי מאוד מפני השעה המאוחרת, אך דומני שלמשכילים די בזה. "
אכן די בזה.
האם לשנות ניק של אדם (,שכינה עצמו תוהה ובוהה,ולהפכו לתוהו ובוהו )שייך לאבדן המוסר האנושי הפשוט שלך מרוב געגועים למוסר האלוהי?
תוקן על ידי צענערענע ב- 21/07/2010 12:15:31
נשלח ב-21/7/2010 12:15
יכול להיות שכן, אינני יודע, כנראה שהחוש המוסרי שלי לא משהו, אבל האמת שלא שמתי לב, כשהניק מורכב משני תיבות, אני לא תוהה ובוהה לראות מהו בדיוק, אלא מגבש עמדה לגבי תוכנו ברפרוף עיניים, אני מניח שעל חוסר יסודיות כזה, הייתי חוטף איזה גזיר עץ בראש בתקופת המקדש.
נשלח ב-21/7/2010 12:20
אפשרי מחול לך.
נשלח ב-21/7/2010 12:27
אז כנראה שעכשו הגיע תורי להתנצל-פשוט לא העלתי בדעתי את האפשרות הפשוטה הזאת.
ובאשר לוויכוח שלכם האם אנחנו כחמורים והם כבני אדם או להפך הרי לאחר כל השיקולים לכאן או לכאן אשאל אותך שאלה ישירה (שאני נשאלתי כאן לא מזמן)
אילו היתה לך אפשרות בחירה -באיזה תקופה היית מעדיף להוולד?
תוקן על ידי צענערענע ב- 21/07/2010 12:53:39
נשלח ב-21/7/2010 12:29
אפשרי היקר סליחה שאני מתערב בויכוח שלכם,
אתה לדעתי טועה, אתה לוקח היסטוריה 2500 שנה, וכמה מצאתה כאלה,
ואתה רוצה לראות את כל אלה במאתיים שנים האחרונות,
אבל נעזוב את הגדולים לרגע, ונדון בעמך במאה האחרונה, אין מה להשוואות להיום למי שרוצה להחכים ביחס לדורות קודמים,
המבקש מכיר את הגיגיהם של כל ההגדולים עד היום, במילא כולם חכמים יותר מפעם,
הרי מבחינת היהדות רואים את זה בבירור,
הרי כמעט אף יהודי לפני מאתיים שנה לא חשב או חשק להיות גוי כי הרמה שלהם היה בתחתית,
ברגע שהיגיע ההשכלה\הכפירה בעולם, אז אז ראינו יהודים חוצים את הקווים, כי המשכיל חשב את עצמו יותר חכם מתלמיד חכם קלסי,
אני כבר לא מדבר שתלמידי חכמים כהיום יותר חכמים מקודמיהם, כך זה בכל דור ודור, הסיבה היא פשוטה, כי הרי לומד הוא את חכמתם של כל הקודמים לו,
זה הרי חוק הבוליציוני, אין מה לעשות בעניין,
בעניין כשרונות ? לעולם לא נדע ! (כלומר כשרונות אצל העמך, לא כלפי הגדולים, שזה במילא יש רק אחד בחמש מאות שנה,)
